ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
במשנה במסכת חולין (פרק ח משנה ב) נאמר שמותר לצרור בשר וגבינה במטפחת (בשק) אחד, ובלבד שלא יהיו נוגעים. בגמרא (דף קז ע"ב) שואלים – מדוע אסור שיגעו, הרי הם צוננים? אביי עונה: בכל זאת, יהיה צורך להדיח את הבשר.
מתוך הדברים אנו לומדים מספר עקרונות הלכתיים:
ראשית, כאשר אנו מדברים על 'מעבר טעמים', איננו מתכוונים למגע והימצאות המאכל בעלמא. כוונתנו היא ליצירת קשר כימי בין המאכלים. לדוגמא: כאשר שורים בשר בטיבול, אם יוציאו אותו מן הטיבול אחרי זמן קצר, אמנם הטיבול יימצא על הבשר, אך בזמן קצר הוא אינו מתחבר אל המאכל פנימה. ניתן לשטוף את הבשר ולהוציא ממנו את הטעם של הטיבול. אך בחלוף מספיק זמן, נוצר קשר כימי פנימי, ולא ניתן להדיח את הטיבול מתוכו. בשלב זה נאמר שהבשר קיבל את הטעם של הטיבול. דבר דומה קורה בבישול: בישול של מאכלים אינו משנה רק את הרכבם בעזרת חימום. הוא גם גורם להעברת טעם של מאכל אחד בשני. אם נכניס מרכיבים שונים של נזיד לתוך סיר ולא נחמם אותו, ייקח זמן רב עד שאותו קשר כימי אליו התייחסנו ייווצר. בשלב הראשוני יהיה מגע בלבד. אם נפרק את החבילה לפני שיעבור זמן מסוים, נוכל להדיח פריט פריט ולהשיב אותו למצבו הקודם. אך אם נרתיח את תוכן הסיר, טעמי המאכלים יתערבו וייבלעו זה בזה. אחרי שפעולה זו תיעשה, לא נוכל להשיב את המצב לקדמתו (בעבר נגענו בנקודה דומה בשאלה של 'אפשר לסחטו' – אחרי חימום המאכל כבר לא ניתן 'לסחוט' את הטעם שנבלע בו החוצה).
אחר הקדמה זו הדיון של הגמרא מובן יותר: הגמרא שואלת מדוע לא ניתן להניח את המאכלים זה בצד זה באופן שייגעו, הרי העברת טעם (במובן של קשירת אותו קשר כימי) לא ייווצר כאן. עונה אביי: אכן, אך עדיין יהיה צורך לנקות חיצונית את המאכלים בכדי לוודא שהשמנונית או המאכל עצמו יסורו זה מזה.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
117 - חמדת השבת: נוסח עירוב תבשילין ואיסור הבערת אש ביום טוב
118 - חמדת הכשרות: מגע בין מאכלים וכלים צוננים
119 - חמדת הכשרות: הקדמה להעברת טעם על ידי בישול - כלי ראשון וכלי שני לעניין שבת
טען עוד
בעל העיטור מציין שהסיבה לאיסור הוא שמא ישכח ולא ידיח. אך אם מדובר במאכל שרגילים להדיח לפני האכילה (או לפני הבישול) אין איסור שיגעו זה בזה, שהרי אין חשש שישכח ולא ידיח.
הרא"ה חולק על כך. הוא אומר שניתן לקבל את הדברים ביחס לכלים, ולא ביחס לאוכל. כלומר: יתכן ובנופש בדירה שכורה יהיו כלים שלא ידוע מה טיבם. מותר להשתמש בכלים לדברים כשרים ויבשים, מפני שבימינו אין זה מקובל להשתמש בכלים שלא נשטפו היטב. אם כך, אין חשש שישכח וישתמש בכלים שעדיין יש בהם מאכל שאינו כשר.
אך הרא"ה אומר שדין זה אינו נכון ביחס לבשר וחלב יחד. הוא אומר שאין היתר שהחלב והבשר יגעו זה בזה על סמך ההדחה העתידה לבוא. במגע של בשר וחלב, לשיטתו, יש להחמיר יותר.
הרשב"א מציין שיש רמות שונות של הדחה: הוא אוסר לחתוך בשר בסכין שמשתמשים בו להפריד את החֵלֶב והאליה מהבהמה. אמנם מקובל להדיח את הבשר לפני צלייתו, אך החֵלֶב והאליה שמנוניים, ודורשים הדחה תוך שפשוף, ואת זה לא רגילים לעשות בבשר רגיל.
מתוך דברי הרשב"א, הפרי מגדים (משבצות זהב סימן צא ס"ק א) מחזק את דברי הרא"ה: אין להניח מאכל על מאכל האוסר אותו, גם אם רגילים להדיח, מפני שלא תמיד ברור אם יש צורך להדיח עם שפשוף או לא, ולכן כל ההיתר הוא רק ביחס לכלים, שרגילים שיהיו נקיים ממש. ברם מהש"ך עולה שהשאלה היא פרקטית לחלוטין: אם אין חשש שישכחו להדיח באופן המתיר, אין איסור שהמאכלים יהיו במגע. דבר זה מוכח מהאופן בו הגמרא מציגה את הדיון: הגמרא תמהה: מדוע יש להקפיד שהמאכלים לא יגעו? מוכח שאמנם אביי מציג שישנו חשש, אך נקודת המוצא היא שלולא החשש, הגמרא לא ראתה בעיה בכך שהבשר והחלב יגעו זה בזה.
לכאורה יש לומר שהרא"ה והפרי מגדים למדו את הסוגיה הפוך: המשנה מגדירה גזרה מסוימת האוסרת שהמאכלים יגעו אם יהיה אסור לאכול אותם ללא הדחה. הגמרא שאלה את השאלה בכדי לחדד לנו שלפנינו גזירה. אך הבסיס הוא דברי המשנה, ועקרונית יש גזירה האוסרת, אלא אם כן נוכל לשער שהגזירה אינה בתוקף.
נשוב לדין של הכלי:
העיטור כותב, באופן מפתיע, שאסור להעלות בשר צונן בקערה שאינה כשרה, שמא יאכל ללא הדחה. אך יש לברר במה מדובר:
ראשית, נפסק כדבר פשוט שכלים ששימושם בצונן, די להכשיר אותם בהדחה. לדוגמא: כלי שתמיד משתמשים בו בשימוש קר בלבד, ניתן לשטוף אותם כרגיל ולאחר מכן להשתמש בהם בפסח. אם כך, אם מדובר בכלי נקי ששימושו בצונן, לכאורה גם אין צורך בהדחה.
בהקשר של טבילת כלים הרשב"א כותב שאם הכלי אינו כשר, יש להכשירו לפני הטבילה. ר"י חולק עליו ואומר שאין בעיה לטבול אותו כמות שהוא, ולהשתמש בו למאכל צונן!
בטור יורה דעה סימן צד מפורטים מקרים שונים בהם כלי נאסר. הטור פוסק שם שיש להכשיר את הכלי, אך מותר להשתמש בו כמות שהוא בכדי להגיש פירות צוננים וכדו'.
להכריע בין הצדדים, המשנה ברורה (סימן תנא ס"ק טו-טז) אומר כך: עקרונית וודאי שאין כאן איסור. שהרי הטעם האסור הנמצא בכלי לא ייבלע במאכל הקר שמכניסים לתוכו. אך אסור לעשות כך דרך קבע, שמא ישתמשו בו למאכלים חמים. אם נשוב לדוגמא שכתבנו לעיל: משפחה שכרה דירת נופש, ויש בה כלים שלא ידוע מה טיבם. ניתן לתת לילדים קורנפלקס באופן חד פעמי בכלי נקי שלא ידוע מה טיבו, מפני שהאיסור שבכלי לא יעבור לקורנפלקס. אך אם נמצאים שם למספר ימים, עולה חשש אחר: אחרים שיראו שהשתמשו בכלי לא יהיו מודעים לכך שמדובר בכלי שאינו כשר. הם עלולים להשתמש בכלי באופן שכן יעביר את הטעם שבכלי אל המאכל שלהם. אם ישנו חשש שכזה, אסור להשתמש בכלי גם בשימוש קר חד פעמי.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
