ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וירא
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
1. גבורה – בניה של רחל
חיילי ישראל נלחמים בגבורה מול אויבים רבים. מלבנון ומעזה. מתימן ומסוריה. מאיראן ומעירק. הם לוחמים גם מול אויבים מיהודה ושומרון וערבים מישראל. כל זה כשבארה"ב עמד במשך השנה האחרונה נשיא שמנסה לעצור אותנו ולחייב אותנו לסייע לפורעים מעזה. מנסה לכופף את ידינו פעם אחר פעם לפעול כנגד האינטרסים של תושבי ישראל, וברוך ה' ללא הצלחה.
הגבורה הזאת מרחל אימנו. כך מסבירים חכמינו את הסיבה שבגללה מחליט יעקב לחזור לארץ ישראל רק אחרי שנולד יוסף כיון ש"רָאָה יַעֲקֹב אָבִינוּ שְׁאֵין זַרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו נִמְסָר אֶלָּא בְיָד זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר, "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב – אֵשׁ, וּבֵית יוֹסֵף – לֶהָבָה, וּבֵית עֵשָׂו – לְקַשׁ, וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר". (עובדיה א. ב"ב קכג:).
הגמרא אומרת כי גם דוד ניצח את עמלק בזכות לוחמים מבני רחל שהיו איתו. "בְּלֵכְתּוֹ אֶל צִיקלַג נָפְלוּ עָלָיו מִמְּנַשֶּׁה, עַדְנַח, וְיוֹזָבָד, וִידִיעֲאֵל, וּמִיכָאֵל, וְיוֹזָבָד, וֶאֱלִיהוּא, וְצִלּתַי, רָאשֵׁי הָאֲלָפִים אֲשֶׁר לִמְנַשֶׁה" (דה"א יב.) ולכן הוא ניצח את עמלק שהוא צאצא של עשו.
שבט שכובש מיוזמתו ענקים בעבר הירדן
גבורת בני רחל ניכרת ביהושע בן נון שנלחם בעמלק וכובש את ארץ ישראל. ניכרת גם בבני מכיר בן מנשה שכובשים את הגלעד מהענקים בלי פחד: "וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ". כך עושה גם יאיר בן מנשה וגם נבח. (במדבר לב לט-מ). מסתבר שהשבט הזה לא היה נגוע בפחדנות של המרגלים.
2. אהבת אחים במסירות
רחל אימנו הורישה לנו גם אהבת אחים במסירות נפש כמו שעשתה למען אחותה. כך יפתח הגלעדי נלחם עם בני עמון למען ישראל. "וַיַּעֲבֹ֥ר יִפְתָּ֛ח אֶל־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן לְהִלָּ֣חֶם בָּ֑ם וַיִּתְּנֵ֥ם ה֖' בְּיָדֽוֹ" אחד האויבים המרים שקמו לעם ישראל. (שופטים יא, לב-לד). כך הולכים בני יבש גלעד להציל את גופות שאול ובניו החטופות על ידי הפלישתים. הם יוצאים למבצע צבאי לילי מסוכן ביותר, חודרים למעוז הפלשיתים, "וַיָּק֜וּמוּ כָּל־אִ֣ישׁ חַיִל֘ וַיֵּלְכ֣וּ כָל־הַלַּיְלָה֒ וַיִּקְח֞וּ אֶת־גְּוִיַּ֣ת שָׁא֗וּל וְאֵת֙ גְּוִיֹּ֣ת בָּנָ֔יו מֵחוֹמַ֖ת בֵּ֣ית שָׁ֑ן וַיָּבֹ֣אוּ יָבֵ֔שָׁה וַיִּשְׂרְפ֥וּ אֹתָ֖ם שָֽׁם: וַיִּקְחוּ֙ אֶת־עַצְמֹ֣תֵיהֶ֔ם וַיִּקְבְּר֥וּ תַֽחַת־הָאֶ֖שֶׁל בְּיָבֵ֑שָׁה וַיָּצֻ֖מוּ שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים" (שמואל א לא). כל כך מזכיר את מה שעושים החיילים בימינו.
3. ערבות מתוך גדלות תורה
הגבורה הזאת באה מתוך תורה. כך מברך יעקב את אפרים ביד ימינו בגלל שהוא גם איש תורה וגם גיבור מלחמה שכובש את הארץ, ממשיך את דרכו של משה ששילב את שתי הכוחות הללו בתוכו. את הגבורה המשולבת בתורה אנחנו מוצאים בבני מכיר שיוצאים להלחם במלחמת ברק ודבורה. אנשים שהם גדולי תורה "מִנִּ֣י מָכִ֗יר יָֽרְדוּ֙ מְחֹ֣קְקִ֔ים". ראשי ישיבות. תלמידי חכמים שפוסקים את ההלכות וקובעים את החוקים.
הנצי"ב מסביר כי בגלל הכישרון הזה משה מנדב אותם להיות עם שבט ראובן וגד בעבר הירדן המזרחי: "וְנִרְאֶה דְּבִשְׁבִיל שֶׁרָאָה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ דִּבְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן כֹּחַ הַתּוֹרָה מְעַט… עַל כֵּן הִשְׁתַּדֵּל לְהַשְׁתִּיל בְּקִרְבָּם גְּדוֹלֵי תּוֹרָה שֶׁיָּאִירוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ בְּאוֹר כֹּחַ שֶׁלָּהֶם" (העמק דבר, יהושע י"ז, א).
4. מחבבים את הארץ
בני מנשה מקבלים מאביהם גם את אהבת ארץ ישראל. כך מספרת לנו התורה על בנות צלפחד בן חפר בן מכיר בן מנשה בן יוסף שהיו מחבבות את הארץ. לכן הפסוק מדגיש שהן היו "'לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף' (במדבר כ"ז, א') לומר לך "כשם שחיבב יוסף את ארץ ישראל – כך יוצאי חלציו חיבבו את ארץ ישראל" (ספרי במדבר, קל"ג). אהבת הארץ הזו באה ליוסף מרחל שמעודדת את יעקב ללכת לארץ ישראל שנאמר "ותען רחל ולאה". (בראשית לא), לכן מבטיח ה' לרחל שישובו בניה לגבולם בארץ ישראל.
מרן הרב אליהו זצוק"ל היה מפנה אותנו לרש"י שהביא את דברי חז"ל כי בנות צלפחד סחפו אחריהן את כל נשות ישראל לאהבת הארץ, שהרי בפרשת פנחס במניין של האנשים שעומדים להיכנס לארץ ישראל אומר הפסוק (במדבר כו סד) "וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי משֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי". אומר רש"י שהגברים שחטאו מתו במדבר במשך ארבעים השנים. "אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים. לפי שהן היו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים (במדבר יד) נתנה ראש ונשובה מצרימה. והנשים אומרות תנה לנו אחוזה. לכך נסמכה פרשת בנות צְלָפְחָד לכאן".
5. בזכות אהבת הארץ – זכו לריבוי טבעי
אהבת הארץ הביאה להם את ברכת הבנים. על המרגלים שמאסו בארץ חמדה נאמר: "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי" (במדבר יד כט). ולכן בני ישראל לא מתרבים במדבר אלא מתמעטים. רק שבט מנשה מתרבה כי הם אהבו את הארץ. בשבט שמעון היו 59,300 אנשים בשנה הראשונה והם יורדים אחרי 40 שנה ל-22,200. לעומתם שבט מנשה כמעט מכפיל את עצמו מ-32,200 אנשים בשנה הראשונה ל-52,700.
6. תנובות ארץ ישראל
גם ברכת הארץ באה מבניה של רחל. כך מברך משה רבינו את יוסף בברכת הארץ "וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת". (דברים לג יג). כן נאמר בנבואה של ירמיהו שבו מתנחמת רחל "עוד תטעי כרמים בהרי שומרון" שזו נחלת יוסף. ואת הברכה הזאת אנחנו רואים כיום גם בפריון גבוה וגם בברכת פירותיה המשובחים של ארץ ישראל.
7. שמחה
באותה נבואת נחמה אומר ה' לרחל "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ושבו מארץ אויב". העליה לארץ מביאה איתה שמחה גדולה במקום הצער שהיה בגלות. כי "איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר?". השמחה של ישיבת הארץ ניכרת היום בבניה של רחל היושבים בארץ ישראל והנחשבים כעם השמח ביותר בעולם. (אם מנכים ממדדים בין לאומיים את ההשפעה של 19% ערביי ישראל – היהודים במדינה הם השמחים ביותר בעולם).
הבטחת אליהו הנביא לרבי יהודה החסיד
כל האמור לעיל הם נבואות שנאמרו לנביאי ישראל ומתגשמות בדורנו. כמו שראו הנביאים את העתיד, כך ראו גם חכמי ישראל, ואחד מהם היה רבי יהודה החסיד שחי לפני כ-800 שנה וזכה לגילוי אליהו הנביא. וכך הוא כותב על דברי בלעם לבלק: "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב". פֵּרוּשׁ מ"א בָּרִי לִי שֶׁהֵם מַצְלִיחִים הַרְבֵּה וּבְכָל אֲשֶׁר יִפְנוּ יַצְלִיחוּ וְיַהַרְגוּ כָּל הַקָּמִים עֲלֵיהֶם. וְדַע לְךָ אִם אַתָּה לֹא תַּתְחִיל בָּהֶם – הֵם לֹא יַעֲשׂוּ לְךָ עַתָּה כְּלוּם וְלֹא בְּקָרוֹב יַעֲשׂוּ לְךָ כְּלוּם. וְאִם לֹא תִּשְׁקֹט וְתִלָּחֵם בָּהֶם – דַּע לְךָ עַל יְדֵי חִצִּים שֶׁקָּשׁוּר בָּהֶם אֵשׁ בַּלַּיְלָה יִזְרְקוּ עַל עָרֵי הַמִּבְצָר וְאוֹתָם חִצִּים נִרְאִים בַּלַּיְלָה כְּכוֹכָב. וְגַם חִצִּים עָבִים וַאֲרֻכִּים יַשְׁלִיכוּ עָלֶיךָ שֶׁנִּרְאִים כְּכוֹכָבִים דְּשָׁבִיט. עַד שֶׁמָּחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת.
וְאִם תֹּאמַר אֱדוֹם יַעֲזֹר לִי, גַּם הֵם יִפְּלוּ וְיַרְשׁוּ אֶת אַרְצָם. וְזֶהוּ וְהָיָה אֱדוֹם יְרָשָׁה. וְיִשְׂרָאֵל עוֹשָׂה חַיִל בְּכָל הַכְּרָכִים שֶׁלָּהֶם. וְכָל כָּךְ יִרְדּוּ בָּכֶם שֶׁיְּאַבְּדוּ שָׂרִיד מֵעִיר וְלֹא יְחַיּוּ כָּל נְשָׁמָה. וְכָל זֶה יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אִם תִּתְגָּרֶה בָּהֶם. לָכֵן אִיעָצֵךְ הִכָּבֵד וְשֵׁב בִּמְנוּחָה. וְכָל זֶה הִגִּיד לִי שַׂר הַפְּנִים זֶה אֵלִיָּהוּ". והדברים מדהימים כמה שהם נכונים בימינו.
על מה מורידים דמעות?
1. ה' בוכה על בניו שבגלות, וגם רחל בוכה על זה
רחל מבכה על בניה שנמצאים בגלות. על גלות ישראל בוכה גם הקב"ה, והבכי של רחל אימנו מלמד על כך שהבכי שלה הוא בכי השכינה. כך אומר הנביא "וְאִם֙ לֹ֣א תִשְׁמָע֔וּהָ בְּמִסְתָּרִ֥ים תִּבְכֶּֽה־נַפְשִׁ֖י מִפְּנֵ֣י גֵוָ֑ה וְדָמֹ֨עַ תִּדְמַ֜ע וְתֵרַ֤ד עֵינִי֙ דִּמְעָ֔ה כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה עֵ֥דֶר הֽ'" (ירמיהו יג, יז). נשבה עדר ה' זה עם ישראל שנשבה וגלה לבין הגויים. המילה דמעה מופיעה שלוש פעמים ועל זה "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, שָׁלֹשׁ דְּמָעוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אַחַת עַל מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן. וְאַחַת עַל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי. וְאַחַת עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּלוּ מִמְּקּוֹמָן".
2. בכי על אנטישמיות ושנאת ישראל
הגמרא שואלת מה פירוש המילים שנמצאות בפסוק "מִפְּנֵי גֵּוָה"? "אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק, מִפְּנֵי גַּאֲוָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל – שֶׁנִּטְּלָה מֵהֶם וְנִתְּנָה לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר, מִפְּנֵי גַּאֲוָתָה שֶׁל מַלְכוּת שָׁמַיִם שֶׁנִּטְּלָה" (חגיגה ה ע"ב). וכמובן הדברים אמורים על גלות שגורמת ביטול מעלתם של ישראל שניטלה מהם וניתנה לגויים. וזה גם חילול שמו של ה' ששמו קשור בשמנו.
אנטישמיות באירופה
לצערינו אנחנו רואים אנטישמיות באירופה ובמקומות אחרים בעולם. ההבדל בינה לבין האנטישמיות שיש במדינת ישראל היא התגובה. בגלות – הגויים מתעלמים מהפגיעות ועוברים על כך לסדר היום. אבל כשהערבים פוגעים ביהודים בארץ ישראל ה' משלם להם באמצעותינו "שבעתיים אל חיקם". כך עזה משמשת היום אנדרטה של חורבן לכל פורע ושונא שיראה ויבין מה המחיר הכבד שמשלמים אלה שפוגעים בעם ישראל. כך משלמים היום מחבלי החיזבאללה והאייטולות באירן, כך הופצצה חודידה בתימן. כל זאת לעומת ישראל שנמצאים בחו"ל וידיהם קשורות מנקמה. גם השלטונות לא עושים את מלאכתם, ואם עושים משהו, הרי זאת מלאכת רמיה ו"חסד לאומים חטאת".
ירידה באנטישמיות כשעם ישראל חזק
עלייתם של יהודים לארץ ישראל מקדשת שם שמים ומקטינה את חילול השם. מאז שעלו יהודים לארץ ישראל מפלס האנטישמיות העולמית ירד. במלחמת העולם השניה היו כמעט כל ישראל בגלות והייתה שנאת ישראל נוראה בעולם. היום מפלס האנטישמיות העולמית הוא על 25%. זו התקדמות גדולה שמגיעה מהחוזק של עם ישראל. שבשעת חולשת ישראל מתגברת שנאת ישראל. לכן היו ההפגנות האנטישמיות הגדולות בעולם אחרי ההתקפה של המחבלים בשמחת תורה בגלל חולשתנו, ולא אחרי הנקמה הגדולה שנקמנו באויבינו. שהמכות לאויבינו מביאות קידוש השם, והחולשה מביאה חילול השם.
3. בכי על גדלות התורה שאיננה
הגמרא מביאה דעה שאומרת כי הדמעות הם על ביטול תורה. "וְאִיכָּא דְאַמְרִי, אַחַת עַל בִּיטוּל תּוֹרָה. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דַּאָמַר, עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּלוּ מִמְּקּוֹמָן, הַיְינוּ דִכְתִיב, "כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה'". אֶלָּא לְמָאן דַּאָמַר, אַחַת עַל בִּיטוּל תּוֹרָה, מַאי "כִּי נִשְׁבָה עֵדֶר ה'"? כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל מִמְּקּוֹמָן – אֵין לְךְ בִּיטוּל תּוֹרָה גָּדוֹל מִזֶּה". וכמובן כולם שואלים איפה ביטול התורה בחו"ל. הרי התלמוד הבבלי, תוס', רש"י, הגר"א, הבעש"ט ועוד רבים רבים היו בגלות ולמדו תורה.
מההשוואה לחורבן בית המקדש אתה למד שחילול השם הוא מביטול השפעת התורה הגדולה שהייתה לעולם בבית המקדש. ביטול הסנהדרין שישבו בלשכת הגזית ואיחדו את כלל ישראל. ביטול השפעת התורה שהייתה בקודש הקדשים והייתה "אורו של עולם". על כך הדמעות של הקב"ה. ולכן הדמעה על התורה היא חלק מהדמעות על בית המקדש הראשון והשני.
4. דמעות על מלכות שיש בה גאווה
בהמשך מסבירה הגמרא עוד את הדמעות של ה' "תנו רבנן שלשה הקב"ה בוכה עליהן בכל יום על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק, ועל פרנס המתגאה על הצבור". יש שואלים איך קשורה הדמעה השלישית של הפרנס לביטול תורה? ועונים כי פרנס הוא מנהיג ציבור. כשיש לו תורה – הוא בענווה. כשאין לא תורה – הוא מתגאה על הציבור. את הכלל הזה לומדים מהפסוק שאומר כי מלך צריך להיות דבוק בתורה "לְבִלְתִּ֤י רוּם־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַעַן֩ יַאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל־מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל" (דברים יז, יח-כ). מכאן למדת שמלך או מנהיג שלא קשור לתורה – מתגאה על הציבור.
נצחון על תרבות הפרוגרסיביים
נצחון על תרבות סדום ועמורה
הנצחון של נשיא ארה"ב בא בגלל שהוא היה בעד ישראל. אבל גם בגלל שקמלה האריס ייצגה את התרבות של הפרוגרסיביים שהתבטאה ברוח שנושבת היום באקדמיה האמריקאית. לעומתה מייצג הנשיא הנבחר את הדבקות בערכים עולמיים שמקורם ביהדות. הנצחון שלו משפיע על התרבות העולמית, וגם על התרבות בישראל.
היום מנצחים ערכי הצדק את תרבות השמאל הפרוגרסיבי. השמאל הזה לא יוותר כל כך בקלות, והוא ימשיך להלחם. צריך להכיר את הערכים שלו ולהזהר מהם כי הם נוטים לעטוף אותם במילים יפות. אם נתבונן בהם נראה כי חלק מהערכים שלהם שאובים מהתרבות הקלוקלת של סדום ועמורה.
1. פגיעה בערכי המשפחה
הדגל של סדום ועמורה היה הסטיות המיניות של תושבי סדום שכולם חשבו כי רק משכב זכור הוא בעל ערך. כשמגיעים האורחים ללוט כל אנשי העיר רוצים לאנוס את האורחים שלו. בלי יוצא מהכלל. "טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה: וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם". לוט מציע להם את הבנות שלו לזנות. אבל הם רוצים רק את האורחים שלו. בכשרונם הרב יצרו אנשי סדום סטיה מינית לעיר שלימה.
אחידות רעיונית של עיר שלמה בלי חריג אחד, זה מאפיין של משטרי עריצים כמו צפון קוריאה, וגם משטרים פרוגרסביים שיש בהם אחידות רעיונית מבהילה. וכל מי שחושב אחרת מהם נרדף עד חורמה בשם הליברליזים והפתיחות הרעיונית, כמפורסם.
2. אנשי סדום – לובשים חזות מהוגנת
חכמינו מספרים שאנשי סדום ועמורה הציגו את עצמם כאנשים מהוגנים, גם אנשים ששומרים על החוק והמוסר, וגם אנשים שתורמים צדקה לעניים. מתחת לכל הכסות המהוגנת הזו הסתתר רצון לשלוט ולמלוך ולעשוק את האחרים. כך מתארים חכמינו "כִּי הֲוָה מִתְרַמִי לְהוּ עַנְיָא, יְהָבוּ לֵיהּ כָּל חַד וְחַד דִּינְרָא, וּכְתִיב שְׁמֵיהּ עֲלֵיהּ, וְרִיפְתָּא – לָא הֲוָה מַמְטוּ לֵיהּ. כִּי הֲוָה מַיִת, אַתִּי כָּל חַד וְחַד וְשָׁקַל דִּידֵיהּ". כשהיה מגיע עני לסדום היו נותנים לו כולם צדקה ביד רחבה. כך אחד היה נותן לו דינר ולא פרוטה, והיה איש סדום כותב על השטר את שמו.
כשהיה מגיע העני עם השטרות לחנות בסדום, לא היה מקבל ממנו המוכר את השטרות המסומנים. כך היה העני מוצא את עצמו מת מרעב. או אז אנשי סדום המהוגנים היו באים לגוויה של העני ומחטטים בכיסיו ומוציאים את השטרות שלהם וכל אחד לוקח את השטר ששמו כתוב עליו.
3. מערכת משפט במראית עין של צדק
חלק מההונאה הגדולה הייתה בקיום מערכות משפט משוכללות בסדום לייצר מראית עין של צדק כדי לשטות בתמימים. כך הגמרא אומרת "אַרְבָּעָה דַּיְּינֵי הֲווּ בִּסְדוֹם, שַׁקְרָאֵי, וְשַׁקְרוּרָאֵי, וְזַיְיפֵי, וּמַצְלֵי דִּינָא. דְּמָחִי לֵיהּ לְאִתְּתָא דְּחַבְרֵיהּ, וּמַפְּלָא לֵיהּ, אַמְרֵי לֵיהּ, יְהָבָהּ נִיהֲלֵיהּ, דְּנִיעַבְּרָהּ נִיהֲלָךְ". הם היו אומרים למי שהכה את אשת חברו והפילה את העובר, כי הדין מחייב את המכה לקחת את האשה לביתו ולגרום לה להכנס להריון שנית ממנו. יש מערכת משפט, כולם מבינים שזה דין עוול. אבל מי שיאמר שהדין הזה הוא עוול, יוקע אל עמוד הקלון. כל המטרה היא לייצר מראית עין של צדק במטרה היא לרכוש את אמון התמימים, ולשמור לעצמם את כל עמדות הכח.
4. קלקול מרוב עושר
חכמינו מתארים את תרבות סדום ועמורה כתרבות שפע שרוצה לשמור את השפע לעצמה ומרחיקה מעליה את כל המסכנים שמחפשים צדקה וגמילות חסדים. "הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה". (יחזקאל טז). הרצון לשמור לעצמם את עמדות הכח הביא אותם לקלקולים רבים נוספים.
"תָּנוּ רַבָּנָן, אַנְשֵׁי סְדוֹם, לֹא נִתְגָּאוּ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וכו' אמרו "לָמָּה לָנוּ עוֹבְרֵי דְּרָכִים? שֶׁאֵין בָּאִים עָלֵינוּ, אֶלָּא לְחַסְּרֵנוּ מִמָּמוֹנֵנוּ, בּוֹאוּ, וּנְשַׁכַּח תּוֹרַת רֶגֶל מֵאַרְצֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם) "פָּרַץ נַחַל מֵעִם גָּר הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל" וְגוֹ': (סנהדרין דף קט/א). המלחמה של אנשי הפרוגרס לשמור לעצמם את כל עמדות השלטון ולא לתת לאף אחד דריסת רגל בהם, היא מעין מה שחכמינו מתארים את אנשי סדום ועמורה שלא נתנו לאף אחד להנות מהשפע הגדול שהיה להם בסדום ועמורה.
5. משמרים את העוצמה אצל החזקים
הגמרא מתארת איך הם קבעו חוק שלכאורה הוא שוויוני, אבל באמת הוא נותן לעשירים זכויות יתר על פני העניים. "אַמְרֵי, דְּאִית לֵיהּ חַד תּוֹרָא – מַרְעֵי חַד יוֹמָא. דְּלֵית לֵיהּ – לִירְעֵי, תְּרֵי יוֹמֵי". כל הקהילה רוצה לעשות תורנות ברעיית הפרות של הקהילה. מי שיש לו שור אחד – ירעה יום אחד. ומי שאין לו בכלל שור, ירעה את העדר של הקהילה שני ימים. נראה כאילו שוויוני וצודק. אבל כל אחד רואה שיש פה עוול משווע כלפי מי שאין לו, לטובת מי שיש לו.
6. שוויון מדומה הרסני
כולנו מכירים את האידיאל של הקומוניזים שאומר לכולם כי הוא משטר חברתי ללא שום ניצול. ביטול כל הבדלי המעמדות. שוויון. כל העמים שווים, גברים ונשים שווים. עניים ועשירים צריכים להיות שווים ולכן הלאימו את כל הרכוש של העשירים. באידיאל שלהם גם ראש הממשלה היה רק חבר. האחידות הזו התבררה כדבר מאוד הרסני, בתחילה לקחו לאנשים את הרכוש שלהם בשם השוויון. אחר כך חיו המנהיגים בפאר של עריצים על חשבון העם.
אחידות שמביאה מוות
הסיפור הזה מסופר בדיוק מדהים בסיפור של סדום ועמורה. על ניסיון לייצר שוויון באופן שיוצר נזק אין סופי. "הַוְיָא לְהוּ אַפּוּרְיָיתָא, דַּהֲווּ מַגְנֵי עֲלָהּ אוֹרְחֵי; כִּי הֲוָה אָרִיךְ – גַּיְיצֵי לֵיהּ. כִּי גּוּץ – מַתְּחִין לֵיהּ. אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם אִיקְלַע לְהָתָם, אָמְרוּ לֵיהּ, קוּם גַּנִי אַפוּרְיָיא. אָמַר לְהוֹן, נִדְרָא נַדְרִי – מִן יוֹמָא דְּמִיתַת אִמָּא, לָא גַּנִינָא אַפּוּרְיָא". הייתה להם מיטה שהיו נותנים לאורחים לשכב עליה. מי שהיה ארוך – היו מקצצים את רגליו. ומי שהיה נמוך היו מותחים אותו למוות.
הסיפור הזה הוא הסיפור של צפון קוריאה וכל המדינות הטוטליטריות. כולם לובשים אותו דבר. מסתפרים כמו המנהיג קים אייל גונג'. חושבים כמותו ואם מישהו יחשוב אחרת – ימצא את עצמו במחנה ריכוז לחינוך מחדש. האחידות הזו הביאה את צפון קוריאה וכל המדינות הללו לחרפת רעב. כך הייתה ברית המועצות לפני 32 שנה. מדינה שכולם צריכים לחשוב בה אותו דבר, ובסופו של דבר הגיעה לקריסה כלכלית ורעיונית.
באופן מופלא אימצו הפרוגרסיבים את השיטה שלהם על מראית עין של שוויון, ומי שלא מיישר קו עם המחשבה שלהם הוא מפוטר מהאקדמיה, לא יקבל שום משרה נחשבת. יוחרם מהעיתונות וכלי התקשורת. אותה צורת חשיבה שמביאה בסופו של דבר מיתה.
7. עירובביה בין האומות
על הנזק בטישטוש הערך המיוחד של כל עם, מספרת הגמרא את הסיפור הבא. "דָּרַשׁ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא, וְאִי תֵּימָא רַבִּי שַׁמְלַאי, לָעֲתִיד לָבֹא מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְסֵפֶר תּוֹרָה, וּמַנִּיחוֹ בְחֵיקוֹ וְאוֹמֵר, כָּל מִי שֶׁעָסַק בָּהּ יָבֹא וְיִטּוֹל שְׂכָרוֹ. מִיָד מִתְקַבְּצִים וּבָאִים אומות העולם בְּעִרְבּוּבְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר "כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים". (ישעיה מג ט) מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת:
וְאָמַר לָהֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַל תִּכָּנְסוּ לְפָנַי בְּעִרְבּוּבְיָא, אֶלָּא תִּכָּנֵס כָּל אוּמָּה וְאוּמָּה וְסוֹפְרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם) "וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים". וְאֵין "לְאוֹם" אֶלָּא מַלְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית כה) "וּלְאוֹם מִלְאוֹם יֶאֱמָץ". וּמִי אִיכָּא עִרְבּוּבְיָא קַמֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? אֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיעַרְבְּבוּ אִינְהוּ בְהַדֵי הֲדַּדֵּי – דִּלִישְׁמְעוּ מַאי דַּאָמַר לְהוּ?".
שמעתי מהרב אורי שרקי שהתיאור הזה הוא תיאור של עמים באחרית הימים שאומרים כי אין עמים שונים וכולם הם אחד. והקב"ה אומר להם תכנסו לפני אומה אומה וסופריה. אלוקים אומר להם שהעירבוביה הזאת לא נכונה. מקשה הגמרא ושואלת וכי מה איכפת לה' איך הם נכנסים הרי בסופו של דבר הוא מכיר את כולם לפי האמת שלהם. ועונה הגמרא כי ההפרדה לאומות בעת המשפט היא בשבילם, שישמעו מה ה' אומר להם לעשות.
כל הפרוגרסיביות המטורללת נעצרת כעת עם בחירת נשיא ארה"ב שאמר כי הוא נגד הרוח הקלוקלת הזו. הבחירה הזאת היא אות לכל העולם כי זו הדרך הנכונה. וזו התקדמות גדולה מאוד של העולם שדוחה ערכים מקולקלים שמשחיתים את העולם ומאמץ את הערכים האמיתיים של העם היהודי.
סיפור
לא להטיל מורך בלבבות
בשיא ימי האינתיפאדה, הכביש לגוש-עציון היה נפתח ונסגר פעמים רבות. באחד מימי י"א בחשוון, יום פטירתה של רחל אמנו, קבענו עם הרב זצ"ל שיעור באפרת שבגוש-עציון. בחרנו לצורך כך את בית הכנסת הכי גדול והוא התמלא באנשים עד אפס מקום. אני באתי לקחת את הרב לשיעור.
באותם ימים היה לי רכב ממוגן ירי, שאז היה נחשב עדיין דבר נדיר מאוד, ונסעתי עם אותו הרכב. כשהגעתי לרב, פתחתי לו את דלת הרכב וביקשתי ממנו שייכנס. הרב ניסה למשוך קצת את הדלת והדלת היתה מאוד כבדה. הרב שאל: "של מי הרכב הזה?" עניתי לו: "שלי".
שאל אותי הרב: "באיזה רכב נוסעים הילדים שלך?" אמרתי: "ברכב ממוגן אבנים". הוסיף הרב לשאול: "ובאיזה רכבים נוסעים כל הילדים באפרת?" אמרתי לו: "ברכב ממוגן אבנים". אמר לי הרב: "אני בזה – לא נוסע!" באותו היום היה לי קשה מאוד להשיג אישור מיוחד כדי להביא את הרב, מכיוון שהכביש נסגר וכו'. בסופו של דבר, נסענו עם הרכב של הרב שלא היה ממוגן בכלל, וברוך ה' הצלחנו לעבור את הנסיעה הזאת בשלום, אחרי עיקופים שעשינו לצורך העניין.
לימים שאלתי את הרב: " מדוע הרב התעקש כל כך?"
ענה לי הרב: "ראשית, אני לא נוסע ברכב שהילדים שלך לא נוסעים בו. שנית, אם הייתי בא עם הרכב הזה, זה היה מטיל מורך בלבבות. לא לכל אחד יש רכב ממוגן – אז אני נוסע כמו כולם!"
(רמי סדן, דובר הרבנות הראשית לישראל לשעבר ותלמיד הרב)
בן שלוש-עשרה לתפילה
כולם הכירו את כוח התפילה והברכות של אחי, הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל, כשהיה רב ראשי ואף קודם לכן. אני רוצה לספר לכם על כוח התפילה שלו כשהוא היה בגיל שלוש-עשרה בלבד, נער צעיר לפני בר-מצווה, ואני בן אחת-עשרה. היה זה לפני מלחמת העצמאות. שנינו למדנו בישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה בירושלים, שהיו בה גם כיתות לנערים בגיל בית-ספר יסודי. יום אחד הלכתי עם כל התלמידים בכיתה שלי להתפלל לרפואת ג'ו שמע, שהיה גבאי בית הכנסת. משפחתו ביקשה שהתלמידים ילכו בתום הלימודים להתפלל בקבר רחל, וכך עשינו.
בימים ההם היו הדרכים לבית-לחם ולקבר רחל פתוחות. הלכנו להתפלל, והמורה החזיר את כל התלמידים לשער יפו. שם הוא נתן לכל אחד מאתנו גרוש, שיהיה לנו כסף לנסוע באוטובוס כל אחד לביתו. בביתנו לא הייתה מצויה הפרוטה, וכיוון שהבית היה קרוב, החלטתי ללכת לביתי ברגל. כשעברתי את הכביש באחד המקומות נדרסתי על-ידי אוטובוס ערבי ונפצעתי קשה.
לא היה עלי שום אמצעי זיהוי. כולי הייתי מלא דם. לקחו אותי לבית-חולים ערבי ושם שכבתי במיטה. הרופאים לא יכלו להוציא ממני טיפת מידע, הכול נשכח ממני. ראשי היה נפוח כפליים מגודלו, וגם אם מישהו היה מכיר אותי קודם לכן – הוא לא היה מזהה אותי לאחר הפציעה.
אימא חיכתה לי בבית. כאשר התאחרה השעה היא החלה לדאוג. שאלה את החברים שלי מהישיבה וסיפרו לה שהשאירו אותי יחד עם כולם בשער יפו. מייד היא החלה להסתובב בבתי-חולים יחד עם אחי מרדכי, שהיה גדול ממני בשנתיים. כך הם עברו מבית-חולים אחד לשני ולא מצאו אותי. משם הלכו ל"מוסקביה" שנקראת היום "מגרש הרוסים". שם הייתה תחנת משטרה והשוטרים הפנו אותם לבתי-חולים ערביים. הם סיפרו להם שהייתה תאונה ושבאחד מבתי החולים הערביים יש ילד פצוע שלא יודעים את שמו.
מייד הלכו אמי ואחי לבית החולים. שם הם ראו אותי שוכב באחת המיטות, ראשי נפוח וכל הזיכרון פרח ממני. הרופאים שראו את אמי ואחי אמרו להם: "הדא אל וואלד רח" – הילד הזה הלך. יש לו עוד יום אחד לחיות וזהו. אימא פרצה בבכי, אבל מרדכי שהיה איתה אמר לה: איפה שמעון היה לפני שנפצע? בקבר רחל. נלך לרחל אמנו שתתפלל עליו שיבריא.
כך הלכו אימא ואחי מרדכי להתפלל בקבר רחל. שם פנה אחי לרחל אמנו ואמר לה: "אחי שמעון היה אצלך והתפלל לרפואת מישהו אחר. בדרך חזרה הוא נדרס ועכשיו הוא נמצא בבית החולים. תתפללי עליו שיבריא".
אחרי התפילה חזרו אמי ואחי לביתם, כי היה כבר מאוחר ובבתי החולים של פעם לא היו מאפשרים לבני משפחה להיות בבתי החולים בשעה מאוחרת. למחרת בבוקר שבו אמי ואחי לבית החולים. לפי הבשורה של הרופאים לא הייתי אמור לסיים את היום ההוא בחיים. עשרים-וארבע השעות שהם נתנו לי לחיות כבר עברו. אך להפתעת הרופאים במחלקה התחלתי כבר באותו בוקר לזהות אנשים. ההכרה שלי חזרה והשיפור היה משמעותי כל כך עד שהרופאים החליטו לשחרר אותי לביתי כבר למחרת.
חזרתי הביתה והתחלתי בתהליך שיקום ארוך, שבסיומו הבראתי לגמרי. לימים סיפרה לי אימא על התפילה המיוחדת ההיא בקבר רחל. תפילה מיוחדת של ילד בן שלוש-עשרה על אחיו הקטן.
(חכם שמעון אליהו, אחיו של הרב)
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
למה לשמור על הקדושה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
