הכנסת אורחים וגילוי שכינה | הרב דוד דב לבנון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
וירא

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אור מנשה בת יהודית ושאול

13 דק' קריאה

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' - מה פשר התגלות זאת?
וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:
הקב"ה התגלה אל אברהם ונשאלת השאלה לשם מה התגלה אליו אם לא אמר לו דבר?
כמו כן צריך להבין מה הקשר בין התגלות זו להמשך הפרשה? מצאנו כמה פירושים:
רש"י: וירא אליו - לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה, ובא הקדוש ברוך הוא ושאל בשלומו:
לכאורה היה נראה שאין זה כבודו של מקום לומר שבא לבקר את אברהם לשאול בשלומו. ונראה שלכן הרמב"ן מעדן זאת ומפרש שהקב"ה התגלה אל אברהם לאחר שמל את עצמו, כדי לכבדו ולהראות שבזכות זה זכה להשראת שכינה, ומביא דוגמאות לכך:
רמב"ן: וזה גילוי השכינה אליו למעלה וכבוד לו, כענין שבא במשכן ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם (ויקרא ט כג), כי מפני השתדלותם במצות המשכן זכו לראיית השכינה. ואין גלוי השכינה כאן וכאן לצוות להם מצוה או לדבור כלל, אלא גמול המצוה הנעשית כבר, ולהודיע כי רצה הא-להים את מעשיהם, כענין שנאמר (תהלים יז טו) אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך.
רשב"ם מתייחס לקשר בין התגלות ה' לאברהם להמשך הפרשה, ואומר שהפסוק הראשון הוא כלל והמשך הפרשה הוא פירוט ופירוש אותו כלל, ומחדש ששם ה' המוזכר בפסוק ראשון הוא כינוי למלאך, ששם ה' בקרבו. חוץ מהפסוק "היפלא מה' דבר" שזה בוודאי השכינה בעצמה.
רשב"ם: וירא אליו י"י - היאך? שבאו אליו שלשה אנשים שהיו מלאכים. שבהרבה מקומות כשנראה המלאך קורהו בלשון שכינה כדכת' כי שמי בקרבו, שלוחו כמותו. וכן וירא אליו מלאך י"י בלבת אש מתוך הסנה, וכתו' שם וירא י"י כי סר לראות:
הסבר פירוש רש"י על פי חז"ל
מצאנו כאן ובמקומות נוספים בחז"ל שהקב"ה מקיים מצוות, והקב"ה מלמד אותנו כיצד לנהוג כמותו וללכת בדרכיו, וכך מובא במסכת סוטה דף יד עמוד א:
ואמר רבי חמא ברבי חנינא , מאי דכתיב: אחרי ה' א-להיכם תלכו? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר: כי ה' א-להיך אש אוכלה הוא! אלא להלך אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא מלביש ערומים, דכתיב: ויעש ה' א-להים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, אף אתה הלבש ערומים; הקדוש ברוך הוא ביקר חולים, דכתיב: וירא אליו ה' באלוני ממרא, אף אתה בקר חולים; הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים, דכתיב: ויהי אחרי מות אברהם ויברך א-להים את יצחק בנו, אף אתה נחם אבלים 1 ; הקדוש ברוך הוא קבר מתים, דכתיב: ויקבר אותו בגיא, אף אתה קבור מתים. כתנות עור - רב ושמואל, חד אמר: דבר הבא מן העור, וחד אמר: דבר שהעור נהנה ממנו. דרש ר' שמלאי: תורה - תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים; תחילתה גמילות חסדים, דכתיב: ויעש ה' א-להים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם; וסופה גמילות חסדים, דכתיב: ויקבר אותו בגיא.
חז"ל אומרים שאי אפשר להידבק בשכינה בהתגלותה, מפני שאש אוכלה הוא, וכן אי אפשר לראות את השכינה "כי לא יראני האדם וחי", אולם ע"י קיום מצוותיו, ובמיוחד בהליכה אחר דרכיו במעשה חסד, אנו דבקים בשכינה ממש, וגם בדרך נסתרת חוזים בשכינה, בבחינת "מבשרי אחזה א-לוה".
חז"ל הביאו למודעות שלנו את עובדה שהקב"ה מבקר אצל כל חולה כפשוטו, כביכול כדי להשתתף בצערו של החולה ולהראות לו כי "עמו אנכי בצרה", ולכן אמרו שכל מי שבא לבקר חולה צריך לנהוג בדרך כבוד בשכינה הנמצאת שם. וכך מובא בתלמוד בבלי מסכת נדרים דף מ עמוד א:
ואמר רבין אמר רב: מניין שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה? שנאמר: יי' יסעדנו על ערש דוי. תניא נמי הכי: הנכנס לבקר את החולה, לא ישב לא על גבי מטה ולא ע"ג ספסל ולא על גבי כסא, אלא מתעטף ויושב ע"ג קרקע, מפני שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה, שנאמר: יי' יסעדנו על ערש דוי.
גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה
שבת דף קכז עמוד א: משנה. מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים, ומפני בטול בית המדרש, מפני האורחין וכו'. אמר רבי יוחנן: גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש, דקתני מפני האורחין ומפני בטול בית המדרש. ורב דימי מנהרדעא אמר: יותר מהשכמת בית המדרש, דקתני מפני האורחין והדר ומפני בטול בית המדרש. אמר רב יהודה אמר רב:, דכתיב ויאמר א-דני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר וגו'. אמר רבי אלעזר: בא וראה, שלא כמידת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודם - אין קטן יכול לומר לגדול המתן עד שאבא אצלך, ואילו בהקדוש ברוך הוא כתיב ויאמר א-דני אם נא מצאתי וגו'. 2
הלכה מתירה לטרוח בשבת עבור הכנסת אורחים ועבור השכמת בית המדרש, וחז"ל הקדימו את ההיתר לטרוח עבור האורחים לפני בית המדרש, ללמד שזה חשוב יותר. ולבסוף למדו מפרשתנו שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה.
מדוע גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה?
א. אנו מוצאים שמבטלים תלמוד תורה כדי לקיים מצווה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים, וזאת משום גדול קיומה יותר מלימודה, וכך גם קיום מצוות גדול מקבלת פני השכינה, ולכן אברהם מבקש מהשכינה להמתין לו עד שיקיים מצוות הכנסת אורחים.
ב. באופן עמוק יותר, התורה מלמדת שדבקות במידותיו של הקב"ה, היא דבקות בקב"ה שעולה על גילוי שכינה, מפני שבדרך זו מגיע לדבקות בשכינה, ואי אפשר להגיע לכך ברמה זו ע"י קבלת פני השכינה. ולכן יפה שעה אחת של קיום מצווה בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, וכמבואר בספר התניא, שבעולם הבא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, היינו: זיו אור קלוש לעומת דבקות בשכינה בעולם הזה בשעת קיום מצוות.
ג. המהר"ל בחידושי אגדות על הגמ' שבת הנ"ל מסביר מעלת הכנסת אורחים על פני קבלת פני השכינה.
גדולה הכנסת אורחים כהשכמת בית המדרש. פירוש הכנסת אורחים לכבוד האדם [האורח] שהוא נברא בצלם אלקים, ודבר זה נחשב ענין אלקי כמו מי שהוא משכים לבית המדרש לתורה שהיא אלקית [ובמשנה (אבות פ"ו) קאמר חביב האדם שנברא בצלם אלקים, חביבים ישראל שנתן להם כלי חמדה, אלו שניהם שוים] (כי נחשב גם כן דבר זה מה שהוא מכניס אורחים הוא האדם שנברא בצלם אלקים כמו מי שמשכים לבית המדרש). וקאמר רב דימי יותר מהשכמת בית המדרש [כי הכנסת אורחים] זהו עצמו כבוד אלקים להכניס האדם [לביתו] ולכבד אותו שנברא בדמות ובצלם, [ודבר זה נחשב כבוד השכינה והוא יותר מן התורה שהרי התנא מקדים חבוב זה שהאדם נברא בצלם אלקים למה שנתן להם כלי חמדה], ודע לך דוקא להכניס אורחים קאמר שפנים חדשות באו וכאשר פנים חדשות הנה זהו כבוד צלם אלקים כאשר באו אליו פנים חדשות והוא מכבד [אותו], אבל אינם פנים חדשות לא קאמר.
המהר"ל אומר שכדי להכיר את הקב"ה יש להכניס אורחים, כי כל אדם הוא נברא בצלם אלוקים, ויש בו סוד אלוקי, וכאשר מקבל פניו ומכבדו מתגלה לו רז של תורה שהוא חידוש הקיים רק בחברו, ולכן יש חשיבות יתרה לקבל אורחים חדשים שעל ידם יתגלה לו רז חדש של אלוקים.
ונראה לבאר דבריו ע"פ הגמ' ברכות שהרואה שישים ריבוא מישראל מברך "חכם הרזים" על הקב"ה שברא כל אחר והרז שלו וביחד כלל ישראל מגלה גילוי של תורה שלם. ולפי זה מובן מה שאמר ר"ע "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה", שעל ידי זה לא רק מקיים מצוות שבין אדם לחברו אלא זוכה לקשר גדול יותר עם הקב"ה ומתגלים לו חידושי תורה.
שיטת הרמב"ם בפירוש המלאכים בפרשה
רמב"ן בראשית פרק יח פסוק א (פרשת וירא)
ובספר מורה הנבוכים (ב מב) נאמר כי הפרשה כלל ופרט. אמר הכתוב תחלה כי נראה אליו השם במראות הנבואה, ואיך היתה המראה הזאת, כי נשא עיניו במראה והנה ג' אנשים נצבים עליו. ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך, זה ספור מה שאמר במראה הנבואה לאחד מהם הגדול שבהם. ואם במראה, לא נראו אליו רק אנשים אוכלים בשר, איך אמר "וירא אליו ה'", כי הנה לא נראה לו השם לא במראה ולא במחשבה, וככה לא נמצא בכל הנבואות, והנה לדבריו לא לשה שרה עוגות, ולא עשה אברהם בן בקר, וגם לא צחקה שרה, רק הכל מראה, ואם כן בא החלום הזה ברוב ענין כחלומות השקר, כי מה תועלת להראות לו כל זה:
והנה לפי דעתו זאת יצטרך לומר כן בענין לוט, כי לא באו המלאכים אל ביתו, ולא אפה להם מצות ויאכלו, אבל הכל היה מראה. ואם יעלה את לוט למעלת מראה הנבואה איך יהיו אנשי סדום הרעים והחטאים נביאים, כי מי הגיד להם שבאו אנשים אל ביתו. ואם הכל מראות נבואתו של לוט, יהיה "ויאיצו המלאכים וגו' קום קח את אשתך", "ויאמר המלט על נפשך" (להלן יט טו יז), "והנה נשאתי פניך" (שם כא), וכל הפרשה כלה מראה, וישאר לוט בסדום. אבל יחשוב שהיו המעשים נעשים מאליהם, והמאמרים בכל דבר ודבר מראה, ואלה דברים סותרים הכתוב, אסור לשומעם אף כי להאמין בהם:
הרמב"ם במורה נבוכים לוחם כנגד המגשימים את הבורא, ובהמשך לכך מתנגד גם להגשמת מלאכי השרת, ולפי דעתו אי אפשר לראות מלאך בעינינו. ולכן לומד שכל מה שמסופר בפרשה היה בחלום ולא במציאות. הרמב"ן מקשה על הרמב"ם איך אפשר לומר שכל מסופר בפרשה לא היה במציאות, כמבואר בדבריו.
נראה לענ"ד לפרש לפי הרמב"ם שהספור בתורה מדבר על שני ממדים שמתרחשים זה בצד זה. האורחים של אברהם היו אנשים כפשוטו, שברכו את אברהם ושרה כהכרת הטוב על הכנסת האורחים שלהם, ובזכות המצווה שקיים אברהם נבראו מלאכים שאישרו את ברכת האנשים, והקב"ה מתגלה אליהם ואומר "היפלא מה' דבר" (וכפי שיבואר להלן).
אברהם גילה את צלם אלוקים באורחיו
אברהם אבינו הכניס לאוהלו אנשים שנראו עובדי ע"ז, והביא אותם לאמונה בה', וכך גילה את צלם אלוקים שבהם, את הרז הטמון בהם, והנה הוא מגלה שהם מלאכים.
אולם אפשר לפרש שאברהם הכניס לביתו עובדי ע"ז והשפיע עליהם כל כך עד שהפך אותם לאנשי מעלה, שיכולים לברך וברכותיהם מתקבלות, וכך גילה את הרוחני שבהם, את המלאכיות שבהם. כפי שיבואר להלן.
נראה לבאר לפי זה את המדרש הבא שמות רבה (וילנא) פרשה כח סימן א (פרשת יתרו):
באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה עשה בו הקדוש ברוך הוא קלסטירין של פניו של משה דומה לאברהם, אמר להם הקדוש ברוך הוא אי אתם מתביישין הימנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו, אמר הקדוש ברוך הוא למשה לא נתנה לך תורה אלא בזכות אברהם שנאמר לקחת מתנות באדם, ואין אדם האמור כאן אלא אברהם שנאמר (יהושע יד) האדם הגדול בענקים, הוי ומשה עלה אל הא-להים,
לכאורה קשה מה שכנע את המלאכים שתורה תינתן למשה ולישראל, וכי הם היו זקוקים לאירוח של אברהם ולאוכל שנתן הם? אולם אם נפרש שבאמת אברהם אירח אנשים, ובזכות המצווה שקיים נבראו מלאכים, כפי שאמרו חז"ל שמכל מצווה שאדם מקיים נברא מלאך, והמלאכים האלו שנבראו אשרו הם את הברכות של האנשים, ואם כן התברר למלאכים שהתווכחו עם משה שהם נבראו בזכות אברהם, וזו הייתה תשובה ניצחת להם שהיו מוכרחים להסכים שתורה תינתן לישראל.
כיצד השפיע אברהם על אורחיו להאמין בה'?
נראה שאברהם הכניס אורחים לביתו במסירות נפש, רץ לפניהם למהר לקבלם בכל טוב ביתו, וכשרצו לברכו הוא הפנה אותם להכיר טובה לבורא העולם, שלו הם חייבים להכיר טובה.
בראשית פרק כא פסוק לג (פרשת וירא)
וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם:
רש"י: ויקרא שם וגו' - על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקדוש ברוך הוא אלוה לכל העולם. לאחר שאוכלים ושותים אומר להם ברכו למי שאכלתם משלו, סבורים אתם שמשלי אכלתם, משל מי שאמר והיה העולם אכלתם:
אברהם אבינו השתמש בדרך זו לקרב את אורחיו לאמונה, כי זו הייתה הדרך שבה הוא בעצמו התקרב לבורא, וכך נראה לבאר את המדרש הבא בראשית רבה (וילנא) (פרשת לך לך) פרשה לט סימן א:
אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו אני הוא בעל העולם,
"בירה דולקת" היא בית יפה ומואר שיש בו כל טוב, ואברהם חיפש למי עליו להכיר טובה, עד שהציץ עליו בעל הבירה וכך גילה את הקב"ה, וכך גם הוכיח לאורחיו שיש בורא לעולם.
בראשית רבה (וילנא) (פרשת וירא) פרשה מח סימן ח:
פתח האהל, פתח טוב פתחת לעוברים ולשבים, פתח טוב פתחת לגרים שאלולי את לא בראתי שמים וארץ שנאמר (ישעיה מ) וימתחם כאהל לשבת, שאלולי את לא בראתי גלגל חמה שנאמר (תהלים יט) לשמש שם אהל בהם, שאלולי את לא בראתי את הירח שנאמר (איוב כה) הן עד ירח ולא יאהיל, א"ר לוי לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה.
"לעוברים ושבים" אפשר לפרש לעוברי רצונו ששבים. יושב בפתח האהל מפרשים חז"ל בפתח גהינום ולא נותן לפושעי ישראל להיכנס לגהינום, וכך גם היה עושה בעולם הזה.
מדוע נשלחו מלאכים לבשר על לידת יצחק
מדוע נשלחו מלאכים לבשר על לידת יצחק, במיוחד לאחר שהקב"ה כבר הבטיח לאברהם שיוולד לו בן שיקרא יצחק? כפי שנאמר בראשית פרק יז פסוק טו - יט (פרשת לך לך)
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ: וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ: וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱ-לֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ: וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:
נראה לבאר על פי הנצי"ב - הרחב דבר בראשית פרק יט פסוק א ד"ה (א) אכן (פרשת וירא)
וה"נ להיפך כשרצונו ית' להגביה קרן אומה או אדם, אבל לא הגיע מדת הדין לזה לפי מעשיו, הקדוש ברוך הוא מזמין לפני האומה או האדם מצות ומע"ט שיבא לידי כך, כדי שיהי' אח"כ מדה"ד שיקבל שכרו משלם, והכי תניא במכילתא סדר בא פ"ה, ר' מתיא בן חרש אומר ואעבור עליך וגו' הגיע שבועתו של הקדוש ברוך הוא שנשבע לאברהם אבינו ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו שנא' שדים נכונו וגו' נתן להם הקדוש ברוך הוא שתי מצות כו'. וכזה אירע במעשה סדום, דבאמת נראה ממה שאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה, שאע"ג שמצד החטא לבד לא הגיע מדה"ד שיעשו כלה, לולי שרבה זעקת הנרצחים כמש"כ לעיל, על כן הגיע זה העסק של המלאכים שהביאם ע"פ מדה"ד ג"כ גזר דין הקשה, וכן לא היה לוט כדאי ע"פ מדת הדין להנצל בזכות עצמו כאשר כך עלה מתחלה הרצון, אלא שנשתנה הדבר כאשר יבואר לפנינו, מש"ה היסב הקדוש ברוך הוא שיבואו המלאכים סדומה בערב כדמות בני אדם גדולים בערב דוקא, וזה היסב שיתפעל לוט וישתדל בכבודם ובזה יגדל זכות עצמו וכמו שיבואר עוד, וחקירה זו אי' גם בזוה"ק פרשה זו בשם ר"א באופן אחר קצת:
הנצי"ב אומר שכאשר הקב"ה רוצה לתת שכר שהובטח לאומה כמו יציאת מצרים, הוא מזמן להם מצוות ומעשים טובים כדי שיזכו לכך במידת הדין, ולכן למרות שהובטח לאברהם שבקץ גלות מצרים יצאו ברכוש גדול, הקב"ה מזמן לעם ישראל מצוות מילה וקרבן פסח שבזכותם יצאו ממצרים. יחזקאל פרק טז פסוק ו: וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי: וכן להיפך כאשר הקב"ה רוצה להביא פורעות הוא חוזר ובוחן אותם אם הרשיעו והם אכן ראויים לעונש,
על פי דבריו אפשר לפרש גם כאן כך. הקב"ה הבטיח לאברהם שיוולד לו בן, ולכן מזמן לו מצוות הכנסת אורחים, שבזכותה מתברר כמה ראוי אברהם לקיום הבטחה זו. והוא מתברך ע"י אורחיו שיהיה לו בן משרה, כי הוכח שהוא ראוי לברכה זו.
וכך מפרש הנצי"ב את הצורך במלאך להפוך את סדום, ומלאך להציל את לוט. הקב"ה אומר "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה". בשליחת המלאכים סדומה הקב"ה בוחן את אנשי סדום לפני שיעניש אותם, אם יאפשרו הכנסת אורחים, ואת לוט בוחן אם יכניס אורחים כדי שיהיה ראוי להנצל. וכיון שאנשי סדום התנהגו כך כלפי האורחים נגזר דינם להפיכת סדום, ולוט שהכניס אורחים ניצל.
מה הצורך בבשורת המלאכים לאחר שה' הבטיח לאברהם ושרה בן
רש"י אומר שהמלאכים נשלחו כדי לבשר לשרה את אשר הקב"ה כבר בשר לאברהם. ואם כן, מדוע מה שאמר הקב"ה לאברהם לא היה מספיק גם עבור שרה?
וכן, למה צחקה שרה כששמעה את הבשורה מפי המלאכים, וקשה לומר שלא האמינה, הרי חז"ל אומרים שאברהם היה טפל לשרה בנביאות?
נראה ששרה הבינה מהבטחת הקב"ה שיהיה להם בן בדרך נס, והיא חששה מבן שקיומו ניסי, שמא לא תעמוד לו זכותו להתקיים בנס, ואכן אנו מוצאים שנדרש מיצחק לעמוד בניסיון העקדה, ובזכות זה זכה לחיים. ולכן רצתה שרה שיהיה להם בן בדרך הטבע.
כעין מה שמצאנו אצל אלישע שהבטיח לאשה השונמית בן, והיא מבקשת: מלכים ב פרק ד פסוק טז: "אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱ-לֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ". גם היא לא רצתה בן של נס, שמא לא יתקיים, כפי שאכן קרה שמת, ואלישע היה צריך להחיות אותו.
ולכן הקב"ה שולח להם אורחים (שלפי ההסבר שלנו, היו אנשים ולא מלאכים), והם ברכו את שרה מכל לבם שתזכה לבן, כפי שהנביא אלישע ברך את האשה השונמית בבן, וברכה זאת של אנשים משמעה ברכה בדרך הטבע, ועל זה צחקה שרה איך זה יכול להיות בדרך הטבע הרי חדל להיות לה אורח כנשים, אולם הקב"ה הקפיד עליה כי הוא מפליא לעשות שתלד בדרך הטבע, וגם אחרי בלותה תהיה לה עדנה.
רמב"ן שם מסביר מדוע שרה צחקה, מפני שחשבה שהם אנשים ולא מלאכים, ואעפ"כ הייתה צריכה לענות אמן על ברכתם ולהאמין שזה יכול להתקיים:
ותכחש שרה לאמר - אני תמה בנביאה הצדקת איך תכחש באשר אמר השם לנביא, וגם למה לא האמינה לדברי מלאכי א-להים. והנראה בעיני כי המלאכים האלה הנראים כאנשים באו אל אברהם, והוא בחכמתו הכיר בהם, ובשר אותו שוב אשוב אליך ולשרה בן, ושרה שומעת, ולא ידעה כי מלאכי עליון הם, כענין באשת מנוח (שופטים יג ו). ואולי לא ראתה אותם כלל:
ותצחק בקרבה ללעג, כמו יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו (תהלים ב ד), כי השחוק לשמחה הוא בפה, אז ימלא שחוק פינו (שם קכו ב), אבל השחוק בלב לא יאמר בשמחה. והקב"ה האשים אותה לאברהם למה היה הדבר נמנע בעיניה, וראוי לה שתאמין, או שתאמר "אמן כן יעשה ה'":
ולפי דברינו היא לא טעתה בזיהוי האנשים שאכן לא היו מלאכים, אלא שהאנשים הללו ברכו אותה בלב שלם, וראויה הברכה הזאת להתקיים.
לסיכום,
בדברנו העמקנו ברעיון של גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה, ע"י הכנסת אורחים אנו הולכים בדרכיו של הקב"ה, שברא עולם שדומה ל"בירה דולקת" שיש בה אור וכל טוב ומארח אותנו בו, וכך זוכים להידבק במידותיו, ולהתקרב אליו בדרך נסתרת, למרות ש"אש אוכלה הוא", וכך אנו זוכים לארח את הקב"ה בביתנו. ולכן יש להכנסת אורחים ערך יותר מגילוי שכינה שבו אפשר ליהנות מזיו השכינה ולא לדבוק בעצמותה.
המהר"ל הוסיף שהכנסת אורחים שיש לכל אחד צלם אלוקים יכולה ללמד את המארח פן נוסף באלוקים, ולכן ככל שיארח אורחים חדשים כן יכיר יותר את השכינה הטבועה בכל מי שיש לו צלם אלוקים, ולפי זה אברהם "בא ללמד ונמצא למד" מצד אחד הוא קרב את אורחיו לאמונה בה', ומצד שני גילה את הרז האלוקי הטמון בהם, ולמד מהם על הבורא. ויש כאן מסר חשוב מאד בקירוב רחוקים שבסופו של דבר המלמד אותם נמצא למד מהם.
הרמב"ם אומר שמלאכים הם רוחניים ואינם נראים, ועל כן הוא מפרש שאברהם ראה את המלאכים בחלום, הרמב"ן מקשה עליו שלא יתכן שהחסד של אברהם עם האורחים היה רק חלום, וכן שכל הספור של סדום היה רק חלום. וכדי ליישב את הרמב"ם חשבתי להציע פירוש, שאברהם באמת הכניס לביתו אנשים כפשוטו, והשקיע בקירוב רוחני וגשמי שלהם, ובזכות זה זכה לברכתם, ובמקביל נגלו לו מלאכים שאישרו את הברכות שקבל, וכן גם במעשה סדום ובכל מקום שנזכר מלאך היו אנשים שפעלו, ועל ידם נתגלו מלאכים בחלום ואישרו את שליחות ה' כפועל יוצא של מה שקרה עם האנשים במקומות אלו.
הסבר זה מיישב גם את הצורך לבשר לשרה באמצעות מלאך שהיא עתידה ללדת בן, כי היא ראתה בהבטחת ה' שתלד בחינה של בן שחייו הם נס, וצריך הרבה זכויות כדי שיתקיים בעולם הזה, וברכת האנשים היה בה בשורה של בן בדרך הטבע, והשרה צחקה מפני שלא חשבה שאפשרי הדבר שיהיה לה בן בדרך הטבע, והקב"ה אמר לה "היפלא מה' דבר" הפלא הוא חיבור בין הגשמי והרוחני, ובלידת יצחק הדבר יתגשם.

^ 1.לא נאמר במה ברכו, וחז"ל מפרשים שברכו בניחום אבלים.
^ 2.אחרי סיום הכנסת האורים נאמר, פרק יח פסוק כב: "וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה':", רש"י: "ואברהם עודנו עומד לפני ה' - והלא לא הלך לעמוד לפניו אלא הקדוש ברוך הוא בא אצלו ואמר לו (פסוק כ) זעקת סדום ועמורה כי רבה, והיה לו לכתוב וה' עודנו עומד לפני אברהם, אלא תיקון סופרים הוא זה". כביכול הקב"ה המתין לאברהם עד שסיים את המצווה ועתה ימשיך לדבר עמו. ולפי זה אפשר ליישב ולומר שהתגלות אל אברהם בתחילת הפרשה הייתה בשביל לספר לו על סדום.

וירא