ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עניינו של חג
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
הגמרא שואלת (שבת כא, ב): "מאי חנוכה?" ומבאר רש"י שכוונתה לשאול על איזה נס קבעוה.
ומשיבה הגמרא:
דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
על דברי הגמרא "הלל והודאה", מפרש רש"י: "לקרות הלל, ולומר על הנסים בהודאה".
הרמב"ם בהלכות חנוכה 1 מביא תחילה את סיפור נס הניצחון:
בבית שני כשמלכו יון, גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול. עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני...
ולאחר מכן 2 , מביא הרמב"ם את סיפור נס פך השמן:
וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום, בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש, אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד. והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.
ובהלכה ג מציין את התקנה:
ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו, שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו, ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות.
מהקדמת סיפור הניצחון רואים שלדעת הרמב"ם תקנת חנוכה הייתה גם משום נס המלחמה, שלא כמצוין בגמרא. ויש לברר – מניין לרמב"ם שהתקנה הייתה גם עבור נס זה? ועוד, אם כן, מדוע הגמרא לא ציינה טעם זה?
והנה כבר בנוסח "על הניסים" שאנו מזכירים בברכת ההודאה, הדגש הוא על נס הניצחון: "מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וכו'". עניין פך השמן מוזכר רק ברמז: "והדליקו נרות בחצרות קדשך", בלי שמצוין כלל שנעשה שם נס, ומייד לאחר מכן מובאת התקנה: "וקבעו שמונת ימי חנכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול".
הגמרא במגילה (יד, א) מקשה מדוע אין אומרים הלל בפורים, הרי יש ללמוד בקל וחומר מפסח שצריך לומר: "מה מעבדות לחירות אמרינן שירה – ממיתה לחיים לא כל שכן?" ומתרצת בשלושה אופנים שאינם שייכים לגבי חנוכה, כגון שקריאת המגילה היא הללה, כלומר קריאת המגילה מועילה גם כהודאה. נמצא שחיוב הצלה ממיתה לחיים מחייב אמירת הלל, ואם כן מובנת דעתו של הרמב"ם שכלל גם את נס הניצחון בין טעמי החיוב, ומאידך מתחזקת הקושיה על הגמרא מדוע לא הזכירה טעם זה. ולא עוד, אלא שמלחמה זו הייתה על קיום הדת, ובניצחונה הועמדה הדת על תילה ואף זכינו לשוב לבית מקדשנו מחמד לבנו, וכיצד הניחה הגמרא כל זאת בצד ובחרה בטעם של מציאת פך השמן? יתרה מזו, היכן מצאנו מקור לתקן הלל על נס שתוכנו אינו הצלת עם ישראל אלא סיוע להצלחת קיום מצווה?
האיזון ההכרחי
רבי ירמיהו לעוו, בספרו על הרמב"ם "דברי ירמיהו" (על הרמב"ם שם), עומד על שאלה זו ומתרץ על פי דיון מעניין המובא בגמרא (שבת יג, ב), לגבי ימי ההודאה שנקבעו במגילת תענית:
תנו רבנן: מי כתב מגילת תענית? אמרו: חנניה בן חזקיה וסיעתו, שהיו מחבבין את הצרות [רש"י: שנגאלין מהן, והנס חביב עליהן להזכירו לשבחו של הקב"ה, וכותבין ימי הנס לעשותן יום טוב]. אמר רבן שמעון בן גמליאל: אף אנו מחבבין את הצרות, אבל מה נעשה, שאם באנו לכתוב – אין אנו מספיקין [רש"י: לפי שהן תדירות].
דילמה ניצבת בפני חז"ל: מצד אחד, חסדי ה' המרובים מיטיבים איתנו מאוד, וחובה מוסרית גדולה מוטלת עלינו להכיר טובה ולהודות עליהם. מאידך, הם כל כך רבים, עד שאם נקבע ימים טובים על כל נס, ייראה כאילו רק אז נראו חסדי ה', אבל באמת הם לא כלים בכל יום ויום ובכל עת ורגע.
דומה הדבר לסיפור המובא במסכת ברכות (לג, ב):
ההוא דנחית קמיה דרבי חנינא, אמר: האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד. המתין לו עד דסיים, כי סיים אמר ליה: סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך?
טעם הפוך נאמר בהמשך מסכת שבת (קיח, ב), על המשפט "הקורא הלל בכל יום – הרי זה מחרף ומגדף". המאירי שם מביא הסבר, שמתוך שאומרו תמיד, הוא מתרגל ואינו מרגיש להתעורר עליו בימים המיוחדים שנעשו בהם ניסים ונקבעו להודאה.
נמצאנו למדים שהאיזון המדויק בקביעת ימי ההודאה הוא חשוב. ריבוי מוגזם עלול לגרום מחד להפחתת ההתעוררות המיוחדת כלפי ניסים מיוחדים יותר, ומאידך למחשבה כאילו הודינו על כל ניסי ה' למרות שהם מקיפים אותנו בצורה אינסופית, ואילו פינו מלא שירה כים אין אנחנו מספיקים להודות.
לאור זאת מיישב בעל ה"דברי ירמיהו", שאמנם תגבורת המלחמה הייתה על דרך הפלא ופלא, מעטים נגד רבים, אנשים מן השורה מול יודעי נשק מלומדי מלחמה מאנשי אלכסנדר – אשר אחרי מותו נחלקה ממלכתו ונפלה ארץ ישראל ביד היוונים, שבראשם עמד שר צבאו של אלכסנדר – וחשיבות הניצחון במלחמה היא גדולה, כי בכך היה קיום האומה והתורה כולה, וכן הצלת בית המקדש, והיה ראוי לקבוע על כך יום טוב. אך הואיל ומרובים ניסי הצלותיו בכל עת ועת, לא ניתן היה לקבוע, ורק בגלל שהצטרף כאן הנס העל-טבעי שבפך השמן, ניתן היה לתקן יום הלל והודאה. נמצא שנס פך השמן גרם לכך שיוכלו לתקן יום טוב עבור נס ההצלה.
לכן הרמב"ם פתח בנס ההצלה וטהרת המקדש ונקט אותו כעיקר, וכן ב"על הניסים" מודגש נס ההצלה כעיקר, אולם שאלת הגמרא "מאי חנוכה" הייתה: מדוע נקבע יום הודאה, למרות שלא קבעו כך חז"ל על כל ניסי ההצלה? ועל כך השיבה: בגלל הנס העל-טבעי שבפך השמן.
ניצחון על טבעי
ועדיין יש לשאול: מדוע אנו קושרים בין שני הניסים? אם על האחד לא ניתן לתקן אמירת הלל משום שהיה בדרך הטבע, ועל השני לא ניתן לתקן משום שאינו נס הצלה, כיצד יתחברו יחדיו? הרי שני ניסים נפרדים הם וכל אחד עומד בפני עצמו. עוד יש להתבונן – תשובתו של ה"דברי ירמיהו" מיישבת היטב את טעמם של חז"ל, אך מדוע דווקא בנס חנוכה צירף הקב"ה נס על-טבעי מיוחד ובכך זיכנו לתקנו כיום הודאה והלל?
המהר"ל בספרו נר מצוה 3 מבאר גם הוא שעיקר התקנה היה על נס הניצחון, אולם הוא מוסיף טעם לגבי הצורך בנס הנרות:
ועוד יש לומר, שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה, בשביל שהיו מנצחים את היונים, רק שלא היה נראה שהיה כאן ניצחון הזה על ידי נס שעשה זה השם יתברך ולא היה זה מכחם וגבורתם. ולפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, שידעו שהכל היה בנס מן השם יתברך, וכך המלחמה שהיו מנצחין ישראל היה מן השם יתברך. ודוקא נס זה נעשה, כי עיקר רשעת היונים שטמאו את ההיכל, וכמו שאמרו בכל מקום (עבודה זרה נב:) אבני המזבח ששקצו אנשי יון, וכן בכמה מקומות. והשם יתברך ראה רשעתם שטמאו היכל שלו, וגם כן גזרו שמד לבטל התורה ומצותיה, ונתן כח ביד חשמונאי שהם כהנים עובדי השם בהיכלו, ואלו נצחום דוקא, ולא אחרים. כאשר נצחום, טהרו את המקדש. וכאשר לא היה להם שמן, נעשה להם נס, שיוכלו לטהר ולחנך הבית.
המהר"ל כותב שהואיל ונס הניצחון נעשה בדרך הטבע, נראה היה במבט שטחי שהניצחון נעשה בצורה טבעית על ידי החשמונאים, ולא ניכר שהניצחון היה מאת הקב"ה. ולפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, כדי שידעו שגם נס הניצחון היה מאת הקב"ה. עוד הוא כותב, שהקשר בין שני הניסים הוא מהותי יותר, לפי שעיקר המלחמה היה על הקדושה ועל קיום התורה והמצוות. רשעת היוונים התבטאה בכך שטימאו את ההיכל הקדוש, לפיכך הנס נעשה דווקא בנקודה זו, שיוכלו לטהר ולחנוך את הבית.
מהות האור והחושך
בהמשך לדברי המהר"ל, נבקש להרחיב ולעמוד על הקשר בין האור ובין הקודש בכלל, ועל היחס בין ישראל לאור ובין יוון לחושך בפרט.
נאמר במדרש (בראשית רבה, בראשית פרשה ב):
רבי שמעון בן לקיש פתר קרייה במלכיות: "והארץ היתה תהו" – זו בבל... "ובהו" – זה מדיי... "וחשך" – זו יוון, שהחשיכה עיני ישראל בגזרותיה, שהיתה אומרת לישראל: כתבו בקרן שור שאין להם חלק בא-להי ישראל. "על פני תהום" – זו מלכות הרשעה הזו... "ורוח א-להים מרחפת" – זה רוחו של משיח.
מדוע מכל התיאורים השליליים השונים דבקה ביוונים דווקא ההגדרה 'חושך'? ומדוע מכל ארבע המלכויות קיבלו דווקא הם את הכינוי הזה?
לגבי ההגדרה ההפוכה – "האור" – מצאנו במדרש (בראשית פרשה ג, ה):
אמר ר' סימון: ה' פעמים כתיב כאן אורה, כנגד חמשה חומשי תורה: ויאמר א-להים יהי אור – כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקדוש ברוך הוא וברא את עולמו; ויהי אור – כנגד ספר ואלה שמות, שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה; וירא א-להים את האור כי טוב – כנגד ספר ויקרא, שהוא מלא הלכות רבות; ויבדל א-להים בין האור ובין החשך – כנגד ספר במדבר, שהוא מבדיל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ; ויקרא א-להים לאור יום – כנגד ספר משנה תורה, שהוא מלא הלכות רבות.
המדרש מלמד אותנו כי יש תהליך התפתחותי של האור בעולם. בתחילה נברא עצם האור וכן כל העולם כולו, שעליו נאמר "כי טוב". קומה חדשה מתגלה ביציאת מצרים. לאחר מכן מופיע אור חדש עם קבלת מצוות רבות. ושוב מתחדשת קומה עם כניסת עם ישראל לארצו, ועלייה נוספת עם קבלת המצוות של משנה תורה.
כאשר הגר (בראשית כא, טז – יט) צועקת אל ה' לנגד בנה המושלך בשיחים, נאמר שה' פוקח את עיניה והיא רואה באר מים. לא כתוב שה' ברא שם באר; הבאר כבר הייתה שם, אך כעת ה' פקח את עיניה.
עולמנו מלא כולו עולמות של קדושה ואור א-לוקי, זה למעלה מזה, אור שהוטבע כולו בעולם כבר בראשית הבריאה, אך כל אחד זוכה לראות רק על פי מדרגתו. יכולים אנשים רבים להלך בעולם, מבחוץ הם נראים אותו דבר, אולם באמת כל אחד מהלך בעולם אחר, כל אחד רואה דברים אחרים. האור הוטבע בעולם כולו בכלל ובעם ישראל בפרט, וכך בתוך כל אחד ואחד מתוכנו נפח ה' נשמה מאירה. נשמה זו כוסתה בגוף, ותפקידו של עם ישראל הוא לחשוף ולגלות אותה, להמשיך את התהליך ההתפתחותי של גילוי האור. ומאידך, ככל שנתעסק יותר בגוף כתכלית, כך נחשיך את גילוי האור בעולם.
התרבות ההלניסטית של מלכי יוון הפכה את תרבות הגוף לאידאולוגיה 4 . היא שמה אותה על גבי הבימות במרכזי הערים הגדולות, ושמה לה למטרה לחדור למערכות החינוך של היהודים כדי לגייס גם את גופם לכך. היוונים לא טרחו לשעבד את עם ישראל בפרך, אלא דרשו מהם לנתק את הצינורות המחברים אותם עם מקור האור – "וחושך זה גלות יון... שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק בא-להי ישראל". גם החכמה שבה התפארו ולה סגדו, הייתה מנותקת מן האור האלוקי. המילה "קדושה" אינה נמצאת שם. לא לחינם גזרותיהם היו על המצוות שמתאפיינות ביחס מיוחד עם הקדושה – קדושת הברית, שבת קודש וקידוש החודש.
על פי זה יש להוסיף על דברי המהר"ל, ולומר שהנס לא בא רק כדי שנשים לב לכך שהניצחון היה מאת הקב"ה, אלא גם כדי שבמשך הדורות הבאים נדע להתמקד במלחמה האמיתית, ונדע על מה נלחמנו ומה הניצחון. ובהתאם לכך, גם חז"ל שהבחינו באור זה, לא רצו להסתפק בקביעת יום הלל והודאה, אלא תיקנו והוסיפו על התורה מצווה מיוחדת מדרבנן – הדלקת נרות חנוכה.
חז"ל בחרו לציין את הנס הגדול של "גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים", דווקא באותו נס שאירע לפני ולפנים עם הפך הקטן. הם רצו למקד את מבטנו לא אל הניצחונות הגדולים שמילאו את דפי העיתונות העולמית, וּודאי גררו גל של השתאות ושל הכרה עולמית בעוצמתם של עם ישראל ואולי אף באלוקיהם, אלא דווקא באותו אירוע קטן שיכולנו בטעות לפספס. הנס שאירע אי שם מאחורי הפרגוד הוא המהות של כל המאבק – מלחמת בני האור בבני החושך. המנורה שבשבעת קניה מביאה אלינו את אור השכינה תיכנס כעת לכל בית ותלווה כל אחד במשכנו, עד שנשוב ונחזה בבניין אריאל ובהארת המנורה הטהורה. חזון האור של עם ישראל ימשיך להתעצם ולהיות מוסיף והולך, עד שנזכה להארת האור הגנוז.
איך מותר להכין קפה בשבת?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך ללמוד גמרא?
עבודת ה' לחופש
חידוש כוחות העולם
הלכות קבלת שבת מוקדמת
תהיו חמים!
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה המשמעות הנחת תפילין?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
