מה ומתי לספר בשידוכים

שאלה:
אני נפגש כבר זמן מה עם בחורה ושנינו מרגישים שישנה התאמה בינינו. אני מתלבט האם לשתף אותה בבעיה שיש לי, ואם כן, באיזה שלב של הפגישות. את הדברים החיצוניים היא רואה בעצמה (משקפים עבות, קצת קרחת וכו') אבל יש לי גם בעיה גנטית שאני חושש לחשוף אותה בפניה, שמא תנתק את הקשר.

תשובה:
כבסיס, אפשר לומר שאין אדם שלם ללא בעיה כלשהיא. יתירה מזו: כל חיי הנישואין באים להשלים את הפגמים ההדדיים. במסכת סנהדרין משווה הגמרא את הנשמה והגוף לשני בעלי מום, האחד חיגר והשני סומא. כשמרכיבים אחד על השני נוצר כלי שלם. כך זה בנשמה הנכנסת לגוף, וכך זה גם בין בעל לאישה. המבחן העיקרי אינו בשאלה האם יש פגם, אלא בשאלה, עד כמה מפריע הפגם לבן הזוג. למשל, אותו סיפור על אישה שהייתה קולנית, כלומר צועקת בקול גדול, ונישאה לחרש.

אם נחזור לשאלתך, ודאי שאין טעם להסתיר לאורך זמן חסרון או מחלה או פגם גנטי. במפגשים הראשונים אין צורך עדיין לחשוף את המידע שהנך יודע על עצמך. אולם, כאשר מתחיל להתרקם הקשר ולהיות אמיץ יותר, נכון וראוי להעלות את הנושא. לפי התגובה של הבחורה, תוכל לדעת האם היא השידוך שלך. אם היא תגיב בסגנון של "לא נורא", לכל אדם יש חסרונות, ודווקא הבעיה אשר אתה מעלה, איננה בעלת משקל עבורי, זו עצמה ההוכחה שהנכם צריכים להמשיך ולהדק ולבנות את הקשר. לעומת זאת, אם היא תגיב בבהלה ובחרדה, משמע שעבורה הבעיה הגנטית שלך מהווה הפרעה חמורה לקשר שביניכם - כך תדע בוודאות שכנראה לא זאת הזיווג שלך. אל תצטער אם ייפסק הקשר ביניכם, מפני שאי אפשר לבנות בית על גבי קשר שיש בו חשש וחרדה ולכן עדיף שהקשר ייפסק כעת.

ובהקשר זה יש לדעת, שלפעמים מצליח האחד להסתיר מבן זוגו את הפגם הגנטי שיש בו, והם מתחתנים. אולם, בדרך כלל, כאשר נודע הדבר, מתעוררת אצל בן הזוג הרגשה של הפרת אמונים בכך שלא גילו לו זאת לפני החתונה, והדבר מעיב מאוד על חיי המשפחה.

בנוסף, קיימות כיום דרכים רבות לבדוק האם פגם גנטי עובר בהכרח בתורשה, או שאם אין את אותו פגם לבן הזוג, הסיכויים קטנים ביותר לפגיעה בדור ההמשך. גם כאשר יש סיכון, ניתן כיום לכוון את ההריון מראשיתו, ולדאוג שיהיה הריון תקין. במקרה שלכם, כדאי לעשות את הבדיקות הדרושות.
__