ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- עניני החג
- פרשת שבוע ותנ"ך
- פרקי התנ"ך
- מגילת אסתר
"וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אחשרש (אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ) מַס עַל-הָאָרֶץ, וְאִיֵּי הַיָּם."
(אסתר פרק י' פסוק א')
נשאלת השאלה: מה הקשר?
כלומר, המגילה עוסקת בלקיחת אסתר אל בית המלכות, גזירת המן, הצלתה, תליתו על העץ, "וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם", "וְקִבֵּל הַיְּהוּדִים", ומצוות פורים לדורות: לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים. מה חשוב לסיפור המגילה העובדה שאחשורוש הטיל מיסים?
אפילו בקריאת המגילה בבית הכנסת, לעיתים נדמה שהציבור כבר חש, שהסיפור הסתיים, וכבר אפשר לקפל את המגילה. טוב, יש דין לשמוע את כולה, אז לא מפספסים אף מילה. אך התחושה הפנימית, שמצד עצם נס פורים, כבר סיימנו אותו.
וא"כ מה ראו מרדכי ואסתר ואנשי כנסת הגדולה, לקבוע פסוק זה במגילה, ובעצם לחתום בו את סיפור המגילה?
דורשי רשומות היו אומרים, מאחר וכאשר הומלכה אסתר, בעת שאֵין אֶסְתֵּר, מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת-עַמָּהּ, אזי מחמת הספק כל העמים והמדינות נהנו משמחתו של אחשורוש "וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה". הרי שכעת, בשעה שהכל יודעים כי אסתר הינה מעם ישראל, ממילא ביטל אחשורוש את ההנחה לשאר המדינות. לכן, "וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אחשרש (אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ) מַס עַל-הָאָרֶץ, וְאִיֵּי הַיָּם."
אך נראה לי, שאם נתבונן במגילה לעומק, נראה כי פסוק זה הינו כמעט הפסוק המרכזי ביותר בהבנת עניינה של מגילת אסתר.
כדי להבין זאת, צריך להקדים את דברי בעל "מנות הלוי", ואח"כ ללמוד את המגילה מחדש.
אחרי שהמן נתלה על העץ, באים מרדכי ואסתם לפני המלך להתחנן "לְהַעֲבִיר אֶת-רָעַת הָמָן הָאֲגָגִי, וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ, אֲשֶׁר חָשַׁב עַל-הַיְּהוּדִים".
אחשורוש אשר הוא ברשעותו מתחילתו ועד סופו, מצטדק שכביכול היה מאוד רוצה לעזור לה, אלא שה'חוק' אינו מאפשר לו. "כִּי-כְתָב אֲשֶׁר-נִכְתָּב בְּשֵׁם-הַמֶּלֶךְ, וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ--אֵין לְהָשִׁיב." או במילים בנות ימינו: יש 'קשיים משפטיים' בביטול גזירת המן, ו'זה לא יעמוד במבחן בג"ץ'.
אלא שיש לו פיתרון" נפלא: הוא מרשה להם לכתוב גזירה אחרת בשמו של אחשורוש. לא לבטל את את גזירת המן, אלא אם רוצים מרדכי ואסתר, הם יכולים לכתבו דבר נוסף: "וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל-הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם, בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְחִתְמוּ, בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ:"
מרדכי מנצל את הטבעת שקבל מאחשורוש, וכך הוא כותב "אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-עִיר-וָעִיר, לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל-נַפְשָׁם --לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם , טַף וְנָשִׁים; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז."
(פרק ח' פסוק י"א)
כלומר,
יש ליהודים רשות להתגונן.
עד כה, הייתה גזירה "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים", וליהודים לא הייתה אפילו רשות להתגונן. כעת "התקדמנו". אחשורוש "ברוב חסדו" נותן ליהודים רשות לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל-נַפְשָׁם מפני כָּל-חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם . ("הַצָּרִים אֹתָם" דייקא. אם גוי יבוא לפגוע ביהודי, מותר ליהודי להיקהל ולעמוד על נפשו, ולהשמיד להרוג ולאבד את חייל האוייב הבא לפגוע בהם. אך כל עוד הגוי רק מתכנן, אך אינו עושה דבר בפועל, אין רשות ליהודי להקדים רפואה למכה.)
מה קרה בפועל?
"נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לִשְׁלֹחַ יָד, בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם ; וְאִישׁ לֹא-עָמַד לִפְנֵיהֶם, כִּי-נָפַל פַּחְדָּם עַל-כָּל-הָעַמִּים."
(פרק ט' פסוק ב')
כלומר,
לא רק הגנה מפני הַצָּרִים אֹתָם הייתה, אלא היהודים שלחו יד בכל מְבַקְשֵׁי רָעָתָם .
כל מי שרק רצה לפגוע ביהודי, גם אם הוא לא ממש את רצונו, כבר היהודים שלחו בו יד.
נשאלת השאלה,
אם בכל מקרה מרדכי עושה אחרת ממה שכתבו בספרים שהוא עצמו כתב, לשם מה הוא זקוק להם. שיעשה כרצונו בלי אישור מאחשורוש?
תשובה:
האישור להתגונן מאפשר לו להקים צבא. כאשר יש לו צבא "מאושר" הוא יכול לתקוף כרצונו.
בזכות האישור להתגונן, היהודים יכולים לאסוף נשק באופן גלוי. יש להם אישור מהמלך להתגונן. הם יכולים ללמד ידם לקרב ואצבעותיהם למלחמה. הכל באופן רישמי. כי מותר להם להתכונן לאותו יום ש"בלתי ניתן לביטול", שהרי המלך נתן להם רשות לעמוד על נפשם, והם מתכוננים לעשות זאת בצורה הטובה ביותר.
אילולי הרשות להתגונן, לא היה אפשר להקים צבא שישלח ידו במבקשי רעתם של היהודים. ולכן הספרים שכתב מרדכי בשם המלך, הם אלו שאפשרו לו אח"כ לעשות כרצונו.
*
וכשנתבונן בדברים, נראה עומק הרבה יותר גדול.
כידוע,
המן ומרדכי היו "ידידים טובים" עוד מימי קדם.
מרדכי היהודי היה משבי ציון עוד קודם מלכות אחשורוש וסיפור המגילה.
פסוק מפורש הוא בספר עזרא פרק ב' " א וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה, הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה, אֲשֶׁר הֶגְלָה נבוכדנצור (נְבוּכַדְנֶצַּר) מֶלֶךְ-בָּבֶל, לְבָבֶל; וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה, אִישׁ לְעִירוֹ. ב אֲשֶׁר-בָּאוּ עִם-זְרֻבָּבֶל, יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה שְׂרָיָה רְעֵלָיָה מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן ".
כלומר, מרדכי היה בירושלים, והוא יצא ממנה אל שושן הבירה.
מדוע חזר מרדכי מירושלים אל הגלות – אל שושן הבירה?
מסביר הרלב"ג " מרדכי. הוא אשר היה יושב בשער המלך בימי המלך אחשורוש. ואל תתמה איך יצא מירושלים אחר שנכנס שם, כי מפני השטנה שכתבו אחשורוש ושאר מלכי פרס להשבית המלאכה, הוצרכו לצאת משם להשתדל בכל עז בהשלמת הבנין, אחר שימצאו חן בעיני מלכי פרס:".
כלומר, מרדכי נסע מירושלים לשושן הבירה, כדי להשתדל להשיג אישורים לבניין בית המקדש השני.
בניין הבית התחיל בימי כורש, בימי אחשוורוש כתבו שטנה והבנייה הופסקה. ומרדכי יצא לשושן הבירה כדי להיות "שתדלן" לנסות להמשיך את בניין הבית.
גם המן היה מוכר בין תושבי ירושלים.
וכך כותב רש"י על מגילת אסתר (פרק ט' פסוק י') "עשרת בני המן – ראיתי בסדר עולם, אלו עשרה שכתבו שטנה על יהודה וירושלים. כמו שכתוב בספר עזרא (פרק ד' פסוק ו') "וּבְמַלְכוּת, אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, בִּתְחִלַּת, מַלְכוּתוֹ--כָּתְבוּ שִׂטְנָה, עַל-יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם." ומה היא השטנה, לבטל העולים מן הגולה בימי כורש, שהתחילו לבנות הבית, והלשינו עליהם הכותים, והחדילום. וכשמת כורש, ומלך אחשורוש, והתנשא המן, דאג שלא יעסקו אותם שבירושלים בבניין, ושלחו בשם אחשורוש לשרי עבר הנהר לבטלן."
א"כ, גם מרדכי וגם המן היו בירושלים, ושניהם באו משם אל שושן הבירה. מטרת בואו של המן הייתה לבטל את בניין המקדש, ומטרת בואו של מרדכי הייתה לנסות להשתדל למען בניין המקדש.
מי מצליח?
המן!
הוא התמנה לראש השרים, ואכן כל ימי אחשורוש בטל בניין המקדש.
כשדברים אלו עומדים ברקע, נלמד את מגילת אסתר מתחילתה.
"ויהי בימי אחשורוש. הוא אחשורוש". מביא רש"י את דברי הגמרא "הוא אחשורוש- הוא ברשעותו מתחילתו ועד סופו".
אחשורוש לא ויתר על משהו מרשעותו. גם כאשר הוא נותן לאסתר את שרביט הזהב, הוא אומר לה "עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת" – עד בית המקדש הנמצא באמצע המלכות.
בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ, לְמָלְכוֹ, עָשָׂה מִשְׁתֶּה, לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו
משתה זה, עניינו משתה נצחון על חורבן ירושלים. כביכול עברו שבעים שנה, וירושלים לא נבנתה. ואכן אחשורוש לובש בגדי כהונה, ומשתמש בכלי המקדש. הכל כנצחון על ירושלים.
ובאותו משתה, ושתי מוסרת מן הדרך, וכעבור ארבע שנים אסתר מתמנה למלכה.
"וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר-הַמֶּלֶךְ". למרדכי יש תוכניות לשם מה אסתר נכנסה אל חצר בית המלכות. הוא צריך "קשרים" אצל אחשורוש. הוא צריך למצוא מסילות לליבו, כדי לשכנעו להמשיך בבניין המקדש.
אך עד שתבוא ההזדמנות:
"אֵין אֶסְתֵּר, מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת-עַמָּהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי".
מרדכי יודע בדיוק מיהו אחשורוש, ומה עמדתו בעניין. כבר הזכרנו לשם מה הוא עשה משתה, ועוד מעט המן ממונה לראש השרים. צריך לעבוד בזהירות. אם ידעו מאיזו עם היא אסתר ומהי מולדתה, כבר ידאגו לנטרל את השפעתה על אחשורוש, לפחות בעניין זה. חייבים לשמור על חשאיות, עד אשר תימצא שעת כושר מתאימה.
וכך יושב מרדכי יושב בשער המלך, כאשר אסתר היא המלכה, והוא מחפש הזדמנות להגיע ללבו של אחשוורוש, בשעה שיוכל להוציא ממנו אישור לבניין בית המקדש.
אחד הנסיונות שלו היו עם בגתן ותרש. אולי אם יספר לאחשוורוש ותתברר צדקתו, אחשוורוש יהיה "חייב לו טובה" ומרדכי ינצל אותה למען בניין המקדש. ואכן "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי". אך המטרה לא הושגה. האירוע נכתב ב"בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ", ונשכח בתהום הנשיה.
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ:. אם מרדכי חשב לחזק את קשריו עם אחשוורוש, אם מרדכי חשב שאחרי סיפור בגתן ותרש הוא יהיה קרוב יותר למלך, בא המן ונתמנה לראש השרים.
וזו בעהי קשה. הרי עשרת בני המן הם אלו שכתבו את כתב השטנה. ואם המן הוא ראש השרים, הרי שהחלום על המקדש הולך ומתרחק. מתי תבוא שעת כושר נוספת?
ובינתיים נגזרה על היהודים גזירה. אמנם לא למענה הגיע מרדכי אל שושן הבירה, אך צריך לטפל גם בה. גם כשרוצים בית מקדש, אי אפשר לשבת בחיבוק ידיים כאשר יש על היהודים גזירת השמדה.
שולח מרדכי אל אסתר "לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן-לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו--עַל-עַמָּהּ."
אך אסתר מתלבטת. מפחדת להסתכן. לא נחה דעתה עד אשר שולח לה מרדכי "אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. יד כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת ."
והסיפא של הפסוק צריכה בירור: וכי יש ספק בליבנו שמא אסתר לא הגיעה למלכות לעת הזו. מה פירושם של המילים " וּמִי יוֹדֵעַ-- אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת ". "מי יודע?" כל מי שקורא את המגילה יודע בצורה הכי ברורה שאפשר, שאכן לעת כזאת, לעת ההצלה מגזירת המן, הגיעה אסתר למלכות!
כנראה צריך לומר, שכאן רומז מרדכי לאסתר על המטרה האחרת שעליה חשב בעת שאסתר הגיעה למלכות.
מרדכי תכנן, שאסתר תגיע למלכות לשם בניין בית המקדש בירושלים. כל גזירת המן לא הייתה מתוכננת. כאשר אסתר נכנסה אל בית המלך, מטרתה הייתה להביא לבניין בית המקדש. ולשם כך, היה עליה לשמור בסודיות מאיזה עם היא. והנה "שינוי בתוכנית". היא צריכה להתגלות כדי להציל מגזירת המן. והתגלות זו, אמנם יש סיכוי שהיא תציל את גזירת המן, אך היא מסכנת את המטרה המרכזית של בניין בית המקדש, מטרה שלמענה עד כה "אֵין אֶסְתֵּר, מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת-עַמָּהּ".
אומר מרדכי לאסתר "ומי יודע" אולי זו המטרה שלשמה הגעת למלכות. לא כמו שחשבנו קודם. לא המטרה של בניין בית המקדש. "ומי יודע", שמא רק לעת כזאת הגעת למלכות, והצלה הבאה לידך אל תחמיצי אותה בגלל חשבונות עתידיים.
ואכן, אסתר נכנסה אל אחשורוש, הזמינה אותו ואת המן למשתאות, ואת המן תלו על העץ.
כעת ניגשים לבטל את גזירת המן. וכבר הזכרנו קודם, שאחשורוש אינו מבטל את גזירת המן, אלא נותן רשות לכתוב גזירה חדשה. ואת ההזדמנות הזו מנצל מרדכי להקים צבא יהודי.
מה מטרתו של צבא זה?
על פי פשט המגילה, מטרתו "לִשְׁלֹחַ יָד, בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם". וכמו שבארנו קודם בשם הספר "מנות הלוי", מרדכי היהודי ניצל את רשותו של אחשוורוש להשמיד את אלו "הַצָּרִים אֹתָם", ובפועל הוא פוגע בכל אלו המבקשים רעתם.
אך שמעתי מהרב יעקב לבנון שליט"א, שלמרדכי הייתה מטרה הרבה יותר רחוקה. מרדכי תכנן להקים צבא, שיתחיל כאן בשושן במלחמה בשונאי ישראל, אך ימשיך לירושלים, יכבוש את ארץ ישראל, יקים את מלכות ישראל, ותחת שלטון ישראל יבנה המקדש.
אומר ר' יוחנן במסכת יומא דף י. על הפסוק " יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי-שֵׁם" – "אף על גב דיפת אלהים ליפת, אין השכינה שורה אלא באהלי שם ". ופרש"י שם " אעפ''י שיפת אלהים ליפת. שזכו פרסיים לבנות בית שני, אין שכינה שורה אלא במקדש ראשון שבנה שלמה, שבא מזרעו של שם".
כלומר, בבית שני היה חיסרון. בית שני נבנה ע"י רשותו של כורש ותחת מלכותו. אמנם עדיף בית תחת מלכות גויים, מאשר שלא יהיה בית כלל. ולכן מרדכי היהודי בא לשושן כדי להשתדל אצל אחשורוש לבניין הבית. אך אם אפשר להקים צבא יהודי, שישחרר את ארץ ישראל ויקים בה את מלכות ישראל, אזי אין דבר משובח מזה.
וברגע שהיה אפשר להתכונן "להיקהל ולעמוד על נפשם" ברשות אחשורוש, מרדכי כבר חולם על הקמת מלכות ישראל ובניין הבית. ולזה הוא כיוון בכתיבתו בטבעת המלך.
אם שאלנו קודם, לשם מה מרדכי מכין צבא, והשבנו שהוא עושה זאת כדי לפגוע בכל שונאי ישראל, כעת התשובה הרבה יותר רחבה:
מרדכי מקים צבא, שהתפקיד הראשוני שלו הוא להשמיד את הגויים מבקשי רעתנו. אך התפקיד היותר רחב שלו הוא לכבוש את ארץ ישראל, להקים בה את מלכות ישראל, ולבנות את בית המקדש תחת שלטון ישראל.
מרדכי בא לשושן לצורך "שתדלנות". לנסות להוציא מאחשוורוש אישור לבניין המקדש, תחת שלטון פרס. אך הוא לא מחמיץ הזדמנויות הרבה יותר מרחיקות לכת. הוא כעת כותב בשם אחשוורוש שהיהודים יכולים להקים צבא באופן רישמי. ועם צבא זה חולם מרדכי להקים את בית שני במדרגה הרבה יותר גבוהה. לא במדרגה של "יפת אלוקי ליפת", לא תחת שלטון כורש, אלא במדרגה של "וישכון באהלי שם", במדרגה של מקדש הנבנה תחת מלכות ישראל.
אך היהודים "לא היו שם". הם הסתפקו ב"נס שבחוץ לארץ". בעת שניצלו מגזירת המן, לא המשיכו הלאה אל ארץ ישראל, אלא נשארו חוגגים את חג הפורים על שמחת ההצלה, ומסתפקים בה. ובינתיים ירושלים והמקדש נשארו חרבים עד מלכות דריוש שבא אחרי אחשורוש, ומלכות ישראל לא קמה אלא מאתיים שנה אח"כ בזמן החשמונאים.
וזה הפספוס הגדול שבמגילת אסתר. פספוס שהסתפקנו בנס שבחוץ לארץ, ולא עלינו לארץ ישראל.
אומרת הגמרא בערכין דף י:, מפני מה אין אומרים הלל בפורים (בניגוד לפסח וחנוכה שאומרים בהם הלל על ההצלה):
מביאה הגמרא ג' טעמים:
א' אין אומרים הלל על נס שבחוץ לארץ
ב' קריאתה זו הלילא
ג' אכתי עבדי אחשורוש אנן. - "בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה, הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש? אכתי עבדי אחשורוש אנן!" (לעומת פסח בו יצאנו משיעבוד מצרים, ובחנוכה ש"חזרה המלכות לישראל", ולכן בהם כן אומרים הלל.)
זה הפספוס הגדול. "אכתי עבדי אחשורוש אנן". לא עלינו לארץ ישראל. לא הקמנו מלכות ישראל. נשארנו עבדי אחשורוש, ואין הלל בפורים.
*
"וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אחשרש (אֲחַשְׁוֵרֹשׁ) מַס עַל-הָאָרֶץ, וְאִיֵּי הַיָּם."
זה הפסוק המבטא את הפספוס הגדול של המגילה. את הטרגדיה שמונחת בה. מי שם מיסים? אחשורוש! הוא המולך. הוא שם מיסים. ועדיין אנחנו עבדיו.
פסוק זה הוא סיום המגילה, סיום של פספוס גדול. פסוק שכולו זועק כי "אכתי עבדי אחשוורוש אנן", ולא זכינו להתקדם מפורים לגאולה שלמה בבית שני.
בפסוק זה מונח מדוע אין אומרים הלל בפורים. כי הוא מבטא הפספוס הגדול של מגילת אסתר.
ולכן פסוק זה ודומיו הם החותמים את המגילה. פסוקים שכל כולם כאב על כך שנמשה מלכות פרס, ולא קמה מלכות ישראל.
{א} וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ (אחשרש) אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם: - אוי לנו. מי שם את המס? אחשוורוש. הוא המלך. הוא יכל להיות מקוצץ, להיות חסר כמה אותיות, כשהדברים אולי רומזים שהוא יכל להיות חסר כמה ארצות – בעיקר את ארץ ישראל. אך לא! הוא עדיין בשלמותו.
{ב} וְכָל מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס: - אוי לנו. על איזה ספר כתובים פרשת גדולת מרדכי? על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס.
לא זכינו שפרשת גדולת מרדכי תכתב על ספר מלכי ישראל. אין כעת מלכי ישראל. לא נותר אלא מלכי פרס, שבספריהם כתובה פרשת גדולת מרדכי.
ובכלל, מי גידלו? "המלך". איזה מלך? אוי לנו! לא מלך ישראל, אלא מלך פרס. איזה סיום כואב.
{ג} כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ:(פפפ) - מרדכי היהודי הוא משנה למלך אחשוורוש. לא, הוא לא מלך ישראל, כי אין מלכות ישראל. יש רק מלכות אחשוורוש. הוא בהחלט עוזר ליהודים, רצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו. שתדלן מעולה. אך זה בתפקידו כמשנה למלך אחשוורוש.
איזה פספוס, איזו טרגדיה!
אכתי עבדי אחשוורוש אנן. אין הלל, אין בית מקדש, אין מלכות ישראל, ופורים נשאר נס שבגלות ולא התקדם להיות נס של ארץ ישראל, מלכות ישראל והמקדש.
*
כדי שלא נסיים בכאב לב, נציין שבסופו של דבר המקדש נבנה. אמנם לא בימי אחשורוש, ואמנם לא תחת מלכות ישראל. אך בימי בנם של אחשורוש ואסתר – דריוש השני, נבנה בית המקדש.
אמנם מקדש "בגדלות" לא זכינו במגילת אסתר. אך בהחלט סיפור המגילה בסופו של דבר מוביל אותנו למקדש. כי כניסתה של אסתר אל בית המלך, השיגה את מטרתה לפי רצונו של מרדכי – בניין המקדש.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
