ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- מצוות השירות
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מלחמת "חרבות הברזל"
שו"ת בין ת"ח דת"ל לראש כולל חרדי
אודות גיוס לצבא במלחמת חרבות ברזל, כאשר עם ישראל נמצא בסכנה עקב מחסור בחיילים.
ת"ח דת"ל: ידידי, אנא הסבר לי, מדוע אינכם חשים למצוות עשה של כיבוש ארץ ישראל (כדברי הרמב"ן במ"ע ד' המוסכמים ופשוטים שהמצווה היא גם לשמור על השלטון היהודי בארץ הקודש), למצוות עשה של מלחמת מצווה לעזרת ישראל מיד צר, ולמצווה גדולה של פיקוח נפש להצלת כלל האומה. כמו כן, האם אינכם מוטרדים מלעבור על איסור לא תעשה של 'לא תעמוד על דם רעך'. כיום הזה משפחות הלוחמים כורעות תחת הנטל, אנשים בעלי עשרה ילדים מתנדבים ומוסרים נפש, חיילי מילואים נקראים שוב ושוב לקרב, מקדימים את גיוס בני ישיבות ההסדר ותלמידי המכינות. למעשה חסרים חיילים רבים, אשמח שתסביר לי מהו הצידוד ההלכתי להימנע ממצוות גדולות אלו.
ר"כ חרדי: התשובה פשוטה, כשם שחילוני לעולם לא ישלח את בנו למקום שיש אחוז קטן שיהפוך להיות סאטמר, כך אין לצפות מחרדי שישלח את בנו למקום שיש סיכוי ולו הקטן שייחלש מאד
תשובה א.
ת"ח דת"ל: איני מבין תשובתך, כיצד שייך לתלות קיום מצוות ה"י לפי המדד של התנהגותו של יהודי שאינו דתי, אנו נדרשים לקיים מצוות ללא קשר לאחינו שאינם דתיים. מה שאח טועה היה עושה או לא, אינו פוטר אותנו מחיובי תורה מובהקים בשום אופן. כך שאיני מבין כיצד דבריך מיישבים את שאלתי. האם כשחילוני אינו מצפה ממני להשיב אבדה בתנאים מסוימים, פוטר אותי מלקיים המצווה ולהשיב האבדה?
תשובה ב.
ר"כ חרדי: מחילה, לא נתתי דעתי לשאלתך מצד חיוב התורה, כי איני מורגל שמתייחסים לגיוס לצבא כמצווה. אמנם אכן יש לאי הגיוס סיבה הלכתית, הצבא מתעלל בחיילים החרדים, הנה הנגד ארי רוזנפלד עצור באשמת הדלפה, הוא נכלא כאחרון מחבלי הנוכבא ללא אפשרות לשיחה עם עו"ד, כשעיניו קשורות כל היום בעוד הוא נתון בצינוק ללא ידיעה מתי יום ומתי לילה, וכל זה באשמת שהעביר לראש הממשלה מסמך שהוסתר ממנו על ידי הדרג הצבאי, לצבא כזה אתה רוצה שנתגייס?
ת"ח דת"ל: דבריך נשגבים מבינתי, אתה מונה מקרה נדיר ביותר ועל בסיסו הנך סבור לדחות מצוות הצלת רבים מפיקוח נפש ציבורי בגלל חשש רחוק ביותר להתעללות בידי מערכת המשפט? הלא מצוות המלחמה דוחה את החשש של פיקוח נפש של כל העם המצווים לגשת למלחמה, ולא ידחה חשש רחוק ביותר להתנכלויות קשות של המערכת המשפטית?.
תשובה ג.
ר"כ חרדי: אכן, ההתעללות בנגד החרדי הוא מקרי נדיר ביותר. אך איך אפשר להתגייס לצבא שמסכן חיילים שלא כדין, במקום למחוק את עזה גורמים לחיילים פיקוח נפש בהסתכנות שלא לצורך. זה ממש פיקוח נפש שדוחה את כל התורה.
ת"ח דת"ל: אתה נוקט להימנע מלהתגייס, ובזה לגרום לפיקוח נפש גמור של רבים, כדי להימנע מחשש להיכנס לסכנה פרטית שלא כדין, הלא כרגע בשעה נתונה זו, אין לנו דרך אחרת להציל את הכלל, אם כן אתה מחליט לגרום לרבים פיקוח נפש ודאי, בגלל החשש שהמתגייס יסתכן שלא כדין. כדי להימנע מחשש לעבור על מצוות עשה של וחי בהם נגרום לפיקח נפשל כלל ישראלי? איזה הגיון יש לטיעון זה.
כדי לשבר את האוזן למושג של הצלת רבים אביא לכך דוגמא, אם בתקופת השואה היה אפשר להציל מעלה מששה מליון יהודים על ידי לחימה פרטיזנית, אך לחימה לפי כללים כאלו שעלולים החיילים היהודים לעיתים למות שלא לצורך מצד כללים מעוותים, האם היה היתר למישהו לא להתגייס כדי להציל יותר מששה מליון מבני עמנו?
יתירה מזאת, כאשר לחייל ולמפקד אין אפשרות להשתמש בכלי נשק יעילים יותר, מבחינתם אין כל איסור בהסתכנות, כיון שאדרבא הם פועלים לפי מיטב היכולת המצויה בידם להציל רבים, וממילא הם מצווים להתגייס על פי ציווי תורתנו הקדושה. ומי שעובר על האיסור הנורא הוא הגורם המשפטי שאוסר את השימוש בכלי הנשק היעיל.
תשובה ד.
ר"כ חרדי: אני מבין את החשבון שלך בנוגע לסיכון הגוף. אך בנוגע לסיכון הנפש הדין שונה, אין לצפות מחרדי שישלח את בנו למקום שיש סיכוי ולו הקטן שייחלש מאד ביראת שמים. בנוגע ליראת שמים אי אפשר לוותר בשום מחיר.
ת"ח דת"ל: יראת שמים הינה בהחלט דבר יקר מפז, חכמינו הגדירו אותה 'אוצר'. ראשית, אם מתגייסים בקבוצות שמורות כמו שמתגייסים בני ישיבות ההסדר, יש את כל הסיבות להניח שלא יהיה החלשות ביראת שמים. אך גם לפי הבנת המציאות שאתה מציג איני מבין את הטיעון שלך, גם אם יש חשש קטן להיחלשות ביראת שמים, יש לגבר לאזור חלציו, להתאמץ ככל יכולתו לשמור ולהוסיף יראת שמים ולהילחם להצלת כלל ישראל.
שהרי אפילו אם נדמה את החשש הרחוק להיחלשות ביראת שמים לחשש רחוק לפיקוח נפש, הדין מורה לדחות החשש הרחוק אפילו של פיקוח נפש מפני מצוות המלחמה שדוחה את חשש פיקוח הנפש הפרטית של כלל העם המצווים לגשת למלחמה. זה נכון הן מצד כיבוש ארץ ישראל והן מצד מלחמה לעזרת ישראל מיד צר. חשש רחוק בוודאי נדחה גם מפני איסור לא תעמוד על דם רעך, כפי שכתבו הפוסקים בסימן תכו של חו"מ. בוודאי שאין על מה לדבר ביחס להצלת כלל ישראל.
ת"ח דת"ל: לאור תשובותיך הכה קשות, הייתי שמח לשאול אותך שאלה מעט אישית, האם אי פעם חשבת על כך שארבעה פעמים עם ישראל חטאו בזה שלא מסרו נפשם החומרית והרוחנית על ארץ ישראל, ואולי הפעם הזו היא ההזדמנות שה"י נותן לנו לתיקון? (בתקופת המדבר - חטא המרגלים. בכיבוש ראשון של ארץ ישראל בימי יהושע בן נון - התרשלו מלכבוש חלק מהמקומות. בימי חורבן בית ראשון - כאשר הנביא ירמיהו אומר לשארית הפליטה להישאר בארץ והם יורדים למצרים. ובעליית בית שני בימי עזרא - התרשלו רבים מלעלות.)
תאר לך שהייתם אחינו החרדים היקרים, משקיעים את הכוחות הפוליטיים ואת המאמצים חברתיים בהקמת חטיבות מותאמות לחלוטין לציבור החרדי, האם לא היה בזה ברכה רבה תוך כדי קיום מצוות הגדולות ביותר בתורה? במצב כזה יכלו לחבור יחד לכוחות הפוליטיים הדת"ל, ובמקום להיות נגד כלל האומה, נוכל להתאמץ להיות יחד כל החברה המאמינה באלוקי ישראל ובתורת משה.
נספח א.
ר"כ חרדי: הדמיון שלך להשוות את המציאות של מדינת ישראל בימינו לארבעת הפעמים בהם ה"י ניסה אותנו על ארץ ישראל אינה עולה יפה. שהרי אף פעם לא היה נסיון על ארץ ישראל כשהיה סכנה לירידה ביראת שמים עד שמד כפי שיש בימינו.
ת"ח דת"ל: בנקודה זו נראה לי שתודה שטעות בידך. בתנ"ך מפורש שבשתי הפעמים בהם נכנסו עם ישראל לארץ הקדושה, היתה סכנה כזו. הלא התורה מזהירה חזור והזהר להשמיד את כל העם הנמצא בארץ כנען, שמא ח"ו ילמדו מהם ישראל לעבוד עבודה זרה, ויתחתנו עם נשותיהם ויקחו בנים גויים לבנותיהם. האם אזהרות חוזרות אלו נאמרו לריק, ברור שהיתה שם סכנה וכנגדה התורה חוזרת ומזהירה. אגב אנו מכירים את סוף הסיפור, בספר שופטים מתואר שהיו חלקים מעם ישראל שנכשלו באימוץ העבירות החמורות ביותר של הגויים.
גם בעלייה שניה בימי עזרא ונחמיה מפורש בספר להדיא (נחמיה פרק יג) שחלק מהעם הפסיקו לשמור שבת ושאר מצוות עד שאף התחתנו עם נשים גויות והילדים דברו בשפת הגויים ולא ידעו לדבר בלשון הקדש. אין לך שמד גדול מזה!! "גַּם בַּיָּמִים הָהֵם רָאִיתִי אֶת הַיְּהוּדִים הֹשִׁיבוּ נָשִׁים אַשְׁדֳּדִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת מוֹאֲבִיּוֹת: וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם: כך מפורש גם בעזרא פרק ט. לבטח תכיר את הגמ' בקידושין דף ע' "אלה העולים מתל מלח וכו' ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם (כאמור בעזרא) תל מלח אלו בני אדם שדומים מעשיהם למעשה סדום שנהפכה לתל מלח" ופרש"י מעשה סדום שהיו מגלה עריות דכתיב רעים וחטאים רעים בגופם וחטאים בממונם. ועיין בספר העקרים לר"י אלבו פכ"ב מאמר ג' שכתב לא עלו עמו (ר"ל עם עזרא) אלא מתי מספר והגדולים שבישראל והחכמים והמיוחסים כולם נשארו בבבל. לפניך מפורש בתנ"ך שה"י ציווה עלינו בכל עליה לארץ הקודש לכבוש ולהתיישב בארץ ישראל למרות שיש בזה סיכון רוחני, כמובן תוך כדי שאנו מוסיפים תורה וקדושה ומצמצמים הסיכון ככל האפשר.
תשובה ה.
ר"כ חרדי: ביחס לסיכון הרוחני בעלייה בימי יהושע ובימי עזרא ונחמיה, נראה ששם זה היה הוראה מיוחדת של הנביא, ואין להשליך משם לימינו' מוכרחים לנקוט כן, אחרת איך תסביר את הנהגת גדולי הדור החרדים. ולגבי טענתך שעבור מלחמת מצוה ופיקוח נפש של רבים יש צורך אפילו למסור נפש, זה עדיין לא סיבה להיכנס אפילו לחשש קטן של היחלשות ביראת שמים כי להצטנן ביראת שמים זה בגדר יהרג ואל יעבור שהוא חמור מפיקוח נפש. כפי שהעיד הגה"צ רבי דב יפה זצ"ל, שבחור אחד בא פעם לרבינו החזון איש זצ"ל ואמר לו שהוא מכיר את עצמו וברי לו שאם יילך לצבא לא יתקלקל אמנם יש לו חשש שמא יצטנן מזה ביראת שמים והשיב לו החזון איש להצטנן ביראת שמים זהו בייהרג ואל יעבור. כששאלו אותו בנוגע לגיוס בנות מהו המקור לכך בהלכה, הצביע החזון איש על ליבו הטהור ואמר כאן זה כתוב...
ת"ח דת"ל: כנראה כוונת החזון איש שיש לעשות כל מאמץ אפשרי לשמור על יראת השמים שהרי בלתי אפשרי לומר שחשש רחוק לירידה רוחנית משמעותית של יחיד הינה בגדר יהרג ואל יעבור כפשוטו. זהו חידוש בלתי אפשרי בתורתנו הקדושה. ראשית, התנאים הקדושים למדים את המצוות שלגביהם יש דין של יהרג ואל יעבור מפסוקים ומקורות מובהקים, אם יש מציאות נוספת בה יש דין כזה הוא חייב להיות למד מפסוקים ולהיזכר בדברי חז"ל. אפשרות זו נשללת בפירוש בדברי הלבוש בסימן שו סעיף יד, שנוקט שרק בהמרת דת וג' עבירות חמורות יש דין של יהרג ואל יעבור ולא כשגויים חוטפים ואונסים בת לעבור בקביעות את כל שאר עבירות התורה. כך עולה גם משאר הפוסקים בסוף סי' שו, שם עוסקים במי ששלחו לו שהוציאו בתו מביתו בשבת להוציאה מכלל ישראל, שמצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה. ועולה להדיא מדברי הפוסקים שם שאין לבת דין של תהרג ולא תעבור אא"כ אונסים אותה לעבור גל ג' עברות חמורת כפי שנזכר בסימן שכח סעיף י.
ובפרט שלחדש שחשש רחוק לירידה רוחנית משמעותית הינה בגדר יהרג ואל יעבור נוגד למה שה"י ציווה עלינו במפורש בתנ"ך ובדברי הנביאים כפי שאפרט לגבי העליות לארץ ישראל בימי יהושע ובימי עזרא. וכי יעלה על הדעת שה"י הורה לישראל לעשות איסור שכרוך בגדר יהרג ואל יעבור?
כך זה נוגד לתשובות הלכתיות רבות שכתבו פוסקים קדמונים ביחס למי שנזקק לפרנסה ובניו ימותו ברעב אם לא יתאמץ לפרנסם באופן שיש בו מקצת הסיכון לירידה רוחנית משמעותית. האם תורה לו שבניו ימותו ברעב ולא יתאמץ לפרנסם ויחזק עצמו בכל חיזוק אפשרי שאכן ינהג כרוב הסיכויים שלא ירד ירידה רוחנית?? אוסיף שבמהלך הגלויות היו עמים שכפו את ילדי ישראל להתגייס לצבא, שם היה סכנת התבוללות רצינית, ומעולם לא שמענו שנהגו בזה ליהרג ולא להתגייס.
כמו כן הגמרא בכתובות קיא "ת"ר: לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל", הדברים נפסקים להלכה ברמב"ם מלכים פ"ה יא, יב. מדברי הגמ' עולה שחשיבות מצוות ישוב ארץ ישראל כה חשובה עד שהיא גוברת על הרצון לחיות בביטחון רוחני מוחלט בעיר שרובה ישראל.
כך ישנם מצוות רבות שהתורה מצווה אותנו בהם למרות שהם מעמידות את האדם בהתמודדות כה קשה עד שהוא עלול ליפול לירידה רוחנית משמעותית: איסור נישואים של כרות שפכה וממזר. הדין שיהדר אדם ולא ירד מארץ ישראל לחו"ל אפילו כדי לישא אשה, ללמוד תורה או לפרנסה (כפסק הרמב"ם). ועל זה הדרך מצוות רבות שמכניסות את האדם לסיטואציה מאוד מאותגרת, והש"י מצפה מהאדם להתמודד על הצד הטוב ביותר.
תשובה ו.
ר"כ חרדי: איני יודע כיצד ליישב את דברי החזון איש עם הראיות שמנית, בכל אופן גם לדבריך נראה לי שהנידון שלנו שונה, כי לא מדובר על חשש הצטננות ביראת שמים של יחיד, אלא של ציבור, וכמו שבפיקוח נפש ציבורי הגדרים שונים בתכלית כפי שהרחיבו גדולי ישראל בספריהם, כך גם בפיקוח נפש רוחני, הגדרים שונים. ואפילו לחשש רחוק של הצטננות רוחנית יש ליהרג ולא לעבור כשמדובר בציבור.
ת"ח דת"ל: דבריך ממש סותרים את ציווי התורה בעליה הראשונה לארץ ישראל בימי יהושע, ואת הציווי על ידי הנביאים לעלות מהגולה בימי עזרא ונחמיה. פעמיים שונות מצאנו שה"י מצווה עלינו להתאמץ על כיבוש וישוב ארץ ישראל למרות הסיכון הרוחני הכללי, אנו מצווים להתאמץ ולהוסיף תורה וקדושה ולקיים את הציווי האלוקי לרשת את הארץ ולהגן על עם ישראל מפני הגויים שסביבנו.
כמו כן דבריך נוגדים את כללי ההיגיון של תורתנו הקדושה. שהרי אם אצל היחיד התורה חסה יותר על חיי מאשר על חשש ירידה רוחנית כפי שהוכחנו באופן חד משמעי בפסקה הקודמת. כך יהיה הדין אצל הכלל שבו שתי הצדדים של המשוואה גדלים בהתאם: החשש הרוחני הינו של כלל, וגם ערך החיים הינו של כלל. כיון שהיחסים בין שני הצדדים גדלים בהתאם, הדין אמור להישאר שווה. אי אפשר לחדש חידוש עצום כזה בלי שנמצא לו מקור מובהק.
נוסף לכך אם הגענו למציאות של פיקוח נפש גופני של כלל האומה מול חשש ירידה רוחנית, צריך לעצור ולשבור את הראש, להתאמץ עוד ועוד עד שנמצא פתרון, פתרון נכון דרכו נוכל להצל את כלל האומה ולמעט עד בכלל את הירידה הרוחנית. אי אפשר לשבת רגל על רגל ולא לחתור למצוא לזה פתרון.
ת"ח דת"ל: אנו בהחלט מסכימים שעמוד השדרה של העם היהודי הוא הדבקות שלהם באמונה בה"י ובתורתו, כח הקיום וההישרדות של עם ישראל הוא חוזקו הרוחני ולא החומרי. בשום מחיר שבעולם לא נאפשר גזירה לעזיבת אמונה והפסקת לימוד התורה, כפי שנלמד מלשון תשובת רבי עקיבא לפפוס שהתורה היא מקור החיים שלנו כפי שהמים הם מקום החיים של הדגים. אלא שברוך ה' איננו עסוקים כלל וכלל בגזירה לעזיבת אמונה והפסקת לימוד תורה. אלא הנידון הוא גיוס מבוקר לקבוצות שמורות של חברה דתית וחרדית שלא תוביל בשום אופן לעזיבת דבקות בה"י ובתורתו. וכאשר יש מצוות כיבוש ארץ ישראל, והגנה על עם ישראל מפני פיקוח נפש וודאי מחמת אויבינו, אנו מצווים לקיים מצווה חשובה זו.
תשובה ז.
ר"כ חרדי: מדוע אתה מתעלם מהשמד הנוראי שמתחולל בצבא, הסקרים של הלשכה המרכזי לסטטיסטיקה מדברים על נשירה של 40% מהציבור הדתי לאומי בצבא.
ת"ח דת"ל: ידידי הנך מבלבל נתונים, הסכת ושמע, הסקר עליו אתה מתבסס אינו עוסק בנושרים תוך כדי הצבא, אלא בנשירה כללית, הוא כולל נשירה בגיל התיכון, בצבא בכל מיני מסגרות ולא רק של הסדר ובנשירה בגיל מבוגר יותר. ברוך ה' אין נשירה כזו גדולה בציבור הדת"ל, הסק הזה לא נועד לברר אחוזי נשירה בציבור מסוים, אלא הוא סקר כללי שנועד למטרות שונות לחלוטין, ולכן אינו מהימן למה שאינו מטרות הסקר. ד"ר עידו ליברמן מומחה לסטטיסטיקה עשה סקר גדול ביותר שנועד לברר נקודה זו, והסיק שיש כ14% נשירה מהציבור הדת"ל, רובו בגיל תיכון, לאחר מכן בגיל מבוגר באקדמיה, ורק במקום השלישי מגיע נשירה בצבא, כך שהצבא אינו גורים לאחוזי נשירה המדוברים. עוד עלה בסקר שככל שהמשפחה תורנית יותר כך אחוזי הנשירה הולכים ויורדים.
ר"כ חרדי: 14% של נושרים זה נורא ואיום, האם אין זה סיבה לדעתך לא להיות דתי לאומי
ת"ח דת"ל: ראה זהו בהחלט אחוז נורא, שצריך להתאמץ להוסיף עוד ועוד תורה וקדושה כדי להתגבר עליו, אך איני סבור שזה מהוה סיבה לעזיבת מצוות התורה לכבוש הארץ ולהגן על כלל ישראל, שהרי כפי שכבר הזכרתי, רוב הנשירה קיימת מחלקים שלצערינו חלשים מאוד ברוח. ככל שהנך משתייך לחינוך יותר תורני כך אחוזי הנשירה הולכים ומתמעטים, בציבור הדתי לאומי יש במקביל התקדמות קבועה להוספת ישיבות ואלפנות, כוללים וכוללי דיינות, כך שהקודש הולך ומתרבה ברוך ה'. אגב כמה אחוזי נשירה יש בציבור החרדי, אם אתה מעוניין להשוות ציבור מול ציבור, תהיה הוגן ותביא נתונים מסודרים עם סקרים מפורטים משתי הציבורים. האם הנך מכיר את הסקר שהוגש לכנסת על ידי אסף וינינגר לבקשת חה"כ יעקב מרגי, בו מסיק שיש 28% מתלמידי הציבור החרדי שנושרים מכל מסגרת לימודית בגיל התיכון. האם הנך מבין את משמעות העניין? האם אך מקרי הוא שהקימו בשנים האחרונות כשישים ישיבות תיכוניות חרדיות?
ר"כ חרדי: לא, איני מכיר את הסקר שאתה מציג, והוא בהחלט חידוש עבורי. קשה לי למצוא סקר מסודר, אצלנו לא מודדים דברים כאלו, נהוג להזכיר רק את הסקרים העוסקים בנשירה של הציבור הדתי לאומי, ביחס למתרחש בנידון בציבור החרדי כלל לא מונים מספרים. בכל אופן, אני מסכים שאם דנים אודות ציבור מול ציבור צריך ללמוד היטב את הנושא מכל צדדיו. הנידון שלנו הוא על נושרים בעת השרות הצבאי. כמה לדעתך נושרים בעת שהותם בצבא?
ת"ח דת"ל: את הנשירה בצבא בעת שירות דרך ישיבות ההסדר קל מאוד לכמת. מספיק לעבור בין ראשי ישיבות ההסדר ולשאול אותם. בישיבות שאני מכיר יש פחות מאחוז בודד של נשירה בעת השירות הצבאי.
ר"כ חרדי: איך הנך יכול לומר שבודדים נושרים בעת הגיוס הצבאי, הלא הרב משה צוריאל אומר שהרצי"ה אמר לתלמידיו לא להתגייס מפני שאחוזים גבוהים של המתגייסים נטשו שמירת התורה וחלק רב נהיו מחללי שבתות מפני אוירה מובהקת של שנאת דת אשר שררה בימים ההם. ובימינו הרב דוד פנדל שליט"א ראש ישיבת הסדר בשדרות כתב "במשך שנים שלחנו את הבנים להתאבדות רוחנית המונית"
ת"ח דת"ל: ידידי, אתה מצוטט משפטים מסולפים ומנותקים מההקשר שלהם. הרב פנדל מדבר על דברים שקרו בעבר לפני שנים רבות, אצל מי שהתגייס ליחידות מיוחדות שלא במסגרת ישיבות ההסדר. הוא עצמו הדגיש באותם משפטים שכיום המצב שונה וגם ביחידות המיוחדות יש אווירה המכבדת את שמירת הדת, ובוודאי בגיוס דרך ישיבות ההסדר המצב שמור ובטוח. גם הרב צוריאל שכותב שהרצי"ה אמר לתלמידיו להמשיך בתלמודם בישיבת מרכז הרב, כותב שנקט כן בעיקר בעקבות כך שבשנים הללו לא היו צריכים כל כך חיילים, והוסיף שאולי זה גם עקב נשירה כתוצאה מאווירה של שנאת דת. לא מדובר אודות גיוס בקבוצות דתיים דרך ישיבות הסדר, נוסף לכך המצב ביום שונה בתכלית מהאווירה שהיתה קיימת בעבר, יש היום כבוד גדול לשמירת המצוות, וברוך ה' כפי שכתבתי אחוזים בודדים ביותר נושרים בצבא בגיוס דרך ישיבות ההסדר.
ר"כ חרדי: אני מתנצל על ציטוטים לא ענייניים, זהו חומר שהובא לפני ללא שבדקתי אותם. כיון שאתה אומר שבגיוס דרך ישיבות ההסדר כמעט ואין נשירה בצבא, ואני לא בדקתי זאת ואיני חושב שמישהו בציבור שלי בדק זאת בצורה רצינית. אצטרך להמשיך לטיעונים מהותיים. עד כה לא פתחתי אותם. אך אין ברירה, ולכן אשתף אותך שהסיבה לאי הגיוס נעוצה ביסודות עמוקים יותר. אך לשם כך עלינו לפנות זמן נוסף כי הדברים יארכו זמן.
למעבר לחלק ב' של השו"ת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים ייעודו של מעשר כספים
מעשר כספים הוא התחליף לתרומות ומעשרות ומתנות כהונה ומתנות עניים שניתנו מיבול השדה ומהמקנה | מידה טובה לתת חומש | מגמתה העיקרית של מצוות מעשר כספים להחזיק את מלמדי התורה בישראל | עוד מגמה למעשר כספים: להחזיק עניים | כאשר יש צורך לתרום גם לעניים דחוקים וגם ללומדי תורה, יש להקדים את העניים | הרמב"ם יצא בחריפות רבה נגד לומדי תורה שמתפרנסים מהציבור | יש להקפיד לתרום למוסדות שמלמדים בהם תורת אמת
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת כי תבוא
אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי - מדוע אינו אומר את שמו אלא רק את מקומו. מה הטעם שהקדים הכתוב להזכיר את הַמָּקוֹם הַזֶּה זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, ורק אח"כ הזכיר אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת – היא ארץ ישראל. מה הטעם שבברכות נאמר וְהִשִּׂיגֻךָ בכתיב חסר ו', ואילו בקללות נאמר וְהִשִּׂיגוּךָ בכתיב מלא. בשלמא אָרוּר אַתָּה בְּצֵאתֶךָ בצאתו מן העולם ניחא שהרי הוא רשע. אלא אָרוּר אַתָּה בְּבֹאֶךָ בביאתו לעולם אמאי הרי עדיין לא חטא, שהרי תינוק הוא. שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ - למה כֻּלָּם יבואו דווקא מִשְּׁבָא.
אורות התשובה - התעוררות תדייק את הכוחות שלך!
אורות התשובה ט', ז'
מה אם התשובה לא נועדה להחליש אותך-אלא להחזיר לך את הכוחות? הרב קוק מלמד אותנו נקודה עמוקה: לפעמים אדם מצמצם את עצמו ואת הכוחות הגדולים שקיימים בו. אבל התשובה אינה ויתור על העוצמה שלנו-אלא היכולת לכוון אותה מחדש אל הקדוש ברוך הוא. לקראת ראש השנה, זה הזמן לעצור ולשאול: עם אילו כוחות אני מגיע? ולאן אני בוחר להפנות אותם? 🎬 צפו במסר המיוחד וקחו איתכם נקודה למחשבה לקראת ראש השנה.
אורות התשובה - התעוררות מה ה' מצפה ממך?
אורות התשובה - י"ד, ד
לפעמים אנחנו בטוחים שאנחנו צריכים להשתנות לגמרי כדי להתחיל מחדש. אבל אולי דווקא הצעד הראשון הוא לעצור לרגע ולהבין מה באמת קורה בתוכנו. בסרטון הרב בועז חדד נוגע בנקודה עמוקה שמזמינה אותנו להסתכל אחרת על הדרך שלנו, על המקומות שבהם אנחנו נמצאים ועל האפשרות לבחור מחדש. מה הקב"ה באמת דורש מאיתנו? מושלמות או השתלמות? מסר קצר, אבל כזה שיכול לגרום לכם להסתכל על עצמכם קצת אחרת. ❤️
אורות התשובה - התעוררות מה אם תשובה היא לא מה שחשבת?
אורות התשובה - א' , א'
תשובה היא לא רק על עבירות. היא הרבה יותר עמוקה מזה. מה אנחנו באמת עושים כשאנחנו חוזרים בתשובה? הרב קוק מלמד ב״אורות התשובה״ שהתשובה שייכת לכולנו-להורים, לילדים, ולכל אדם שרוצה לחזור למקום האמיתי והעמוק שבתוכו. לפעמים אנחנו חושבים שתשובה היא רק לתקן את מה שלא היה בסדר. אבל אולי תשובה היא גם הדרך שלנו לחזור לעצמנו, לנשמה שלנו ולכוחות שהקב״ה נתן לנו. ❤️
אורות התשובה - התעוררות מרגיש רחוק? סימן שאתה מחובר
אורות התשובה - ט"ז, ז'
מרגיש רחוק? סימן שאתה מחובר🤍 לפעמים אנחנו מרגישים רחוקים, כואבים ומתוסכלים-וחושבים שאולי התרחקנו יותר מדי. הרב יובל מיטלמן מחדש לנו מתוך הספר אורות התשובה שדווקא הכאב הזה יכול לגלות משהו עמוק: אם כואב לך, כנראה שעדיין אכפת לך. כמו איבר שמחובר לגוף- כשהוא מחובר, מרגישים. והתחושה שאנחנו רוצים להתקרב, להשתנות ולחזור-היא בעצמה סימן שיש בתוכנו חיבור. אז אם בתקופה הזו אתה מרגיש רחוק-אל תתייאש. יכול להיות שהתחושה הזאת היא בדיוק ההוכחה שאתה עדיין מחובר.
אורות התשובה - התעוררות מיואש? אתה בדרך הנכונה!
מה קורה לנו כשאנחנו מתייאשים מעצמנו? האם הייאוש אומר שנכשלנו-או שאולי דווקא הוא מגלה לנו כמה אנחנו באמת רוצים להיות טובים יותר? בסרטון הרב טל שאוליאן מדבר על מקומו של הייאוש בתהליך התשובה, ועל נקודה עמוקה שמאיר הרב קוק ב״אורות התשובה״: גם כשהאדם מרגיש רחוק, שבור או מלא חרטה- הטוב שבו לא נעלם.✨ אולי לכן הייאוש הוא לא הסוף- אולי הוא דווקא הזמנה לעצור, להסתכל פנימה ולגלות מחדש את הטוב שתמיד היה שם. אל תוותר על עצמך בגלל הנפילות שלך. הטוב שבך עדיין שם. ❤️
אורות התשובה - התעוררות מה עוצר אותך מלעשות תשובה?
מה באמת מונע מאיתנו לעשות תשובה ולהשתנות? אנחנו יכולים לרצות להתקדם, להשתפר ולהתחיל מחדש- אבל פעמים רבות דווקא היצר גורם לנו להיחלש, לדחות ולהישאר במקום. הרב יהודה חמו מדבר על המאבק הפנימי הזה ועל הכוח שיש להתעוררות אמיתית בחיים שלנו. אם גם אתם מרגישים שהגיע הזמן להתעורר ולעשות שינוי-הסרטון הזה בשבילכם!
מאמר שלישי עבודת החסיד וההשגחה האלוקית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגת החסיד, השואף לחיות בתודעה מתמדת של נוכחות אלוקית, אמונה והשגחה פרטית בכל פרט בגוף ובבריאה. מתוך כך מודגש כי המוסר והטוב האמיתיים נגזרים אך ורק מהציווי האלוקי ומהתורה, ולא משיקולים אנושיים סובייקטיביים.
יומא אכילה שאינה ראויה ביום הכיפורים
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
אורות התשובה - הרב הראל כהן כוחה היצרני של הרהור תשובה
אורות התשובה פרק ו,ז-ז,א
ההירהור הוא יוצר מציאות והוא גרעין התשובה שממנה מתחיל הכל, ומצד שני צריך להוציא אותה מן הכח אל הפועל כדי להשלימה
שיעורים בספר יהושע ספר יהושע כהמשך התורה
יהושע פרק א'
השיעור עוסק במדרגות הנבואה השונות על פי הגר"א, מנבואת משה רבנו ועד לנביאים הראשונים והאחרונים. דרך פתיחת ספר יהושע, מודגש מקומו הייחודי של הספר כהמשך ישיר לתורה וכשלב המעשי של כניסת עם ישראל לארצו.
אורות המלחמה בניין האומה וייעודה בתיקון העולם
פסקה ט'
השיעור עוסק במשנת הראי״ה קוק על הקשר העמוק שבין זעזועי העולם והמלחמות לבין חובת ההתעוררות, ההתחזקות והבניין הרוחני של כנסת ישראל. מתוך ראיית האומה כגוף אחד השואב את כוחו מאמונתו, מודגש תפקידו הבלעדי של עם ישראל לגלות את שם השם במציאות ולהביא לתיקונו השלם של העולם כולו.
מידות הראי"ה עבודת האמונה: פנימיות מול מעשה
אמונה י"ח - כ"א
השיעור עוסק במתח שבין הממד הפנימי והשכלי של האמונה לבין ביטוייה המעשיים והחיצוניים, שלעיתים נראים מצומצמים או נלעגים. הרב מסביר כי חיים חסרי אידיאל אלוקי מרוקנים את האדם מתוכן פנימי, ומדגיש את החשיבות שבחיבור עמוק, אותנטי ומבורר לעבודת השם.
כי תצא עבודת השלמות: הלכה, מידות והזולת
שיחת מוצ"ש פרשת כי תצא
השיעור עוסק בפרשת כי תצא ומדגיש את תפקידה של התורה בהגנה, תיקון המידות ומניעת קלקול מוסרי ורוחני עוד מראשיתו. דרך שלל נושאי הפרשה מודגש כי עבודת ה' אמיתית דורשת צמיחה הדרגתית וזהירות יתרה בין אדם לחברו, מתוך הבנה שהידור מצווה אינו יכול לבוא על חשבון הזולת.
