ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- דרכי חז"ל במקרא
- פשט ודרש – הרב משה גנץ
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
נפתח בגמרא מסכת שבת שאומרת "מאי טעמא דרבי אליעזר דאמר תכשיטין הן לו דכתיב חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך אמר ליה רב כהנא למר בריה דרב הונא האי בדברי תורה כתיב אמר ליה אין מקרא יוצא מידי פשוטו אמר רב כהנא כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא מאי קא משמע לן דליגמר איניש והדר ליסבר" (שבת סג.).
הנה אנו רואים שרב כהנא לא ידע את הכלל שאין מקרא יוצא מידי פשוטו , ראשית נשאל מהו פשט? כמובן משמעות מילולית.
יש להעיר שלהבנת הפשט צריך לשים לב מי המדבר, ההקשר של הדברים, אל מי הוא מדבר ועוד.
לדוגמה אם אני אומר למישהו "תעוף מפה" אין הכוונה שישתמש בכנפיים, אלא שיקח את רגליו וילך. ועל אופן זה יש הבדל בין המדבר ברחוב למדבר בהרצאה, שזה מדבר באופן קולח בלי הרבה חשיבה וזה ברר כל מילה.
את הפשט כל אדם בר דעת יכול להבין, כמובן אם יתבונן באופן ישר.
פשט ודרש – הרב משה גנץ (13)
הרב משה גנץ
1 - אין מקרא יוצא מידי פשוטו
2 - כמליצת השיר
3 - המדרש אינו פרוש הפסוק
טען עוד
ניתן עוד דוגמה, "והיית אך שמח- לרבות לילי יו"ט האחרון לשמחה". אומרים בשם הגר"א (נדמה שבספר קול אליהו), כיצד אך זה מרבה ובד"כ ממעט הוא? אומר הגר"א שכל שבעת הימים ישנם מצוות רבות ובשמיני נשאר רק שמחה, זהו מיעוט למצוות. אין זה נשמע לרב מתאים לגר"א אולי זהו וורט ממסיבה כלשהי...
ברש"י כתוב שהרי כבר למדנו "ושמחת בחגך" ואם כן מדוע נאמר שוב לשמוח, למדנו לרבות עוד יו"ט. הפשט כמובן הוא שפשוט להיות רק שמח ולא עצוב.
דרשה זו אינה פשט, אך ממעט הוא ויום טוב האחרון אינו נזכר אם כן זהו מדרש.
כל זה ביחס בין פשט למדרשי הלכה ואנו עוד נאריך בכך בהמשך.
ביחס בין פשט למדרשי אגדה, נשוב לגמרא בה פתחנו, כיצד למד רב כהנא עד אותו יום?
"את הנפש אשר עשו בחרן", דרשו חז"ל שאברהם מגייר את האנשים ושרה את הנשים, כך למד רב כהנא. מחדש רש"י את הפשט, היו להם עבדים ושפחות.
אך עלינו להבין אם כן מה מקומו של המדרש אם אין מקרא יוצא מידי פשוטו?
מסביר הרב קוק שלפעמים נאמר בתורה דבר שאינו מספיק חי עד שיכנס לעומק הנשמה, דברי התורה צריכים להכנס אל הלב ולהשפיע עלינו, ומסביר הרב קוק שכדי שדברים יכנסו לעומק עליו עליהם להיות מגוונים ובצבעים עזים.
אם אנו רוצים בשיעור להחדיר את המסר, צריך לעשות משהו מעבר למסירת התוכן, סיפורים, משחק בטונים הצגות וכן על דרך זו.
הנה כך נהגה התורה עצמה, אנו רואים דיבורים כלפי הקב"ה שכביכול 'מאנישים' אותו, דיברה תורה כלשון בני אדם , נתאר לעצמנו מה היה אם לא היתה התורה משתמשת בזה?
במקום "ויחר אף א-להים" היה כתוב האנשים נענשו על אותו דבר, הרי אין שייך כעס כלפי המקום. לא היינו מצליחים לקלוט ולהחדיר אלינו את ההכרה בדבר מציאות ריבונו של עולם.
כדי שדברים יכנסו לעומק הנשמה, צריך להשתמש בצביעה .
אחרי שיכנסו הדברים אל האדם, אז יקלף אותם לעמוד על האמת, איננו רוצים שאדם ישאר ברמת הבנה ויחס שריבשו"ע גשמי חלילה, אך אנו רוצים שהאדם יחיה את מיצאות ה'. לכן משתמשים בביטויים מגשימים לצבוע את התורה, ועל האדם יש צורך ללמוד מורה נבוכים וכדומה ולהבין שאין כל אלו כפשטם.
זוהי מטרתם של המדרשים.
המדרש יודע מה באמת התוכן וצובע בצבעים, שבעצם אינם נכונים אך עוזרים להכניס לעומק את הדברים.
נביא דוגמה מימינו, אנו היום חיים בעידן הקומיקס, אף אחד לא קורא.. יש מי שמצייר קומיקס לחרדים והוא מצייר את הילדים במצרים עם כיפה ופיאות. הרי בוודאי שלא היה כיפה אז כיצד מותר לצייר לעשות כן? רוצה הצייר להעביר את המסר שמדובר בילד יהודי, לכן מציירים אותו כמו שאנו מכירים יהודים.
אברהם אבינו היה הולך בלי כיפה ככל הנראה, האם אנו יכולים להבין יהודי בצורה כזו, הרי זו הלכה מפורשת. ריש לקיש אומר שתרומת הדשן עושים בכותנת ומכנסיים בלבד, האם היום אנו יכולים לתאר לעצמנו כהן עולה על המזבח בלי כיסוי ראש? לכן מציירים אחרת.
דוד לפני שהולך לקרב עם גֹלית מקבל משאול מדים של חייל. דוד לא מצליח ללכת עם המדים וכך הוא הולך " וילבש שאול את דוד מדיו ונתן קובע נחשת על ראשו וילבש אתו שריון: ויחגר דוד את חרבו מעל למדיו ויאל ללכת כי לא נסה ויאמר דוד אל שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי ויסרם דוד מעליו" (ש"א יז, לח - לט).
יונתן בן עוזיאל מתרגם אחרת " לית אנא יכיל למיזל באלין ארי לית בהון נסא" צריך נס, אם אני אלך עם קצר ורוגטקה הרי כולם יכירו בנס. אין זהו הפשט, דוד רוצה ללכת בדרך שהכי קל לו להלחם, אם לא יהיה לו נח יש פחות נס. אך יונתן בן עוזיאל מצייר אחרת מדוע?
המסר של הפרק הוא שדוד הולך לקדש שם שמים, כדי להעביר מסר זה, מלמד יונתן בן עוזיאל שדוד בוחר צורת מלחמה שבה הכי בולט הנס. השריון מפריע לי לבטא את הנס שמטרתי להלחם כנגד חרוף מערכות א-לוקים חיים. אין זה הפשט אך המסר שדוד נלחםעל כבוד ה' מועבר טוב יותר על ידי תרגום יונתן.
עוד שם בפרק "ויגש הפלשתי השכם והערב" (ש"א יז, טז). דרשו חז"ל שביטלם מק"ש שחרית וערבית. ניוש פרוע ילמד שגלית לא חישב מתי עמ"י מתפלל. אך ודאי שמטרתו של גלית לפגוע בקשר בין ישראל לריבשו"ע, לחרף מערכות א-לקים חיים. הדרך הכי טובה לעשות זאת היא על ידי ביאור שביטל את קריאת שמע שהיא קבלת מלכות שמים של עמ"י.
וכך בעוד מדרשים, לדוגמה "ותשלח את אמתה ותקחה" (שמות ב, ה). רש"י פירש ששלחה את שפחתה, אך חז"ל דרשו על ידה שנשתרבבה אמות הרבה. מה יותר מסתבר שקרה?
ככל הנראה השפחה נשלחה שהרי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אך המדרש בא לספר שהצלת משה רבנו היתה נס. עצם פגישת בתיה את הילד היא נס של השגחה, כדי להעביר את המסר צובעים את זה על ידי נס בולט, היד התארכה מאוד, היה דבר על טבעי.
זו הדרך שעלינו ללמוד מדרשי אגדה שאינם מתאימים לפשוטו של מקרא.
"ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו" (בראשית כח, יא). הסביר הרשב"ם שאבן אחת לקח יעקב שכך מבואר בסוף שישנה שם אבן אחת.
הרשב"ם אדם דתי ומדוע חולק על מדרש חז"ל המפורסם שאמרו האבנים עלי יניח צדיק ראשו? אלא מבין הרשב"ם שאין המדרש מה שהיה, אבל ממנו למדנו צדקותו של יעקב, אפילו דומם, האבן מבחינה בזה.
אמנם יש מדרשים שאכן כך גם היה במציאות, יש דברים עליהם אומר הראב"ע "אם קבלה היא נקבל". יש מסורות שהמדרש הוא מה שהיה, אך אם אינו מתקבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו והמדרש רק בא לצבוע.
דוגמה נוספת " וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות" (בראשית יד, יד). חז"ל דרשו שאליעזר בלבד היה שם, לצבוע לנו את גודל הנס של מלחמת מיעוט בארבעה מלכים חזקים, אך לאברהם באמת היה צבא.
והנה הרב לכאורה מקלקל קצת, במקום שדברי חז"ל יפעלו עלינו את הרושם שרצו חז"ל אנו אומרים שלא כך היה זה רק מדרש , לא כך היה?
אבל מרש"י למדנו כך, שפעמים רבות אומר פשוטו של מקרא מהו ורבותינו מה דרשו. כך רש"י עשה שהחליש את המסר כשאמר את הפשט, וגילה לנו מה פשט ומה רק מדרש. אך צריכים אנו ללמוד זאת ולדעת.
דוגמה נוספת היא על איוב שדיבר כלפי מעלה, ורש"י לימד עליו זכות שמתוך ייסוריו אמר כן. כל אחד מבין שרש"י צודק, איוב לא היה רשע. אך חז"ל רצו ללמדנו שיש דרך בה אין לדבר ולכן אמרו "עפרא לפומיה דאיוב" (ב"ב טז.).
איוב עמד בנסיון כמבואר בפשט, הוא היה אדם צדיק שעל אף כל ייסוריו המשיך להאמין, אבל מתוך הכאב אמר דברים חריפים שרצו חז"ל ללמדנו שאין לאומרם בשום אופן. עלינו לדעת כיצד מדברים כלפי מעלה.
עד כאן הארכנו בדוגמאות להסביר את דברי הרמב"ם, את האגדות יש לבחון על פי השכל, כך הוא מבאר בהקדמה לפרק חלק. בעזרת ה' עוד נאריך בכך ונלמד עוד דוגמאות בשיעורים הבאים.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
סדרת החינוך של הטבע!
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
למה לשמור על הקדושה?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
עבודה שאין לה סוף
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
גאולת מצרים מאז ועד היום
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
