בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • דרכי חז"ל במקרא
  • פשט ודרש – הרב משה גנץ
קטגוריה משנית
undefined
4 דק' קריאה 36 דק' צפיה
נכון לומר שיש שני סוגי דרשות, דרשות יוצרות ודרשות תומכות. דרשות יוצרות הן דרשות שלומדות מתוך הפסוק דבר חדש, לדוגמה מילה מיותרת באה לרבות דין חדש. לפעמים הדין ידוע כבר אך איננו יודעים תוקפו, הדרשה היוצרת מלמדת שמן התורה הוא. כדוגמת חצי שיעור שעל ידי ריבוי מילה, לומד רבי יוחנן לאסור מן התורה.
דרשות תומכות חלקן הן כדוגמת מה שקרא הרמב"ם פירוש מקובל, מסורת ממשה רבנו יכולה לקבל מקור מן הפסוק. הדרשה אינה מחדשת את ההלכה, אלא מחברת את הידוע לכתוב כדי לתת לו תוקף. האתרוג הוא אחת הדוגמאות שיש עליו כמה דרשות תומכות, שהוא עצמו נלמד במסורת מסיני. כך הדרשה התומכת לא צריכה להיות חזקה מאוד, שעניינה רק להעצים את הדין. בכל מקום שנמצא דרשה חלשה ניתן לומר שהיא תומכת, הבנה זו מסבירה הרבה דרשות מוזרות.
הרמב"ם מונה חמשה חלקים בתורה שבעל פה: הלכה למשה מסיני, פירוש מקובל, דרשות החכמים (דרשות יוצרות), גזרות דרבנן, תקנות חכמים.
בשיעור הקודם הזכרנו שהבחנה בין שלוש סוגי דרשות, אפשר לקבל מתוך התבוננות בדרשות הנמצאות בתחילת פרק שני ממסכת קידושין. הראשונה שהזכרנו היא קריאת פשט הפסוק . על דרך זו נלמד ששלוחו של אדם כמותו, "ושחטו אתו כל עדת** הדבר מוכרח להלמד מן הפסוק. כך גם בדין של קרבן השותפים "אדם כי יקריב.. תקריבו את קרבנכם" (ויקרא א, ב), מכאן ששניים יכולים להקריב בשותפות. על דרך זה כמעט כתוב מפורש בפסוק גם הדין ששחיטה כשרה בזר "**", מוזכר הכהן רק לאחר השחיטה כי לא צריך אותו לפני כן.
וכן "תשבו כעין תדורו**, וכן ונשל הברזל מן העץ** אלו דרשות שלמדו חכמים וכמעט מפורשות בכתוב.
סוג שני של דרשות הוא "כן תרימו גם אתם" (במדבר יח, כח) לרבות שלוחכם, כוונת הפסוק לפי פשוטו הנה שכמו שישראל נותנים תרומה לכהנים, כן תרימו גם אתם הלויים תרומה, וזוהי תרומת מעשר. אמנם המילה 'גם' הנה מיותרת "כן תרימו אתם", הפשטן אינו נבהל מן המילה המיותרת שהיא מסתדרת עם הפשט. הדרשן מחפש מה מיותר , או אפילו חצי מיותר לראות מה הקב"ה הסתיר בפסוק. בסוג דרשה זה צריך להפעיל את הסברא כדי לדעת מה לדרוש.
על דרך זה דרשינן לשון הדיוט (כתובות פה, ב), קריאת חוזר ופתרון סכסוך בין שותפים גם בענייני החולין יכול להיעזר בדרשה מסוג זה השני. פעם ארע לרב דבר זה בפועל, מכר דירה לאדם מסוים ופתאום התעוררה שאלה שלא חלמו עליה בשעת החתימה. החליטו יחד לקרוא את שטר החוזה ולדרוש לשון הדיוט עליה חתמו.
נקרא את לשונו המיוחדת של המלבי"ם המסביר עניין זה בהקדמתו לספר ויקרא:
"בפי' הזה סללתי דרך חדש, נאדר בקודש, לבאר דברי חכמים וחדותם, דברי רבותינו בקבלתם, עפ"י יסודי הלשון ועפ"י חוקי המליצה וההגיון, בדרכים חדשים מופלאים ומסולאים. בו הראיתי ובררתי כי היה ביד חז"ל אוצרות וחוסן ישועות מלאים חכמה ודעת, היה בידם כללים גדולים ויסודות קבועים בדרכי הדקדוק ויסודי הלשון וההגיון אשר רובם נעלמו ונסתרו מעין כל חכמי לבב הבאים אחריהם, וע"כ נעלמו דרכיהם ונתיבותיה לא נודעו. הראיתי ובררתי במופתים נאמנים כי הדרוש הוא הפשט הפשוט המוכרח והמוטבע בעומק הלשון וביסודי השפה העבריה. וכל התורה המסורה בע"פ הלא כתובה על ספר תורת אלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא את כל דברי הקבלה שנמסרה בסיני עפ"י כללי הלשון ודרכיו וגדריו עפ"י חוקים קבועים וברורים ואמתיים. בו בניתי מגדל עז לשם ה'. בו ירוץ צדיק ונשגב, שם יתיצבו שרי החילים לערך מלחמה נגד הקראים והמכחישים את קבלת חז"ל, שם ידברו את אויבי הקבלה בשער, יתועדו ויתראו פנים אל פנים, יקריבו ריבם יגישו עצומותיהם, יתוכחו ויבחנו וישמעו ויאמרו אמת, משה אמת ותורתו אמת וקבלתו אמת כולם נתנו מרועה אחד. את הכללים והיסודות הרימותי תרומה וסדרתים בהקדמה הנקראת בשם אילת השחר ועלו בידי למספר תרי"ג כללים, בכל כלל אספתי את כל המקומות שהשתמשו חכמים בכלל ההוא, ובא האות והמופת כי שמרו את היסודות האלה בכ"מ ועליהם בנו חומה בצורה והם יהיו תרי"ג מפתחות גם יפתח כל דורש וכל מבקש שערי דרשות התלמוד והמדרשים ויבואו בחדרים ושערים לא יסגרו. חברתיו בשקידה רבה וביגיע כפים, בעזר העוזר רוכב שמים".
ודאי מגיע יישר כח גדול למלבי"ם על העבודה המיוחדת שמסר בפנינו, אך כבר כתב הגר"א שלא כדבריו. אין הדרש עומק הפשט, שני דברים שונים הם ומתנהלים בדרך שונה. כבר הארכנו בדבר באחד השיעורים הקודמים בעניין מתהפך כחומר חותם .
מחלוקת מעניינת יש בין הרמב"ם לרמב"ן בשאלה האם הדרשה היא כוונת הכתוב . הרמב"ם כתב בשורשים המקדימים למניין המצוות שאין למנות את הנלמד מדרשה. כמו שמצוות שאינן לדורות אין הרמב"ם מונה כחלק מן התרי"ג, כך אינו מונה את הנלמד מדרש. הרמב"ן משיג על דברי הרמב"ם, להבנתו הדרשה היא הבנת הכתוב. את התורה יש לקרוא פעמיים, בפעם הראשונה כפשוטה, ובפעם השניה מתוך הבנה שספר א-לוקי יש בו עומק שהקב"ה התכוון אליו.
התשב"ץ כתב על הרמב"ן שלא הבין נכונה את דברי הרמב"ם, מסכימים כולם שהתורה התכוונה לדרשות. הרמב"ם רק כתב מה נאמר מסיני בפירוש, ומה התכוון אליו הקב"ה אך לא אמר בסיני. אלא הטמין במילות התורה, שחכמים מתוקף סמכותם יבואו וידרשו את התורה. כמו הדרשה על חצי שיעור שלמד רבי יוחנן, אינה מתרי"ג מצוות שנאמרו למשה מסיני אף שודאי כוונת הכתוב לכך. תוקפן של דרשות אלו דאורייתא, אך לא נאמרו בסיני.
כך תירץ התשב"ץ את הרמב"ם, אך הרמב"ן הבין שכל הדרשות כתובות בתורה כחלק מתרי"ג המצוות שניתנו למשה מסיני. כדאי לקרוא את דבריו בפנים, בהשגתו לשורש השני מספר המצוות של הרמב"ם.
הסוג השלישי של הדרשות הנו כדוגמת הדרשה "שליחות מנלן דתניא ושלח מלמד שהוא עושה שליח ושלחה מלמד שהיא עושה שליח ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח" (קידושין מא, א). צריך להבין שבלשון התורה לא רגילה המילה 'ושלח', ישנם מלאכים אך לא שליחים. והנה במקום לגרש כתוב לשלח, על כן מבינים חז"ל שיש לדרוש, אך הדרשה אינה מוכרחת.
כך גם בדין תשלומי נזק, "ורפוא ירפא" (שמות כא, יט), היה אפשר לחשוב שישלמו או את דמי הנזק או את דמי הרפואה, למדה הגמרא מן התורה שיש גם תשלומי נזק וגם ריפוי. אך הלימוד מוזר "לימא קרא או רפא רפא או ירפא ירפא מאי ורפא ירפא ש"מ ליתן רפואה במקום נזק" (ב"ק פה, ב), נראה מוזר לכתוב בדרך שמציעה הגמרא.
על כן נראה שדרשה מסוג זה השלישי הן הדרשות התומכות, חכמים ידעו את הדין ורצו רק לתת לו תוקף. כך כל הדרשות הקשות בהבנת המקרא, תירוץ יפה הוא להסביר שאינן כתובות אפילו לא בקריאה השנייה, חכמים דרשום לתת תוקף מיוחד לדינים הנלמדים.




סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il