ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- ל"ג בעומר
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
הכשלון של עשרים וארבע אלף
בל"ג בעומר אנחנו שמחים במיוחד על אור חמשת תלמידי רבי עקיבא שמתגלה ביום הזה. כדי להבין את ערך חמשת התלמידים נזכיר את מעשה 24,000 התלמידים שמתו בין פסח לעצרת. "י"ב אָלֶף זוּגִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לֵר' עֲקִיבָא מִגְּבָת עַד אַנְטִיפְרַס וְכֻלָּן מֵתוּ בְּפֶרֶק אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה לָזֶה. וְהָיָה הָעוֹלָם שָׁמֵם עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם וּשְׁנָאָהּ לָהֶם ר' מֵאִיר וְר' יְהוּדָה ור' יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ וְהֵם הֵם הֶעֱמִידוּ תּוֹרָה אוֹתָהּ שָׁעָה. תָּנָא כֻּלָּם מֵתוּ מִפֶּסַח וְעַד עֲצֶרֶת" (יבמות סב, ב). הפכו עולם שמם לעולם מלא תורה.
עָמְדוּ וּמִלְּאוּ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה
חכמינו במדרש לימדו שחמשת התלמידים מלאו את הארץ תורה. "י"ב אֶלֶף תַּלְמִידִים הָיוּ לֵר' עֲקִיבָא מֵעַכּוֹ וְעַד אַנְטִיפֵּרְס וְכֻלָּם בְּפֶרֶק אֶחָד מֵתוּ, לָמָּה? שֶׁהָיְתָה עֵינֵיהֶם צָרָה אֵלּוּ בְּאֵלּוּ. וּבַסּוֹף הֶעֱמִיד שִׁבְעָה רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה רַבִּי יוֹסֵי ור' שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ וְרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר ור' אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. וְאִית דְּאָמְרֵי ר' יְהוּדָה ור' נְחֶמְיָה וְרַבִּי מֵאִיר רַבִּי יוֹסֵי וְרַשְׁבִּ"י ור' חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי וְרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. אָמַר לָהֶם: בָּנַי. הָרִאשׁוֹנִים לֹא מֵתוּ אֶלָּא שֶׁהָיְתָה עֵינֵיהֶם צָרָה אֵלּוּ לְאֵלּוּ תְּנוּ דַּעְתְּכֶם שֶׁלֹּא תַּעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂיהֶם. עָמְדוּ וּמִלְּאוּ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה" (מדרש רבה בראשית סא ג).
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
679 - פרשת אחרי קדושים תשפ"ה – הנשים שעומדות אחרי הלוחמים
680 - פרשת אמור תשפ"ה – האור המיוחד של ל"ג בעומר
681 - פרשות בהר בחוקותי תשפ"ה – אורה הגדול של ירושלים
טען עוד
אחרי פטירת 24 אלף התלמידים היה העולם שמם. למרות שבוודאי לימד אותם רבי עקיבא בעשרים וארבע שנים הרבה מאוד חידושי תורה, לא נשאר מהם כלום. אין בכל הש"ס בזוהר ובמדרשים דברי תורה שנשארו מהתלמידים הללו. רבי עקיבא מעמיד דור חדש שכל התורה שיש לנו היום הגיעה דרכם. נזהרים לא לחזור על הטעות של הראשונים.
כישלון 24,000 לקשר את התורה לחיים
חכמינו מדגישים שמתו בין פסח לעצרת. פסח הוא הגאולה הפיזית של עם ישראל. עצרת - שבועות היא הגאולה הרוחנית. בני ישראל התנקו במעמד הר סיני מזוהמת הנחש הקדמוני. הארור מכל הבהמות הגסות ומכל החיות הטורפות. המשדל אחרים לעבור על דבר ה'. המפיל את חיתתו על החיים.
זוהמת הנחש מתבטאת באדם בגסות בהמית, בהתעלמות מדבר ה', בניצול ובשעבוד אנשים אחרים. כזו הייתה תרבות מצרים מתעלמת מדבר ה'. "בשר חמורים בשרם", נצלנים ומשעבדים אחרים. בני ישראל צריכים לצאת רוחנית מתרבות מצרים. להכיר את ה', לחיות בעדינות ובקדושה. ולקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך" שהיא יסוד התורה כולה.
תורה בלי שורשים לא מאריכה ימים
כך מלמד הלל הזקן את הגוי שבא להתגייר, וכך ממשיך רבי עקיבא את דרכו ואומר "ואהבת לרעך כמוך - רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה" (ספרא קדושים ד). תלמידי רבי עקיבא הכירו את פרטי ההלכות של התורה אבל לא היו מחוברים לשורש שלימד רבי עקיבא. ובלי שורשים אי אפשר לחיות ולהאריך ימים. חמשת התלמידים האחרונים של רבי עקיבא תיקנו את המקולקל והיו מחוברים לשורש. לכן התורה שלהם קיימת עד היום.
להזהיר מאד בענין אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד
האר"י הקדוש שממשיך את תורתם הגואלת הזהיר את התלמידים שלו להקפיד על אהבת החברים. גם אנחנו אחריהם משתדלים ללמוד את התורה הגואלת. ולכן ההכנה בתקופה הזו היא הכנה של "ואהבת לרעך כמוך". "להתרחק מהשנאה והקנאה והתאוה והגאוה והכבוד ולקנות מדת האהבה והענוה והשלום, ולכן כתב בשער הכוונות (דף א' ע"ג) להזהיר מאד בענין אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד" (כף החיים על או"ח סימן תצג).
תקופת רבי עקיבא – מקבילה והפוכה לתקופה שלנו
צריך לזכור כי גם רבי עקיבא ניסה להקים מחדש את מלכות ישראל תורה וארץ ישראל אחרי החורבן, הניסיון נכשל בעוונות (רמב"ם מלכים יא, ג). אנחנו היום ממשיכים את דרכו. אנחנו בתקופה המקבילה לזמן שבין פסח לשבועות. מדינת ישראל היום נמצאת גם היום בין הבניה הפיזית לבין הגאולה הרוחנית. הוקמה מדינה עשירה וחזקה. אין עלינו שיעבוד מלכויות. עדיין לא הגענו למצב שבו נוהרים אלינו כל הגויים ללמוד חק ומשפט. עוד לא מתקיים לגמרי "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". לא מתקיים בצד הרוחני "ונברכו בך כל משפחות האדמה".
חמשה תלמידים - יסוד התורה הגואלת
והם הם העמידו תורה אותה שעה
אחרי שהעולם היה שמם מתורה, אוסף רבי עקיבא חמשה תלמידים שיביאו את הגאולה "ר' מֵאִיר וְר' יְהוּדָה ור' יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ וְהֵם הֵם הֶעֱמִידוּ תּוֹרָה אוֹתָהּ שָׁעָה" (יבמות סב:) התורה שלהם היא כל ההלכות וכל המדרשים "אמר רבי יוחנן סתם מתניתין - רבי מאיר, סתם תוספתא - רבי נחמיה, סתם ספרא - רבי יהודה, סתם ספרי - רבי שמעון. וכולהו אליבא דרבי עקיבא". כל התורה שלהם היא "ממה שלמדו מרבי עקיבא" (סנהדרין פו, א ורש"י שם).
רבי עקיבא סומך אותם לחכמים שימשיכו את התורה לדורות (עיין סנהדרין יד.) חמשת התלמידים ממלאים את הארץ תורה של אחוה. תורה של גאולה. תורה שעומדת לאורך ימים בעם ישראל מימיהם ועד ימינו (עיין מדרש רבה בראשית סא ג).
רודפים את תלמידי החכמים שיביאו גאולה לעולם
הרומאים מבינים כי התורה של תלמידי רבי עקיבא תביא גאולה לעולם. ולכן הם מנסים להשמיד כל מה שיכול להביא גאולה ולהחזיר את ירושלים לקדמותה. הם חורשים את ירושלים ומשנים את שמה. משנים את שם ארץ ישראל לפלשתינה. גוזרים לא ללמוד תורה. לא לסמוך חכמים. רודפים בעיקר את רבי עקיבא, את רבי שמעון ואת רבי מאיר. הם מבינים שהתורה שלהם יכולה להביא גאולה לעם ישראל, ובאמת כך קורה.
תלמידי רבי עקיבא – מקהילים קהילות ברבים
חכמינו במדרש מספרים כי אחרי גזירות השמד של הרומאים מתכנסים תלמידי רבי עקיבא להקהיל קהילות ברבים, כמו שעשה רבי עקיבא. "בְּשִׁלְפֵי הַשְּׁמָד נִתְכַּנְּסוּ רַבּוֹתֵינוּ לְאוּשָׁא וְאֵלּוּ הֵן ר' יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה רַבִּי מֵאִיר ור' יוֹסֵי וְרַשְׁבִּ"י ור' אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי ור' אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. שָׁלְחוּ אֵצֶל זִקְנֵי הַגָּלִיל וְאָמְרוּ כָּל מִי שֶׁהוּא לָמַד יָבֹא וִילַמֶּד וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ לָמַד יָבֹא וְיִלְמֹד" (שיר השירים רבה - פרשה ב יח ג וראה ברכות סג/ב:)
יסוד התורה – דרך ארץ
כל עבודת ה' תלויה בתיקון המידות
החידוש הגדול הראשון של תורתם הוא תורה של דרך ארץ ואהבת חברים. כן אמרו חכמים במסכת אבות (פרק ג יז) "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה ". הגמרא (סנהדרין כ/א) אומרת: "דבר אחר שקר החן זה דורו של משה ויהושע והבל היופי זה דורו של חזקיה יראת ה' היא תתהלל זה דורו של רבי יהודה ברבי אילעאי אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה". חברות גמורה בין תלמידי חכמים.
לכן אסור ללמד תלמיד שאינו הגון
לכן אומרת הגמרא בחולין (קלג.) "אמר רב יהודה אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם וכו'. אמר רבי זירא אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס (עבודה זרה), שנאמר כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד וכתיב: לא נאוה לכסיל תענוג".
הדרך בתלמיד שאינו הגון היא לא להזניח אותו, "אין מלמדין תורה אלא לתלמיד הגון נאה במעשיו או לתם, אבל אם היה הולך בדרך לא טובה - מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ובודקין אותו, ואח"כ מכניסין לבית המדרש ומלמדין אותו, אמרו חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאלו זרק אבן למרקוליס" (הרמב"ם פ"ד מהל' ת"ת. וכן נפסק בשולחן ערוך יורה דעה רמו סעיף ז).
מחלוקת רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה
וזה היה החידוש של רבי אלעזר בן עזריה. כך מספרת הגמרא במסכת ברכות (כח.) שרבן גמליאל לא נהג כבוד ברבי יהושע לכן העבירו אותו מנשיאותו ומינו את רבי אלעזר בן עזריה. מספרת הגמרא "תנא אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש".
התוצאה הייתה ריבוי גדול של לומדי תורה "ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי אמר רבי יוחנן פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן חד אמר אתוספו ארבע מאה ספסלי וחד אמר שבע מאה ספסלי. הוה קא חלשא דעתיה דרבן גמליאל אמר דלמא חס ושלום מנעתי תורה מישראל אחזו ליה בחלמיה חצבי חיורי דמליין קטמא ולא היא ההיא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה".
לא הייתה הלכה שלא פירשוה
התוצאה הייתה גם תירוץ לכל הקושיות שהיו תלויות בבית המדרש שלא היה להן פתרון. "ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה ואף רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש". ריבוי התלמידים שלא הורשו להכנס לבית המדרש לפני כן, פתח שערי חכמה חדשים שלא נגלו כשהתורה הייתה סגורה רק אצל התלמידים שהורשו להכנס על ידי שומר בית המדרש.
הרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה
וכן הוא באבות דר' נתן (פ"ב מ"ט) על מה שאמרו אנשי כנסת הגדולה "והעמידו תלמידים הרבה, שבית שמאי אומרים אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר. ובית הלל אומרים לכל אדם ישנה, שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה, ויצא מהם צדיקים חסידים וכשרים". כל זאת כי לדעתם צריך ללמד תורה ולהקהיל קהילות ברבים, ומי שלא הגון – מיישרים אותו במידות ואחר כך מלמדים אותו תורה.
מידותיו של רבי עקיבא כשהיה רועה צאן
תלמיד חכם של גאולה
הגמרא מספרת על רבי עקיבא שהיה מעולה וצנוע (כתובות סב, ב) אע"פ שלא למד תורה. שונה מכל תלמידי החכמים שלמדו תורה אבל לא היו בעלי מידות. הבינה בת כלבא שבוע כי תלמידי חכמים שלא בעלי מידות, הם אלו שיביאו את החורבן של בית המקדש ועם ישראל. לכן היא לא התחתנה עם כל תלמידי החכמים שהציעו לה. היא רצתה תורה של גאולה. תלמיד חכם בעל מידות טובות. ולכן היא בחרה דווקא ברבי עקיבא שיש לו מידות טובות ואחר כך יוכל להיות כלי לקבל תורה של גאולה.
יכולת מיוחדת לראות את הטוב
על מעלתו הרוחנית מספרת הגמרא אחרי שנשא את בת כלבא שבוע ולפני שלמד תורה. "תנו רבנן הדן את חברו לכף זכות דנין אותו לזכות. מעשה באדם אחד שירד מגליל עליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלוש שנים, ערב יום הכיפורים אמר לו תן לי שכרי ואלך ואזון את אשתי ובני, אמר לו אין לי מעות, אמר לו תן לי פירות, אמר לו אין לי, תן לי קרקע אין לי, תן לי בהמה אין לי, תן לי כרים וכסתות אין לי, הפשיל כליו לאחור והלך לביתו בפחי נפש.
לאחר הרגל נטל בעה"ב שכרו בידו ועמו משוי ג' חמורים אחד של מאכל אחד של משתה ואחד של מיני מגדים והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו, אמר לו בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני, אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהן, ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני, אמרתי שמא מושכרת ביד אחרים, בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני, אמרתי שמא מוחכרת ביד אחרים, ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני, אמרתי שמא אינן מעושרות, ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני, אמרתי שמא הקדיש כל נכסיו. אמר ליה [בעל הבית] העבודה כך היה וכו', ואתה כשם שדנתני לכף זכות המקום ידון אותך לכף זכות" (שבת קכז, ב וכתב הגהות יפה עינים בשם בעל השאילתות שבעל המעשה היה רבי עקיבא קודם שלמד תורה).
היכולת לראות דבר טוב גם בדבר שנראה על פניו מקולקל, היא היכולת שה' דרש ממשה לפני שהוא גואל את ישראל. כך דרש ה' מישעיהו. כשראתה רחל שיש לו את היכולת הזאת היא בחרה להתחתן איתו. ומתוך הראיה הזו הוא רואה את השועלים היוצאים מבית המקדש, וצוחק בזכות הילדים שעתידים לשחק ברחובות ירושלים בעת הגאולה.
מעלת ל"ג בעומר – המשך התורה הגואלת בעולם
מרבים שמחה בל"ג בעומר - בגלל סמיכת חמשת התלמידים
כף החיים (תצג) כותב בשם הפרי חדש שהשמחה בל"ג בעומר היא על אותם תלמידים שהוסיף אחר כך רבי עקיבא שלא מתו כאלו. ומדברי שער הכוונות משמע דהשמחה היא משום דבאותו יום סמך רבי עקיבא את חמשת תלמידיו, ורשב"י ע"ה הוא מתלמידיו הגדולים. וכן משמע מהחיד"א (טוב עין סימן ח"י אות פ"ז ובמראית העין בליקוטים שבסוף הספר סימן ז' אות ח').
והסמיכה היא הרשות להנהיג את עם ישראל כמו שכתוב "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וכו'". ובוודאי שלימד תורה לא רק ליהושע, אבל את ההנהגה מסר ליהושע בן נון וזוהי הסמיכה. ורבי עקיבא מסר לחמשת תלמידיו את יכולת ההנהגה של עם ישראל בסמיכה זו בל"ג בעומר.
סמיכת חמשת התלמידים – תורה של גאולה
סמיכת התלמידים הללו היא ללמד לעם ישראל תורה של אהבת חינם במקום שנאת חינם. ובעת שרבי עקיבא סומך אותם הוא כאילו נוטע עץ בארץ שיצמח בעת הגאולה. ובכל ל"ג בעומר אנחנו שמחים על הנטיעה הזו שממשיכה לצמוח גם בימינו בלימוד תורתם של חמשת התלמידים הללו.
האר"י שהתחיל את הגאולה - התאמץ להדבק בתורת רשב"י
האר"י הקדוש ורבי יוסף קארו זצוק"ל ואור החיים הקדוש התאמצו מאוד להתדבק בתורתו של רשב"י והלכו להתפלל בקברו. כי התורה שלו היא התורה של הגאולה. ומסופר בשער הכוונות כמה שמח האר"י ז"ל בל"ג בעומר בציון הרשב"י. ועוד מסופר שם סיפור נורא. "גם העיד ה"ר אברהם הלוי כי בשנה הנזכרת הלך גם הוא שם והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון נחם וכו' וגם בהיותו שם אמר נחם וכו', ואחר שגמר העמידה אמר לו מורי ז"ל כי ראה בהקיץ את רשב"י עליו השלום עומד על קברו ואמר לו אמור את האיש הזה אברהם הלוי כי למה אומר נחם ביום שמחתינו ולכן הוא יהיה בנחמה בקרוב .
ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן אחד וקבל עליו תנחומין, וכתבתי כל זה להורות כי יש שורש במנהג הזה הנזכר, ובפרט כי רשב"י ע"ה הוא מה' תלמידיו הגדולים של רבי עקיבא ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג לעומר כפי מה שביאר לעיל ביום ל"ג לעומר ".
ולמה נענש בעונש קשה כל כך? היה צריך התלמיד של האר"י הקדוש להבין שכולם נמצאים בשמחה גדולה כי ביום זו שמחים על התורה שמביאה גאולה. שמחה שמביאה קידוש השם בעולם. וכאשר הוא לא רואה את האור הגדול הזה הוא מתקרר ומקרר אחרים ב"מ. וכתב החיד"א כי עיקר הקפידא הייתה על כך שהוא היה בציון של רשב"י ולא היה בשמחה גדולה כנזכר.
מסיפור זה משמע שרשב"י נמצא בציון שלו ביום ל"ג בעומר בשמחה של גאולה. שבחכמתו יגאלו ישראל מן הגלות ברחמים. ורשב"י שמח שמחה גדולה ביום הזה. הוא גם מצפה מאיתנו לשמוח שמחה גדולה מתוך שהיום הזה הוא יום שמסוגל להביא אורות גדולים של גאולה לעולם. ולא לקלקל את השמחה בשום דבר של צער ח"ו.
יום פטירת רשב"י – יום גילוי הסודות
וכתב שם בפרי עץ חיים והטעם שמת רשב"י ביום ל"ג יעו"ש. וכן כתב הברכי יוסף שם ועוד חכמים רבים. דביום ל"ג הילולא דרשב"י ולכבודו נוהגין קצת שמחה. והטעם הוא אותו טעם, שביום שנפטר רשב"י מתואר באידרא שהוא מתפלל לזכות לגלות אור חדש מהתורה שלא נתגלה עד אותו יום. ובאמת אחרי תפילות ודמעות מרשים לו משמים לגלות את האור הגדול של האדרא כמו שמרשים ליעקב אבינו ולמשה רבינו לברך את עם ישראל ביום פטירתם. והגילוי הזה הוא המשך התורה שלהם בעולם.
והמשך התורה שלהם בעולם היא המשך החיים שלהם. לכן שמח רבי שמעון ביום פטירתו "ואנפוי חייכין". ופניו מאירות. ואמר "עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון". שהבא לשם מקבל על עצמו להמשיך את האור של רשב"י בחייו. ומתקיים ברשב"י מה שנאמר על יעקב אבינו "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".
וסיים כף החיים "ואפשר דהא והא איתא" גם סמיכת חמשת התלמידים, וגם פטירת רשב"י וגילוי הסודות של התורה שבאמצעותה באה התורה לעולם ברחמים. ולכן "יש מי שנהג לעשות לימוד בליל ל"ג לעומר בי עשרה ללמוד שבחי רשב"י המפוזרים בזוהר ואדרא זוטא והוא מנהג יפה" (החיד"א במורה באצבע אות רכ"ג. וכן כתב בספרו טוב עין סימן ח"י דף ב"ן ע"ד).
ל"ג בעומר - יום ירידת המן
ביום ט"ו לחודש פסק המזון שהוציאו ממצרים
התורה מספרת שעם ישראל התאונן על כך שאין לו מה לאכול בט"ו אייר, כחודש אחרי יציאת מצרים. "וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב: וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא". לכאורה משמע שבו ביום ירד מן לישראל (קידושין לח. ורש"י כאן).
הורדת המן היתה ביום ל"ג בעומר
החתם סופר (בשו"ת חלק ב יורה דעה סימן רלג) כותב כי כשם שבני ישראל חיכו שלושה ימים אחרי קריעת ים סוף עד שה' הביא להם את המים במרה. כך גם כאן הם חיכו שלושה ימים בלי אוכל עד שה' הביא להם את המן. "ולפי דאיתא במדרש שמיום שכלה החררה שהוציאו ממצרי' הלכו ג' ימים בלא לחם, ואח"כ ירד המן. א"כ היה הורדת המן ביום ל"ג בעומר וראויה לעשות לזה זכר טוב".
לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן
ובמדרש "מכאן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר: לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן" (מכילתא ; שמות טז,ד) וטעם הדבר כי באמצעות המן עם ישראל לומד כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם אלא על מוצא פי ה' שמחיה אותו. שכך קיים כל העולם "אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם". ולעולם ה' דברך נמצא בשמים ומחיה את הכל. ובלעדי דבר ה' אין שום קיום לעולם.
העומר נועד ללמד אותנו מה שמלמד המן. לכן מתחילים לאכול תבואה רק אחרי שמניפים את העומר ואומרים שהכל ממנו. ששניהם לדבר אחד נתכוונו להורות שהכל נהיה בדברו. ואחרי שהנפנו את העומר והבננו שהכל ממנו, אפשר לאכול בידיעה שמוצא פי ה' מחיה אותנו.
הסתכל באורייתא וברא עלמא
רק אחרי שהם מבינים שכל הקיום של החומר הוא דבר ה', הם יכולים לקבל את התורה שהיא יסוד הקיום של העולם וכל העולמות כולם. "הסתכל באורייתא וברא עלמא". כי ח"ו יכול אדם ללמוד תורה ולא להבין שהיא יסוד כל קיום המציאות. במקרה זה הוא ילמד אותה כחכמה גרידא בלי להבין את ערכה הגדול ולא יברך עליה תחילה.
אבל כשאדם יודע שקיום כל העולם תלוי בה, הוא לומד אותה ביחס נכון וזו הייתה תורת חמשת התלמידים. ולכן התורה ניתנה אחרי ימי ספירת העומר. לכן מתו תלמידי רבי עקיבא הראשונים בימים הללו. שלא הפנימו שדבר ה' מחיה את התורה. ולכן היתה עיניהם של אלו צרה בתורתם של אלו. שחשבו שכל התורה היא להגיע לעולם הבא וכל אחד מתקנא בעולם הבא של חברו. אבל כשמבינים שהתורה של כולנו מחייה את העולם, הם ממלאים את הארץ תורה וזה מה שעשו חמשת התלמידים.
סיפור
בדרך למירון
יצאנו מצפת אחרי התהלוכה של ספר התורה בערב ל"ג בעומר. יחד אתנו יצאו הרבה מכוניות, והיינו תקועים בפקק של עשרות מכוניות שנסעו לכיוון מירון. שאלתי את הרב: מה יהיה? והוא השיב לי: יהיה בסדר. אחרי שתי דקות מגיע שוטר על טוסטוס ואומר לי: סע אחרי.
נסעתי אחרי השוטר עם הטוסטוס עד לציון של הרשב"י עצמו. כשהגענו יצאתי מהאוטו להגיד לשוטר תודה, ולא מצאתי אותו. שאלתי את השוטרים איפה הוא, והם אמרו לי שאין במרחב הזה שום שוטר על טוסטוס, כולם על אופנעים או מכוניות.
(רוני לוי, הנהג של הרב)
במה אוכל לברכך?
את הסיפור הבא שמענו מר' יצחק גוליאן, מפקד תנועה במשטרה, שהיה אחראי על הילולות ל"ג בעומר במשך שנים רבות. הרב אליהו זצ"ל נהג להגיע בקביעות לציונו של רשב"י, ומפקד משטרה זה כיבדו מאוד.
באחת הפעמים שאל הרב: "במה אוכל לברכו? קרא לו ואברכהו". זאת, ממידת הכרת הטוב שהיתה ברב. המפקד הגיע, כולו רועד, ומרוב התרגשות לא פתח את פיו. הרב מסר לידו בקבוק יין, בירכו ואמר: "עם זה תחתן את בתך". מפקד המשטרה הוכה בתדהמה. כיצד הרב ידע, שעליו לחתן בת, והיא כבת שלושים... ואין לה קשר עם איש?!
והנה, לאחר חמישה חודשים התקיימה ברכת הרב באופן פלאי. אדם זה זכה להשיא את בתו. בעת החופה והקידושין בירכו, כמובן, ביין שמסר הרב זצ"ל לאבי הכלה.
(הרב מרדכי נגרי, רב העיר מעלה-אדומים)
נס מדהים לעין המצלמה
פעם הכנתי סרט על ההילולה של ל"ג בעומר במירון, ולצורך כך שכרתי חמישה צלמים שיסתובבו במשך כל ל"ג בעומר במירון במקומות שונים ויצלמו. כמובן שאני ליוויתי אותם, וכשהרב זצ"ל הגיע כדרכו בסביבות חצות הלילה מייד התקבצו סביבו מאות אנשים, מלבד כל האוטובוסים והנלווים אליו שהגיעו עמו מירושלים. הצלמים התלוו אל הרב בכל הסיור שלו, שכלל בדרך כלל לימוד ליד הציון, ואחר כך ריקודים בחצר החיצונית. בין לבין, היו ניגשים אנשים רבים לקבל ברכה מהרב, שהיה שרוי באותן השעות בשמחה מאוד גדולה.
גם אני נלוויתי לחבורה הקדושה הזאת, וכשהסיפור הבא קרה לא הבחנתי בו, למרות שהייתי, כמו אנשים רבים אחרים, קרוב מאוד לרב, אולי בגלל הדוחק, אולי בגלל שמחשבתי היתה טרודה, ואולי בגלל שאם רואים דבר כזה, קשה להאמין שהוא קורה מול עיניך. אבל כשרואים אותו מצולם אי-אפשר להתכחש למציאות.
ניגש אל הרב יהודי עם מבט עצוב על פניו וילד כבן חמש או שש על ידיו, ואומר לרב: "שהרב יברך את הילד הזה, הוא לא יכול ללכת". הרב, שהיה בשמחה עצומה ובהארה גדולה על פניו, אמר לאבא: "שים אותו על הארץ והוא ילך". אבל האבא, שלא הבין את העניין, חזר ואמר לרב: "הוא לא יכול לעמוד בכוחות עצמו". אמר לו הרב בחיוך: "שים אותו על הארץ". שם האבא את בנו על הארץ בזהירות, והבן נעמד על רגליו. הרב אמר לו: "תתחיל ללכת", והבן החל ללכת, בתחילה בזהירות ואחר כך ביתר ביטחון. בצילומים שלאחר מכן כבר רואים את הילד הזה מסתובב עם כולם בתוך המעגלים.
זה פשוט לא יאומן, אבל זה מצולם ומתועד, וכל אחד יכול לראות את זה.
(הרב ישראל גליס)
שאלות
הילולא קדושה. האם יש עניין לנסוע בל"ג בעומר לרשב"י? אם כן, מהו?
יש עניין גדול מאוד. רואים שם משהו שהוא מעין ירושלים שלעתיד לבוא – קדושה, אחדות, שמחה, צדיקים, התעלות, תיקון, פנימיות. והעיקר, רשב"י בעצמו אמר לבוא להילולא שלו.
אשרייך . האם זה בסדר ללמד שיעור תנ"ך ולפתוח בכך שאנחנו לומדים כדי לדעת את דבר ה' וגם איך אני נהיית עובדת ה' טובה יותר? או שזה מנגיש מדי ולא נכון לייצר ציפייה שמכל פסוק אלמד משהו לחיים שלי?
זה בסדר גמור. אשרייך. אדרבה, כך צריך ללמוד מכל מילה ואות (כמובן לבדוק בכל לימוד עם רב שזה על-פי התורה). רבי עקיבא היה דורש ולומד דברים אפילו מהתגים שעל אותיות התורה.
רחמים מתוך שמחה . למה כל הזמן צריך להתחנן לרחמים? אם כולנו נמות וה' לא יציל אותנו, לא תבוא גאולה. ואם אני פה כנראה שיש לי תפקיד, אז למה שה' יאפשר שיהרגו אותי?
א] צריך להתפלל כדי שנהיה מחוברים אליו תמיד. ב] אם לא נגזר בשמים שאדם ימות, לא יקרה לו כלום, מצד שני הגזירות בשמים תלויות בתפילות שלנו. הרבה גזירות מתבטלות בעקבות התפילות, כך הקב"ה קבע. ג] לא חייבים כל הזמן להתחנן, אפשר ורצוי שהתפילות יהיו מתוך שמחה והודאה לה'.
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת.
בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
יום עיון בנושא בית המקדש- תשעה באב תשע"ז תשעה באב ענייני דיומא
מתוך יום עיון בנושא המקדש - תשעה באב תשע"ז
הלכות שטיפת כלים בשבת
"בזאת התורה" - איזו תורה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
אוי ויי!
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
חידוש כוחות העולם
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
