ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- במדבר
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
התחלנו השבת את ספר במדבר. מובא במדרש (בראשית רבה ג ה), שחמש פעמים נאמר אור בפרשה ראשונה שבפרשת בראשית, כנגד חמשת חומשי תורה: "ויאמר אלוקים יהי אור" - כנגד ספר בראשית. "ויהי אור" - כנגד ספר שמות. "וירא אלוקים את האור כי טוב" - כנגד ספר יקרא. "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך" - כנגד ספר במדבר. "ויקרא אלוקים לאור יום ולחושך קרא לילה" -כנגד ספר דברים.
כלומר, בתחילת ספר בראשית כתוב "ויאמר אלוקים יהי אור", יהי – בעתיד, דהיינו עדיין אין אור. ספר בראשית, הוא ספר הקדמה, עדיין האור לא מופיע. האור, הכוונה היא האור האלוקי, הגילוי האלוקי שבעולם. בספר בראשית הקב"ה נסתר בתוך הטבע. האבות זוכים לראות את ריבונו של עולם בתוך הטבע אבל אין ניסים, אין מאורעות מעל הטבע, ריבונו של עולם מסתתר.
"ויהי אור" זה ספר שמות, נהיה כבר אור. ריבונו של עולם מופיע ביציאת מצרים, בקריעת ים סוף ובמתן תורה. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח). אור ה' מופיע בעולם.
"וירא אלוקים את האור כי טוב" זה ספר ויקרא. כל עניינו של ספר ויקרא זה הקורבנות, ההתקרבות אל ריבונו של עולם, החיבור בין העולם לריבונו של עולם. ובחיבורים אלו מופיע האור, אור כי טוב.
מעלתם של עם ישראל בארץ ישראל
"ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך" - ספר במדבר, תחילתו יציאה לדרך, ומגמתו לעלות לארץ ישראל כאשר בסוף הספר ישראל נמצאים כבר בעבר הירדן. זאת אומרת יש במדבר גם את דור המדבר וגם את הדור שנכנסים לארץ ישראל. "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך", אלו שתי מדרגות. הנצי"ב בהקדמתו לספר במדבר מפרש, שהאור זה דור המדבר שהיה כולו רוחני ומופשט. ההנהגה האלוקית הייתה הנהגה שמעל הטבע. ישראל חוטאים ומיד מקבלים עונש, ממש רואים את ריבונו של עולם, את הנוכחות האלוקית. אחר כך ישראל נכנסים לארץ ישראל ומתחילים סדרי הטבע. ישראל נלחמים בעצמם, חוזרים לסדרי טבע.
ניתן גם לפרש הפוך. "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך" בין הדור שנכנס לארץ ישראל ובין דור המדבר. ומה ההבדל בין הדור שנכנס לארץ ישראל לדור המדבר? אומר הזוהר, משה רבנו אומר לישראל בלשון "ה' אלוקיכם", ומדוע אינו אומר "אלוקינו"? אלא עונה הזוהר, שמשה רבנו אומר לעם ישראל הנכנס לארץ ישראל, אתם שנכנסים לארץ ישראל, הקב"ה מופיע אצלכם, מי שגר בחוץ לארץ הרי הוא כמי שאין לו אלו-ה ומי שנכנס לארץ ישראל הרי הוא כמי שיש לו אלו-ה. ה' הוא אלוקיכם. זאת אומרת, עם ישראל נכנס לארץ ישראל, עם ישראל מופיע את ריבונו של עולם באופן גדול, באופן חדש, באופן עליון, האופן שבתוך הטבע זו מעלה גבוהה יותר. "ויבדל אלוקים בין האור בין החושך" בין מציאות של גלות, מציאות של מדבר ובין מציאות של ארץ ישראל.
סגולת ישראל המתגלה בנביא הושע
בהפטרה שלנו אנו קוראים על הושע. מורנו ורבנו הרצי"ה היה מדבר הרבה על כך שיש כאן גילוי מיוחד של סגולת ישראל. הגמרא (פסחים פז א) אומרת שהושע היה אחד מארבעה הנביאים שנתנבאו בפרק אחד והוא היה גדול שבכולם. "אמר לו הקב"ה להושע בניך חטאו". ומה אומר הושע? "היה לו לומר בניך הם, בני בחוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמך עליהם. לא דיו שלא אמר כך אלא אמר לפניו ריבונו של עולם כל העולם שלך הוא, העבירם באומה אחרת".
להושע הייתה כל כך קשה המציאות של העבירות בעם ישראל, והוא אומר שאם עם ישראל חוטא חס וחלילה אז - העבירם באומה אחרת. "אמר הקב"ה, מה אעשה לזקן זה, אומר לו לך קח לך אישה זונה והוליד לך בנים זונים ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך, אם הוא יכול לשלח אף אני אשלח את ישראל, שנאמר ויאמר ה' אל הושע קח לך אישה אשת זנונים וילדי זנונים וכתיב ויקח את גומר בת דבליים..." והוא הוליד ממנה שלושה ילדים וקרא להם בשמות.
לאחר שנולדו לו הילדים, אמר לו הקב"ה, הושע, תלמד ממשה רבינו, כשדיברתי איתו פרש מן האישה, אז גם אתה, כאשר אני מדבר איתך תפרוש מן האישה, תיבדל ממנה. אמר לו הושע, איך אני יכול, יש לי בנים ממנה אני לא יכול להוציאה ולא לגרשה. אמר לו הקב"ה: "ומה אתה שאשתך זונה ובניך בני זנונים ואין אתה יודע אם הם שלך בכלל אם של אחרים, כך ישראל בני בחוני בני אברהם יצחק ויעקב, אחד מארבעה קניינים שקניתי בעולמי וכו' אתה אומר לי העבירם באומה אחרת".
הקב"ה הדגים להושע ואומר לו, איך אתה מדבר? איך אתה אומר לי לעזוב את עם ישראל שזה עמי, עם סגולתי, בני בחירי בחוני? "כיוון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו אמר לו הקב"ה, עד שאתה מבקש רחמים על עצמך, תבקש רחמים על ישראל שגזרתי עליהם שלוש גזירות בעבורך. עמד וביקש רחמים וביטל הגזירה והתחיל לברכן שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים וכו' והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני אל חי". ללמדך, עם ישראל הוא עם סגולה, גם כאשר הוא חוטא הוא נשאר בסגולתו.
הבחירה הנצחית של הקב"ה בעם ישראל
כך מסביר לנו המהר"ל בפרק החשוב והמיוחד, פרק יא' בספרו 'נצח ישראל', שלעולם עם ישראל לא חוטא כעם. החטאים הם של היחידים, של הפרטים. עם ישראל כעם תמיד נשאר נאמן לריבונו של עולם. המהר"ל, מביא בתחילה את הגמרא בקידושין (לו א): "בנים אתם לה' אלוקיכם, רבי יהודה אמר בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים, רבי מאיר אומר בין כך ובין כך קרויים בנים" גם כשמשחיתים. הפוסקים הראשונים אומרים שהלכה כאן כרבי מאיר. ואף שבדרך כלל קיימא לן במחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר הלכה כרבי יהודה, כאן הלכה כרבי מאיר. כמובן רבי יהודה שאומר, שרק כאשר עושים רצונו של המקום נקראים בנים הוא לא מתכוון שאם אדם אומר לבנו כשהוא חוטא, אתה לא הבן שלי, אז הוא באמת לא הבן שלו, אלא הוא אומר, אתה לא מתנהג כמו הבן שלי. בן נשאר בן וזה לא יכול להשתנות. אלא הוא מתכוון שההתנהגות שלך היא לא ראויה כמו התנהגות של בן לאביו. אז גם רבי יהודה לא מתכוון שעם ישראל לא בנים כאשר לא נוהגים כמנהג בנים, אלא הוא אומר שלא קוראים להם בנים. ואילו רבי מאיר אומר שבכל זאת נקראים בנים, ואת זה מסביר לנו המהר"ל. צריך לדעת שהפרטים הם חוטאים אבל כלל ישראל תמיד נשאר נאמן לקב"ה.
כשהקב"ה בחר באברהם אבינו, הוא בחר בו ובזרעו אחריו. זו לא הייתה בחירה כמו נח שמצא חן בעיני ה', ולכן בפעם הראשונה כשהקב"ה מדבר אל אברהם אבינו הוא אומר לו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" (בראשית יב א). הוא לא אומר שאברהם צדיק כמו שנאמר על נח "נח איש צדיק" (בראשית ו ט) ונח מצא חן בעיני ה' (שם ח). הוא לא אומר כך על אברהם, כי הבחירה באברהם לא הייתה מפני הצדיקות שלו, כיוון שכאשר הבחירה היא בגלל הצדיקות, אז כאשר הצדיקות מסתלקת ממילא מסתלקת הבחירה, אבל הקב"ה בחר באברהם ובכל תולדותיו אחריו, בעם, באומה הישראלית לדורותיה, והאומה הישראלית לדורותיה נאמנת לריבונו של עולם. זה לא יכול לסור. וזה לשונו של המהר"ל "אהבה לאבות שלא הייתה הבטחתם פרטי רק כללי לך ולזרעך אתן את הארץ ודבר זה נקרא דבקות כללי דהיינו כלל האומה ואין שינוי בכללי רק השינוי הוא בפרט".
הפרטים יכולים להתרחק, באופן זמני כמובן, אבל הכלל תמיד נשאר דבוק בריבונו של עולם. ממשיך המהר"ל: " ודברים אלו ביארו חכמים בדבריהם הנאמנים במדרש, "מי זה ערב לבו לגשת אל ה'" (ירמיה ל, כא), אמר רבא בר רב הונא, מעלה זו יש בין ישראל לגוים, דאילו בישראל כתיב (יחזקאל לז, כז) "והייתי לכם לאלקים והמה יהיו לי לעם", ואילו בגוים כתיב (ירמיה ל, כא-כב) "מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה' להיות לי לעם ואני אהיה להם לאלקים".
כלומר, בישראל הקב"ה אלוקים שלנו וממילא אנחנו עמו, הכול מתחיל מריבונו של עולם, ואילו הגויים, אלו שמתקרבים אליו, הקב"ה נהיה להם אלוקים. הכול תלוי בהתקרבות שלהם. דבר זה מסביר לנו את מהות העניין. יש כלליות, כלל ישראל, וכלל ישראל תמיד דבק בריבונו של עולם.
"על מה אבדה הארץ" – שלא ברכו בתורה תחילה
אנחנו קרובים לחג השבועות, חג מתן תורה. אני רוצה להביא לפניכם דברים נפלאים של הב"ח (אורח חיים סימן מז) על ברכת התורה. חז"ל אומרים לנו (נדרים פא ב) "על מה אבדה הארץ... מי האיש החכם..(ירמיה ט יא) אמר רב יהודה אמר רב מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דיבר פי השם אליו ויגידה על מה אבדה הארץ. דבר זה נשאל לחכמים, לנביאים, למלאכי השרת ולא פירשו, עד שפרשו הקב"ה בעצמו, שנאמר ויאמר השם על עוזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה. מאי ניהו ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה? אמר רב יהודה אמר רב: לומר שאין מברכים בתורה תחילה". ארץ חרבה על זה שלא ברכו ברכת התורה לפני שלמדו תורה. אומר על כך הב"ח:
"איכא לתמוה טובא למה יצא כזאת מלפניו להענישם בעונש גדול ורם כזה על שלא ברכו בתורה תחלה שהוא לכאורה עבירה קלה? ונראה דכונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה, ולכן נתן הקב"ה תורת אמת לישראל במתנה שלא תשתכח מאתנו כדי שתתדבק נשמתינו וגופינו רמ"ח איברים ושס"ה גידין ברמ"ח מ"ע ושס"ה לא תעשה שבתורה. ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך שהיתה השכינה ממש בקרבם כי היכל ה' המה ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה והארץ כולה היתה מאירה מכבודו".
לימוד התורה גורם לדבקות וחיבור בריבונו של עולם
זאת אומרת, לימוד התורה זה לא רק ידע, זה לא עניין של לימוד כדי לדעת כיצד לקיים את התורה, אלא לימוד התורה זה חיבור אל קדושת התורה, אל ריבונו של עולם נותן התורה, כלשונו "שתתעצם נשמתנו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה". זהו חיבור להידבק בתורה דבקות מלאה ולהיות מלאים באורה של תורה. התורה שממלאת אותנו זו השכינה ששורה עלינו. כך אנו מוארים באור עליון, אור קדוש, ודבר זה מקיים את המציאות. ממשיך הב"ח ואומר: "ובזה יהיה קישור לפמליה של מעלה עם פמליה של מטה והיה המשכן אחד". כלומר, קישור עולמות עליונים עם עולמות תחתונים, עולמה של ההופעה האלוקית העליונה וההופעה האלוקית כאן בעולם הזה. "אבל עתה שעברו חוק זה שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם לידע הדינים לצורך משא ומתן גם להתגאות להראות חכמתם, ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ כדי שתעלה נשמתם למדרגה גדולה אחרי מיתתם".
לימוד תורה באופן שטחי וחיצוני גורם לחורבן
לימוד התורה זו דבקות וזה לא רק ידע. זה לא השגת תכנים חיצוניים, אלא זו התקשרות באור השם, בדבר השם. להתמלא בזה ולהיות מחוברים ומוארים בזה. כאשר לומדים את התורה בצורה שטחית, כאשר מסתכלים על התורה בצורה של ספר דינים הדרכתיים מעשיים, ולא בדבקות רוחנית עמוקה, וכמו אז שלא עסקו בצורה העמוקה הזו: "הנה בזה עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלה לה למעלה והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה וזה היה גורם חורבנה ואבידתה והוא אמרו מי האיש החכם וגומר על מה אבדה הארץ וגומר ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם וגומר, ואמר תורתי תורת אמת אשר נתתי במתנה שלא יהיו למדין ושוכחין. וגם פירשתי להם טעם כל הדברים ופירושיהם וזהו אשר נתתי לפניהם כשולחן ערוך וכמו שאמרו חז"ל על פסוק ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, וכוונתי שיתקשרו בעצם קדושת תורתי תורת אמת והשכינה תהא שורה בקרבם והמה עזבו את תורתי ולא הלכו בה".
לא הלכו, פירושו של דבר, צריך ללכת בתורה, צריכים ללכת כל הזמן להתקדם ממדרגה למדרגה. ולא הלכו בה, עדיין שלא הלכו לשמה. "בשעה שבאו לפתוח בעסק התורה ולברך לפניו ית' ולהודות לו על נתינת התורה לעמו ישראל כדי שיהיו דבקים בקדושתה ובשכינה ית' והוא המכוון בברכת אשר בחר בנו על אשר קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו תורתו הקדושה כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום כדי שתתדבק נשמתינו בעצמות קדושת התורה ורוחניותה ולהוריד השכינה בקרבנו לא הלכו בה לעסוק בד"ת לשמה".
הכרת ערכם של התורה ועם ישראל
כל פעם שאנחנו מברכים אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו אנחנו מדברים על מעמד הר סיני, אז הופיעה הבחירה של הקב"ה שהוא בחר בנו אז ונתן לנו את תורתו. הבחירה האלוקית בישראל היא מביאה את נתינת התורה אלינו, והתורה מוכרחת לישראל, מוכרחת לעולם. העולם בלי תורה לא יכול להתקיים כיוון שהתורה היא מקורו של העולם וממילא מוכרח להיות שיהיה עם ישראל שהוא לומד את התורה והוא נושא את התורה כי התורה היא עליונה מאוד מאוד ורק עם סגולה יכול להופיע את התורה בעולם. עם ישראל ותורת ישראל, שני הדברים האלו הם היסוד של כל קיומו של עולם. קראתי לפניכם את הב"ח ואני מציע לכם לחזור על זה כמה פעמים.
עמל בלימוד התורה
אוסיף ואומר עוד כמה דברים שכתב הט"ז שהיה חתנו של הב"ח. הוא מסביר גם כן מה עניינה של ברכת התורה, למה בגללה חרב הבית. אומר הט"ז (אורח חיים מז,א): אמר הקב"ה על עוזבם את תורתי ולא הלכו בה. למה אבדה הארץ? על עוזבם את תורתי. שהרי קודם ישראל חטאו בעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ולא היה חורבן, והנה עכשיו פתאום נהיה חורבן, וממילא נשאלת השאלה מדוע נמשך כל כך הרבה זמן מאז חטאי עם ישראל ועדיין לא היה חורבן? זאת מכיוון שעדיין למדו תורה והתורה מגנא ומצלא, אז אף על פי שעשו את העבירות הנוראות הללו, כיוון שעסקו בתורה לא קיבלו עדיין את עונש החורבן. אז למה זה קרה דווקא עכשיו? כיוון שעכשיו עזבו את תורתי. הפסיקו ללמוד תורה. אם כך, מה כוונת הפסוק בסופו ולא הלכו בה? אלא יש כאן שני דברים. עם ישראל עזבו את תורתי ובגלל זה קרה החורבן. ולמה עזבו את תורתי? מפני שלא הלכו בה, מפני שלא למדו נכון. הט"ז מסביר שלמדו ברפיון. תורה נקנית בעמל, שתהיו עמלים בתורה. כדי להידבק בתורה צריכים עמל.
דברי הט"ז והב"ח כהכנה ללימוד ולקבלת התורה
לעומת הב"ח שהסביר את הצד הרוחני, הנשמתי, של עזיבת התורה, הט"ז הסביר את הצד המעשי. אם לא עמלים בתורה כמו שנאמר בפרשה בחוקותי, (ויקרא כו ג ורש"י שם) הכול מתדרדר. הכול מתחיל מזה שעמלים בתורה, שעוסקים לברר את התורה, לעיין ולהבין אותה היטב לעומק, לא ברפיון אלא בכל המאמצים הגדולים. וכאשר הפסיקו ללמוד כך, ממילא הפסיקו בכלל ללמוד, ואז חרבה הארץ. זה ה"לא הלכו בה", שלא הלכו בתורה באופן היותר עמוק.
שני ההסברים כמובן משלימים אחד את השני. עניין התורה הוא כל כך גדול שצריכים להיות דבקים בו בכל המובנים, גם במובן של המאמץ הממשי, בפועל של עמל ויגיעת התורה, וגם, ואולי בעיקר, הדבקות הפנימית, ההכרה שהתורה היא מקור הכול. זו הופעת שכינה והיא המקיימת את כל המציאות. וכמובן על אחת כמה וכמה למי שלומד את התורה, אז ההכנה לקבלת התורה ולימוד התורה היא ההכרה שאנחנו עם סגולה ומתוך שאנחנו עם סגולה אנחנו מקבלים את התורה, ומתוך כך ההכרה שהתורה שייכת לכלל ישראל.
שלושה תנאים לקבלת התורה
"ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט ב). אומר 'אור החיים' (שם) שיש שלושה תנאים לקבלת התורה: א. 'ויסעו מרפידים' - ראשית, לנסוע מרפיון, מתאוות, אם יש תאוות או משיכות לעניינים אחרים אי אפשר לעסוק בתורה. צריך בתחילה - ויסעו מרפידים. ב. 'ויבואו מדבר סיני' – ענווה. במדבר אין כלום, המדבר הוא ביטוי לענווה. ישראל קיבלו את התורה במדבר, בלי ענווה אי אפשר להתמלא בתורה. אדם צריך להיות פתוח לשמוע ולקבל. משה רבינו שהיה עניו מכל אדם זכה לקבל את התורה בשלימות, אי אפשר אחרת. הוא היה לגמרי שקוף ולכן כל התורה הופיעה בו במילואה. ככל מה שאדם פתוח יותר לקבל את התורה, להתמלא בתורה ולהיות בטל לדבר ה', אז הוא יכול לקבל את התורה כמו שהיא. אם אדם לא ניגש לתורה באופן הנכון אז הוא מכתיב בתורה את מה שהוא רוצה ומוצא מקורות לרצונות שלו. זה לא קבלת תורה. אדם צריך לבטל את עצמו לפני התורה. ג. 'ויחן שם' - ויחן כאיש אחד בלב אחד. (רש"י שם). לזכור שכאשר אנחנו לומדים את התורה, אנחנו לומדים אותה כחלק מהאומה הישראלית, כחלק מההופעה של כלל ישראל. כלל ישראל לומד את התורה. כל אחד שלומד את התורה הוא מופיע את לימודו של כלל ישראל מתוך החיבור לכלל. אם אין אחדות אי אפשר לקבל את התורה בשלמות.
שנזכה בע"ה לקבל כך את התורה, כמו הב"ח, כמו הט"ז, כמו שאומר אור החיים. ובע"ה יחד נזכה מתוך כך לגאולה שלמה במהרה.
מה המשמעות הנחת תפילין?
מה זה בכלל אמונה?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
הכל מתחיל בפנים
איך ללמוד גמרא?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
למה ללמוד גמרא?
קילוף פירות וירקות בשבת
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך מותר להכין קפה בשבת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
