בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש במדבר
  • נשא
קטגוריה משנית
undefined
2 דק' קריאה
פעם אחת, נכנסו כמה בחורי ישיבה לשיעור של רב אחד. הרב הסביר בשיעור נושא אמוני תורני קשה ועמוק מאוד, והאריך לבאר אותו תוך שהוא משתמש בשפה גבוהה ונמלצת. כשהסתיים השיעור, יצאו התלמידים בעיניים נוצצות, כשהם חשים 'על הגובה', שהרי הם מבינים עניינים נשגבים וגבוהים.
ביציאה מהשיעור, הם פגשו את אחד החברים, שלא השתתף בשיעור, ואמרו לו: "הפסדת שיעור גבוה ועמוק, העוסק בעניינים העומדים ברומו של עולם".
שמע החבר את הדברים, והחליט לעשות להם בדיקה קטנה. הוא פנה אליהם בבקשה: "אם כך, תסבירו לי בבקשה את עיקרי הדברים שנאמרו בשיעור".
פתחו משתתפי השיעור את הספר, שעליו נסוב השיעור, קראו את הקטע שבו עסק השיעור, אך כשניסו להסביר את הנושא המדובר, החלו לגמגם...
לבסוף אמרו, איננו יודעים לחזור ולהסביר את השיעור, אך זה היה שיעור גדול.
אמר להם החבר: "אם אינכם יודעים להסביר מה שמעתם, סימן שמראש לא הבנתם או שהבנתם רק 'בערך', ו'לבערך – אין ערך'"...
(סיפור אמיתי. בהחלט, יש שיעורים שהעיקר בהם הוא החוויה הרוחנית, ולאו דווקא הבנת הנושא המדובר, אך חשוב לדעת שכשאנו לומדים דברים, עלינו לנסח ולחדד לעצמנו את תמצית הדברים, כדי לוודא שאנו באמת מבינים. לעיתים, אנחנו מבינים 'בערך', ובעצם לא הבנו כלום).
על פי אותו עיקרון, אני זוכר שכשלמדתי אצל רבותי, הייתי משתדל לסכם את דבריהם, ולעיתים הייתי תוך כדי השיעור מתלבט איך לנסח את משפט הסיכום. במקרים כאלה, הבנתי, שעדיין לא הבנתי את הדברים בצורה בהירה, וכך הניסיון לתמצת ולהגדיר את הדברים באופן מדוייק, חייב אותי לעמול ולהבין עד הסוף.
הסוד הגדול הזה ידוע גם לכל מעבירי הסדנאות, הפסיכולוגים והמאמנים (קאוצ'רים) למיניהם. פעמים רבות מנסים לרדת לעומקם של תהליכי נפש, ומבקשים מאנשים להגדיר את הנקודה שמטרידה אותם או את החלום שלהם וכדומה, ולהגיד או לכתוב זאת. יש אנשים, שמסתפקים בהרהור בלבד, ולא מוכנים לומר את או להעלות על הכתב את הדבר שהתבקשו. הם חושבים שמספיק שהדבר מצוי במחשבתם, אך למעשה זו התחמקות, כיוון שהם בורחים מלהגדיר את העניין במדוייק, וכך כל הסדנא או הטיפול יורדים לטמיון.
ובאמת, הסוד הגדול הזה מצוי כבר בפרשת נשא. למרבה ההפתעה, בפרשתנו מצוייה מצווה שאנו רגילים לעסוק בה ביום כיפור, אך היא נאמרה דווקא כחלק מנושא שנבלע ברף הפרשיות שבפרשתנו.
המצווה היא שציוונו להתוודות על החטאים והעונות, שחטאנו לפני הקל יתעלה, ולאמר אותם עם התשובה, (ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה עג), "והוא אמרו יתברך (נשא ה) ...איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה'... והתוודו את חטאתם אשר עשו".
למעשה, אין כאן מצווה לשוב בתשובה, וגם אין מצווה נפרדת להתוודות ביום כיפור, אלא למדו מהפרשייה שעוסקת במי שגזל ונשבע על שקר, שמי ששב בתשובה, מצווה להתוודות בדברים.
במצווה זו גנוזה האמירה שלא מספיקה התשובה בלב, צריך להודות על העוון בדברים, ורק כך האדם באמת יפנים גם בדעתו את חומרת מעשיו, וזה יסייע לו שלא יכשל שוב באותו החטא. ובנוסף – יש כאן גם אמירה והגדרה מול מי החטא, למרות שיש כאן חטא בין אדם לחבירו של גזל, הרי על האדם להתוודות לפני ה', וכך הוא מודה שהאדם עומד תדיר מול ה', ולו הוא חייב דין וחשבון (עיין ספר החינוך שסד).
ומכוח מצווה זו, עלינו ללמוד שבכל נקודה שאנו רוצים להתקדם ולעלות בה, הן בענייני תיקון הנפש והן בענייני תיקון המידות, עלינו להגדיר ולשנן לעצמנו משפטים טובים ומחזקים, שיובילו אותנו להתעלות ולהתחזקות. בהצלחה!




סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il