ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- מטות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
בתחילה רק גד וראובן
בפרשת מטות מסופר. "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה" (במדבר לב א) הם מבקשים ממשה להתיישב שם. משה חושש שהם ממשיכים את חטא המרגלים של מאיסת ארץ ישראל, והם מבטיחים לו שהם ילחמו ביחד עם ישראל על עבר הירדן המערבי ורק אחר כך יחזרו לבתיהם בעבר הירדן המזרחי.
רק אחרי שמשה מגיע איתם לסיכומים, מוזכרים חצי שבט בני מנשה לראשונה. "וַיִּתֵּן לָהֶם משֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב". (במדבר לב לג) כולם שואלים למה חצי שבט מנשה קיבלו נחלה בעבר הירדן המזרחי בלי שכלל לא ביקשו נחלה? ולמה נחלתם מוזכרת רק לקראת סוף הפרק?
חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
697 - פרשת פנחס תשפ"ה – מסירות נפש לגאולה
698 - פרשת מטות מסעי תשפ"ה – תורה של אהבת ארץ ישראל
699 - פרשת דברים תשפ"ה – ט' באב במוצאי שבת
טען עוד
לעומת זאת אפשר להביא ביכורים מנחלת חצי שבט המנשה כיון שמשה נתן מעצמו את הארץ לחצי שבט המנשה, ומשה לא עשה כן בלי הנחיית ה' ולכן אפשר לומר 'הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה''. ש"חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה לֹא נָטְלוּ מֵעַצְמָן".
מפני מה משה מוסיף את חצי שבט מנשה?
ולמה נתן להם משה את נחלתם מעצמו על פי ה'? כי ראה משה שבעבר הירדן כח התורה הוא מעט. ועל כן "השתדל להשתיל בקרבם גדולי תורה שיאירו מחשכי הארץ באור כח שלהם. וכתיב 'מני מכיר ירדו מחוקקים'. היינו גדולי תורה ראשי ישיבות". חשוב לומר שמדובר בגדולי תורה אוהבי הארץ. שזה מה שהיה צריך במיוחד לחזק אצל בני גד ובני ראובן. גם חיזוק באהבת התורה. גם חיזוק באהבת ארץ ישראל, וגם חיזוק באהבת עם ישראל.
בני מכיר – ערבים זה לזה
החיזוק נעשה על ידי בני מכיר בן מנשה שהם "מחוקקים" - גדולי תורה גיבורי מלחמה. מיוחדים באהבת ארץ ישראל שלהם. מיוחדים בערבות הדדית שלהם. בזכות התכונה הזו הם סייעו לדבורה ולברק שנלחמו בסיסרא וביבין מלך כנען עם המלכים שאיתו. כך אומרת דבורה בשירתה (שופטים ה יד) "מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים וּמִזְּבוּלֻן משְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר". שבני מכיר היו מחוקקים לומדי תורה "נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ" (אבות ו ו) ולא חושבים רק על עצמם.
איזה חצי משבט מנשה?
בדברי הימים כתוב שהיו למנשה שני ילדים. אשריאל ומכיר (דברי הימים א ז יד) בפרשתנו אנחנו לומדים שהיה לו בן ושמו יאיר (ואולי היה בן בנו – יבמות סב:). חצי השבט שנולד ממכיר ומיאיר בני מנשה התיישב בעבר הירדן המזרחי. "וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ: וַיִּתֵּן משֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ: וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֹּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֹּת יָאִיר: וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ" (דברים לב מב).
חצי שבט של אומץ
גם נֹבַח שלכד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ הוא מבני יאיר בן מנשה כמו שמובא בדברי הימים (א ב כא) ששגוב הוא הנכד של מכיר. "וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלושׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד: וַיִּקַּח גְּשׁוּר וַאֲרָם אֶת חַוֹּת יָאִיר מֵאִתָּם אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ שִׁשִּׁים עִיר כָּל אֵלֶּה בְּנֵי מָכִיר אֲבִי גִלְעָד". מתוך העובדה שהפסוק מזכיר את קנת ובנותיה, אנחנו לומדים שהיא הייתה כרך גדול שערים רבות סביבה.
נתגדלו על פי דרכו ותרבותו של יוסף
אין ספק שמדובר בחצי השבט שהיה מחונן באומץ שהיה כל כך חסר לעם ישראל מאז חטא המרגלים. האומץ הזה נמצא אצל צאצאי מכיר ויאיר בני מנשה. את כל התכונות הטובות הללו הם קיבלו מתוך דבקותם בתורת האבות שהועברה אליהם דרך יוסף הצדיק. דכתיב "וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף" (בראשית נ).
והסביר רבינו בחיי שבני מכיר חונכו אצל יוסף כמו אב בהיותם קטנים. החתם סופר הסביר "נתגדלו על פי דרכו ותרבותו של יוסף". (תורת משה ויחי). ובהעמק דבר "כְּדֵי לְהוֹרוֹת כִּי יוֹסֵף הַצַּדִּיק גִּדֵּל בְּבֵיתוֹ צַדִּיקִים שֶׁמֵּהֶם יָצְאוּ בָּנוֹת צְלָפְחָד שֶׁהָיוּ חֲכָמוֹת וְצִדְקָנִיּוֹת שֶׁבַּדּוֹר". אוהבות את ארץ ישראל ומלאות אמונה שנזכה לרשת את הארץ.
צדיקים וצדקניות - אוהבי ארץ ישראל
ובנותיו חבבו את הארץ
בתורה (במדבר כז) כתוב "וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה". רש"י במקום שואל למה מוזכר מנשה פעמיים. "למה נאמר והלא כבר נאמר בן מנשה? אלא לומר לך יוסף חבב את הארץ שנאמר (בראשית נ) 'והעליתם את עצמותי וגו'' ובנותיו חבבו את הארץ שנאמר 'תנה לנו אחוזה'" .
חיבת הארץ - צדקות
הצדקות שלהם התגלתה באהבת הארץ: " וללמדך שהיו כולם צדיקים שכל מי שמעשיו ומעשה אבותיו סתומים ופרט לך הכתוב באחד מהם ליחסו לשבח - הרי זה צדיק בן צדיק. ואם יחסו לגנאי כגון (מ"ב כה) בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע - בידוע שכל הנזכרים עמו רשעים היו". וישמעאל בן נתניה בן אלישמע גרם לישראל לגלות מארץ ישראל למצרים אחרי שרצח את גדליה בן אחיקם. לכן הזכירו אותו ואת אבותיו שהיה רשע בן רשע.
אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו
חיבת הארץ שלהם הביאה אותם למדרגה גדולה. כך כתוב (במדבר כז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן". וברש"י "כך כתובה פרשה זו לפני במרום מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה ". ובהמשך "אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו".
משפיעות אהבת הארץ על כל הנשים
בזכות בנות צלפחד בחרו בארץ ישראל כל הנשים. כך מפרש רש"י על הפסוק שקראנו בפרשה הקודמת על יורשי הארץ "וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי משֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי". מדייק רש"י את המילה 'איש' ואומר: " אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים. לפי שהן היו מחבבות את הארץ . האנשים אומרים (במדבר יד) 'נתנה ראש ונשובה מצרימה'. והנשים אומרות 'תנה לנו אחוזה'. לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן". לומר לך מה שעשו בנות צלפחד היה ביטוי לרוח של נשות ישראל במדבר.
גם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לשבט מְנַשֶּׁה מחבבים את הארץ
בנות צלפחד השפיעו גם על הגברים מהשבט שלהן, כך מובא בפרק האחרון של פרשת מסעי "וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי משֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים רָאשֵׁי אָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". הם חוששים שנחלת מנשה תתמעט אם בנות צלפחד יתחתנו עם מישהו משבט אחר. "וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ". וגם להם נאמר באותה לשון שנאמר לבנות צלפחד "כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים" (לו ה). אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו.
יאיר בן מנשה – כמו רוב סנהדרין
הגמרא במסכת בבא בתרא (קכא:) מלמדת משהו פלאי וחשוב מאוד. "יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וּמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה נוֹלְדוּ בִּימֵי יַעֲקֹב, וְלֹא מֵתוּ עַד שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ. שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּכּוּ מֵהֶם אַנְשֵׁי הָעַי כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ, וְתַנְיָא: שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מַמָּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה; אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה: וְכִי נֶאֱמַר שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה? וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה! אֶלָּא זֶה יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה שֶׁשָּׁקוּל כְּרֻבָּהּ שֶׁל סַנְהֶדְרִין".
תורת ההנהגה של כלל ישראל
רוב סנהדרין פירושו הרוב שקובע בבית הדין של כלל ישראל, שהרי בית דין של שבעים ואחד עוסק בצרכי כלל ישראל כמו שאומרת המשנה בסנהדרין. "אֵין דָּנִין לֹא אֶת הַשֵּׁבֶט וְלֹא אֶת נְבִיא הַשֶּׁקֶר וְלֹא אֶת כֹּהֵן גָּדוֹל אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, וְאֵין מוֹצִיאִין לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, אֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, אֵין עוֹשִׂין סַנְהֶדְרָיוֹת לַשְּׁבָטִים אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד" (סנהדרין ב.).
את התורה הגדולה הזו הוא למד יאיר בן מנשה מיוסף ביחד עם מכיר. בתורה הגדולה הזו משתמש יוסף בהנהגתו את מצרים ובהתנהגותו עם האחים שלו. את התורה הגדולה של האבות מביאים מכיר ויאיר בני מנשה לבני ישראל היורשים את הארץ בימי יהושע.
גם איש מלחמה וגם איש תורת האבות
בגלל החשיבות הגדולה של התורה הזו מספרת לנו התורה על מעשי מכיר ויאיר בני מנשה בספר דברים (ג). חוזרת עליו בספר יהושע (יג לא). ועוד מלמדת "וַיְהִי הַגּוֹרָל לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה כִּי הוּא בְּכוֹר יוֹסֵף לְמָכִיר בְּכוֹר מְנַשֶּׁה אֲבִי הַגִּלְעָד כִּי הוּא הָיָה אִישׁ מִלְחָמָה וַיְהִי לוֹ הַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן". (יהושע יז) ללמדנו כי כמו האבות הוא גם איש תורה וגם איש מלחמה. ללמדנו עוד על אריכות ימים מיוחדת של מאות שנים שזכו בה בגלל דבקותם בארץ ישראל.
מכיר - חיבור בין יוסף ליהודה
שהיה מכיר משתטח לפני רגליו של חצרון שישא את בתו
חלק מההנהגה שהם למדו מיוסף זה לחבר את שני חלקי עם ישראל. כך אנו לומדים בדברי הימים על משפחת מכיר בן יוסף. "וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב" (א פרק ב כא) חצרון הוא משבט יהודה. וכתב בעל העמק דבר (בראשית נ כג) "שֶׁהָיָה מָכִיר מִשְׁתַּטֵּחַ לִפְנֵי רַגְלָיו שֶׁל חֶצְרוֹן שֶׁיִּשָּׂא אֶת בִּתּוֹ כְּדֵי לְהוֹלִיד בָּנִים שֶׁיָּדַע שֶׁיִּהְיוּ מְחֹקְקִים". ידע מכיר שהמחוקקים הם משבט יהודה "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו".
על כן מכיר מבקש מחצרון שישא את ביתו ומשניהם יצאו המחוקקים של עם ישראל. שבתקופה ההיא כוחו של מנשה מופיע בעולם, אבל כוחו של שבט יהודה עוד לא הופיע. השיתוף הזה מביא את הכח המחוקק של יהודה לביטוי באמצעות שבט מנשה. מתחתן חצרון עם בת מכיר ומהם יוצאים המחוקקים שמסייעים לדבורה לנצח במלחמה. אנשי תורה ואנשי מלחמה ואנשי ערבות הדדית שמבינים כי אם הם לא ילחמו עבור אחיהם, יאבד עם ישראל חלילה.
וזה סימן לדורות
כותב העמק דבר "וְגַם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה שֶׁהָיוּ בֶּאֱמֶת בְּנֵי יְהוּדָה רַק נִקְרְאוּ ע"ש אִמָּם נִתְגַּדְּלוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף. וּבָא לְלַמֵּד שֶׁבִּימֵי זִקְנָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף חִבֵּב מְאֹד אֶת בַּעֲלֵי תּוֹרָה וְהִשְׁתַּדֵּל לְהִתְחַתֵּן אִתָּם, וְזֶה סִימָן לְדוֹרוֹת". סימן לדורות לחבר בין בני יהודה לבני יוסף. לחבר אנשי תורה עם אנשי מלחמה. סימן לאהבת תורה, לאהבת הארץ, לגבורה, לערבות הדדית ועוד.
התאמצו על חיבור בני יהודה ובני יוסף
החיבור של חצרון ובת מכיר הוא חיבור בין בני לאה לבין בני רחל. מתוך התורה של יוסף שמקרב את אחיו אליו שמכרו אותו ומוחל על עלבונו. חיבור שהוא רמז לגאולה העתידית שתהיה בחיבור שכזה "כדבר יחזקאל הנביא (ל"ז טז) "וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו: וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ". האחדות הזו מביאה ברכה גדולה "וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם".
ממליכי דוד – מאחדים את עם ישראל
את הערבות הזאת אנחנו פוגשים בזמן המלכת דוד המלך על כל ישראל. שבתחילה מלך דוד שבע שנים בחברון בלבד רק על שבט יהודה. אחרי שבע שנים באים חלקים מעם ישראל להמליך אותו על כל ישראל כאחד. "וּמֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מִן הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בְּכֹל כְּלֵי צְבָא מִלְחָמָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף: כָּל אֵלֶּה אַנְשֵׁי מִלְחָמָה עֹדְרֵי מַעֲרָכָה בְּלֵבָב שָׁלֵם בָּאוּ חֶבְרוֹנָה לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְגַם כָּל שֵׁרִית יִשְׂרָאֵל לֵב אֶחָד לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד" (דברי הימים א פרק יב).
וַאֲחֹתוֹ הַמֹּלֶכֶת - ולפי שהיתה אשה גדולה זכר תולדתה
מידת המלכות הזאת מופיעה גם בצד הנשי של המשפחה. כך אנחנו מוצאים מלכות אצל הבת של מכיר אחות גלעד " וַאֲחֹתוֹ הַמֹּלֶכֶת יָלְדָה אֶת אִישְׁהוֹד וְאֶת אֲבִיעֶזֶר וְאֶת מַחְלָה". ופירש הרד"ק – "אחות גלעד והייתה מולכת בקצת הארץ אשר לגלעדי. ואע"פ שלא נזכר בתורה ובנביאים, ידוע הוא אצלם בקבלה. ולפי שהיתה אשה גדולה זכר תולדתה ".
ברכת שבט מנשה בריבוי גדול
מספר בני ישראל כששת מאות אלף
הפלא הזה של שבט מנשה מופיע גם במספר בני ישראל בעת נדודיהם במדבר. לכל אורך שנות הנדודים במדבר נשאר מניין בני ישראל יציב. "וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף" (שמות יב לז). בספר במדבר בשנה השניה ליציאתם ממצרים הם היו 603,550 איש "וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים" (במדבר א).
בפרשת פנחס כתוב שהם יורדים קצת במספר ועדיין כשש מאות אלף איש "אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים". מסתבר שהם התמעטו ב-1820 איש במשך 40 שנה אבל עדיין היו כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי.
למה הם לא גדלים במספרם במדבר?
במצרים התקיים בהם "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" ריבוי העם מתוך העינוי. בארץ ישראל מתקיימת בהם הברכה של "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה". במדבר אין את הברכה כנגד העינוי שהיה במצרים ואין את הברכה של ארץ ישראל, לכן בני ישראל נשארים לכל אורך ארבעים השנים כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי, ואפילו יורדים מעט ב-1820 אנשים. לצערינו זה מה שקרה לנו באלפיים שנות גלות. אם היינו זוכים להיות בתקופה זו בארץ ישראל - היינו היום גדלים למאות מיליוני יהודים אם לא למעלה מזה.
שבט מנשה עולה במספר יותר מכולם
שבט שמעון מצטמק במדבר ב-37,100 איש. ביציאה ממצרים הם היו 59.300 איש. בשנת הארבעים הם מנו 22,200 איש בלבד. 62% משבט שמעון כלה במדבר. חלק מהשבטים עלה כנגדם. העלייה הכי גדולה היא של שבט מנשה. בשנה השנייה היו במנשה 32,200 איש "פְּקֻדֵיהֶם לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה שְׁנַיִם וּשְׁלשִׁים אֶלֶף וּמָאתָיִם" בשנת הארבעים מתרבים בני מנשה ב-20,500 איש ל-52,700 איש. למה הם עלו במספר יותר מכל השבטים? בזכות אהבת ארץ ישראל.
מי שמתפלל על הארץ – זוכה לחיים
הגמרא (ברכות ח.) מספרת על אריכות ימים של יושבי ארץ ישראל ומי שאוהב את הארץ ורוצה בה. "אָמְרוּ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, אִיכָּא סָבֵי בְּבָבֶל" יש זקנים בבבל. "תָּמַהּ וְאָמַר, (דברים יא) "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה", כְּתִיב, אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ - לָא". סיפרו לו שהם מגיעים ראשונים לבית הכנסת ויוצאים אחרונים, אמר רבי יוחנן כי בזכות זה הם מאריכים ימים. "כֵּיוָן דְּאַמְרֵי לֵיהּ, מְקַדְּמֵי וּמְחַשְׁכֵי לְבֵי כְּנִשְׁתָּא, אָמַר, הַיְינוּ דַּאֲהַנִי לְהוּ".
לִשְׁמוֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי – מצא חיים
הפסוק שמלמד כי התפילה שמקדימים אליה ודבוקים בה זוכים לברכת המזוזה שמוסיפה חיים. דכתיב בה "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה". ובגמרא "כִּדְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לְבָנָיו, קְדִימוּ וַחֲשִׁיכוּ וְעַיְילוּ לְבֵי כְּנִשְׁתָּא, כִּי הֵיכִי דְּתוֹרִיכוּ חַיֵּי. אָמַר רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא, מַאי קְרָא? "אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי, לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם, לִשְׁמוֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי" (משלי ח), וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, "כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים".
שבט מנשה זכו להרבה חיים בזכות אהבת הארץ
כך שבט מנשה שהיו מחבבים את הארץ - זכו להוספת חיים. שכך אומר דוד המלך על ארץ ישראל שהיא ארץ החיים. "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים" (תהילים קטז ט). ורש"י ומצודות מסבירים שמדובר בארץ ישראל. וכך הביא הרד"ק מירושלמי (כלאים ט ד.). וכך קורה גם היום בארץ ישראל שזוכים להאריך ימים.
לעומת המרגלים שדבק בהם המיתה
כל זאת לעומת העם שהלך אחרי המרגלים ומאס בארץ חמדה – דבקה בהם המיתה. כן כתיב (במדבר יד כט) "בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם וכו'": וכן " וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה: וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר ".
המילה הנדירה "פגרים" מופיעה פה שלוש פעמים ברצף. היא מופיעה פעם נוספת בפרשת בחוקתי בתיאור הגלות הקשה "וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶם וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם " (ויקרא כו). זו מילה נדירה מאוד, 6 פעמים בכל התורה כולה, ועוד 16 בכל הנ"ך. 3 מתוך 6 מופיעים בחטא המרגלים, ללמדך כמה דבקו המרגלים ותומכיהם במוות רח"ל.
חיו מן האנשים ההם – נטלו חלקם בארץ ישראל
לעומתם נאמר על יהושע וכלב שדבקו בארץ ישראל ודבקו בחיים "וִיהושֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ". והסביר שם רש"י "מה ת"ל חיו מן האנשים ההם? אלא מלמד שנטלו (ב"ב קיז) חלקם של מרגלים בארץ וקמו תחתיהם לחיים". הרי לנו שדבקות בארץ ישראל מביאה את החיים.
כמו שכולנו רואים עכשיו בחוש איך היושבים בארץ ישראל מרבים ילדים. מתקיים בהם הבטחת ה' לאברהם על ישוב הארץ "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב). בני ישראל בארץ ישראל גם מאריכים ימים יותר מכל יושבי תבל. גם מגלים גבורה יותר מכל יושבי תבל. והכל מתוך תורת ארץ ישראל שהיא תורת האבות.
איך נשיר את שיר ה'?
הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי שִׁיר
מרן הרב אליהו עליו השלום היה מהדר מאוד שלא לשמוע שירים בין המיצרים שלא נחשוב שאין לנו איפה להתקדם בענין הגאולה. בגלל הטעם הזה עקרו בני ישראל את בהן ידיהם שלא יוכלו לנגן בכינור. שלא תהיה להם בבל תחליף לארץ ישראל. ולא שמחת הגלות כשמחת הגאולה. ולא ישירו בגלות את השירים ששרו בבית המקדש.
שלא יהיו הוללים הסרוחים על מיטתם וחושבים את עצמם כמו דוד "הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק: הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי שִׁיר" (עמוס ו). שלא ליפול בדמיון הזה הקפידו חכמינו שלא יאכלו כבשים צלויים בגלות זכר לקרבן פסח. שלא יחשבו שאפשר לעשות תחליף לבית המקדש. שלא יעשו כלים כמו בבית המקדש. שלא יעשו קטורת כמו בבית המקדש וכו'.
הטעות לבנות היכל בחו"ל
זה חטא של הריפורמים בחו"ל שקראו למקום שלהם "היכל" כתחליף לבית המקדש. ולכן אנחנו מקפידים שלא ליפול בטעות הזו ולכן לא מחוללים כאילו יש פה בית מקדש. רוצים את בית המקדש האמיתי. זו הייתה הטעות של אלה שהקימו את "מקדש חוניו" באלכסנדריה של מצרים. העתק המקדש שבירושלים. עם אותן קרבנות, וכהנים וקטרת ושיר של יום וכד'. כולם נהרגו באכזריות על ידי אלכסנדר מוקדון. ויהי רצון שנזכה לבנות את בית המקדש האמיתי השלם במהרה בימינו. אמן ואמן.
סיפור
גילוי אליהו
הרב זצ"ל היה גאון בלכסות את גדולתו, ואפילו טפח לא גילה. אך כשהיה מדובר בשלום-בית או בשאלות בפיקוח-נפש וכדומה, ניתן היה לראות בפועל ששכינה מדברת מגרונו, כפשוטו.
זכורני שבהיותי אברך בכולל "מרץ" ניגש אלי אחד האברכים שנולד לו בן, וביקש ממני שאשאל בעבורו ובעבור אשתו איזה שם טוב לבן שנולד להם במזל טוב.
ביקשתי שיתלווה אלי להתפלל ותיקין עם הרב, אך הוא התבייש לבוא. הוא צייד אותי ברשימת שמות, ומהרשימה שהגשתי לרב, הרב בחר את השם יוסף ובירך.
לאחר כחודש ניגש אלי אותו אברך וסיפר לי שיש בעיות בשלום הבית שלו, בעקבות בחירת השם יוסף לבנו. מתברר שהשם הזה נכנס לרשימה מתוך שהוא רצה אותו, אך אשתו מאוד לא חפצה בו, אך מאחר שהרב בחר היא קיבלה זאת. בדיעבד התברר שבפועל קשה לה, וקשה בבית...
אמרתי לו שאני לא יודע מה לומר לו. הצעתי שיבוא איתי ביום למחרת לרב לאחר ותיקין ויספר לרב, אך הוא מאוד התבייש והעניין נדחה.
לאחר חודש נוסף נולד למישהו אחר בן במזל"ט, והרב הוזמן להיות סנדק בברית. הברית נערכה בבית המדרש של הישיבה התיכונית במבשרת-ציון, ובסיום הברית הרב יצא מהפתח הראשי של בית המדרש, שהוא פתח גדול ורחב מאוד, ואני הלכתי לצדו.
משמאל לדלת, עמד אותו אברך עם בנו הקטן יוסף בידיו, שכבר היה בן חודשיים, והתבייש לגשת לקבל ברכה מהרב. המרחק אליו ממרכז היציאה היה כשני מטרים. לפתע עצר הרב את הליכתו וסטה ממרכז הדרך שמאלה, ישירות אל מול אותו אברך שמחזיק את בנו בידו. הרב עצר מולו, הניח את ידו על ראש התינוק ואמר לאב ההמום: "תגיד לאשתך שאני אמרתי שהשם יוסף זהו השם הכי טוב והכי מתאים לבן שלכם, ושתשמח!"
האברך החל לרעוד ולא הצליח לדבר, הרב הסתובב חזרה ויצא, ומי שלא ידע על מה מדובר, לא ידע שהיה פה גילוי של אליהו הנביא, כי אני מעולם לא הצגתי לפני הרב לא את האיש ולא את הבעיה שיש לו עם אשתו. מה שהביא לגילוי זה בוודאות היה שלום-בית ממשי.
(הרב יגאל אבן דנאן, רחובות)
שאלות
והיה מחניך קדוש. חיילים שהתגייסו דרך ה'הסדר' ונמצאים כרגע בעזה והכניסו להם פראמדיקית (אישה העוסקת ברפואה) שאיתם תמיד. בנמר, בשירותים ובפעילות המבצעית כבר תקופה (כבר חודש פחות או יותר). דיברו עם ראש הישיבה והר"מים וכנראה שלא נעשה בזה יותר מידי והיא עוד איתם. מה הביני"שים החיילים צריכים לעשות בנידון?
אם אתם קבוצה חזקה אתם צריכים לכתוב לממונים עליכם מכתב שבו אתם אומרים שאתם לא יכולים לשרת ביחד עם פרמדיקית ומבקשים להחליף אותה בפרמדיק. אם לא תהיה תשובה תגבשו את כל הקבוצה לסרב פקודה גם במחיר מאסר. אם לא תעשו את זה – פקידי הצבא לא ישתכנעו. כמובן צריך להודיע על כך לרבנים הגדולים שיגבו אתכם ויפעלו במקביל מול שר הבטחון שינחה את הפקידים הקטנים לפעול על פי החוק והשכל הישר.
גר צדיק. רציתי לשאול אם זכור לכבודו דבר מסוים שאמר מרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל לגבי המקום או התפקיד של גר צדק – במיוחד בארץ ישראל. האם יש הדרכה מיוחדת שקיבלת ממנו בעניין הזה?
1. אני זוכר שפעם בא הרב פרופסור אהרן שאר ישוב לרב אליהו זצוק"ל ושאל אותו אם הוא יכול להתמנות כרב הטכניון אפילו שהוא גר. והרב אליהו עודד אותו מאוד להתמנות לרב הטכניון.
2. התפקיד של הגרים הוא ברור, יש שלב בימי העולם שכל העולם כולו יקרא בשם השם. הגרים שבאו מכל מדינה ומדינה יהיו השגרירים שילמדו את היהדות לארצות שמהם הם באו.
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת.
בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו האור גדול של ל"ג בעומר
עוּלוּ וְאָתוּ, וְאִתְכְּנָשׁוּ לְהִילּוּלָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן
מתי נכון לומר סליחות ?
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
האם מותר לפנות למקובלים?
אנחנו קודש למענך
הקשר אל ה' – תפילה
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך מותר להכין קפה בשבת?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
