ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- שופטים
הישוב היחידי בארצנו הקדושה, שבו נשמרה רציפות יהודית מימי בית שני ועד ימינו.
בהמוני ערים וישובים בארץ ישבו יהודים בימי בית שני, אך צרות ורדיפות במהלך הגלות הארוכה דלדלו את הישוב היהודי בארץ, ורק בפקיעין המשיכה הקהילה בעקשנות לשמור על רציפות והמשכיות.
והנה, התעוררות מחודשת של העם והארץ. העם עולה גלים גלים לארצו. ה'אור החיים' הקדוש ורבי מנחם מנדל מויטבסק עולים ומתיישבים לתקופה קצרה ב... פקיעין. עבר הווה ועתיד נושקים זה לזה. בהמשך עולים עוד ועוד יהודים, וקמים עוד ועוד ישובים ברחבי הארץ, אך הקהילה היהודית בפקיעין נותרת במקומה, נושאת עימה את הוד הקדומים אל דור הבנים.
שנת תרח"צ. כנופיית פורעים ערביים מתארגנת לפרוע ביהודי פקיעין, והבריטים מפנים אותם לחדרה. הקהילה העתיקה מתחילה להשתקע במקום החדש, ונדמה שעוד רגע יקיץ הקץ על השריד היחידי בן אלפי השנים.
ואז מתרחשת תפנית בעלילה. לאחת ממשפחות הכפר, משפחת זינאתי, יש סב זקן שעיניו כבר כהו מראות. הסב מחליט שהגיע הזמן לשוב לנחלה העתיקה. הוא ובני משפחתו מעמיסים את חפציהם על משאית, ונוסעים חזרה הביתה.
כשהמשאית נכנסת למרחב השדות של פקיעין, הסב הסומא חש ומרגיש בכל גופו, שהם הגיעו חזרה לנחלתם העתיקה. הוא לא רואה כלום, ואיש מהנוכחים גם לא מספר לו כלום, הוא פשוט מרגיש בדבר.
הוא יורד בהתרגשות מהמשאית, ומתחיל לצעוד עצמאית בדרך העולה אל הכפר, ובזמן שהוא חולף על פני כל אחת משדות הכפר, הוא מזהה אותה בעיני רוחו, ומציין את שם בעליה.
היה זה מחזה מדהים של יהודי המחובר בכל נימי נפשו למקומו ונחלתו. קישור פנימי זה הוא שעמד לקהילת יהודי פקיעין, שתמשיך ותישא את לפיד יהודי הארץ הקדומים עד ימינו אלה.
ובכן, הסיפור האמיתי הזה, שמופיע בספר שיצא על קהילת יהודי פקיעין, מבטא רעיון רוחני עמוק שמחובר למצווה בפרשתנו.
נצטווינו "לא תסיג גבול רעך, אשר גבלו ראשונים, בנחלתך אשר תנחל בארץ אשר ה'... נותן לך לרשתה" (יט, יד). מכאן מביא הרמב"ם (לא תעשה רמו) לפי חז"ל "שהזהירנו שלא לגנוב תחומי הארץ, והוא שנשנה גבול שיהיה בינינו ובין זולתנו עד שיהיה איפשר למשקר שיאמר שקרקע זולתו הוא שלו... יכול אף בחוצה לארץ? תלמוד לומר בנחלתך אשר תנחל בארץ... הנה התבאר שלאו זה מיוחד בארץ ישראל".
מכאן פוסק גם השולחן ערוך (חו"מ שעו), שיש בימינו איסור מיוחד לגזול קרקע בארץ ישראל. ואמנם גם בחוץ לארץ יש איסור לגזול קרקע מדאורייתא (שו"ע שם) מדין לא תגזול או מדרבנן (טור שם), אך בארץ ישראל התווסף איסור נוסף לגוזל הקרקע.
הרמב"ן והנצי"ב בהעמק דבר לאור דברי הספרי עומדים על כך שבמצווה זו יש שני רבדים. יש אזהרה ראשונה שלא לשנות את הגבול הקדמון, שחילקו יהושע והנשיאים לפי הגורל בשם ה' בין השבטים, ויש אזהרה שניה שלא לגזול קרקע חבירו בארץ ישראל.
האזהרה הראשונה מובנת, כי המסיג גבול הראשונים מערער על הגורל שהיה בדבר ה', ופוגע בכך ב"חלוקת הארץ (שהיא) ענין קדושה, שהרי בזה תלוי דין יובל וכמה דינים של תורה, והוא קדושת הגוף..." (העמק דבר).
אך האזהרה השניה לכאורה תמוהה – הרי בימינו יש מסחר בקרקעות רגיל ואנושי בארץ ישראל, ואין כאן חלוקה בגורל בדבר ה', ומדוע בארץ ישראל התווספה מצווה שלא קיימת בחוץ לארץ, שאסור לגזול קרקעות?
התשובה לכך נרמזת בדברי החתם סופר, שמבאר שגם הקרקעות שנקנו במסחר רגיל בין אנשים, הושפעו בדרכים עקיפות מאותו גורל ראשוני בשם ה', שהרי בעל הנחלה הקדמון מכר לאחד, שמכר לחבירו וכן הלאה. (למעשה, בימינו זה לא כל כך פשוט, שהרי הקרקע נגזלה פעמים רבות בידי שליטים וגויים שונים או שהייתה שממה, ובכל זאת המצווה באה ללמד אותנו רעיון יסודי).
מה הרעיון במצווה זו?
כבר אמרו רבים מגדולי ישראל, שכל יהודי ויהודי מביא נקודה רוחנית ייחודית לעולם. מהגורל שנחלקה הארץ לפי דבר ה' אנו למדים, שגם הבעלות על הקרקע בארץ ישראל אינה סתמית ואנושית. כל חלק וחלק בארץ ישראל מבטא נקודה רוחנית מיוחדת, והוא חלק מהפסיפס השלם של גילוי דבר ה' בעולם. ומאיסור הסגת הגבול בארץ למדנו שאת הנקודה הרוחנית המיוחדת לכל יהודי בכוחנו להוציא לפועל בשלמות רק בעת שאנו יושבים בנחלה המיוחדת לנו בארץ ישראל.
ומכך שמצווה זו קיימת גם בימינו, אנו למדים שגם בימינו הגילוי הרוחני של עם ישראל בעולם, הולך וגובר, ככל שעם ישראל מחזיק יותר ויותר בחלקי ארץ ישראל.
הסיפור שבו פתחתי מלמד אותנו את אותה תחושה רוחנית מיוחדת, שחש מי שקשור לאדמה בכל נימי נפשו, וממשיך את אותו חיבור קדמון שחשו אבותינו לאדמה.
ויהי רצון שאף אנו נזכה לחוש את אותו חיבור, נתחבר יותר ויותר לכל חלקי ארצנו, ונגלה בשלימות את דבר ה' בעולם!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
