ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- שופטים
אב התשפ"ה
מפטיר אָנֹכִי אָנֹכִי (ישעיה נא)
פרשת שופטים
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא מפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשת שופטים 97 פסוקים = זמן, בֶּן אָדָם.
מראש חודש אלול ואילך הם ימי הרחמים והסליחות וימי רצון - בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים.
בפרשת ראה 41 מצוות, מתוכן 14 מצוות עשה ו- 27 מצוות לא תעשה. (ספר החינוך)
עשה : מינוי שופטים ושוטרים • לשמוע בקול בי"ד • מינוי מלך • שיכתוב המלך ס"ת • מתנות זרוע לחיים וקיבה • הפרשת תרומה גדולה • ראשית הגז • עבודת הכהנים במשמרתם • לשמוע דברי הנביא • להכין ערי מקלט • לעשות לעדים זוממים כאשר זממו • למשוח כהן למלחמה • מלחמת הרשות • עגלה ערופה. לא תעשה : שלא לטעת אילן במקדש • שלא להקים מצבה • שלא להקריב קרבן בעל מום • שלא להמרות פי בי"ד • שלא למנות מלך שאינו יהודי • שלא ירבה המלך סוסים • שלא לשכון במצרים • שלא ירבה המלך נשים • שלא יהיה לשבט לוי נחלה • שלא יטול שבט לוי מביזת הארץ • שלא ירבה המלך כסף וזהב • שלא לקסום • שלא לכשף • שלא לחבור חבר • שלא לשאול באוב • שלא לשאול בידעוני • שלא לדרוש אל המת • שלא להתנבא לשקר • שלא להתנבא בשם ע"ז • שלא להימנע מלהרוג נביא שקר • שלא להשיג גבול • שלא לחתוך דין עפ"י עד אחד • שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות • שלא לערוץ מפני האויב במלחמות • שלא להחיות משבעה עממין • שלא להשחית אילני מאכל • שלא לעבוד בנחל איתן.
ר' יהושע בן קרחה אומר ארבעים יום עשה משה בהר קורא בדת מקרא ביום ושונה בדת מקרא בלילה, ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה ובשבעה עשר בתמוז ושבר את הלוחות והרג את לייטי ישראל ועשה ארבעים יום במחנה עד ששרף את העגל וכתתו כעפר הארץ והרג את כל אשר נשק לעגל והכרית ע"ז מישראל והתקין כל שבט במקומו, ובראש חדש אלול אמר לו הקב"ה (שמות כד, יב) עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה והעבירו שופר במחנה, שהרי משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עבודת כוכבים ומזלות והקב"ה נתעלה אותו היום באותו שופר, שנאמר )תהלים מז, ו( עָלָה אֱ-לֹהִים בִּתְרוּעָה , ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש חדש אלול בכל שנה ושנה. (פרקי דר"א פמ"ו)
כי השופר הציל את ישראל מהחטא, וחודש אלול הוא חודש המעותד לתשובה, שהוא החודש האחרון מהשנה, וקודם ימי הדין. וחכמי המוסר רמזו עליו מקרא ד'אֲ נִי לְ דוֹדִי וְ דוֹדִי לִ י' שהראשי תיבות 'אלול', כלומר: שעתה העת שיהיו כל מחשבותי לדודי, וכשאעשה כן אז גם 'דודי לי', שישגיח עלי לטובתי. וגם השופר מסוגל לתשובה, כדכתיב (עמוס ג ו) אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ . (ערוך השולחן תקפא א)
אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי (שה"ש ו ג) סופי תיבות של ד' תיבות הללו המה ד' יודין. בגימטריא ארבעים, מרמזין לארבעים יום שהיה משה בהר לקבל לוחות האחרונות מן ראש חודש אלול עד יום הכפורים, והמה עד היום ימי רצון. (בני יששכר אלול א בשם השל"ה מסכת ר"ה)
והאר"י הקדוש שחשב שנים עשר החדשים כנגד שנים עשר השבטים, חשב חודש אלול כנגד שבט גד והוא על פי שאמרו (בראשית רבה ע"א ט) 'בא גד' בא מי שעתיד לגדוד משתיתן של אומות העולם ומנו אליהו. והיינו שחודש זה הוא כנגד נפש זה שהוא יגלה כל התורה שבעל פה שיכול לגלות בעולם הזה, כמו שמצינו (מנחות מ"ה.) פרשה זו אליהו עתיד לדורשה, וכן 'תיקו' ר"ת של ת שבי י תרץ ק ושיות ו הויות. (פרי צדיק לר"ח אלול ג)
וְהָאֱ-לֹהִים אִ נָּה לְ יָדוֹ וְ שַׂמְתִּי לְ ךָ מָקוֹם וכו' (שמות כא יג) ר"ת אלול , הכוונה ברמז הזה, אפילו האדם אינו מכיון, הנה האלוקים מזדמן לידו באלול מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה, היינו הרהורי תשובה המעוררים אותו מן השמים, סופי תיבות אלו הארבעה תיבות בגימטריא אֵם , רמז מקום התשובה אימא עילאה מסוגל להשיג בחודש הזה, והוא המקום אשר ינוס האדם, ברוך המַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית (ישעיה מו י), הגיד בתורתו זמן הניסה בראשי תיבות, והגיד באחרית התיבות מקום הניסה. (בני יששכר אלול א טז)
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק . (טז יח)
בתחלת חודש אלול קורין תמיד סדר שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ וכו' שזהו התחלת התשובה ועיקרה אשר הבעל תשובה מחוייב להושיב שופט ושוטר אצל כל שעריו דהיינו כל החושים אשר המה שערים באדם שפתחם הבורא יתברך שמו להשתמש עמהם. כגון עינים ואזנים וחוטם ופה וראש הגויה, מחוייב האדם להושיב הדעת לשופט, ואצל כל שער ישפוט בצדק את אשר ישתמש בחושים ואת אשר יניח. ושוטר הוא את אשר יעניש את העובר, כמו כן יושיב האדם שוטר את אשר יעניש, היינו אם יזדמן אשר יסתכל בעיניו בדבר האסור או ידבר בפיו את אשר לא ירצה לה', יקבל על עצמו עונש הן בממון לצדקה והן בגוף בסיגוף ותענית וכיוצא [וכמו שנהגו תלמידי הרמ"ק ז"ל ראשית חכמה שער הענוה פ"ג] וזהו עיקר גדול לתשובה. (בני יששכר אלול מאמר א אות י)
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּ תֶּן לְ ךָ בְּ כָל שְׁ עָרֶיךָ ר"ת תלבש , וסופי תיבות בגימטריא 120. לומר לך שעל ידי שמשים עליו שופטים ושוטרים בשביל עשיית המצוות, יזכה לחלוקא דרבנן שהוא סוד האור הנזכר, וכל בי דינא בדלין מניה, וקודשא בריך הוא אתרעי ביה וקרי עליה (ישעיה מט ג) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר . (מנחת יהודה בשם פנים חדשות)
צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ . (טז כ)
צֶדֶק צֶדֶק בגימטריא למשיח (388), כי בזכות הצדקה זוכה לימות המשיח שנאמר (ישעיה א כז) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה, כלומר אעפ"י ששב האדם מעבירות שבידו צריך ליתן צדקה כמו שארז"ל (ברכות ו:) אַגְרָא דְתַעֲנִיתָא – צִדְקְתָא. וְיָרַשְׁתָּ אותיות ותשרי , רמז שיתן צדקה קודם תשרי כדי שיחתום אותו הקב"ה לחיים, וזהו לְמַעַן תִּחְיֶה . ד"א צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה זהו שאמר הכתוב (משלי י ב) וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת , כמו עובדה דברתיה דרבי עקיבא (שבת קנו:) וכעובדא דשמואל ואבלט (שם) וכמעשה בנימין הצדיק (בב"ב יא.) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף וסמיך ליה לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כי הנותן צדקה לשאינו הגון כאילו נטע אשרה כדאמרינן (בב"ב ט:) מַאי דִּכְתִיב (ירמיה יח כג): וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ, בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָּהֶם ? אָמַר יִרְמְיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, [אֲפִילּוּ] בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹפִין אֶת יִצְרָן וּמְבַקְּשִׁין לַעֲשׂוֹת צְדָקָה לְפָנֶיךָ, הַכְשִׁילֵם בִּבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָן מְהוּגָּנִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ עֲלֵיהֶן שָׂכָר.
תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ . (יח יג) תָּמִים תִּהְיֶה בגימטריא תשרי (910), כי צריך האדם לילך בתמימות ולחדש מעשיו כנגד יום הדין, כי אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה שנאמר (בראשית כא יז) בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם . (רבינו אפרים)
זמני תשובה
ארבע פעמים כתבה התורה יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ , יש כאן רמז לארבעה זמני התשובה שכתבו הספרים. א'. בכל ערב לפני השינה, ב'. ערב שבת, ג'. ערב ראש חודש, ד'. ערב ראש השנה, ואחר כך אנו באים לערב יום כיפור ויום כיפור לקיים מה שנאמר (ויקרא טז ל) כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְ-הוָה תִּטְהָרוּ . (עבד המלך)
רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וגו' וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וגו' (יז טז-יז) עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו של הקב"ה ואמר למה אמר הקב"ה וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים לא בשביל שלא יסור לבבו אני ארבה ולבי לא יסור אמרו רבותינו באותה שעה עלתה אות יו"ד שב'יַרְבֶּה' ונשתטחה לפני הקב"ה ואמרה רבון העולמים לא כך אמרת אין אות בטלה מן התורה לעולם הרי שלמה עומד ומבטל אותי ושמא היום יבטל אחת ולמחר אחרת עד שתתבטל כל התורה כולה. אמר לה הקב"ה שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין וקוצה ממך איני מבטל. (שמות רבה ו א)
לכאורה קשה והלא כמה גדולים בישראל עברו על מצות ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה, ולא עלו אותיות המצוות ההן לקטרג לפני הקב"ה שהתורה תתבטל על ידם?
ויש לומר שכל זמן שיש יהודי אחד בעולם המקיים מצוה זו הרי אין המצוה בטלה מישראל, אבל מצות לֹא יַרְבֶּה רק המלך מצווה עליה, ואם הוא מבטלה הרי היא בטלה ח"ו מישראל לגמרי, לפיכך עלתה האות י' של יַרְבֶּה בטענה לפני המקום ששלמה מבטלה מישראל. ולמדו חז"ל דרך ארץ שאפילו אות קטנה דיברה בשם כל התיבה יַרְבֶּה מכיון שהיא האות הראשונה שבתיבה זו. (אזנים לתורה)
שאלות
א. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא . (יז טו) מה
הטעם דכתיב שׂוֹם תָּשִׂים בכפל לשון. וכן הא דכתיב מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים אמאי כתיב לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי . ומכלל הן אתה שומע לאו.
ב. לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֺן וּלְכָל חַטָּאת בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר . (יט טו) למדנו מכאן שעד
אחד שיודע בחבירו עון דבר, שאין ראוי להשביעו, שלא יקום להעיד עליו. ואם קם והעיד עליו לוקה, דשום ביש הוא דקא מפיק עליה. (סמ"ג ל"ת ריג)
באיזה אופן רשאי להעיד עד אחד ואין בזה משום לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד .
ג. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה . (כ ז) באיזה מקרה התחתן בתוך שנה ואינו חוזר לביתו.
וכן בנה בית חדש ואינו חוזר מהמלחמה לביתו.
ד. צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ . (טז כ) פרש"י – הַלֵּךְ אַחַר בֵּית דִּין יָפֶה. מה הטעם דכתיב צֶדֶק צֶדֶק בכפל
לשון וכבר כתיב תִּרְדֹּף .
ה. וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שפכה [ שָׁפְכוּ ] אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ . (כא ז) מה הטעם דכתיב שפכה וקרי שָׁפְכוּ .
ו. רמז בפרשה למאמר חז"ל (גיטין ס ב) 'דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה'.
ז. וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שפכה [ שָׁפְכוּ ] אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ . (כא ז) מה הטעם שכל הפרשה בלשון רבים, וְיָצְאוּ וּמָדְדוּ וְלָקְחוּ וְהוֹרִדוּ וְעָרְפוּ
וְנִגְּשׁוּ יִרְחֲצוּ עד וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְ-הוָה. שהוא לשון יחיד.
ח. מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁנָּתַן דִּינָר לְעָנִי בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת, וְהִקְנִיטַתּוּ אִשְׁתּוֹ, וְהָלַךְ וְלָן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. וְשָׁמַע שְׁתֵּי רוּחוֹת שֶׁמְסַפְּרוֹת זוֹ לָזוֹ. וכו'
(ברכות יח:) איתא בחז"ל דכל חָסִיד אֶחָד הוא ר"י בר אלעאי או רבי יהודה בן בבא ואיך יעלה על הדעת שחסידים כאלו ילכו בלילה בר"ה ביחידות לבית
הקברות ללון שם במקום הטומאה. ולכאורה הוי איסור של וְדֹרֵ֖שׁ אֶל הַמֵּתִֽים (דברים יח יא). וכן תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ (שם יח יג).
ט. לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְ-הוָה אֱ-לֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם . (יז יט) פרש"י - דִּבְרֵי הַתּוֹרָה כְּמַשְׁמָעוֹ.
מה כוונת רש"י בזה.
י. מניין שהרשעים אפילו בחייהן קרויים מתים דכתיב (יחזקאל, יח) כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת . וכי המת - מת? אלא - אלו הרשעים, שאפילו בחייהן קרויין
מתים. (ירושלמי ברכות טו:). ראיה בפרשתנו שהרשעים בחייהם קרויים מתים.
כ. עַל פִּי ׀ שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד. (יז ו) מה הטעם שבטַעֲמֵי הַמִּקְרָא מופיע פָּסֵק בין עַל פִּי ׀ ל- שְׁנַיִם עֵדִים וכן
להלן עַל פִּי ׀ שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר. (יט טו) בין בדיני נפשות ובין בדיני ממונות.
כ. מה הטעם שבחודש אלול נוהגים לומר בכל יום מימות החול אחרי התפילה, מראש חודש אלול עד ראש השנה, עשרה מזמורי תהילים בציבור.
ל. רמז בפרשה למאמר חז"ל (שבת י. פרש"י) דיינין מתעטפין בטליתן - כשפותחין בדין מאימת שכינה ושלא יפנו ראשן לכאן ולכאן ותהא דעתן מיושבת
עליהם.
ל. רמז בפרשה שאסור לכל אדם מישראל להתגאות.
מ. לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל . (יז כ) הוּא וּבָנָיו . (הוריות יא) שאם מת, בנו עומד תחתיו. למדך הכתוב שהמלכות ירושה, ואין
צריך למשוח מלך בן מלך כי אם הראשון בלבד. מה הטעם שמשחו את שלמה המלך והוא היה מלך בן מלך. וכן את יואש, ואת יהואחז.
נ. וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל שְׁעָרֶיךָ אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשָּׁה וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ. (יז ה) מה הטעם
שבעבודה זרה כתיב אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא ולא אמר וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם , כמו שאמר בנערה מאורסה דכתיב (דברים כב כא) וְהוֹצֵאתֶם
אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ. ובשני המקרים הם נדונים בסקילה.
נ. יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ . (יז ז) באיזה מקרה נגמר דינו למיתה בבית הדין ואין רשות להמיתו.
נ. כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי . (יז יד) כתב הרמב"ם - שלש
מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך שנאמר שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר (דברים כה יט) תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר
עֲמָלֵק ולבנות בית הבחירה שנאמר (דברים יב ה) לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה . (הל' מלכים א א) (סנהדרין כ ב). מה הטעם שמינוי המלך צריך להיות לאחר
שישבו ישראל בארץ, כלומר לאחר שילחמו עם גויי הארץ וירשו אותה ולא קודם כניסתן לארץ.
ס. וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ. (כ ח) כתב הרמב"ן - עשאו בעל הלכות
גדולות 'מצות לא תעשה' שלא ימנע מלשוב שלא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ. והוא כדרך וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ (שמות כא כח) מה הטעם שהאיש הַיָּרֵא וְרַךְ
הַלֵּבָב חייב לשוב לביתו ולא אומרים לו שהרשות בידו להישאר או לשוב לביתו.
ע. וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם . (יז יח) כתב החינוך - מצוה על המלך שיהיה על
ישראל לכתב ספר תורה מיוחד לו מצד המלוכה, שתהיה עמו תמיד ויקרא בו. מלבד ספר תורה אחר שמצוה עליו לכתוב ככל אחד מישראל. (תקג)
מה היה כתוב בספר התורה המיוחד של המלך. ומדוע קורא לו סֵפֶר .
פ. מילה במגילת אסתר שמופיעה בפרשתנו בתרגום אונקלוס.
צ. כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ . (כא א) וְאֵין יְרוּשָׁלָיִם מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה - דְּאָמַר קְרָא
'לְרִשְׁתָּהּ', וְקָסָבַר: יְרוּשָׁלַיִם לֹא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים (סוטה מה ב). לכאורה אע"פ שלֹא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים הרי כל ישראל היו נכנסים ויוצאים לעלות לרגל
ובשאר ימות השנה גם היו משלמים נדרים ונדבות וגם אומות העולם היו באים לה לסחורה שקרויה רוכלת עמים. ייתכן והרוצח איננו תושב העיר.
ק. מספר הפסוקים בשיר השירים מכוון כנגד מה שנכשל בהם שלמה המלך. שֶׁהֲרֵי שְׁתֵּי מִקְרָאוֹת נִתְגַּלּוּ טַעְמָן, וְנִכְשַׁל בָּהֶן גְּדוֹל הָעוֹלָם. כְּתִיב: 'לֹא יַרְבֶּה לוֹ
נָשִׁים'. אָמַר שְׁלֹמֹה: 'אֲנִי אַרְבֶּה וְלֹא אָסוּר'. וּכְתִיב: 'וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ'. וּכְתִיב: 'לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים', וְאָמַר שְׁלֹמֹה: 'אֲנִי אַרְבֶּה וְלֹא
אָשִׁיב' (סנהדרין כא ב)
ר. לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל . (יז כ) מה הטעם שהמלך צריך
אזהרה מיוחדת כדי שיאריך ימים. ומה הטעם שהיו אומרים יְחִי הַמֶּלֶךְ בשעה שמעמידים להם מלך.
ר. וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה . (יח ג) מה הטעם שנצטוו ישראל לתת דווקא את
הזרוע והלחיים והקיבה מכל בהמה טהורה שנזבח לכהן. והם חלק מעשרים וארבע מתנות כהונה.
ש. וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה . (יח ג) מה הטעם דכתיב זֹבְחֵי הַזֶּבַח בלשון
רבים, והרי מצוי שיביאו קרבן אחד, וכתיב אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן בלשון יחיד.
ת. לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם . (טז יט) כתוב בנביא (ישעיה א כג) שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי
גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים . מה ההבדל בין שֹׁחַד לבין שַׁלְמֹנִים . למה הוא צריך לרדוף אחר השַׁלְמֹנִים .
ת. תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ . (יח יג) מה הטעם דכתיב ת' רבתי [גדולה], מהו עִם יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ, הול"ל אֶת יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ.
תשובות
א. אביו ואמו לכתחילה יהיו מישראל – וזהו שׂוֹם תָּשִׂים שתי שימות, אחת מצד אביו ואחת מצד אמו. על כן אמר אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ , כדי לרחם
על ישראל וינהלם בדרך ישרה. וחזר ואמר מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ , שאפילו אין בו אלא שימה אחת, שאביו מישראל ואמו גויה [גיורת] כמו
שמצינו רחבעם שהוא בן נעמה העמונית, אפילו הכי תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ . מה שאין כן אם אין בו לא זה ולא זה, אמר בו לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי .
(מנחת יהודה בשם אור תורה) *
ב. בית דין שקראוהו שיבוא להעיד, רשאי להעיד, באופן שבית הדין רואה שהעם מרננים בדבר צריכים להושיב בית דין לחקור ולדרוש אם יש ממש
ברינון ואם יש בזה לאפרושי מאיסורא. (עבד המלך ע"פ חקקי לב יו"ד סימן מו)
ג. גרש את האישה וחזר ולקחה אינו חוזר מהמלחמה. דומיא דבית חדש דממעט מי שמכר בית וחזר וקנהו אינו חוזר מהמלחמה לביתו.
ד. דיבור ובמעשה ראוי לכל אחד ואחד מישראל שיצדק בכל ענייניו. כענין שכתוב (צפניה ג) שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב . א"נ הכתוב
ידבר עם האנשים אשר להם הריב ויזהיר אותן לרדוף אחרי הצדק הן לריוח הן להפסד, וזהו כפל הלשון. (רבינו בחיי) *
ה. ה' דברים חייב בעל הבית לאורח. אכילה שתיה לינה לויה מתנה – דבר גדול או דבר קטן. (הרא"ש, דעת זקנים) ועוד לפי שהנפש יש לה ה' שמות: נפש,
רוח, נשמה, חיה, יחידה. (ב"ר פי"ד ט) לכך נתן דוד ליואב כשהרג לאבנר ה' קללות (ש"ב ג כט) וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב
וַחֲסַר לָחֶם . (הרוקח) *
יָדֵינוּ לֹא שפכה - ר"ת ל ויה א כילה ש תיה פ רנסת כ ל ה דרך. (רבינו אפרים)
ו. וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו (יז יט) פתח בלשון נקבה וְהָיְתָה וסיים בלשון זכר וְקָרָא בוֹ , כתיב בוֹ ולא בה, לומר בוֹ בספר דייקא ולא בעל פה.
רמז שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה. (משך חכמה) וכ"כ האבן עזרא - וְהָיְתָה עִמּוֹ התורה, וְקָרָא בוֹ בספר.
ז. זכות אפילו יחיד בתורה ובמצוות כאילו בזכותו מציל את כל ישראל. מָה טַעַם 'יוֹאָב עַל הַצָּבָא'? מִשּׁוּם דְּ'דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכׇל עַמּוֹ' (ש"ב ח)
פרש"י - אילמלא דוד שהיה עוסק בתורה לא עשה יואב מלחמה אבל זכותו של דוד עומדת לו ליואב במלחמותיו של דוד. (סנהדרין מט.), זהו (ישעיה ג)
אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ . (הרוקח, רבינו אפרים) *
ח. חלום היה - מתוך הרהורו שהרהר אותה הלילה בענין הפרנסה של עולם הזה. לפי שהיה דרכו כל לילה לישן מתוך הרהור דברי תורה, ולא היה נותן
על לבו ענייני עולם הזה כלל, ורק אותה הלילה הקנטה שהקניטתו אשתו בשביל הפרנסה, היא היתה סבה שהרהר בענין הפרנסה של עולם הזה,
ולכן מכח אותם הרהורים שלו הראו לו מן השמים מראה החלום הזה. (מהרש"א בשם הריטב"א , בן יהוידע שם) *
ט. טעמא דקרא אל תדרוש – היינו אל תכניס בה שום פלפולים וכוונות צדדיות, שהרי אפילו שלמה המלך נכשל כשדרש טעמא דקרא, אמר 'אני ארבה
ולא אסור'. ומהו לְמַעַן יִלְמַד , צריכים הרבה ללמוד כדי להבין את ה'כְּמַשְׁמָעוֹ'. (מדשן ביתך בשם רבי יהושע טרונק מקוטנא)
י. יוּמַת הַמֵּת (יז ו) מלמד שהרשעים נקראים מתים בחייהם. (הרוקח) שהרי הוא חי וקראו הכתוב מֵּת. *
כ. כתבו את עדותם בכתב אין זו עדות. ודין זה נוהג הן בדיני ממונות והן בדיני נפשות. והפָּסֵק בא למעט עַל פִּי דווקא (אזנים לתורה).
כ. כַּפֶּר בגימטריא 300. כדי לסיים אמירת כל ספר תהלים פעמיים קודם ראש השנה. (מטה אפרים או"ח תקפא ח)
ל. לֹא תַכִּיר פָּנִים (טז יט) מכאן רמז לעטיפת הדיינים שצריכין לישב מעוטפין בטליתן כדי שלא יסתכלו אנה ואנה ותוך כך לא יבואו להטיה. (רבינו אפרים)
ל. לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו (יז כ) רמזה התורה כאן איסור הגאווה שימנע המלך מלהתגאות ורוממות הלב וכל שכן לאחרים שאינם ראויים לכך. (הרמב"ן)
מ. מחלוקת היתה בין אדוניהו לבין שלמה דכתיב (מ"א א) וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ , לפיכך נמשח. ואת יואש, מפני עתליה. ואת יהואחז,
מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים. דרשו חז"ל בזמן ששלום על ישראל, כלומר השלום בישראל הוא שהמלכות ירושה ואינו צריך משיחה.
אבל אם נפלה מחלוקת בישראל ואינן מסכימים מי ימלוך, אותו שהכל מסכימים להמליכו צריך משיחה. (רבינו בחיי, ויקרא רבה י ח)
נ. נדונים ביום אחד – בנערה מאורסה כיון שעל ידי שניהם נעשתה העבירה, לכך כתיב וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם . לעומת זאת בעבודה זרה אע"פ שעבדו
שניהם עבודת גילולים יוציאו את האיש או את האישה בנפרד דהיינו ידונו אותם בפני עצמם כל אחד ביום אחר, לא ביום אחד, לכך כתיב אֶת הָאִישׁ
הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא . (משך חכמה)
נ. נקטעה יד העדים אחרי שנגמר דינו פטור, כגון שברח ונתפס לאחר זמן. שנאמר יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ . ואין רשות ביד העם להמיתו.
בד"א בשאר מחוייבי מיתות בית דין חוץ מן הרוצח אבל הורג נפש שנגמר דינו רודפין אחריו בכל דבר וביד כל אדם עד שממיתין אותו. (רמב"ם הלכות
סנהדרין יד ח) (אזנים לתורה) *
נ. נחלת ה' ניתנה לשבטים על פי ה'. כדי שלא תיגרע הנחלה שנתנה על פי ה' נצטוו ישראל להמליך עליהם מלך רק לאחר שיכבשו את הארץ. כתוב
בגמרא (סנהדרין כ (:אוֹצְרוֹת מְלָכִים – לַמֶּלֶךְ, וּשְׁאָר בִּיזָּה שֶׁבּוֹזְזִין – מֶחֱצָה לַמֶּלֶךְ וּמֶחֱצָה לָעָם. מלך שיוצא למלחמה אם בזז העם שלל, חצי ינתן לעם וחצי
למלך, אם כן היה אותו מלך לוקח חצי מהקרקעות שנכבשו. (תפארת יהונתן)
ס. סכנה היא לכלל כולו – כמו מצינו אצל אלישע (מלכים ב ו) וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי אֵיכָה נַעֲשֶׂה . וַיִּפְקַח יְ-הוָה אֶת עֵינֵי הַנַּעַר וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר
מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ . פירש הרד"ק 'לחזק לבו שלא יפחד'. והרי חיל ארם הוכה בסנורים והיו הולכים בחושך ומפני הוצרך הנער לנס לפי שכל זמן
שהיה נערו במצב פחד אף אלישע עצמו בסכנה. לפיכך הירא ורך הלבב חייב לשוב לביתו כי הוא מהווה סכנה לכלל כולו. (מדשן ביתך בשם שיחות מוסר שופטים)
ע. עשרת הדברות בלבד היה כתוב בספר התורה של המלך. ולפי שיש מאל"ף ד-אָנֹכִי יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ עד וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ תרי"ג אותיות כנגד המצוות קרוי
ספר תורה. (הרא"ש) *
פ. פַּתְשֶׁגֶן - כתיב במגילה (אסתר ג יד) פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה. וכתיב בפרשתנו (יז יח) וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת תרגום
אונקלוס- וְיִכְתּוֹב לֵיהּ יָת פַּתְשֶׁגֶן אוֹרָיְתָא. (הרש"ש מביא ראיה מהתרגום שהמלך היה כותב רק את ספר המצוות המקוצר ולא את כל התורה)
צ. צרי עין גורמים לעגלה ערופה - שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה'. וְכִי עַל לִבֵּנוּ עָלְתָה שֶׁזִּקְנֵי בֵּית דִּין שׁוֹפְכֵי דָמִים הֵם? אֶלָּא, לֹא בָּא
לְיָדֵינוּ וּפְטַרְנוּהוּ, וְלֹא רְאִינוּהוּ וְהִנַּחְנוּהוּ. לֹא בָּא לְיָדֵינוּ וּפְטַרְנוּהוּ בְּלֹא מְזוֹנוֹת, לֹא רְאִינוּהוּ וְהִנַּחְנוּהוּ בְּלֹא לְוָיָיה. (סוטה לח ב) לכן אין ירושלים מביאה
עגלה ערופה לפי שהצטיינו במצוות הכנסת אורחים כמאמרם ז"ל (אבות פ"ה מ"ה) וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם. וכמו שאברהם
אבינו היה מכניס אורחים בלב שלם ונפש חפצה ועובד אותם ומעדנם, ככה היו בניו יושבי ירושלים מכניסים אורחים מפרנסי דלים נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ
עַם אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם (תהלים מז י). עד שמפני זה לא אמר אדם לחבירו צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם. (נחלת אבות) (אוצר פלאות התורה) *
ק. קי"ז פסוקים בשיר השירים – כנגד שלושה לאוים ששלמה עבר עליהם, רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וגו' וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים , וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד
ונתחייב על כל לאו מלקות, הרי קי"ז מלקיות, על כל לאו ארבעים חסר אחת. ומי שאומרו בכל ע"ש ניצול מגיהנם. (מנחת יהודה בשם פנים חדשות) *
ר. רבנות מְּקַבֶּרֶת אֶת בְּעָלֶיהָ – ומקצרת את ימיהם. שֶׁאֵין לָךְ כׇּל נָבִיא וְנָבִיא שֶׁלֹּא קִיפֵּחַ אַרְבָּעָה מְלָכִים בְּיָמָיו שנאמר (ישעיה א א) חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר
חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏ִם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה. שארבעה מלכים מתו בימיו, ושררתם היא שגרמה להם למות בקיצור ימים והוא
האריך ימים מכולם. (פסחים פז:) פרש"י – 'על ידי שמתנשאים ברבנותם היו מתים'. ר"ל ההתרברבות של הרב, תקברנו עם בריאת גופו, וכבודו, ושכלו,
וצדקתו, כולן ימסו כמסוס נוסס עמו. (יכין אבות) וכן (סוטה יג :) אמר רבי יוחנן, למה מת יוסף קודם אחיו, מפני שהנהיג עצמו ברבנות. ומטעם זה אומרים
יְחִי הַמֶּלֶךְ בשעה שמעמידים מלך. (מ"א א כה) (החזקוני)
ר. ראשית איברי הגוף הם ולכך נתנו לכבוד השם יתברך למשרתיו, הלחיים הם ראשית הגוף, הזרוע ראשית האברים המשתרגים מן הגוף, הקיבה ראשית
המעיים. (רבינו בחיי והרמב"ן בשם הרמב"ם - מורה נבוכים ג לט)
ש. שותפים שהביאו בהמה לקרבן קמ"ל שחייבים במתנות כהונה הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה . (מדרש תנאים)
ת. תשלומים מלשון שַׁלְמֹנִים שמשלם לו לאחר המשפט על שלפני כן הִטָּה את המשפט, לכן הדיין רודף אחר הבעל דין לתבוע את גמולו על הטיית הדין.
שֹׁחַד הוא בצע כסף שקיבל הדיין בטרם המשפט על מנת שֶׁיַּטֶּה את הדין. (פניני הגר"א)
ת. תלמוד גדול שמביא לידי מעשה הלכך ת' גדולה כי תלמוד גדול והנשאר אותיות מים רמז לתורה כמ"ש (ישעיה נה א) הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וע"י התורה
שנמשלה למים שהולכים למקום נמוך גם התורה לא תמצא תורת אמת כי אם בנמוכי רוח. עִם יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ הכוונה דאפילו בלבו לא יהרהר אחר
מידותיו יתברך שאין מכיר בו אלא ה' תהיה תמים כי הוא בוחן לב חוקר כליות. ואמרו חז"ל שאם ח"ו אדם מישראל היה ת' יום עובר עבירות הוא
נדחה לגמרי מהקדושה. ומדה טובה מרובה שאם יקדש עצמו ביותר ת' ימים אז קנה עולמו והוא דבק עם ה' תדיר וז"ש תָּמִים תִּהְיֶה [תי"ו] גדולה שאם
ת' יום היה דבק מאד בה' אז תהיה עִם יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ תדיר וה' עמו שלא יבא עוד לידי חטא. (נחל קדומים עה"ת דברים יח יג)
מקורות / חידודון *
א. מקרב אחיך תשים עליך מלך . דרשו רז"ל עד שיהא אביו ואמו מישראל, וזהו לשון מקרב אחיך. ומכאן יש ללמוד שכל מי שאינו אחיך אינו ישראל, וכל מי שאינו מישראל נקרא נכרי. (רבינו בחיי)
ג. תָּנוּ רַבָּנַן: 'אֲשֶׁר אֵרַס', אֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הַבְּתוּלָה, וְאֶחָד הַמְאָרֵס אֶת הָאַלְמָנָה, וְאֶחָד שׁוֹמֶרֶת יָבָם. וַאֲפִילּוּ חֲמִשָּׁה אַחִין, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם בַּמִּלְחָמָה - כּוּלָּן חוֹזְרִין. 'לֹא לָקַח', 'וְלֹא לְקָחָהּ' - פְּרָט לְאַלְמָנָה לַכֹּהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין. שכולם הם עוברי עבירה וחייבים לגרש את נשותיהם, ואינם חוזרים מן המלחמה.
ד. וע"ד הקבלה צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף , צדק המקבל מצדק תרדוף כשתשפוט צדק בבית דין שלך, וכענין שכתוב (שמות טו) תפול עליהם אימתה ופחד, אימתה ה"א אחרונה שבשם המקבלת מפחד. וכן תמצא בספר הבהיר, מאי צדק צדק תרי זימני, אמר ליה דכתיב (שמואל ב כב) מנגה נגדו, צדק ראשון צדק ממש זו, שכינה, שנאמר (ישעיה א) צדק ילין בה, מאי צדק שני, זה צדק שהוא מפחיד הצדיקים, והאי צדק הוי כובע ישועה על ראשו, ואין ראש אלא אמת שנאמר (תהלים קיט) ראש דברך אמת, ואין אמת כי אם שלום שנאמר (מלכים ב כ) כי שלום ואמת יהיה בימי, עד כאן. ומטעם זה מצינו חכמי האמת שקורין לאדם המתגייר הבא לחסות תחת כנפי השכינה גר צדק. (רבינו בחיי)
צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף וגו'. בא להזהיר כשיש בעיר ב' אנשים מופלגים בחכמה ושנים אחרים גם כן חכמים אלא שאינם בסוג הראשון אל יאמר אדם כיון ששני אנשים יכולין להורות ולשפוט בצדק לא אטריח את המופלגים לישא בעול מינוי הדיינות, או לצד שצריך להם טורח במינוים ימנע ויסתפק בקטנים, תלמוד לומר צדק צדק פירוש הגם שהשגת לדיינים שהם ראויים, עליך לחזור אחר היותר ראויים מהם. (אוה"ח)
צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ . אפשר לפרש במה שהגדילו בזהר שכר מזכי לחייבא דבעי למרדף בר נש למזכי לחייבא כמאן דרדיף בתר חייוי וכו' ואמרו ז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן וז"ש צֶדֶק צֶדֶק כלומר לא סגי בצדקך לנפשך, אלא צֶדֶק תִּרְדֹּף להצדיק לחייבא, וזהו הכפל צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף דייקא, דבעי למרדף על דא לְמַעַן תִּחְיֶה חיים נצחיים, כי כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ היא ארץ חיים אֲשֶׁר יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ בהוה , כי כל שאתה מרבה זכיות אתה בונה בתים ועליות מרווחים בג"ע כי אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר שיחה קלה והוא נותן תדיר חלק ירושתך בארץ חיים . (פני דוד – החיד"א)
ה. יָדֵינוּ לֹא שפכה כתיב בה', על ה' חומשי תורה יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז ג"ע וג"ע וש"ד. (סנהדרין עד.) (רבינו אפרים)
ה' אצבעות לא שפכו דם הנפש שיש לו ה' שמות. כלומר אפילו באצבע קטנה לא נגענו בו. (פענח רזא)
ז. לא עסק דוד בתורה כו' לכאורה דהל"ל אלמלא יואב לא היה דוד עושה משפט וצדקה דכתיב ויהי דוד עושה וגו' ונראה שדקדק לומר כן ממה דכתיב לכל עמו דמי שלא למד הדינין על בוריין א"א לעשות משפט צדק לכולם שלא יכשל בהם אבל אמר דוד שהיה עוסק בתורה ולמד הדינין על בוריין ובזה היה עושה משפט צדק לכל עמו ולא היה נכשל וז"ש אלמלא יואב לא היה דוד פנוי לעסוק בתורה מפני הטירדא ולא היה יכול לעשות משפט צדק לכל עמו. (חידושי אגדות שם)
ח. וענין זה של מראה החלום רמזו חכמינו ז"ל בדבריהם, באומרם וְהָלַךְ וְלָן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, עולם הזה אצל אותו חסיד נחשב כבית הקברות , ותמיד היה נזהר ונשמר לבלתי ישים מחשבותיו והרהוריו שם, שנחשבים אצלו הרהורים של עניני עולם הזה כטומאה של בית הקברות, שהאדם נשמט ובורח ממנה, ורק אותה הלילה הסיבה ההיא נדמה לו להניח הרהוריו שם. וטעם אחר יש בוודאי לחכמינו ז"ל שכינו זה בשם בית הקברות, ולא אמרו ראה בחלום, ועיין בספר הצל"ח ז"ל מה שכתב בזה. (בן יהוידע שם)
י. יוּמַת הַמֵּת - כפל לומר המת, להעיר כי אם לא נמצאו לו עדים והתראה בן מות הוא לשמים אלא שבעדים והתראה יומת בידי אדם המת שהיה עומד למיתה בידי שמים. (אוה"ח)
נ. מי שעמד על נפשו ולא יכלו בית דין לאוסרו עד שימיתוהו במיתה שהוא חייב בה הורגין אותו עדיו בכל מיתה שיכולין להמיתו בה מאחר שנגמר דינו ואין רשות לשאר העם להמיתו תחלה לפיכך אם נקטעה יד העדים פטור ואם היו העדים גדמין מתחלה יהרג ביד אחרים בד"א בשאר מחוייבי מיתות בית דין חוץ מן הרוצח אבל הורג נפש שנגמר דינו רודפין אחריו בכל דבר וביד כל אדם עד שממתין אותו. (רמב"ם הל' סנהדרין יד ח)
ע. וַיֹּאמֶר יְ-הוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם . (שמות כד יב) פרש"י - כָּל שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת בִּכְלַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הֵן. וְרַבֵּינוּ סְעַדְיָה פֵּרֵשׁ בָּאַזְהָרוֹת שֶׁיָּסַד לְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר, מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ.
רב סעדיה גאון, אשר חיבר 'אזהרות', הלא הן מניין מצוות התורה, בלשון חרוזים, כדי לאמרן בחג השבועות. ב'אזהרות' אלו פירט רב סעדיה גאון, כיצד כוללים עשרת הדברות את כל מצוות התורה, ובדבריו הוא כותב, כי הקב"ה:'בְּחָכְמָתוֹ כּוֹלֶלֶת בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת - תַּרְיָ"ג מִצְווֹת לְהוֹרוֹת' .
רבינו בחיי, מפרט בספרו 'כד הקמח', כי רמ"ח מצוות עשה, כלולות בשלשת הדברות שהם מצוות עשה, ושס"ה מצוות לא תעשה, כלולות בשבעת הדברות שהם מצוות לא תעשה.
צ. וא"ת מאי איריא משום דלא נתחלקה תיפוק ליה משום דאית לן למיזל בתר רובא דעלמא כדאמר בפרק לא יחפור ואע"ג דאמר התם דביושבת בין ההרים לא אזלינן בתר רובא דעלמא וירושלים הרים סביב לה מ"מ כל ישראל היו נכנסין ויוצאין לה לעלות לרגל ובשאר ימות השנה נמי לשלם נדרים ונדבות וגם אומות העולם היו באין לה לסחורה שקרויה רוכלת עמים. וי"ל דמ"מ היו שם מקומות שלא היו מצויים כי אם יושבי ירושלים לבדם א"נ בימי חזקיה שכל ישראל היו בירושלים ולא היו באים לסחורה כך כתבו התוספות בסוף פרק מרובה. ולי נראה דסוגיא דהכא סובר דמה שהקשה בפרק לא יחפור וליזיל בתר רובא דעלמא לאו קושיא היא דפשיטא דקרובה בעינן דהא בקרובה תלה רחמנא ואי הוה אזלינן בתר רובא דעלמא לעולם היו מודדין לעיר הגדולה שבעולם ומאי דתירץ ליה ביושבת בין ההרים לפי דרכו השיבו אבל לקושטא דמלתא ליתיה וזה דרך הגמרא לתרץ דרך דחייה בעלמא אע"ג דלקושטא דמלתא ליתיה כמו שכתב הרא"ש ז"ל בפרק החולץ וכן כתבו התוס' בפרק אין דורשין וכן כתב הר"ן בנדרים סוף פרק השותפין ומהאי טעמא לא כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות עגלה ערופה חלוק זה דיושבת בין ההרים כמו שכתב בעל כסף משנה. (באר שבע – סוטה מה ב)
ק. מי שאומר שיר השירים בכל ערב שבת ניצול מגיהנם שנידונים בה הרשעים קי"ז שעות בששה ימים. שיש בכל יום עשרים וארבע שעות, הוצא מהם ארבע וחצי שעות לשלוש תפילות, שעה וחצי לכל תפילה, נשארו מאה ושבע עשרה שעות. נמצא שנחים חמישים ואחת שעות בשבוע, סימן לדבר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. (מנחת יהודה בשם פנים חדשות)
ת. תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְ-הוָה אֱ-לֹהֶיךָ . (יח יג) כתב בעה"ט - ת' גדולה שאם תלך בתמימות כאילו קיימת מאל"ף ועד תי"ו.
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
מה המשמעות הנחת תפילין?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מדוע ראש השנה זכה להיות שני ימים וכיצד מתנהלים בחג כזה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך נראית נקמה יהודית?
אנחנו קודש למענך
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
