בית המדרש
  • מדורים
  • חמדת ימים
  • פרשת שבוע
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש דברים
  • כי תצא
undefined
2 דק' קריאה
בפרשת המלך שקראנו לפני שבוע, מוזכרות שלש הדגשות: "כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי: ... רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ ... וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים ... לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו ... לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" (פר' שופטים, דברים יז, יד-כ).
גם פרשתנו פותחת באזהרות: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר ... כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה ... כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה ... וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת" (דברים כא, י-כא).
דוד המלך הצדיק, נעים זמירות ישראל, זכה להקים את בית המלכות הישראלי לדורות ולייסד את מדינת היהודים הראשונה. תחת הנהגתו התאחד כל עם ישראל ובימי בנו שלמה, נבנה גם בית המקדש בירושלים. דוד גם לא עבר על האיסורים המיוחדים למלך, לא הרבה לו סוסים, נשים וכסף וזהב. הוא גם הקפיד על מידת הענוה וחז"ל רואים בו סמל למנהיג עניו יחד עם אברהם ומשה, זכות אדירה.
אף על פי כן אחד מבניו היה בן סורר ומורה – אבשלום.
התורה עוסקת בנושא זה בפרשתנו. אבשלום הוא בנה של אשת יפת תואר מעכה בת תלמי מלך גשור, כך מפורש בכתוב ובדברי חז"ל. בכתוב: "וַיִּוָּלְדוּ לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן ... וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר" (שמו"ב ג, ב-ג). ובדברי חז"ל: "שנו רבותינו עבירה גוררת עבירה, וראית בשביה אשת יפת תאר ...מה כתיב אחריו, כי תהיין לאיש שתי נשים... מה כתיב אחריו, כי יהיה לאיש בן סורר ומורה... כל מאן דנסיב יפת תואר נפיק מינייהו בן סורר ומורה, שכן מצינו בדוד, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה, יצא ממנו אבשלום, שביקש להרוג אותו, ושכב עם נשיו לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו כמה רבבות מישראל, ועשה מחלוקת בישראל" (תנחומא פרשת כי תצא סימן א).
ניתן לחזק את דברי חז"ל גם מכך שעונשו של בן סורר ומורה הוא בסקילה "וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת" ורבי אליעזר במשנה מלמד אותנו כי "כל הנסקלין נתלין" (סנהדרין פ"ו מ"ד). אבשלום נתלה בשערו באילן ואז נסקל "רָאִיתִי אֶת אַבְשָׁלֹם תָּלוּי בָּאֵלָה" (שמו"ב יח, י) "וַיִּקְחוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיַּשְׁלִיכוּ אֹתוֹ בַיַּעַר אֶל הַפַּחַת הַגָּדוֹל וַיַּצִּבוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל מְאֹד" (שם, יח, יז).

אם כך, מה הכשיל את אבשלום? כיצד הוא הגיע למצב זה, והרי יש לו בחירה חופשית?
התשובה נמצאת בסוף פרשת המלך, שם נאמר " לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו ... לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל".
כדי שהמולך על ישראל יזכה לייצג מלכות שמים, עליו לבטל את עצמו. זה כלל ברזל ותנאי הכרחי, לכל מנהיג, גם אם אינו מלך, ק"ו אם הוא עומד בראש. על אבשלום נאמר: "וַיְהִי מֵאַחֲרֵי כֵן וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם מֶרְכָּבָה וְסֻסִים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו" (שמו"ב טו, א). משמעות צעד זה מוסברת בספר מלכים בכתוב העוסק באחיו אדניה, תוך השוואה אליו: "וַאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר אֲנִי אֶמְלֹךְ וַיַּעַשׂ לוֹ רֶכֶב וּפָרָשִׁים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו: ... וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם" (מלכים א' א, ה-ו).
הגאווה היא שהכשילה את אבשלום ואת אדניה בעקבותיו.
אחרי אזהרה זו אף מנהיג לא יוכל לטעון "לא ידעתי", הדברים מפורשים: "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו ".

הבה נתפלל כי נזכה למנהיגים אמיצים, חכמים ומוכשרים אבל גם ענווים.




סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il