בית המדרש
  • מדורים
  • חמדת ימים
  • פרשת שבוע
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש דברים
  • כי תבוא
undefined
3 דק' קריאה
וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: ... וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: .... וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ" (דברים כו, א-יא).
ברור כי איננו יכולים לקיים בימינו את מצוות הבאת הביכורים מדאורייתא, העוסקת בהודאה על היציאה ממצרים אחרי מאתים ועשר שנות גלות, אך אין זה פותר אותנו מלקיים את רוח המצווה, ולחפש דרכים להודות לקב"ה על כל הטוב אשר גמלנו וגומלנו בכל יום. אנחנו צריכים להודות לקב"ה על יציאה מבין המצרים של שעבוד נורא לאומות אכזריות לא פחות מן המצרים, במשך אלפיים שבע מאוד שנים. מאז גלות עשרת השבטים - כשחרבה ממלכת ישראל, רוב העם היהודי נמצא תחת שלטון של אומות קשות כמו האשורים, הבבלים, הפרסים, היוונים, הרומאים ויורשיהם הנוצרים והמוסלמים, שרוב הזמן גם שלטו בארץ ישראל.
הקללה שהיא גם ברכה, התקיימה ב"הידור רב" בארץ ישראל: "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ" וגם הפסוק הבא, שהוא רק קללה התקיים: "וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה" (ויקרא כו, לב-לג).
גם אחרי מסעי הצלב, גירוש ספרד ופורטוגל ופרעות מסוגים שונים ומשונים, הגיעה הרעה הגדולה - שואת יהדות אירופה. ששה מיליון יהודים ובתוכם מיליון וחצי ילדים נטבחו ללא רחם. ריח המשרפות ועשן הארובות של אושוויץ, מיידנק ושאר מרכזי הרשע, עדיין עולה באפם של רבים.
'כחול מאפר', התנער כלביא עם ישראל בארצו, ובנה בה מדינה יהודית לתפארת. זה לא קרה ביום אחד! שלש שנים אחרי השואה, נגד כל הסיכויים, הכריז דוד בן גוריון על הקמת המדינה. וצה"ל, בסייעתא דשמיא אדירה, ניצח את צבאות ערב, שכולם כאחד התנפלו על המדינה הצעירה וניסו לחסלה. מלחמת העצמאות הסתיימה בהרחבת גבולות המדינה מאילת ועד מטולה, הרבה יותר מגבולות החלוקה עליהם הסכים האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947. גבולות המדינה היו גם אז שבריריים והם הוגדרו, בצדק, על ידי רבים כ"גבולות אושוויץ". המצב הכלכלי היה גרוע, והונהג משטר צנע, אף על פי כן ניתן לומר כי התקיים בנו: "וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת".
המילה מִּצְרַיִם קיבלה משמעות של מיצר, "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ" (תהלים קיח, ה).
שש מאות אלף אזרחי המדינה קלטו מספר עצום של עולים חדשים, חסרי כל, חלקם שורדי שואה וחלקם שורדי פרעות שנמלטו ממדינת ערב. תשע עשרה שנים מאוחר יותר צבאות מצרים, סוריה וירדן בתמיכת מדינות נוספות כמו עירק וסודן התנפלו שוב על מדינת ישראל, כפושעי מלחמה, הפגיזו אזרחים וניסו לרצוח אלפים ורבבות. שוב, רק בעזרת שמיא לכוחות צה"ל שפעלו בגבורה, אפשר היה להכריז: "עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ" (שם). עם ישראל ברחבי העולם החסיר פעימה בלב לשמע הכרזת מח"ט חטיבת הצנחנים מוטה גור: "הר הבית בידנו". מדינת ישראל הלכה והתחזקה, גם הניסיון הנואל לחסלה ביום הכיפורים תשל"ד לא צלח. לאחר קרבות גבורה ומסירות נפש של רבים, בסייעתא דשמיא, המלחמה הסתיימה 70 ק"מ מקהיר ו30 ק"מ מדמשק. מאז, במאמץ אדיר, ישראל הפכה לאחת המדינות הטובות והמובילות בעולם במדדי האושר, המדע, הטכנולוגיה, הרפואה ועוד.
מדינת ישראל הפכה גם למרכז תורני שלא היה כדוגמתו בשום דור.
חובה גדולה, לפחות משלוש בחינות, מוטלת על כולנו. א. להודות לקב"ה על כל הטוב הנפלא שעם ישראל קיבל אי פעם - מדינת ישראל. כך מופיע בפסוקים הקודמים בתהילים, ארבע פעמים "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ". ב. להתאחד, לחפש את המשותף, להקשיב לרחשי לב של כל חלקי הציבור ולהתחשב בכולם. יחד נהיה הרבה יותר חזקים. יחד אמיתי שכולל גם ויתורים איש לרעהו. יחד שמושג בהסכמה ולא בכפיה על חלק מהציבור. יחד שמושג בהצמדות לשביל הזהב ולא בנהיה אחרי "מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים" (איכה ב, יד) של קיצוניים. ג. חובה גדולה מוטלת על כלל הציבור להיכנס תחת האלונקה ולשמור מפני אויבנו, על המתנה המיוחדת שקיבלנו מהקב"ה.

הרשו לי להציע בענווה כי גדולי התורה יקראו לכלל הציבור שבכל שנה, בין שבועות-עצרת לסוכות שמיני עצרת, כל אחד ואחת יביא לירושלים, "מעין ביכורים" לטובת החלקים החלשים של החברה: "הַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ". מדי חודש יקבע יום בו תוכרז התרומה לעזרת הזקוקים לה. כך נזכה לקיים מעין 'מצוות ביכורים', גם אם עדיין אי אפשר לקיים אותה בשלמותה.

בתפילה לרפואה שלימה לפצועים, פדות לחטופים,
נחמה משמיים למשפחות השכולות ולניצחון גדול במערכה.




סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il