ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו
בהלכה ישנן מספר הבחנות בין פירות וירקות:
א. לעניין כלאים – "שדך לא תזרע כלאיים". זרעים וירקות נאכלים בשנת הזריעה, ולכן עליהם חל איסור "לא תזרע", לעומת פירות מאילן שגדילתם רחוקה מהנטיעה, איסור כלאים אינו חל עליהם (ביחס לאילנות ישנה הלכה אחרת המתייחסת להרכבת האילן, אך זה חורג מהדיון שלנו).
ב. לעניין ערלה – "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו" – איסור ערלה חל רק על פירות הצומחים מנטיעה, ולא מירק.
ג. לעניין ברכה – על פירות מברכים 'בורא פרי העץ', ואילו על ירקות מברכים 'בורא פרי האדמה'.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
69 - חמדת הברכות: ברכת 'שהחיינו' על פירות מיובאים
70 - חמדת הברכות: פירות הקיץ המסופקים
71 - חמדת הברכות: בצילו חימדתי וישבתי
טען עוד
בפתח הדברים נזכיר את ההשלכה המשמעותית ביותר לדברינו: אסור לאכול פירות ערלה. כלל. פרי שאנו מכריעים שהוא כלול בקבוצת הפירות, ולא הירקות, יהיה אסור מן התורה לאכול אותו בשלושת שנות הנטיעה הראשונות שלו. פירות אלו בשנים אלה אינם כשרים למאכל.
נתחיל לעיין בהגדרות השונות שנאמרו להבחנה בין פירות וירקות:
הגדרה ראשונה: גזע
בתוספתא כלאיים (פרק ג) מציעים את ההגדרה הבאה: מה שיש לו גזע הוא עץ, מה שאין לו גזע הוא ירק. ומהי ההגדרה של "גזע"? החלק הצומח מהשורשים שאינו מצמיח עלים, אלא מצמיח ענפים, ולאלו יש עלים ופירות. וכך פוסק הרמב"ם (הלכות כלאיים פרק ה הלכה כ).
נפקא מינה מעניינת להגדרה זאת היא ברכת הבננה.
בתשובת הגאונים (מוסאפיה סימן מה) מכריעים שברכת הבננה היא 'האדמה' לאור תוספתא זו. רבי אשתורי הפרחי (חכם ארץ ישראלי מתקופת הראשונים, נפטר בשנת א'קט"ו) מתאר את הבננה באופן הבא:
העלין עולין לו מעיקרו, והוא גבוה מאד וכלו משרשו ולמעלה גלדי גלדי כגלדי בצלים, ולעולם שתול על פלגי מים
הבננה גדלה באופן הבא: השורשים מחוברים לפקעת תת-קרקעית. הפקעת מפתחת עלים, המתלבשים אלו על אלו, בצורה של גבעול (בהתבוננות פשוטה זה עשוי להראות כמו גזע, אבל זה לא גזע, אלא גבעול). כאשר הגבעול מגיעה לשיא גובהו, הוא מפתח עלים, המתפתחים לבננות, ולאחר מכן העלים מתים. בדרך כלל במקביל להתייבשות של העלים הללו מתחילים עלים חדשים להתפתח מהפקעת. על פניו דרך גידול זו נשמעת בדיוק כדבר המתואר בתוספתא – העלים יוצאים מן העיקר, פעם אחר פעם. אמנם אין צורך בזריעה מחודשת (כמו בדגנים או ירקות אחרים), אך כל "עלה" יוצא מן העיקר מחדש ונותן את פריו.
וכך פוסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רג סעיף ג).
דיון מעניין עלה ביחס לקני סוכר: הרמב"ם (הלכות ברכות פרק ח הלכה ה) מביא מחלוקת גאונים אם לברך 'העץ' או 'האדמה'. למעשה הוא דוחה את שתי האפשרויות, ופוסק שיש לברך על סוכר מקני סוכר 'שהכל', מפני שהוא אינו פרי.
אך לצורך הדיון הבה נבחן מה היה נכון לברך על קנה הסוכר:
כיצד גדל קנה הסוכר: לקני הסוכר יש בסיס, המשלח זרעי דשא לצדדיו, המוביל לצמיחה של גבעולים רבים מהבסיס. הגבעול צומח, ובתוכו הסוכר, עד שהוא נקצר או מתייבש, ולאחר מכן צומחים גבעולים חדשים. רבי אשתורי הפרחי אומר שדינו כדין הבננה.
הגדרה שנייה: הצמחת פירות נוספים
במסכת ברכות (דף מ ע"א) הגמרא אומרת שמברכים 'העץ' על מה שאם לוקחים את הפרי עדיין יש ענף שיצמיח פרי.
רש"י מבאר שהכוונה היא שאותו הענף יוציא פירות בשנה הבאה.
אך הרא"ש והריטב"א אומרים שהכוונה היא שירק הוא דבר שיש לזרוע מחדש בכל עונה.
נפקא מינה גדולה ביניהם: לפי רש"י צמח שענפיו מוציאים פירות פעם אחת הוא ירק. לפי הרא"ש והריטב"א, גם אם כל הענפים מתחלפים, אם אין צורך לזרעו שנית בכדי להוציא פירות, הוא נחשב עץ.
(בהמשך נלמד שיש נפקא מינה, לדוגמא, לתותים, ששורשם נשאר בארץ במשך כל החורף, וחוזר ומוציא ענפים ופירות בקיץ).
בדברי הגאונים מצאנו שילובים שונים בין הקריטריונים:
בספר האשכול (הלכות ברכת מיני מזונות דף מד) אומר כך: גידול חדש מהשורשים אומר שאנו עוסקים בירק; היכולת של ענף להצמיח פירות חדשים היא אינדיקציה לכך שלפנינו פרי העץ. לא ברור איזה מהם הוא הקריטריון העיקרי.
הרא"ה נותן הגדרה מורכבת יותר, הקרובה לדברי הריטב"א (דבר שאינו מפתיע: הרא"ה היה אחד מרבותיו של הריטב"א). הוא אומר שמה שמתייבש בחורף וחוזר ומוציא עלים בענף הוא עץ, ומה שחוזר ומוציא מהשורש הוא ירק.
אחרי שביררנו מעט מהבסיס, בטורים הבאים נחדד את הקריטריונים ונלמד השלכות שונות לדיון.
____________________________________________
1 ולא בכדי – כנראה שהמילה "קיץ" קשורה לקטיף של פירות הקיץ, עי"ש.
למה יש כל כך הרבה מצוות?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך מותר להכין קפה בשבת?
האם מותר לפנות למקובלים?
סוד ההתחדשות של יצחק
איך ללמוד אמונה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
