ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו
בהלכה ישנן מספר הבחנות בין פירות וירקות:
א. לעניין כלאים – "שדך לא תזרע כלאיים". זרעים וירקות נאכלים בשנת הזריעה, ולכן עליהם חל איסור "לא תזרע", לעומת פירות מאילן שגדילתם רחוקה מהנטיעה, איסור כלאים אינו חל עליהם (ביחס לאילנות ישנה הלכה אחרת המתייחסת להרכבת האילן, אך זה חורג מהדיון שלנו).
ב. לעניין ערלה – "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו" – איסור ערלה חל רק על פירות הצומחים מנטיעה, ולא מירק.
ג. לעניין ברכה – על פירות מברכים 'בורא פרי העץ', ואילו על ירקות מברכים 'בורא פרי האדמה'.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
69 - חמדת הברכות: ברכת 'שהחיינו' על פירות מיובאים
70 - חמדת הברכות: פירות הקיץ המסופקים
71 - חמדת הברכות: בצילו חימדתי וישבתי
טען עוד
בפתח הדברים נזכיר את ההשלכה המשמעותית ביותר לדברינו: אסור לאכול פירות ערלה. כלל. פרי שאנו מכריעים שהוא כלול בקבוצת הפירות, ולא הירקות, יהיה אסור מן התורה לאכול אותו בשלושת שנות הנטיעה הראשונות שלו. פירות אלו בשנים אלה אינם כשרים למאכל.
נתחיל לעיין בהגדרות השונות שנאמרו להבחנה בין פירות וירקות:
הגדרה ראשונה: גזע
בתוספתא כלאיים (פרק ג) מציעים את ההגדרה הבאה: מה שיש לו גזע הוא עץ, מה שאין לו גזע הוא ירק. ומהי ההגדרה של "גזע"? החלק הצומח מהשורשים שאינו מצמיח עלים, אלא מצמיח ענפים, ולאלו יש עלים ופירות. וכך פוסק הרמב"ם (הלכות כלאיים פרק ה הלכה כ).
נפקא מינה מעניינת להגדרה זאת היא ברכת הבננה.
בתשובת הגאונים (מוסאפיה סימן מה) מכריעים שברכת הבננה היא 'האדמה' לאור תוספתא זו. רבי אשתורי הפרחי (חכם ארץ ישראלי מתקופת הראשונים, נפטר בשנת א'קט"ו) מתאר את הבננה באופן הבא:
העלין עולין לו מעיקרו, והוא גבוה מאד וכלו משרשו ולמעלה גלדי גלדי כגלדי בצלים, ולעולם שתול על פלגי מים
הבננה גדלה באופן הבא: השורשים מחוברים לפקעת תת-קרקעית. הפקעת מפתחת עלים, המתלבשים אלו על אלו, בצורה של גבעול (בהתבוננות פשוטה זה עשוי להראות כמו גזע, אבל זה לא גזע, אלא גבעול). כאשר הגבעול מגיעה לשיא גובהו, הוא מפתח עלים, המתפתחים לבננות, ולאחר מכן העלים מתים. בדרך כלל במקביל להתייבשות של העלים הללו מתחילים עלים חדשים להתפתח מהפקעת. על פניו דרך גידול זו נשמעת בדיוק כדבר המתואר בתוספתא – העלים יוצאים מן העיקר, פעם אחר פעם. אמנם אין צורך בזריעה מחודשת (כמו בדגנים או ירקות אחרים), אך כל "עלה" יוצא מן העיקר מחדש ונותן את פריו.
וכך פוסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן רג סעיף ג).
דיון מעניין עלה ביחס לקני סוכר: הרמב"ם (הלכות ברכות פרק ח הלכה ה) מביא מחלוקת גאונים אם לברך 'העץ' או 'האדמה'. למעשה הוא דוחה את שתי האפשרויות, ופוסק שיש לברך על סוכר מקני סוכר 'שהכל', מפני שהוא אינו פרי.
אך לצורך הדיון הבה נבחן מה היה נכון לברך על קנה הסוכר:
כיצד גדל קנה הסוכר: לקני הסוכר יש בסיס, המשלח זרעי דשא לצדדיו, המוביל לצמיחה של גבעולים רבים מהבסיס. הגבעול צומח, ובתוכו הסוכר, עד שהוא נקצר או מתייבש, ולאחר מכן צומחים גבעולים חדשים. רבי אשתורי הפרחי אומר שדינו כדין הבננה.
הגדרה שנייה: הצמחת פירות נוספים
במסכת ברכות (דף מ ע"א) הגמרא אומרת שמברכים 'העץ' על מה שאם לוקחים את הפרי עדיין יש ענף שיצמיח פרי.
רש"י מבאר שהכוונה היא שאותו הענף יוציא פירות בשנה הבאה.
אך הרא"ש והריטב"א אומרים שהכוונה היא שירק הוא דבר שיש לזרוע מחדש בכל עונה.
נפקא מינה גדולה ביניהם: לפי רש"י צמח שענפיו מוציאים פירות פעם אחת הוא ירק. לפי הרא"ש והריטב"א, גם אם כל הענפים מתחלפים, אם אין צורך לזרעו שנית בכדי להוציא פירות, הוא נחשב עץ.
(בהמשך נלמד שיש נפקא מינה, לדוגמא, לתותים, ששורשם נשאר בארץ במשך כל החורף, וחוזר ומוציא ענפים ופירות בקיץ).
בדברי הגאונים מצאנו שילובים שונים בין הקריטריונים:
בספר האשכול (הלכות ברכת מיני מזונות דף מד) אומר כך: גידול חדש מהשורשים אומר שאנו עוסקים בירק; היכולת של ענף להצמיח פירות חדשים היא אינדיקציה לכך שלפנינו פרי העץ. לא ברור איזה מהם הוא הקריטריון העיקרי.
הרא"ה נותן הגדרה מורכבת יותר, הקרובה לדברי הריטב"א (דבר שאינו מפתיע: הרא"ה היה אחד מרבותיו של הריטב"א). הוא אומר שמה שמתייבש בחורף וחוזר ומוציא עלים בענף הוא עץ, ומה שחוזר ומוציא מהשורש הוא ירק.
אחרי שביררנו מעט מהבסיס, בטורים הבאים נחדד את הקריטריונים ונלמד השלכות שונות לדיון.
____________________________________________
1 ולא בכדי – כנראה שהמילה "קיץ" קשורה לקטיף של פירות הקיץ, עי"ש.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
