ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- ענג שבת
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- נצבים
ערב שבת קודש
פרשת נצבים - וילך – האזינו – וזאת הברכה
עלון מס' 23 (שנה שלושים ותשע) (1390)
כ"ו באלול ה'תשפ"ה (19.09.2025)
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. לקוראי "ענג שבת" ולכל בית ישראל ברכת שנה טובה ומתוקה, כתיבה וחתימה טובה!
ענג שבת (306)
רבנים שונים
305 - עונג שבת פרשות שופטים-כי תצא-כי תבוא
306 - עונג שבת פרשות ניצבים-וילך-האזינו-וזאת הברכה
307 - עונג שבת פרשות לך לך-וירא
טען עוד
מועדי השבת נצבים
ער"ש מוצ"ש
י-ם 18.04 – 19.15
ת"א 18.19 – 19.17
חיפה 18.10 – 19.16
ב"ש 18.21 – 19.17
אילת 18.14 – 19.15
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת נצבים – יום ו) (אופק ת"א)
עלות השחר 4.57 – 5.01
זמן הנחת תפילין 5.38 – 5.42
הנץ החמה (מישור) 6.28 – 6.32
הנץ החמה (הנראה) 6.33 – 6.36
ס"ז ק"ש מג"א 8.45 – 8.46
ס"ז ק"ש הגר"א 9.30 – 9.30
חצות היום 12.34 – 12.32
מנחה גדולה 13.05 – 13.02
שקיעת החמה 18.40 - 18.32
צאת הכוכבים ב' 19.30 – 19.22
דף יומי: זבחים ח - יב
מועדי השבת ראש השנה
ער"הש ליל ב' רה"ש מוצ"רה
י-ם 18.00– 19.11 – 19.10
ת"א 18.15 – 19.13 – 19.12
חיפה 18.06 – 19.12 – 19.11
ב"ש 18.18 – 19.13 – 19.12
אילת 18.11 – 19.11 – 19.10
מועדי השבת וילך
ער"ש מוצ"ש
י-ם 17.55– 19.06
ת"א 18.10 – 19.08
חיפה 18.01 – 19.07
ב"ש 18.12 – 19.08
אילת 18.05 – 19.06
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת וילך – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 5.02 – 5.06
זמן הנחת תפילין 5.43 – 5.46
הנץ החמה (מישור) 6.33 – 6.36
הנץ החמה (הנראה) 6.37– 6.41
ס"ז ק"ש מג"א 8.46 – 8.48
ס"ז ק"ש הגר"א 9.31 – 9.32
חצות היום 12.32 – 12.30
מנחה גדולה 13.02 – 13.00
שקיעת החמה 18.31 - 18.23
צאת הכוכבים ב' 19.21 – 19.13
דף יומי: זבחים יג - יט
מועדי השבת יום הכיפורים
ער"יכ מוצ"יכ
י-ם 17.48– 18.59
ת"א 18.03 – 19.01
חיפה 17.54 – 19.00
ב"ש 18.06 – 19:02
אילת 18.04 – 19:00
מועדי השבת האזינו
ער"ש מוצ"ש
י-ם 17.46– 18.57
ת"א 18.01 – 18.59
חיפה 17.52 – 18.58
ב"ש 18.04 – 18.59
אילת 18.02 – 18.57
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת האזינו – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 5.07 – 5.11
זמן הנחת תפילין 5.47 – 5.51
הנץ החמה (מישור) 6.37 – 6.41
הנץ החמה (הנראה) 6.42 – 6.45
ס"ז ק"ש מג"א 8.48 – 8.49
ס"ז ק"ש הגר"א 9.32 – 9.33
חצות היום 12.30 – 12.28
מנחה גדולה 13.00 – 12.58
שקיעת החמה 18.21 - 18.14
צאת הכוכבים ב' 19.11 – 19.04
דף יומי: זבחים כ - כו
מועדי החג - סוכות
ער"ח מוצ"ח
י-ם 17.42– 18.53
ת"א 17.57 – 18.55
חיפה 17.48 – 18.54
ב"ש 18.00 – 18.56
אילת 17.58 – 18.54
מועדי השבת חול המועד
ער"ש מוצ"ש
י-ם 17.37– 18.48
ת"א 17.52 – 18.50
חיפה 17.43 – 18.49
ב"ש 17.55 – 18.51
אילת 17.48– 18.49
זמני היום והלימודים היומים:
(משבת חול המועד – יום ו') (אופק ת"א)
עלות השחר 5.11 – 5.15
זמן הנחת תפילין 5.52 – 5.56
הנץ החמה (מישור) 6.42 – 6.46
הנץ החמה (הנראה) 6.47 – 6.52
ס"ז ק"ש מג"א 8.49 – 8.50
ס"ז ק"ש הגר"א 9.33 – 9.35
חצות היום 12.28 – 12.26
מנחה גדולה 12.58 – 12.56
שקיעת החמה 18.13 - 18.06
צאת הכוכבים ב' 19.03 – 18.56
דף יומי: זבחים כז -לג
מועדי שמחת תורה
ער"ח מוצ"ח
י-ם 17.33 – 18.45
ת"א 17.48 – 18.47
חיפה 17.39 – 18.45
ב"ש 17.51 – 18.47
אילת 17.44 – 18.45
לעילוי נשמת מאיר צבי בן חנה ושלמה קלמן ז"ל, יהי זכרו ברוך!
לקרב כל יהודי
בימים אלו, אנו נמצאים בעיצומם של ימי הסליחות. החלק החשוב ביותר באמירת הסליחות, הוא: י"ג מידות הרחמים. הגמרא (ראש השנה יז) אומרת בפירוש, שהקב"ה הבטיח למשה רבנו, שכאשר עם ישראל אומרים י"ג מידות - אני סולח להם על כל עוונותיהם. ולכאורה, הלשון של הגמרא: "בזמן שהם עושים לפני כסדר הזה" - מה הכוונה "עושים"? אנחנו צריכים להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא רחום - אף אתה רחום. מה הוא חנון - אף אתה חנון. כל מידות הרחמים הם מידות שעל האדם לאמץ אותם לעצמו, והוא הופך להיות בעל מידות טובות. להתנהג לחברו באהבה ובידידות. כשאנחנו מתחזקים בבין אדם לחברו, אז הקב"ה גם כן מתייחס אלינו באהבה וברחמים. את הי"ג מידות צריך לעשות! לא רק לומר – לומר את זה בכוונה גדולה כמו שצריך. עצם אמירת י"ג מידות צריכה להיות מתוך מחשבה שאנחנו משתדלים להיות כך.
כולנו יודעים היום את המצב שיש בארץ, השנאה הולכת ומתגברת, לצערנו הרב. אני לא זוכר אי פעם שהיה מצב של שנאה כזאת, כל הסגנון הדיבור כלפי לומדי תורה, כלפי תלמידי חכמים – לצערנו זה איום ונורא. אני חושב שזה נובע בעיקר מזה שהציבור הלא דתי פשוט לא מכיר אותנו, הוא לא יודע מה זה נקרא להיות אדם דתי. פעם, כשאני הייתי ילד, רוב הציבור הלא דתי היו אנשים שעלו לארץ מכל מיני מדינות, הם למדו קצת תורה, ידעו מה זה תורה - והם היו נגד. וזה היה קשה מאוד. היום, מי יכול לומר שהוא נגד?! כמה אנשים כבר יש שלמדו תורה והם נגד?! היום הרוב הגדול של הציבור הלא דתי פשוט לא יודע מה זו יהדות! דברים מינימליים! הדברים הכי פשוטים – הציבור לא יודע!
לפני כמה חודשים יהודי אחד מארצות הברית הגיע לארץ, ורצה לתרום כסף ליתומים של המלחמה. הוא עשה בר מצווה גדולה ל-25 יתומים: 12 בנים ו-13 בנות, ועשה להם מסיבה ענקית. והוא בא להזמין אותי. אמרתי לו, לפני הכל, אתה צריך לעשות להם הנחת תפילין! ואכן הוא הלך וקנה12 זוגות תפילין, והודיעו לכולם לבוא לטקס הנחת תפילין ליתומים בכותל, וגם אני הלכתי לשם. מתוך 12 ילדים הגיעו רק עשרה לכותל, הוא קנה תפילין מהודרות לכל אחד ואחד. ואני עמדתי יחד עם עוד רבנים, והנחנו להם תפילין. אחרי שגמרנו להניח להם תפילין, אמרתי להם שיעמדו בשורה, והוספתי: "כולנו ביחד נצעק: שמע ישראל!" ואז כולם צעקו "שמע ישראל!"... וביקשתי: "תמשיכו, תמשיכו!" הם לא ידעו להמשיך! לא ידעו פסוק "שמע ישראל"! אבות אבותינו מסרו את נפשם על קידוש ה'. יהודי הולך לעולמו הדבר הכי חשוב שהיה בעיניו זה למות עם אמירת "שמע ישראל", כמה זה חשוב לנו. והיום לא יודעים אפילו להשלים את הפסוק הזה!
אני חושב שככל שאנחנו נשתדל ללמד יהדות, שהם יכירו מה זו תורה, מה זו שבת... הם יודעים איך נראה שלחן שבת אצלנו?! הם יודעים מה זו שבת?! היום הציבור הלא דתי כל כך לא יודע שהוא סקרן לדעת, ואם אנחנו נקרב אותם, נדבר אליהם יפה, בנחת ובידידות, ננסה להסביר – ההצלחה תהיה גדולה מאד! תשאלו את כל הרבנים הגדולים. יש לנו ב"ה בציבור שלנו ארגונים נפלאים שעוסקים הרבה בתשובה, ומה שהם עושים בעיקר, הם נותנים להכיר את היהדות, להכיר את מציאות ה', נותנים להם לקיים מצוות. ואז אנחנו רואים התעוררות עצומה.
זו חובה קדושה של כל אחד מאתנו. זה מה שהקב"ה רוצה מאתנו, בין אדם לחברו, לעשות את הי"ג מידות הרחמים, ואז הקב"ה ירחם עלינו. "אל מלך יושב על כיסא רחמים ומתנהג בחסידות". והקב"ה ימחל לנו על עוונותינו, יציל אותנו מידי כל אויבינו, ונזכה לכתיבה וחתימה טובה ושנה טובה ומבורכת.
מרן הראשון לציון דוד יוסף שליט"א, הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הרבני הגדול
העלון מוקדש לזכר ולע"נ הדרה ניסים בת יהודית ויוסף עודד ז"ל, העמידה תלמידים הרבה, נלב"ע ב-ו' בתשרי תשע"ו. יהי זכרה ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ ר' שלמה מאיר בר שמואל גליק ז"ל, נפטר ב-י"ב בתשרי תשמ"ד. יהי זכרו ברוך!
העלון מוקדש לזכר ולע"נ מיכאל בן משה זאב הלוי קלנר ז"ל, נפטר ב-י"ב בתשרי תשס"ז. יהי זכרו ברוך!
העלון מוקדש לכל אלה שנטבחו, נרצחו, נשרפו חיים בעיצומו של חג שמחת תורה תשפ"ד, יהי זכרם ברוך!
דיני השבוע ומנהגיו
שבת פרשת נצבים
ההפטרה: "שוש אשיש" (ישעיהו סא, י).
במנחה פרקי אבות: ה' - ו'
במוצאי שבת: אין אומרים "ויהי נועם"
יום שני ערב ראש השנה תשפ"ב
יש הנוהגים להתענות ערב ראש השנה, אך לא נוהגים להשלים התענית, כדי שלא להכנס ליום טוב כשהוא מעונה (משנה ברורה תקפא, ב, טז).
בתפילת שחרית לא אומרים תחנון, אבל בסיום הסליחות, גם אם זה כבר בשעות היום כן נופלים על פניהם (משנה ברורה תקפא ג, כג). לא תוקעים בשופר. יש מקומות שנוהגים ללכת בערב ראש השנה על הקברות ולהרבות שם בתפילה, שזהו מקום מנוחת הצדיקים והתפילה מתקבלת שם יותר. ויתן צדקה קודם התפילה (משנה ברורה תקפא, כז, ד ברמ"א).
התרת נדרים
נוהגים לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה אחר תפילת שחרית, בפני שלושה אנשים. בשעת הדחק יכולים כמה אנשים לומר יחד את נוסח התרת נדרים. המתירים יושבים ומבקש ההתרה עומד כבבית דין.
ביורה דעה (רכח, ג) כתב שהתרת נדרים יכולים לעשות גם קרובי משפחה זה לזה.
מי שלא ערך התרת נדרים בערב ראש השנה יכול לעשותה עד יום הכיפורים.
הדלקת נרות:
יש להכין לפני כניסת החג את הנרות גם לליל שני של ראש השנה, וכן אש שתבער, בכדי שניתן יהיה להדליק ממנה. מברכים: להדליק של יום טוב ושהחיינו. יש שמדליקות לפני כניסת החג ויש המדליקות כשחוזרים מבית הכנסת (בהעברת אש).
ראש השנה
הקדיש. מראש השנה ועד יום הכיפורים נוהגים האשכנזים לכפול בקדיש את המלה 'לעילא', וכדי לא לשנות ממספר המלים בקדיש אומרים 'מכל' במקום 'מן כל', לאמר: 'לעילא לעילא מכל...'. כתוב ב'קיצור שולחן ערוך' וב'ערוך השולחן' לומר 'לעילא לעילא', בלי ו' (לא נכון לומר לעילא ולעילא). כן נהגו האשכנזים לומר בסוף הקדיש ובסוף תפילות העמידה 'עושה השלום במרומיו'. אבל הספרדים נוהגים בנוסח הקדיש כבכל השנה ואינם משנים דבר.
ההוספות והשינויים. בתפילות העמידה שמראש השנה ועד יום הכיפורים מוסיפים הוספות בארבע ברכות: לפני 'מלך עוזר' - 'זכרנו לחיים'; לפני 'ונאמן אתה' - 'מי כמוך אב הרחמים / הרחמן' (בנוסח אשכנז אומרים בכל התפילות 'אב הרחמים', אבל הספרדים ובנוסח ספרד אומרים 'אב הרחמן', חוץ מתפילות מוסף של ראש השנה, שבת שובה ויום הכיפורים, במנחה של שבת ובנעילה אומרים 'אב הרחמים'); לפני 'וכל החיים' - 'וכתוב לחיים'; ולפני חתימת ברכת השלום - 'בספר חיים'. אם שכח את ההוספות, כל עוד לא ביטא שם ה' שבחתימת הברכה חוזר ואומר את ההוספה ומתפלל כסדר. אבל אם נזכר רק לאחר שביטא שם ה', איננו חוזר, אבל רשאי לאמרה (חוץ מההוספה 'מי כמוך') ב'אלקי, נצור'.
כן חותמים בברכת הקדושה - 'המלך הקדוש', ובברכת השיבה שופטינו 'המלך המשפט'. הטועה, או המסתפק, שחתם 'הא-ל הקדוש' - אם נזכר תוך כדי דיבור ואמר 'המלך הקדוש' יצא ידי חובה - ובלבד שלא התחיל עדיין בברכה שלאחריה. ואם הוא לאחר השיעור של כדי דיבור, או שכבר התחיל בברכה הבאה, חוזר לראש התפילה. הטועה, או המסתפק, שחתם 'מלך אוהב צדקה ומשפט' - אם נזכר תוך כדי דיבור ואמר 'המלך המשפט' יצא, ובלבד שלא פתח בברכה שלאחריה. אבל לאחר השיעור של כדי דיבור, אינו חוזר (כי הזכיר "המלך").
סימני ראש השנה
חז"ל תיקנו, שבראש השנה יאכל אדם מאכלים שיש בהם סימן לדבר טוב, כדברי הגמרא בכריתות ו, ע"א ש'סימנא מילתא היא'. כוונת הסימנים היא לעורר את האדם לאותם דברים שהם מסמלים.
המאירי בחיבור התשובה (מאמר ב פרק ב) מסביר שכוונת הסימנים היא, שגם בזמן הסעודה שהיא הנאת הגוף צריך האדם לזכור את עניני התשובה והסליחה, לכן אוכלים מאכלים שמזכירים זכויות וגזר דין טוב וכו'.
שחרית – בסיומו "אבינו מלכנו"
אין אומרים הלל בראש השנה, לפי שספרי חיים ומתים פתוחים לפני הקב"ה, ואיך נאמר שירה. ואף שאנו בטוחים שנצא זכאים, מכל מקום צריך להיות ירא וחרד מאימת הדין, ועל ידי זה יזכרנו ה' לזכות. (שו"ע ומשנ"ב תקפד)
קריאת התורה
בהוצאת ספר תורה אומרים ג' פעמים י"ג מידות, רבונו של עולם, וג' פעמים "ואני תפילתי". כשאומרים: "אחד אלוקינו" לאחר "קדוש", מוסיפים "ונורא" שמו.
מוציאים ב' ספרי תורה, בספר תורה ראשון קוראים חמשה קרואים מ-"וה' פקד את שרה" (פרשת וירא). לאחר הקריאה מניחים ספר שני ואומר בעל הקורא חצי קדיש. בספר השני קוראים למפטיר "ובחודש השביעי" (פרשת פנחס). מפטירים: "ויהי איש אחד מן הרמתים" (שמואל א' א, א).
נוהגים לקרוא לתורה את בעלי התפילה. ומי שנוטל שכר בעד תפילתו אין נוהגים לקרותו (אורח חיים תקפד סעיף ב' ברמ"א ובמשנה ברורה ס"ק ט).
תקיעות שופר – אין להפסיק בדיבור!
מדאוריתא חייב לשמוע 9 תקיעות, אבל כבר קבעו כי חובה לשמוע 100 תקיעות היוצאים משופר. לפני התקיעות מברכים וברכה זו נאמרת לכל התקיעות, דמיושב ולתפילת מוסף, לכן, אין להפסיק בדיבור מברכת התקיעות עד סוף התקיעות שאחרי מוסף. אין לומר 'יהי רצון' שבין התקיעות. איסור זה אמור הן על בעל התוקע והן על ציבור השומעים. אם הדיבור הוא לא מעניין התקיעות ואפילו אמר איזו תפילה – צריך לחזור ולברך על התקיעות (אורח חיים ובמשנה ברורה תקצב, ב, ס"ק יד, ובער הציון ס"ק כא).
בשו"ת רבבות אפריים (ח"א סימן שצז) הביא בשם הגר"ח קנייבסקי שגם נשים השומעות תקיעת שופר צריכות להזהר שלא להפסיק באמצע שלושים התקיעות, אף שמעיקר הדין הן פטורות משמיעת שופר.
תפילת מוסף
לכתחילה יש להתחיל בתפילת מוסף לפני זמנה של מנחה גדולה (13.08 שעון ת"א). במקום שנוהגים לתקוע באמצע מוסף של לחש, יחיד העומד עדיין באמצע הברכה מפסיק בתפילתו להאזין לתקיעות, ורק אחרי שגומר את הברכה אומר 'היום הרת עולם' (במקום שבמחזור).
מנחה
המתפללים מנחה גדולה מיד אחרי תפילת מוסף, לפני הסעודה, לדעת הגר"א אין אומרים 'אבינו מלכנו'.
תשליך
לאחר תפילת מנחה וקודם שקיעת החמה, ביום הראשון של ראש השנה נוהגים ללכת לים, או לנהר או למקום שמצויים שם מים, לאמירת תשליך (משנה ברורה תקפג ב, ח, וברמ"א).
ליל ב' של רה"ש:
הדלקות נרות וקידוש ליל ב' של ראש השנה:
יש להזהר בהכנת הנרות. אין להכין בעוד יום את הנרות. אין לחמם נר כדי להדביקו בפמוטים. אם אין לו פמוטים נוספים מותר לנקות את השפופרת כדי לתת בו את הנר.
מדליקים בהעברת אש. מברכים להדליק נר של יום טוב ושהחיינו. רצוי להניח פרי חדש או ללבוש בגד חדש והאשה או האיש בהדלקת הנר או הקידוש יכוונו בשהחיינו גם על זה. אם אין פרי חרש או בגד יברכו בכל זאת שהחיינו. יש להזהר שלא לכבות את הנר שממנו העבירו להדלקת הנרות.
ליל ב' של רה"ש: מתפללים ערבית רק לאחר צאת הכוכבים בוודאות. אף בבית לא יכינו שום דבר להדלקת נרות, לסעודה וכדומה רק לאחר צאת הכוכבים – יניח לפני הקדוש ובהדלקת הנרות פרי חדש או ילבש בגד חדש ויכוון בשהחיינו גם על זה.
יום ב' של רה"ש תפילה כמו ביום הראשון.
קריאת התורה
בהוצאת ספר תורה אומרים ג' פעמים י"ג מידות, רבונו של עולם, וג' פעמים "ואני תפילתי". כשאומרים: "אחד אלוקינו" לאחר "קדוש", מוסיפים "ונורא" שמו.
מוציאים ב' ספרי תורה. בראשון קוראים חמשה קרואים בפרשת העקידה: "והאלקים נסה את אברהם".
נוהגים שלא להוסיף על חמשה הקרואים. לאחר הקריאה מניחים ספר שני ואומר בעל הקורא חצי קדיש. בספר השני קורא למפטיר כמו ביום הראשון ומפטירים: "כה אמר ה' מצא חן במדבר" (ירמיהו לא, א).
תפילת מוסף
לכתחילה יש להתחיל בתפילת מוסף לפני זמנה של מנחה גדולה (13.06 שעון ת"א). במקום שנוהגים לתקוע באמצע מוסף של לחש, יחיד העומד עדיין באמצע הברכה מפסיק בתפילתו להאזין לתקיעות, ורק אחרי שגומר את הברכה אומר 'היום הרת עולם' (במקום שבמחזור).
מוצאי יום טוב
ערבית, אומרים אתה חוננתנו. אם טעה ולא אמר לא חוזר. הבדלה יין והמבדיל (בלי בשמים ונר).
זמן קידוש לבנה
ממוצאי שבת ו' בתשרי ועד ליל שני י"ד בתשרי. נוהגים לקדש את הלבנה במוצאי יום כיפור.
עשרת ימי תשובה: השינויים והתוספות בקדיש ובתפילה כמו בראש השנה. 'שיר המעלות ממעמקים' בין 'ישתבח' לקדיש. באשכנז אין אומרים. העומד בין פרק לפרק בפסוקי דזמרה רשאי לאמרו עם הציבור.
יום חמישי – צום גדליה - תענית ציבור. נוהגים בתענית זו כבשאר התעניות, וקוראים בתורה בשחרית ובמנחה. ש"ץ אומר "עננו" בשחרית והציבור במנחה. הצום מתחיל עם עלות השחר.
זמני הצום: תחילת הצום – סיום הצום (אתר ישיבה)
ירושלים 5:17 . 18:55
תל-אביב 5:18 18:53
חיפה 5:18 18.54
באר שבע 5:18 18:55
אילת 5:18 18:52
עזה 5:20 18:55
שבת שובה פרשת וילך
ההפטרה: "שובה ישראל" (הושע יד, א).
אומרים אב הרחמים ומזכירים נשמות.
במנחה אומרים "צדקתך". בערבית אין אומרים: "ויהי נועם... ואתה קדוש".
יום שלישי בערב – מנהג כפרות.
יום הכפורים
"ירצה צום עמך אשר דמו לך מזה. חשוב חלבו כעל זבח וקרבנו אל תבזה. חתום עליו אות חיים ותפלתו תחזה".
יום רביעי – ערב יום כיפור – שחרית: סליחות בקצרה ללא נפילת אפיים. אין אומרים מזמור לתודה. אין אומרים תחנון ואין אומרים למנצח. אין אומרים אבינו מלכנו.
חייב להרבות בסעודה, ואסור להתענות אפילו תענית חלום. רוחצין וטובלין, אפילו אבל בתוך שבעה רוחץ וטובל סמוך לשקיעת החמה.
מהלכות התשובה
מלבד הוידויים שביום הכפורים, חייב כל אדם להתוודות במנחה של ערב יום הכפורים, לפני הסעודה המפסקת, מחשש שתקרה לו תקלה בסעודה, שישתכר או חלילה יחנק, ולא יוכל להתוודות אחר כך (שולחן ערוך ומשנה ברורה תרז, א). יש אומרים שצריך להתוודות גם אחרי הסעודה המפסקת קודם שקיעת החמה, ונוהגים להחמיר כדבריהם, ויוצאים ידי חובת וידוי זה ע"י אמירת 'תפילה זכה' (האשכנזים) או באמירת 'לך אלי תשוקתי' (ספרדים) (שם וכן בתוספות יוה"כ ביומא פז, ב).
מנחה: אחרי אלקי נצור בתפילה אומר: "יהיו לרצון, ואח"כ וידוי ועל חטא. באמצע הוידוי ועל חטא יכול להפסיק לקדושה, לפסוקים "קדוש קדוש" ו"ברוך כבוד", לאמן יהא שמיה רבא בקדיש ואחר דאמירן בעלמא, לאמן אחר אתה קדוש ואחרי שומע תפילה, לתיבת "מודים אנחנו לך", והכל כדין באמצע קריאת שמע. ואם שכח ולא אמר "יהיו לרצון" קודם הוידוי, יאמר זאת במקום שעומד קודם שמפסיק לנ"ל. (וכך הדין כשעומד באלוקי נצור כל השנה). לא אומרים אבינו מלכנו.
סעודה מפסקת . מפסיקין לאכול מבעוד יום.קודם שהולכים לבית הכנסת מברכים הילדים שיאריכו ימים ויהיו עובדי ה'. ואיש את רעהו יפייס. זכות גדולה למחול מחילה גמורה לכל אלה שצערוהו.
יום רביעי בערב יום כפורים: מתעטפים בטלית בעוד יום בברכה. אומרים תפילה זכה ומקבלים חמשת העינויים. מוציאים שני ספרי תורה ע"י שני זקנים וחשובים העוטרים את הש"ץ, ואומרים על דעת המקום וכל נדרי.
ערבית – בקריאת שמע אומרים ברוך שם... בקול רם. בסיום אומרים ארבעה מזמורים ראשונים שבתהילים. אומרים שיר היחוד בשלמות ושיר הכבוד.
שחרית: קריאה בתורה: מוציאים שני ספרי תורה. י"ג מדות ורבש"ע. בספר הראשון קוראים ששה בפרשת אחרי מות. בספר השני קוראים למפטיר בפרשת פנחס. ההפטרה: "ואמר סלו סלו" (ישעיהו נ"ז, א).
אומרים הזכרת נשמות.
מנחה: מוציאים ספר תורה. קוראים בפרשת אחרי מות ל-שלשה קרואים. ההפטרה: ספר יונה.
נעילה: להזהר להתפלל כשהחמה בראש האילנות. בתפילה אומרים וחתום. קודם חזרת הש"ץ פותחים ארון הקודש עד אחר התפילה.
יום הכיפורים - הצום
אחת ממצוות היום היא הצום. אך יש אנשים שהצום עלול לסכן אותם, מפאת מחלה וכד'. הללו חייבים להיוועץ לפני יום הכיפורים ברופא היודע בחומרת יום הכיפורים ואפשר לסמוך עליו להלכה. על פי קביעתו יש לשאול שאלת חכם (רב), אשר יורה בשעת הצורך לאכול או לשתות בשיעורים מסויימים (פחות מכשיעור אכילה או שתייה).
מיום כפור עד אחרי ראש חודש חשון לא אומרים תחנון.
הימים שבין יום כיפור לסוכות
למחרת יום כיפור יש הנוהגים להקדים קצת לתפילת שחרית, שלא יראה שאנו נכנעין לקב"ה רק בעת שאנו צריכים לבקש דיננו (משנה ברורה תרכד, יד). אין אומרים תחנון בימים אלה, אבל "למנצח" ו"אל ארך אפיים" בימי שני וחמישי אומרים. במנחה בשבת לא אומרים "צדקתך" וגם לא קוראים פרקי אבות וברכי נפשי (משנה ברורה תרכד, יח).
שבת פרשת האזינו
ההפטרה: "וידבר דוד" (שמואל ב' כב, א). לפי הרמב"ם (למנהג התימנים): "כה אמר ה' אלקים ולקחתי.." (יחזקאל יז, כב עד סוף פרק יח).
אין אומרים אב הרחמים ואין מזכירים נשמות.
במנחה אין אומרים "צדקתך". בערבית אין אומרים: "ויהי נועם... ואתה קדוש". אומרים ויתן לך.
חג הסוכות
והשיאנו ד' אלוקינו את ברכת מועדיך לחיים ולשלום לשמחה ולששון. חג שמח וגמר טוב!
כניסת החג: יום שני בלילה. הדלקת הנרות תעשה בסוכה, ואם קשה הדבר, יש להדליק את הנרות מאחורי חלון שנשקף אל הסוכה, כך שיוסיפו אורה ושמחה ליושבים בסוכה (שולחן ערוך תרל"ט שע"צ כ'). מברכים: להדליק נר של יו"ט. אישה המדלקת תברך שהחיינו.
ערבית: תפילת חג
הקידוש: מקדשים בישיבה או בעמידה כפי שנוהגים תמיד. בסוף הקידוש יאמר: ברכות לישב בסוכה ושהחיינו (שולחן ערוך תרמ"ג). בברכת שהחיינו יש לכוון: על החג עצמו, על עשיית הסוכה, ועל הישיבה בסוכה. אם הפך את הסדר ואמר מקודם שהחיינו, יצא(שו"ע תרמ"א תרמ"ג ומ"ב) . המתארח אצל חברו, יוכל אף הוא לכוון לפטור בברכת שהחיינו את עשיית סוכתו שלו. הרמב"ם המחבר והגר"א: מקדש ומברך לישב בסוכה בעמידה, ואח"כ מתישבים (המקדש והשומעים) ומברך שהחינו(תרמ"ג סק"ד) .
המסובים היוצאים בקידוש מפי אחר ושומעים גם ברכת לישב בסוכה אומר המקדש ומוכנים לצאת בקידוש לא יאמרו עוד פעם לישב בסוכה. ואחר יברך שהחיינו. ויאמר אושפיזין.
ליל ראשון חובה לאכול כזית פת בסוכה, וצריך לכוון על מצוות עשה כמו באכילת מצה בליל ראשון של פסח.
כל שבעה ימים עושה סוכתו קבע וביתו עראי.
איגוד ארבעת המינים: יש לאגוד את הלולב עם ההדסים והערבות. וזאת ע"י שני קשרים זה ע"ג זה, או ע"י קשר וכריכה, ואין מועיל ע"י כריכה ותחיבה לחוד. תחיבה של המינים בסלסלה, נחשבת "איגוד" (שולחן ערוך תרנ"א סקי"א סק"ח). הטפח העליון של שדרת הלולב יהיה פנוי ללא כל קשר, ויבלוט למעלה מראש ההדס (שולחן ערוך תרנ"א סקי"ד תר"נ ב').
שחרית – נטילת לולב. נוטל האתרוג בשמאל כשהוא מהופך והלולב בימינו ומברך על נטילת לולב ושהחיינו, אח"כ הופך האתרוג כשהפיטם למעלה ואז מכוון לצאת בנטילת הלולב. ומנענע.
סדר הנענועים - בהלל
למנהג אשכנז סדר הנענועים הוא: מזרח – דרום – מערב צפון – מעלה – מטה.
למנהג עדות המזרח וקהילות החסידים: דרום – צפון – מזרח – מעלה – מטה – מערב.\
נענועים על פי האר"י ז"ל הם ימין, שמאל, קדימה, למעלה, למטה, אחורה, ועומדים עם הפנים לצד מזרח. ביד ימין נוטלים את הלולב שאגודים בו ההדסים והערבות, וביד שמאל את האתרוג.
בבית כנסת אחד לא יהיו מקצתם נוהגים מנהג נענועים זה ומקצתם נוהגים מנהג נענועים אחר, מפני משום "לא תתגודדו" – לא תעשו אגודות אגודות (יבמות יג, ב).
באשר לאיטר, לדעת המחבר ינהג ככל אדם, לדעת הרמ"א יחליף את הידיים (תרנ"א ג' ס"ק ט"ו י"ט). יש להצמיד את האתרוג אל ג' המינים בעת הנטילה והנענועים (שם י"א), ויזהר שלא יחצוץ הסידור בין ידו למינים. שכח לברך על נטילת הלולב, יוכל לברך טרם הנענועים, כי הנענוע הוא מן המצוה. ואם כבר נענע, לא יברך,(ובשע"צ הובאה דעה אחרת של הגר"א) (סקכ"ו). לא בירך שהחינו ביום הראשון, מברך בנטילה של היום שאחריו (תרמ"ד סק"ג).
קריאה בתורה : מוציאים 2 ספרים לקריאת התורה. בראשון 5 קרואים בפרשת אמור (ויקרא כב, כז). בשני קורא למפטיר בפרשת פנחס (במדבר כט, יב). ההפטרה : "הנה יום בא" (זכריה יד, א).
בחול המועד אין מניחים תפילין, תפילה של חול ויעלה ויבוא, הלל, הושענות ומוסף של חג.
אבל על אביו או אמו, כל י"ב חודש, ועל שאר קרוביו כל ל' יום אינו מקיף את הבימה בעת אמירת ההושענא. כדי שלא יראה אבלותו בפרהסיא מהדרים שהאבל יהיה מחזיק את ספר התורה בשעת הקפת
קריאה בתורה בחול המועד
קוראים בתורה בקרבנות החג שבפרשת פנחס, קוראים לארבעה קרואים רק בפסוקי הקרבן של אותו יום. לכל הקרואים קורא אותו הדבר. מי ששמע כבר את הראשון אינו פטור מהשאר וחייב בשמיעת כל הקרואים.
יום ראשון בערב, ליל הושענא רבה. נוהגים לקיים תיקון ולהיות ערים לקראת הוצאת פתקי "גמר טוב". שחרית עד ישתבח מתפללים כביום טוב. אחרי ישתבח אומרים "שיר המעלות" ובהוצאת ספר תורה אומרים י"ג מידות. אחרי הלל אומרים את כל ההושענות וחובטים הערבה.
יום שני ליל שמחת תורה: בהדלקת הנרות מברכין שהחיינו. ז' הקפות עם ספרי תורה. לאחר ההקפות נוהגים לקרוא לתורה לשלשה "וזאת הברכה".
שמחת תורה שחרית : הקפות, בקריאת התורה נוהגים לעלות את כל הקהל, בפרשת וזאת הברכה. חתנים, מפטיר "ביום השמיני". ההפטרה: "ויהי אחרי מות משה" (יהושע א, א). הזכרת נשמות, אב הרחמים (אף שיש ברית מילה).
יזכור: לפני מוסף מזכירים נשמות. השנה נזכור ונזכיר את נרצחי עמנו מהאסון הנורא והקשה ביותר שהתרחש עלינו בשמחת תורה אשתקד. יהי זכרם קדוש וברוך!
תפילת גשם : מתחילים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" במוסף (גשם, ג בסגול ולא בקמץ).
מדיני ישיבה בסוכה: א. מצוי במקומותינו שהסוכה ממוקמת במקום שחלקו מקורה בתקרה. בסוכה מעין זו יש להקפיד על כך, שרובו של השולחן יהיה תחת הסכך הכשר (תרל"ד שעה"צ ו'). לפעמים פורשים מפה על 2 שולחנות צמודים זל"ז, ונעשו כשולחן אחד, ויש לשים לב לזה! ב. אם כבה האור בסוכה וא"א לתקן, רשאי לאכול בביתו. "מצטער" שהחמיר על עצמו לאכול בסוכה, פעמים שמקבל שכר ופעמים שלא, וכדלהלן: אם אכל בה בעת הגשם או בחשיכה, אינו מקבל שכר, וכמובן שאינו מברך לישב בסוכה. וכן הדין כאשר כבה האור בסוכתו, ומתוך רגשי בושה הלך לסוכת חברו. אך אם התגבר והלך אליה בהרגשה טובה, מברך ונוטל שכר (ביה"ל תרל"ט תר"מ ס"ק כ"ב).
הלל והושענות
בימי החג אומרים הלל שלם תוך שמחזיקים בארבעת המינים. ראוי להקפיד, כי ש"ץ יאמר לבדו את ארבעת פסוקי 'הודו' והציבור יענה אחרי כל פסוק 'הודו'. בפסוקי 'הודו' מנענעים בלולב. לדעת המחבר מנענעים רק בפסוק 'הודו'. אין מנענעים כשעונים 'הודו' בפסוקים האחרים. לדעת הרמ"א מנענע ש"ץ בשני הפסוקים 'הודו' ו'יאמר נא ישראל' והקהל מנענע בכל 'הודו' שעונים אחריו. כן מנענעים פעמיים במילים 'אנא ה' הושיעה נא', ובסוף ההלל ב'הודו'.
אמירת הושענות
לאחר סיום הלל, קודם קדיש תתקבל, מקיפים את הבימה פעם אחת, ובהושענא רבה 7 פעמים, עם הלולב והאתרוג, זכר למקדש שהיו מקיפים את המזבח, ויאחז את הלולב ביד ימין והאתרוג לשמאלו. אם קראו קודם בתורה יאמר ההושענות אחר קריאת התורה. קודם לתחילת הושענות נוהגים להעלות ספר תורה אחד על הבימה עד לסיום ההושענות. כתב בקיצור שולחן ערוך (קלז, יא) שמשאירים את ארון הקודש פתוח עד אחר אמירת ההושענות. בשעת ההקפה אומרים את סדר ההושענות.
מי שאין לו ארבעה מינים אינו מקיף את הבימה כשאומר הושענות.
אבל על אביו או אמו, כל י"ב חודש, ועל שאר קרוביו כל ל' יום אינו מקיף את הבימה בעת אמירת ההושענא. כדי שלא יראה אבלותו בפרהסיא מהדרים שהאבל יהיה מחזיק את ספר התורה בשעת הקפת הבימה.
קריאה בתורה בחג
מוציאים 2 ספרים לקריאת התורה. בראשון 5 קרואים בפרשת אמור (ויקרא כב, כז). בשני קורא למפטיר בפרשת פנחס (במדבר כט, יב). ההפטרה: "הנה יום בא" (זכריה יד, א).
תפילת חול המועד:
אין מניחים תפילין. בשחרית מתפללים תפילת חול ומוסיפים יעלה ויבוא. אומרים הלל שלם, הושענות, קריאה בתורה ותפילת מוסף. השוכח יעלה ויבוא בחול המועד: אם נזכר טרם עקר רגליו – חוזר לרצה, ומרצה מתפלל עד סיום התפילה כולל יעלה ויבוא. לאחר שעקר רגליו, וגם אם נזכר אחר מוסף, יחזור לתחילת תפילת העמידה (משנה ברורה תכב, ד). עבר זמן שחרית – ישלימנה במנחה.
שליח ציבור ששכח יעלה ויבוא בחזרת הש"ץ, אם נזכר טרם סיים שים שלום – חוזר לרצה (על פי הרמא במשנה ברורה שם), אבל הכהנים לא ישאו כפיהם בשנית (שו"ת הר צבי אורח חיים א, סה).
המתפלל בטעות בחול המועד תפילת יום טוב – חוזר ומתפלל כראוי.
קריאה בתורה בחול המועד
קוראים בתורה בקרבנות החג שבפרשת פנחס, קוראים לארבעה קרואים רק בפסוקי הקרבן של אותו יום. לכל הקרואים קורא אותו הדבר. מי ששמע כבר את הראשון אינו פטור מהשאר וחייב בשמיעת כל הקרואים.
שבת חול המועד
ערש"ק: פותחים ב"מזמור לדוד", ומדלגים חלק מהבתים ב"לכה דודי". לנוסח אשכנז פותחים ב"מזמור שיר ליום השבת".
שחרית: הלל, הושענות ולא נוטלים לולב. אין מקיפים את הבימה וגם לא מוציאים ספר תורה מהארון, רק פותחים את הארון.
יש נוהגים לקרוא "קהלת". במגילה כשרה מברך "על מקרא מגילה" ו"שהחיינו". מוציאים 2 ספרי תורה. בראשון 7 קרואים בפרשת כי תשא (שמות לג, יב). בשני מפטיר בפרשת פנחס. ההפטרה: "והיה ביום ההוא" (יחזקאל לח, יח).
ראוי לשים לב: בשונה משבת חול המועד פסח שבו קורא ההפטרה מסיים הברכות וחותם: "מקדש השבת", בשבת חול המועד סוכות מסיים הברכות וחותם: "מקדש השבת וישראל והזמנים".
במנחה אין אומרים צדקתך. במוצש"ק: בערבית אין אומרים ויהי נועם. אומרים ויתן לך.
יום ראשון ליל הושענא רבה . נוהגים לקיים תיקון ולהיות ערים לקראת הוצאת פתקי "גמר טוב".
בהושענא רבה אחרי 'תיקון ליל הושענא רבה', בתפילת שחרית אומרים פסוקי דזמרה כנהוג בשבת ויום-טוב, אך אומרים גם 'מזמור לתודה' ואחרי ישתבח "שיר המעלות" ומתפללים שמונה עשרה של חול. ביום זה מקיפים את הבימה שבע פעמים ומרבים בפיוטי הושענות (שתהא השנה ברוכה במים). יש הנוהגים להוציא לבימה 3 ספרי תורה ולא רק אחד כבשאר ימי חול המועד. האשכנזים נוהגים להניח את ארבעת המינים לפני 'תענה אמונים' ולוקחים בידם את הערבות. אחרי החזרת ספרי התורה להיכל אומר הש"ץ קדיש וחובטים את הערבות. לנוסח אשכנז חובטים אחרי הקדיש ובקהילות החסידים אחרי 'דאמירן בעלמא ואמרו אמן' לפני 'תתקבל'. אין לחבוט את הערבה כל עוד לא הוחזרו ספרי התורה להיכל. הספרדים נוהגים לחבוט הערבות אחרי 'עלינו' ואחריה אומרים 'הודו' הגדול ו'נשמת כל חי'.
יום שלישי שמחת תורה:
יום שני בערב: כניסת החג: הדלקת הנרות מברכים: להדליק נר של יו"ט. אישה המדלקת תברך שהחיינו.
ערבית: של חג. ז' הקפות עם ספרי תורה. לאחר ההקפות נוהגים לקרוא לתורה לשלשה "וזאת הברכה".
שחרית: הקפות, בקריאת התורה נוהגים לעלות את כל הקהל, בפרשת וזאת הברכה. חתנים, מפטיר "ביום השמיני". ההפטרה: "ויהי אחרי מות משה" (יהושע א, א). הזכרת נשמות, אב הרחמים (אף שיש ברית מילה).
תפילת גשם: "משיב הרוח ומוריד הגשם (גשם, ג בסגול ולא בקמץ).
העלון מוקדש לזכר ולע"נ שפרה קרוטהמר ז"ל, נפטרה ב- י"ד בתשרי תשמ"ז. יהי זכרה ברוך!
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הלכות שטיפת כלים בשבת
למה ללמוד גמרא?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך יוצרים את השבת ?
איך מוסרים את הנפש בימינו?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
האם מותר לפנות למקובלים?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
ארץ החיים – הקשר המיוחד שלנו לארץ
כאב הגלות ותקוות הגאולה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
