ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
חכמים מדריכים אותנו בשתי הדרכות: "אל תהי צדיק הרבה", "אל תרשע הרבה" 1 . הרב קוק עומד על השאלה, מדוע הלשון בשני המשפטים אינה מקבילה? מדוע אצל הצדיק נאמר "אל תהי צדיק הרבה" ולא "אל תצדק הרבה", בדומה ללשון שנאמרה לגבי הרשע "אל תרשע הרבה"?
מבאר הרב קוק, שביחס לכל דבר חיובי יש ערך בעצם השאיפה אליו, ויש ערך ביציאתו אל הפועל. מבחינת השאיפה, האדם צריך לשאוף להיות צדיק הרבה יותר מערכו ולשאוף לגדולות, כפי שאמרו חכמים "חייב אדם לומר אימתי יגיעו מעשי כמעשה אברהם יצחק ויעקב" 2 . לעצם השאיפה לדברים גדולים, עוד לפני שלב המימוש בפועל, יש ערך גדול מאוד (ראה על כך במקור מספר 1, שיובא לאחר השיעור). אולם, דברים אלו נכונים רק מבחינת השאיפות. בפועל צריך כל אחד להכיר את יכולתו וערכו, ועל כן אמרו חכמים "אל תהי צדיק הרבה". ברמת ה'בפועל' אל לו לאדם להיות צדיק הרבה יותר מערכו. בפועל אדם צריך לעשות את מה שהוא יכול, ולא לשאוף לעשות ברגע זה יותר ממה שהוא יכול. השאיפה הכללית צריכה להיות הרבה יותר גדולה ממה שהאדם יכול עכשיו, אך צריך אדם להבדיל בין עצם השאיפה הכללית לגדולות לבין המימוש שלה בפועל, שצריך להיות לפי היכולת והכוחות.
מדוע הדרכה זו היא כה חשובה? כן משברים גדולים אצל אנשים נובעים מהפער בין הרצון לבין המימוש שלו. המצב שהם רוצים להספיק משהו ולא מספיקים מאכזב אותם מאוד, ולפעמים דבר זה פוגע בהם אף יותר מאשר שאיפות רעות, כי האכזבה גורמת לתסכול שמונע כל עשיה חיובית. האדם צריך לדעת שאמנם עצם השאיפה היא דבר גדול מאוד, טוב מאוד לשאוף לגדולות, ויחד עם זאת בפועל היכולת להתקדם היא צעד אחרי צעד, כל אדם לפי מקומו ושעתו, ומכל צעד שהאדם עושה הוא צריך לשמוח מאוד.
נמצא שבשאיפות טובות - האדם צריך לשאוף לגדולות ולא לפחד, להציב רצון מאוד גבוה, ויחד עם זאת לשים לב שהרצון הזה לא יפגע בהתקדמות אם הוא אינו מתממש בשלמות. הישום של הרצון הוא תהליך ארוך, לאט לאט, עם עליה ממדרגה למדרגה, כל יום ביכולת שלו וכל חודש בקצב שלו, ובספו של דבר מתקרבים למגמה הגדולה.
הסברנו מדוע ביחס לצדיקוּת נאמר "אל תהי צדיק הרבה", ולא "אל תרשע הרבה". מדוע ביחס לרשעה נאמר "אל תרשע הרבה", ולא "אל תהי רשע הרבה"? המשפט 'אל תרשע הרבה' עוסק ברמת השאיפה, וזאת משום שביחס לרשעה - לא רק ברמת המעשה לא טוב לעשות דברים רעים, אלא גם עצם השאיפה אליהם אינה טובה. כאן מתעוררת מיד השאלה, וכי לקצת דברים רעים כן ניתן לשאוף? מסביר הרב שאכן אם מנהיגים את היצר והתאווה במינון הנכון הרי הם חיוביים. הבעיה מתחילה רק כאשר התאווה מתפשטת לכיוונים שליליים, אבל במינון הנכון התאווה היא קיומו של עולם, וכפי שאומרת הגמרא שאנשי כנסת הגדולה רצו לבטל את יצר העריות, ואז הפסיקו התרנגולות להטיל ביצים 3 . לכן אמרו חכמים "אל תרשע הרבה", כל דבר צריך להיות בגבולות שלו.
מה עושים כשאי אפשר לתקן?
בספרו "אורות התשובה" מדריך אותנו הרב הדרכה מעשית בעניני תשובה, הנובעת מדברים אלו (ראה על כך במקורות 2-3, שיובאו אחרי השיעור).
לפעמים אדם רוצה לתקן משהו, אך הוא מרגיש שאין לו כח לכך. יש בו דברים מקולקלים שאין הוא יכול לתקן, למשל בדברים שבין אדם לחבירו, או בעניני ממונות, שכעת אין לו יכולת להחזיר את מה שהוא חייב ובלי התיקון בפועל אי אפשר לשוב בתשובה, או שיש לו נטיות שעדיין אין לו כח לתקנם. הוא רוצה להתחזק בעבודת ה', בתפילה ובעשיית טוב, אולם יש תחום מסוים שבו יצרו עדיין מתגבר עליו, הוא מנסה ונכשל, ואינו מצליח לכבוש אותו. מציאות כזו יכולה לגרום לאדם יאוש ומחשבה 'אם איני יכול לתקן הכל, מה שווה מה שאני כן עושה?'
מלמד אותנו הרב שמחשבה זו היא עצת היצר הרע, ואסור לאדם להתייאש מהעובדה שאינו יכול לתקן הכל בבת אחת. כל דבר שמתעורר ברצונו של אדם לתקן ואותו הוא יכול לתקן עכשיו - יתקן, ואם הוא יעשה זאת אז אחר כך יוכל לתקן גם מה שאינו יכול לתקן בשלב זה. טוב מאוד שהאדם רוצה לתקן הכל, וטוב מאוד שבפועל הוא יתקן את מה שהוא יכול, דבר קטן ועוד דבר קטן, ותיקון זה הוא מה שיתן לו בסופו של דבר את הכוחות לתקן גם את מה שעכשיו אין ביכולתו.
כך אדם מתקדם בדרך כלל בדרכי התשובה. לא בבת אחת, על ידי עשיית מהפכה כזו שתביא לכך שמהיום והלאה לא יהיו לו שום כשלונות ונפילות, כי לשם כך צריך סיעתא דשמיא מיוחדת. הדרך הרגילה היא אלא ללכת שלב אחרי שלב, ובדרך זו יוכל האדם להגיע בסופו של דבר אל התיקון השלם, לאט לאט הוא ימצא את הדרך להתגבר גם על דברים שהיום הם מאוד קשים לתיקון.
אנו צריך להאמין באמונת התשובה, להאמין בלב שלם שאדם ששב בתשובה נמחלים לו עוונותיו, ואם הוא שב בתשובה מאהבה גדולה אז הזדונות שהוא עשה נהפכים לזכויות. קשה להאמין לכך, וכי אם אדם מבקש סליחה העבירה שהוא עשה מתוקנת? אבל ריבונו של עולם אומר לנו "קחו עמכם דברים ושובו על ה'" 4 , גם את הדברים הקב"ה מחשיב כנדבה, כאילו אנו עושים פעולה של התנדבות מרצוננו הטוב, והוא חפץ בתשובתנו.
התקופה שאנו נמצאים בה היא תקופה מסובכת מאוד, ויש בה התעוררות כללית של הבנות, שיש הרבה דברים לתקן בהנהגה ובמציאות. בחודש הזה ובתקופה הזו כל אחד שמתקדם ומתקן הריהו מוסיף עוד אור, ומחזק את הבירור והכיוון הנכון. אנו מתפללים לריבונו של עולם שבמהרה נזכה לראות דרך בהירה, ונזכה לראות בבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן.
מקורות ללימוד מהספר "אורות התשובה"
1. פרק ט, סעיף א:
התשובה השרויה בלב תמיד, מוודאת לאדם את הערך הגדול של החיים הרוחניים, והיסוד הגדול, שהרצון הטוב הוא הכל, וכל הכשרונות שבעולם אינם אלא מילואיו, נעשה תוכן מוטבע בנפשו על ידי אור התשובה הקבוע בו... והוא בא להכיר את הטוב האמיתי של ההצלחה הגמורה שאינה תלויה כי אם באדם עצמו, ולא בשום תנאי חיצוני, והוא רק הרצון הטוב... והצלחה זו היא האושר הגדול מכל אוצרות וסגולות, ורק היא מאשרת את כל העולם כולו ואת כל המציאות. כי הרצון הטוב, השורה בנשמה תדיר, מהפך הוא את כל החיים והמציאות לטובה, ומתוך העין הטובה שהוא מביט אז על ידה באמיתת המציאות, פועל הוא על המציאות ועל ארחות הסיבוך שבחיים שיצאו מכלל קלקולם, והכל פורח וחי באושר.
2. פרק יג, פסקה ט
אל יבהל אדם מפני המניעות שיש לו על התשובה. ואפילו אם התשובה קשה לו, מפני דברים שבין אדם לחבירו, ואפילו כשהוא יודע בדעתו שאינו יוצא ידי חובתו, ומתוך איזה רפיונות אינו יכול לתקן את הענינים שבינו לבין חבריו, אל יניח בלבבו שום חלישות דעת הגורמת להקטין יקרת ערכה של התשובה. ואין ספק שמתוך ההשלמה בכל מה שאין לו מניעות יזכהו השי"ת לתקן בכי טוב גם את כל הדברים שיש לו עליהן מניעות גדולות שאי אפשר לו לנצחן.
3. פרק יד, פסקה ד:
מה שמוטבעים לפעמים במניעות גדולות, בין בענינים שבין אדם למקום, בין בענינים שבין אדם לחבירו, לא יעכב כלל את התשובה הרוחנית. וכיון שמבקשים לשוב אל ד' שבים, והאדם מתחדש כבריה חדשה. והציצים המעשיים, שצריכים לזירוז גדול לתקנם, יצפה עליהם תמיד לתקנם, ויסגל לעצמו מידת השפלות ביותר כל זמן שלא תקן איזה דבר בפועל, ממה שיש לו לתקן בדרך מעשי, וישתוקק לתקון שלם. וממילא יבוא הדבר לידי כך שיעזרהו השי"ת לתקן הכל בפועל. אבל גם כשלא נזדמן לו עדיין התיקון, בין מצד מניעות חיצוניות או מצד מניעות פנימיות, שעדיין אין רצונו תקיף כל כך, וההסכמה לדרכי התיקונים המעשיים עדיין לא באה לו בהשלמה, מכל מקום יאחז בתשובה הרוחנית בכל עז ואומץ, ויהיה תקיף בדעתו, שסוף כל סוף אחוז הוא בתשובה, שהיא ענין יקר מכל מה שבעולם, וירבה בתורה, במידות טובות, בחכמה ובהנהגה ישרה בכל מה דאפשר לו, וישפך שיחו בתפילה לפני קונו להוציא אל הפועל את חלקי התשובה שעדיין לא יצאו אל הפועל, בעבור עצמו ובעבור כלל ישראל ובעד כל העולם כולו ובעד התיקון הכללי של השכינה, אור ה' בעולם, שיהיה בתכלית השלמות, וישתוקק שכל הנשמות תהיינה מתוקנות ונהנות מזיו השכינה, והכל ישבעו טוב ושפעת חיים.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ח - ט(1)
שיעור מס' 95
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
