^ 1.
בראשית כח, טו.^ 2.
בראשית לד, ל.^ 3.
ירושלמי יומא פ"א, ה"ד.^ 4.
ראה ירושלמי יומא פ"א, ה"ד.^ 5.
דברים ו, טז.^ 6.
שקלים פ"ו, מ"ד.^ 7.
ירושלמי שקלים פ"ו, ה"ג.^ 8.
פסחים סד ע"א-ע"ב.^ 9.
רבי יחזקאל סג"ל לנדא (בעל ה"נודע ביהודה") (פולין, אוקראינה-פראג שבצ'כיה), התע"ד-התקנ"ג - רבי יחזקאל לנדא (אפטא שבפולין-פראג), התע"ד-התקנ"ג - רבה של העיר פראג, ומגדולי פוסקי ההלכה בדורו ובדורות האחרונים בכלל. נודע בכינויו ה"נודע ביהודה" וה"צל"ח" על שם ספריו. בן למשפחת לנדו המיוחסת לרש"י. בילדותו למד עם אביו, וכבר בתקופה זו פלפל בתורה עם רבה של אפטא, רבי משה יעקב. עד גיל אחת עשרה למד אצל רבי יצחק אייזיק סג"ל מלודמיר, ובגיל בר מצוה נסע ללמוד בקלויז בברודי. בהיותו בן עשרים התמנה כאב"ד באחד מארבעת בתי הדין שפעלו בעיר ברודי ולאחר כעשר שנים התמנה כרב ואב"ד של יאמפול, יסד שם ישיבה שמשכה תלמידים רבים והחל להתפרסם כפוסק הלכה. בשנת התקט"ו קיבל את הרבנות בקהילת פראג, וכיהן בתפקיד זה עד מותו. בשנת התקל"ב (פרצה שרפה ששרפה את ביתו יחד עם כתביו. לאחר מכן החל לפרסם את חידושיו בשם "ציון לנפש חיה" (צל"ח), על שם אמו מרת חיה, וכן פסקים בהלכה בשם "נודע ביהודה", על שם אביו, רבי יהודה. ספרים נוספים שחיבר הם: "מראה יחזקאל" - הגהות על הש"ס, "דגול מרבבה" - הגהות על השולחן ערוך, "אהבת ציון" - דרשות בהלכה, "דורש לציון" - דרשות בהלכה, "דרושי הצל"ח" - דרשות באגדה.^ 10.
צל"ח פסחים סד ע"ב.^ 11.
רמב"ם הלכות קרבן פסח א, יא.^ 12.
יומא פ"ו, מ"ח.^ 13.
רבי ישראל ליפשיץ (גרמניה), התקמ"ב-התרכ"א - מגדולי חכמי אשכנז, כיהן כרב בגרמניה וכאב"ד בוורונקי, בחזדייש ובדאנציג שבצפון גרמניה (היום - גדנסק שבפולניה), והתפרסם בגאונותו ובצידקותו. פירושו למשנה "תפארת ישראל" הוא ביאור מפורט שעוסק בפשט המשנה ודן בדברי מפרשיה הקודמים, ומסכם את המסקנות העולות ממנה להלכה (במדור 'הלכתא גבירתא' בסוף כל פרק). הפירוש כולל הקדמות, מבואות וכללים מקיפים וחשובים לסדרים ולמסכתות, וכולל בתוכו ביאור קצר בשם 'יכין' והערות ארוכות בשם 'בעז'.^ 14.
ראה יומא לט ע"ב.^ 15.
פסחים ח ע"ב.^ 16.
שמואל א' טז, ב-ג.^ 17.
כיוצא בזה מצינו במקומות רבים, "שאף על פי שהיה הקב"ה מבטיח את הנביא או הצדיק, אף על פי כן הוא נשמר מללכת במקום סכנה. כמו שראינו ביעקב אבינו שהבטיח הקב"ה בעברו [בלכתו ל]ארם נהריים, ואמר לו: 'והשיבתיך אל האדמה הזאת...' (בראשית כח, טו), וכאשר שמע שעשיו בא לקראתו, 'ויירא יעקב מאד ויצר לו' (בראשית לב, ח). וכן דוד שהיה נמשך למלך על פי ה', היה בורח מפני שאול... והטעם, שאף על פי שהקב"ה עושה ניסים ונפלאות עם יראיו, ברוב [בדרך כלל] הם [נוהגים] על מנהג העולם" (רד"ק שמואל א' טז, ב).^ 18.
קידושין לט ע"ב.^ 19.
שבת לב ע"א.^ 20.
רבנו בחיי שמות יג, יח.^ 21.
ראה שמואל ב' י, יב.^ 22.
בית יוסף סימן תרע. וראה גם: מאירי שבת כא ע"ב; תוספות רא"ש שם.^ 23.
חידושי אגדות שבת כא ע"ב.^ 24.
מנחות פו ע"ב.^ 25.
רמ"א שולחן ערוך יו"ד סימן קטז, ה.^ 26.
שולחן ערוך חו"מ תכז, ט-י.^ 27.
שולחן ערוך יו"ד סימן קעט, ב.^ 28.
בית יוסף יו"ד סימן קעט, אות א ד"ה כתב הרמב"ם.^ 29.
עבודה זרה יח ע"א.^ 30.
ברכות סא ע"ב.^ 31.
ברכות ל"ג ע"א.^ 32.
קידושין כט ע"ב.^ 33.
סנהדרין קח ע"ב-קט ע"א.^ 34.
רבי יהונתן אייבשיץ (קרקוב שבפולין-אלטונה שבגרמניה), הת"נ-התקכ"ד - מגדולי חכמי ישראל בתקופת האחרונים. אביו, רבי נתן נטע, כהן כרב העיר אייבשיץ ומכאן הכינוי שנוסף לשמו. משנפטר עליו אביו גלה למקום תורה, לישיבת מהר"ם אייזנשטט בעיר פרוסטיץ הסמוכה לאייבשיץ. בשנת התע"א נשא לאשה את בתו של רבי משה יצחק שפירא. בסוף שנת התע"ד נפטר בפראג רבי שמעון ריישר ורבני העיר שזכרו את דרשתו המופלאה של רבי יהונתן בעת חתונתו בקשוהו לשאת דרשות מדי שבת בשבתו. לאחר זמן נתבקש לעמוד בראשות הישיבה שם. בשנת התצ"ז נבחר לכהן כרבה של פראג. בשנת התק"ב עבר למיץ לכהן על כסא הרבנות במקום בעל ה"פני יהושע" ובשנת התק"י החל לשמש כרבן של שלושת הקהילות הנכבדות אלטונא המבורג וואנזיבעק. כתב עשרות ספרים בנושאי הלכה, פרשנות, אגדה, וקבלה. בהם: "כרתי ופלתי" - חידושים וביאורים על טור יורה דעה (עד סימן קיא), "אורים ותומים" - על שולחן ערוך חושן משפט, "בני אהובה" - על רמב"ם הלכות אישות וגירושין, "בינה לעיתים" - על רמב"ם הלכות יום טוב, "ספר המדע" - על הלכות ריבית, "יערות דבש" - דרשות (ב חלקים), "תפארת יהונתן" - חידושים ופירושים לתורה, "אהבת יהונתן" - על ההפטרות, "חידושי רבי יהונתן אייבשיץ על סוגיות הש"ס" ו"מאמר יהונתן" - על הגדה של פסח.^ 35.
יערות דבש ח"א דרוש ז.^ 36.
במסכת בבא בתרא (קיט ע"ב) מובא כי בנות צלפחד לא נישאו עד גיל ארבעים שנה, ואף על פי ש"בת ארבעים שוב אינה יולדת, אלא שמתוך צדקניות הן נעשה להן נס", ופירש הרשב"ם שם: "היו בטוחות בצדקתן שיעשה להן נס כיוכבד, ולכך נתעכבו עד ארבעים שנה בשביל להינשא להגון להן".