ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מבט על התקופה
- מאמרים אקטואליים
תפקיד רב עיר – פקיד או מנהיג?
בעת הזאת, שבה יש ברחבי העיר תלמידי חכמים מובהקים, רבני קהילות פעילים ובתי כנסת מתפקדים, תפקיד רב העיר דורש עדכון מהותי. כל עוד רב העיר נתפס כפקיד בכיר במערך שירותי הדת, אין הצדקה ממשית לקיומו. כאשר המועצה הדתית מנוהלת בידי מחלקות מקצועיות, ובראשן רבנים האחראים על נישואין, כשרות, עירובין, מקוואות וקבורה - תפקיד רב העיר הקלאסי אכן נראה מיותר.
הערך המוסף של רב עיר איננו טכני אלא מנהיגותי: התוויית חזון, קביעת מדיניות הלכתית־ציבורית, חיבור בין אוכלוסיות, טיפוח רבני קהילות ובעלי תפקידים, הצמחת בתי הכנסת ועיצוב הנוכחות היהודית במרחב העירוני. לא פקיד אלא מנהיג רוחני, לא סקטוריאלי אלא כלל־ישראלי.
המנגנון: מינוי בעטיפת בחירות
לאורך ההיסטוריה, קהילות בחרו את רבניהן. הסמכות ניתנה מלמטה, מהציבור, ולא הונחתה מלמעלה באמצעות עסקאות פוליטיות. אלא שבמציאות הנוכחית, כמעט לא ניתנת לקהילות האפשרות לבחור את מי שינהיג אותן.
מפלגת ש"ס משקיעה מאמץ אדיר במינוי רבני ערים מטעמה, משתי סיבות עיקריות: שמירת הכוח התורני וההלכתי ברבנויות ובכשרויות, והבטחת ייצוג פוליטי דרך תפקיד רב העיר. בפועל, בכל מקום שבו נפתח הליך "בחירות" לרב עיר, מדובר לא אחת במינוי ידוע מראש, עטוף בפרוצדורה דמוקרטית.
בהוד השרון, גורמים מטעם המשרד לשירותי דת ונציגים מקומיים המזוהים עם ש"ס מינו את נציגי הגוף הבוחר, לצד חברי המועצה, מה שהבטיח מראש את תוצאת הבחירות. חלק מחברי הגוף הבוחר לא הסתירו כי יצביעו למועמד של ש"ס, סירבו להיפגש עם מועמדים אחרים, ואף סיפרו לאחר הבחירות שקיבלו הנחיה מפורשת לא לשוחח עימם "כדי לא להשתכנע".
כאשר מוסיפים לכך את העובדה שמשרד הפנים נשלט שנים רבות בידי ש"ס, ואת התלות המובנית של הרשויות המקומיות באישורים, תקציבים ושיתופי פעולה - מתקבלת מערכת לחצים פוליטית מתוחכמת, חוקית לכאורה, אך רחוקה מהליך בחירה חופשי. איני עוסק כלל בהתאמתו האישית של המועמד שנבחר, אלא בעצם היעדרו של הליך הוגן, ובהפקעת זכות הציבור לבחור את מי שהוא חפץ בו באמת. רבנים ציונים־דתיים שפועלים שנים רבות בעיר וזוכים להערכה לא התמודדו מלכתחילה, מתוך הבנה שאין סיכוי אמיתי בהליך שמוכרע מראש, ואל להם להתבזות בכך.
הפחד מרבנות בעיר ליברלית
הוד השרון מתגאה בהובלתה במדד הערים הליברליות בישראל. הנהגת העיר מקדמת תפיסת עולם חילונית ופלורליסטית: שינוי הסטטוס־קוו באמצעות תמיכה בתחבורה ציבורית ומסחר בשבת, חיזוק ארגוני נשים ולהט״ב במרחב העירוני, פיקוח הדוק על תוכני חינוך מחשש ל"הדתה" ודרישה ציבורית לשוויון במדינה, לרבות גיוס לכולם.
לכאורה, המועמדים מהציונות הדתית שהתמודדו לתפקיד היו אמורים להתאים לאופי התושבים. מהם היו רבני קהילות מעורבות בארץ ובחו"ל, מוסמכים לדיינות, אקדמאים, קציני מילואים, משרתי מילואים, תלמידי חכמים מובהקים הרואים ערך בשילוב תורה עם מדע, חברה ומדינה.
במהלך 30 ימים של מפגשים עם תושבים, אנשי חינוך ופעילים חברתיים, שמעתי שוב ושוב את אותו משפט: "אנחנו לא נגד היהדות. אנחנו מפחדים מהרבנות". זהו פחד ממשי מכפייה דתית, ממאבקים סביב שבת, חינוך, כשרות וקבורה. פחד מפגיעה בצביון של העיר הליברלית ביותר בישראל.
דווקא מתוך הקשבה לפחד הזה הצעתי לעירייה מודל אחר: רבנות מקצועית, שקופה, קצובה, שפועלת בשותפות מלאה עם הנהגת העיר ונבחרי הציבור. בין היתר הצעתי להקים ועדת היגוי ציבורית להוד השרון הליברלית - גוף מייעץ ומשותף שישמיע את קולות התושבים בנושאים רגישים, ישמור על הסטטוס־קוו של תושבי העיר, ויהפוך את הרבנות ממוסד חשוד למשאב עירוני מקובל. הצעתי גם לאגד תחת הרבנות העירונית את כל הארגונים החיוביים הפועלים בזהות יהודית ובשירותי דת, מתוך שקיפות ואמון ציבורי.
לכאורה בשורה לאומית - הרבנות תפעל עם התושבים ולמענם, תקיים שיח רציף עם נציגי התושבים כדי לדייק את עבודתה בנושאים רגישים, תקבל אמון רחב ותפחית את החשש שקיים.
הצעה שנדחתה – בגלל משמעות
למרבה הפלא, ההצעה נדחתה לא מפני שהייתה שגויה, אלא בגלל דבר עמוק יותר: היא נתנה לגיטימציה לרבנות במרחב החילוני. וכפי שאמר לי בכיר בעירייה בפשטות כואבת: "אנחנו בכלל לא רוצים רבנות. אז עוד לתת לה לגיטימציה?!". כך נוצר האבסורד: עיר ליברלית, משכילה ופלורליסטית בוחרת רב חרדי מש"ס שמחנך לתפיסת עולם חרדית, ולא מתבייש בה. לא רק בגלל הסכמים פוליטיים שיצרו מנגנון סגור, אלא גם מתוך תפיסת עולם שמעדיפה הפרדה והדרה.
התפיסה הזאת אומרת: יהדות – כן, אבל רק בתוך בתי הכנסת ובמוזיאונים. רב - רק אם צריך, אבל כזה שיישאר "שם". רב ציוני, משכיל ומעורה בחברה הישראלית, שמבקש לפעול במרחב העירוני ולדבר עם הציבור כולו בגובה העיניים נתפס כאיום. לא מפני שהוא כופה, אלא מפני שהוא מציע אלטרנטיבה.
הזדמנות שלא מומשה
מאז ראשית הציונות, היחס בין היהדות לציונות, בין הזהות הדתית לזהות הלאומית, היה מוקד של מחלוקת עמוקה. המתח בין הדת והמדינה, בין המסורת למודרנה, ליווה את המפעל הציוני מראשיתו ועד ימינו, ולעיתים נדמה היה שהוא גזרת גורל.
המלחמה הקשה האחרונה, מלחמת התקומה, טלטלה את החברה הישראלית עד היסוד. ודווקא מתוך האסון והשבר נוצר לרגע נדיר חיבור אנושי עמוק: התגייסות רחבה, ערבות הדדית, טשטוש הגבולות בין המגזרים, תחושת "ביחד" שלא נראתה כאן שנים. לרגע נדמה היה שנפתח חלון הזדמנויות – לא רק ביטחוני או חברתי, אלא גם ערכי: אפשרות לנסח מחדש את היחסים בין היהדות לישראליות, בין המסורת לחברה הליברלית.
דווקא ברגע הזה הייתה הזדמנות לנסות מודל אחר של רבנות עירונית: רבנות שעובדת בשביל התושבים, לא מעליהם. רבנות שמכבדת בחירה, ולא כופה. רבנות שמחזקת קהילות, במקום ליצור מאבקים וזהויות מתבצרות. רבנות שמכירה בפחדים של הציבור החילוני, אך אינה בורחת מהם. רבנות שמבקשת אמון דרך שקיפות, שותפות והגדרת גבולות ברורה. רבנות שמבינה שעיר ליברלית אינה אויב, אלא מרחב שדורש אחריות, רגישות ומנהיגות.
אך ההזדמנות הזאת לא מומשה בעיקר מפחד. פחד מיהדות שמבקשת להיות רלוונטית במרחב הכללי. פחד משיח מורכב שאינו שחור ולבן. פחד מאחריות משותפת שמחייבת דיבור, הקשבה והסכמות.
מבט קדימה
הבחירות הסתיימו, אך השאלות הגדולות נותרו פתוחות לחברה הישראלית: האם תמשיך לראות ברבנות גוף זר שיש להרחיק או משאב קהילתי שניתן לעצב? האם תמשיך לנהל את יחסי הדת והמדינה באמצעות הימנעות והסתגרות או באחריות משותפת ועיצוב מודע?
דבר אחד ברור: כאשר המרחב הליברלי בורח מהשיח היהודי, הוואקום לא נשאר ריק. מישהו תמיד ימלא אותו, והשאלה שנותרה היא באיזו תפיסה, באיזה חזון, ובאיזו אחריות ציבורית.
הכותב התמודד כמועמד ציוני־דתי לרבנות העיר הוד השרון
מתוך העיתון 'בשבע'
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הלכות קבלת שבת מוקדמת
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מה המשמעות הנחת תפילין?
דיני פלסטר בשבת
דיני ברכות בתיקון ליל שבועות
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
