ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
חוסר כוונה בתפילה
ידועה אמרת רבותינו 'תפילה ללא כוונה כגוף ללא נשמה' (ישועות משיחו לרבי יצחק אברבנאל, חלק ראשון), ויש לעיין בכוונה זו, מהי ומדוע הכרחית היא לתפילה?
כבר בפתיחה יש לציין שהקושי בלכוון בתפילה אינו מתחיל בדורותינו אלא כבר בירושלמי מעידים לנו רבותינו האמוראים שקשה היה להם לכוון. וכך אומרים (ירושלמי ברכות ב, ד):
א"ר חייא רובא אנא מן יומי לא כוונית אלא חד זמן בעי מכוונה והרהרית בלבי ואמרית מאן עליל קומי מלכא קדמי ארקבסה אי ריש גלותא. שמואל אמר אנא מנית אפרוחיא. רבי בון בר חייא אמר אנא מנית דימוסיא. א"ר מתניה אנא מחזק טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה:
ואף אם אצל האמוראים הכוונה הופרעה מחמת הרהור בדברי תורה, וכפי המבואר שם בפני משה, סוף סוף היא לא היתה בשלמות.
לכן מצאנו בראשונים (לדו' הג"מ תפילה ד, אות כ) ובאחרונים (לדו' שו"ע או"ח צח, ב) שהקלו בדינים שונים הנוגעים לכוונה בתפילה משום שכיום לא מצליחים לכוון.
הצורך בכוונה
הצורך בכוונה בתפילה אינו המלצה אלא ממש דין ולקמן נבארו יותר.
וראיתי בסמ"ק (מצוה יא) הגדרה מיוחדת למצוות התפילה, וכך כותב:
להתפלל בכונה בכל יום שנאמר ולעבדו בכל לבבכם. ודרשו רבותינו ז"ל איזוהי עבודה שהוא בלב הוי אומר זו תפילה בכוונה. להתפלל בכונה, פי' אף על פי שעקר תפלות דרבנן מכל מקום יש תפלה שהיא מן התור' דכתיב ובקשת' משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך ולמדנו כמו כן בכל התפלו' שתקנו חכמים מכאן.
מדבריו למדנו שפשוט הוא הדבר שאין כלל מושג של תפילה ללא כוונה, העמידה לפני ה', דורשת ריכוז ומחשבה. אמנם גם הוא כותב אח"כ הקלות למי לא מצליח לכוון בכל התפילה, אך בכל זאת עצם הגדרת המצווה כתפילה בכוונה, מגדילה את חשיבותה.
וכך פסק למעשה בשולחן ערוך (צח, א):
המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו; ויחשוב כאלו שכינה כנגדו; ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו; ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, ק"ו לפני ממ"ה הקדוש ברוך הוא שהוא חוקר כל המחשבות. וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמות ולהתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה. ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה. וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש. הגה: ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו וכו'..
מקום הכוונה
לאחר שלמדנו על ההכרח בכוונה, יש לעיין היכן היא נדרשת? באיזה חלק של התפילה?
איתא בברכות (ל, ב) שמי שלא כוון צריך לחזור על תפילתו, כך משמע פשטות לשון הגמ'. ומכך שסתמא דגמ' לא פירשה כמה צריך 'לא לכוון' בכדי להתחייב בתפילה נוספת, לכא' נראה שהכוונה מעכבת היא בכל התפילה. ועוד יותר ממה שנאמר שם בהמשך הסוגיא (וכך מבין תוס' דלקמן בהו"א):
'אמר רבי אליעזר: לעולם ימוד אדם את עצמו, אם יכול לכוין את לבו - יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל'.
היינו, שאם חושש האדם שלא יצליח לכוון, פטור מתפילה, ואף כאן מסתימת הלשון יש לומר שהוא קאי על כל התפילה, שכן לכוון רק בחלקה, קשה לומר שלא ניתן לכוון.
אמנם מאידך, בגמרא בסוף פרק חמישי (לד, ב) נכתב במפורש שהכוונה מעכבת רק בברכת אבות:
המתפלל וטעה - סימן רע לו, ואם שליח צבור הוא - סימן רע לשולחיו, מפני ששלוחו של אדם כמותו. וכו'... אהייא (איזו ברכה היא סימן רע)? אמר רב חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי: באבות. איכא דמתני לה אברייתא: המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן, ואם אינו יכול לכוין בכולן - יכוין את לבו באחת; אמר רבי חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי: באבות.
וכתב הרא"ש (ד, כא) שמגמרא זו נלמד לגמרא דלעיל שהכוונה המעכבת היא בברכת אבות. וכן מדברי התוס' (לד, ב ד"ה יכוין) נראה שסבר כן. אף המאירי הביא כן בשני מקומות (בסוף ל, א; לד, ב סוף פרק חמישי) אמנם יש לציין שפעמיים הביא זאת כמחלוקת האם חובה לכוון בכל התפילה או רק בברכת אבות.
ביאור הכוונה
ושוב נשאל – מהי אותה הכוונה המעכבת? מדוע היא כל כך נצרכת לתפילה?
הסמ"ק דלעיל כתב:
ומה היא כוונה שאמרנו, שיחשוב בכל תיבה פירושה וידקדק שלא ידלג תיבה אחת כאילו היה מונה מעות.
וכך הובא למעשה בשולחן ערוך הנ"ל, שכוונת מילות התפילה היא הנדרשת.
אך ביאור חשוב ושונה, כותב ר' חיים מבריסק, בתרצו סתירה ברמב"ם. את הסתירה בין הגמרות ביחס לאיזו ברכה מעכבת בחוסר כוונה, הבאנו לעיל, יחד עם הסברי הראשונים. אך מדברי הרמב"ם נראה כאילו הוא פסק את שתי הגמרות גם יחד.
תחילה כתב (ד, טו):
כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה, ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה.
ומכך שלא חילק או סייג את דבריו, משמע שדין זה נוהג בכל התפילה. וחיזוק להבנה זו נמצא מהשייכות של נושא הכוונה אל שאר הדברים המעכבים את התפילה בכללותה, כמו שכתב הרמב"ם בתחילת הפרק (ד, א):
חמשה דברים מעכבין את התפלה אף על פי שהגיע זמנה, טהרת ידים, וכיסוי הערוה, וטהרת מקום תפלה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב.
אך לאחר כמה פרקים כותב (י, א):
מי שהתפלל ולא כיון את לבו יחזור ויתפלל בכוונה, ואם כיון את לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך וכו'.
כיצד א"כ ניתן ליישב את הסתירה ברמב"ם? האם הכוונה מעכבת בכל התפילה או דווקא בברכה ראשונה?
הגר"ח (תפילה ד, א) מחדש ששתי כוונות הן בתפילה: הראשונה, כוונת עומד לפני מלך, והיא המעכבת בכל התפילה. השניה, כוונת המילים, והיא מעכבת רק בברכה ראשונה. ומי שמתפלל לא הכוונה הראשונה הרי הוא 'מתעסק' ובכלל לא מתפלל.
לעומת זאת, כתב החזו"א (גליונות על חידושי גר"ח), שאין מציאות של לבוא לתפילה בכדי לעמוד לפני המלך, ולומר את נוסח התפילה כראוי ובכל זאת לטעון שהחסיר כוונת עומד לפני מלך. כל הניגש להתפלל הרי במחשבתו, אפילו שלא מדעתו, הוא ניגש לפני הקב"ה. ולשון החזו"א:
וכל אדם העומד להתפלל לא שייך בו מתעסק דלעולם יש בו ידיעה כהה שהוא תפילה לפניו יתברך, אלא שאין לבו ער כל כך ובידיעה קלושה סגי דיעבד, אלא שאינה רצויה ומקובלת כל כך.
נראה שאת דברי גר"ח אפשר לבאר כך. בכל מצוה יש את מעשה המצוה ואת קיום המצוה. דהיינו ישנם מעשים טכניים שהם הפעולות המאפשרות את החַלוּת או המשמעות של המצווה. מעשה המצווה של תפילה כולל את המילים אך קיום המצווה דורש את המחשבה בפועל של עומד לפני מלך, ובלא"ה חסר בקיום המצווה. חסר בתוכן המצווה. כמו שאדם יאמר מילות וידוי אך לא יתכוון אליהם כלל. או יעשה מעשה קניין ללא רצון לקנות או למכור.
כך לומר את המילים ללא מחשבה בפועל על עמידה לפני ה', אזלא לה כל עניין התפילה. אך במחשבת עומד לפני מלך, מספיק בכדי לקיים את עניינה של התפילה. וכל שאר הכוונות הן הוספות חשובות אך לא מעכבות.
ועדיין יש לשאול כיצד יבאר גר"ח את הגמ' האומרות שלא מכוונים? וי"ל שאדם צריך לגשת לתפילה מתוך מחשבה מפורשת של עומד לפני מלך. אך החזו"א סובר שעצם המעשה של עמידה לתפילה כולל את קיום התפילה גם ללא מחשבה מבוארת. ולכן מחוייב שהרמב"ם מדבר על תוכן התפילה.
להערות - [email protected]
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.













