ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ברכות
חוסר כוונה בתפילה
ידועה אמרת רבותינו 'תפילה ללא כוונה כגוף ללא נשמה' (ישועות משיחו לרבי יצחק אברבנאל, חלק ראשון), ויש לעיין בכוונה זו, מהי ומדוע הכרחית היא לתפילה?
כבר בפתיחה יש לציין שהקושי בלכוון בתפילה אינו מתחיל בדורותינו אלא כבר בירושלמי מעידים לנו רבותינו האמוראים שקשה היה להם לכוון. וכך אומרים (ירושלמי ברכות ב, ד):
א"ר חייא רובא אנא מן יומי לא כוונית אלא חד זמן בעי מכוונה והרהרית בלבי ואמרית מאן עליל קומי מלכא קדמי ארקבסה אי ריש גלותא. שמואל אמר אנא מנית אפרוחיא. רבי בון בר חייא אמר אנא מנית דימוסיא. א"ר מתניה אנא מחזק טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה:
ואף אם אצל האמוראים הכוונה הופרעה מחמת הרהור בדברי תורה, וכפי המבואר שם בפני משה, סוף סוף היא לא היתה בשלמות.
לכן מצאנו בראשונים (לדו' הג"מ תפילה ד, אות כ) ובאחרונים (לדו' שו"ע או"ח צח, ב) שהקלו בדינים שונים הנוגעים לכוונה בתפילה משום שכיום לא מצליחים לכוון.
הצורך בכוונה
הצורך בכוונה בתפילה אינו המלצה אלא ממש דין ולקמן נבארו יותר.
וראיתי בסמ"ק (מצוה יא) הגדרה מיוחדת למצוות התפילה, וכך כותב:
להתפלל בכונה בכל יום שנאמר ולעבדו בכל לבבכם. ודרשו רבותינו ז"ל איזוהי עבודה שהוא בלב הוי אומר זו תפילה בכוונה. להתפלל בכונה, פי' אף על פי שעקר תפלות דרבנן מכל מקום יש תפלה שהיא מן התור' דכתיב ובקשת' משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך ולמדנו כמו כן בכל התפלו' שתקנו חכמים מכאן.
מדבריו למדנו שפשוט הוא הדבר שאין כלל מושג של תפילה ללא כוונה, העמידה לפני ה', דורשת ריכוז ומחשבה. אמנם גם הוא כותב אח"כ הקלות למי לא מצליח לכוון בכל התפילה, אך בכל זאת עצם הגדרת המצווה כתפילה בכוונה, מגדילה את חשיבותה.
וכך פסק למעשה בשולחן ערוך (צח, א):
המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו; ויחשוב כאלו שכינה כנגדו; ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו; ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, ק"ו לפני ממ"ה הקדוש ברוך הוא שהוא חוקר כל המחשבות. וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמות ולהתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה. ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה. וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש. הגה: ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו וכו'..
מקום הכוונה
לאחר שלמדנו על ההכרח בכוונה, יש לעיין היכן היא נדרשת? באיזה חלק של התפילה?
איתא בברכות (ל, ב) שמי שלא כוון צריך לחזור על תפילתו, כך משמע פשטות לשון הגמ'. ומכך שסתמא דגמ' לא פירשה כמה צריך 'לא לכוון' בכדי להתחייב בתפילה נוספת, לכא' נראה שהכוונה מעכבת היא בכל התפילה. ועוד יותר ממה שנאמר שם בהמשך הסוגיא (וכך מבין תוס' דלקמן בהו"א):
'אמר רבי אליעזר: לעולם ימוד אדם את עצמו, אם יכול לכוין את לבו - יתפלל, ואם לאו - אל יתפלל'.
היינו, שאם חושש האדם שלא יצליח לכוון, פטור מתפילה, ואף כאן מסתימת הלשון יש לומר שהוא קאי על כל התפילה, שכן לכוון רק בחלקה, קשה לומר שלא ניתן לכוון.
אמנם מאידך, בגמרא בסוף פרק חמישי (לד, ב) נכתב במפורש שהכוונה מעכבת רק בברכת אבות:
המתפלל וטעה - סימן רע לו, ואם שליח צבור הוא - סימן רע לשולחיו, מפני ששלוחו של אדם כמותו. וכו'... אהייא (איזו ברכה היא סימן רע)? אמר רב חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי: באבות. איכא דמתני לה אברייתא: המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן, ואם אינו יכול לכוין בכולן - יכוין את לבו באחת; אמר רבי חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי: באבות.
וכתב הרא"ש (ד, כא) שמגמרא זו נלמד לגמרא דלעיל שהכוונה המעכבת היא בברכת אבות. וכן מדברי התוס' (לד, ב ד"ה יכוין) נראה שסבר כן. אף המאירי הביא כן בשני מקומות (בסוף ל, א; לד, ב סוף פרק חמישי) אמנם יש לציין שפעמיים הביא זאת כמחלוקת האם חובה לכוון בכל התפילה או רק בברכת אבות.
ביאור הכוונה
ושוב נשאל – מהי אותה הכוונה המעכבת? מדוע היא כל כך נצרכת לתפילה?
הסמ"ק דלעיל כתב:
ומה היא כוונה שאמרנו, שיחשוב בכל תיבה פירושה וידקדק שלא ידלג תיבה אחת כאילו היה מונה מעות.
וכך הובא למעשה בשולחן ערוך הנ"ל, שכוונת מילות התפילה היא הנדרשת.
אך ביאור חשוב ושונה, כותב ר' חיים מבריסק, בתרצו סתירה ברמב"ם. את הסתירה בין הגמרות ביחס לאיזו ברכה מעכבת בחוסר כוונה, הבאנו לעיל, יחד עם הסברי הראשונים. אך מדברי הרמב"ם נראה כאילו הוא פסק את שתי הגמרות גם יחד.
תחילה כתב (ד, טו):
כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה, ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה.
ומכך שלא חילק או סייג את דבריו, משמע שדין זה נוהג בכל התפילה. וחיזוק להבנה זו נמצא מהשייכות של נושא הכוונה אל שאר הדברים המעכבים את התפילה בכללותה, כמו שכתב הרמב"ם בתחילת הפרק (ד, א):
חמשה דברים מעכבין את התפלה אף על פי שהגיע זמנה, טהרת ידים, וכיסוי הערוה, וטהרת מקום תפלה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב.
אך לאחר כמה פרקים כותב (י, א):
מי שהתפלל ולא כיון את לבו יחזור ויתפלל בכוונה, ואם כיון את לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך וכו'.
כיצד א"כ ניתן ליישב את הסתירה ברמב"ם? האם הכוונה מעכבת בכל התפילה או דווקא בברכה ראשונה?
הגר"ח (תפילה ד, א) מחדש ששתי כוונות הן בתפילה: הראשונה, כוונת עומד לפני מלך, והיא המעכבת בכל התפילה. השניה, כוונת המילים, והיא מעכבת רק בברכה ראשונה. ומי שמתפלל לא הכוונה הראשונה הרי הוא 'מתעסק' ובכלל לא מתפלל.
לעומת זאת, כתב החזו"א (גליונות על חידושי גר"ח), שאין מציאות של לבוא לתפילה בכדי לעמוד לפני המלך, ולומר את נוסח התפילה כראוי ובכל זאת לטעון שהחסיר כוונת עומד לפני מלך. כל הניגש להתפלל הרי במחשבתו, אפילו שלא מדעתו, הוא ניגש לפני הקב"ה. ולשון החזו"א:
וכל אדם העומד להתפלל לא שייך בו מתעסק דלעולם יש בו ידיעה כהה שהוא תפילה לפניו יתברך, אלא שאין לבו ער כל כך ובידיעה קלושה סגי דיעבד, אלא שאינה רצויה ומקובלת כל כך.
נראה שאת דברי גר"ח אפשר לבאר כך. בכל מצוה יש את מעשה המצוה ואת קיום המצוה. דהיינו ישנם מעשים טכניים שהם הפעולות המאפשרות את החַלוּת או המשמעות של המצווה. מעשה המצווה של תפילה כולל את המילים אך קיום המצווה דורש את המחשבה בפועל של עומד לפני מלך, ובלא"ה חסר בקיום המצווה. חסר בתוכן המצווה. כמו שאדם יאמר מילות וידוי אך לא יתכוון אליהם כלל. או יעשה מעשה קניין ללא רצון לקנות או למכור.
כך לומר את המילים ללא מחשבה בפועל על עמידה לפני ה', אזלא לה כל עניין התפילה. אך במחשבת עומד לפני מלך, מספיק בכדי לקיים את עניינה של התפילה. וכל שאר הכוונות הן הוספות חשובות אך לא מעכבות.
ועדיין יש לשאול כיצד יבאר גר"ח את הגמ' האומרות שלא מכוונים? וי"ל שאדם צריך לגשת לתפילה מתוך מחשבה מפורשת של עומד לפני מלך. אך החזו"א סובר שעצם המעשה של עמידה לתפילה כולל את קיום התפילה גם ללא מחשבה מבוארת. ולכן מחוייב שהרמב"ם מדבר על תוכן התפילה.
להערות - [email protected]
אנחנו קודש למענך
האם מותר לפנות למקובלים?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך זוכים לראות את אליהו הנביא?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך מותר להכין קפה בשבת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
