ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
אגב דיון בשאלת עובי הלבנים בכותל ביחס לגובה הכותל, התגלגלה הגמרא לדון בשאלת הריסת ובניית בית הכנסת. אומרת הגמ' (ג, ב):
אמר רב חסדא: לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי. איכא דאמרי: משום פשיעותא, ואיכא דאמרי: משום צלויי. מאי בינייהו? איכא בינייהו, דאיכא דוכתא לצלויי. [יש גורסים בי כנישתא אחריתי. כך מודפס בגמ'].
מספר שאלות עולות בקריאת הדברים וניגע בחלקם. ראשית לכל ישנה הנחה שאסור לסתור בית הכנסת. מהו המקור לאיסור זה? עונה על כך המרדכי (מגילה סימן תתכו):
א"ר יהודה ב"ה שחרב כו' כי ב"ה נקרא מקדש מעט כדלקמן בפירקין ולכך אסור לנתוץ דבר מב"ה דתניא בספרי מנין לנותץ אבן מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרה שהוא בלא תעשה תלמוד לומר ונתצתם את מזבחותם לא תעשון כן לה' אלהיכם ואם נתץ ע"מ לבנות שרי דההיא נתיצה בנין מיקרי.
אם כן, האיסור הוא להרוס מקום מזבח וממנו נלמד לבית הכנסת, אך הריסה לשם בנייה אינה מוגדרת כלל כהריסה אלא בנייה היא. אך לפי זה יש לשאול מדוע מותר להרוס את בה"כ לאחר בניית התחליף? הרי עדיין יש בו קדושה? מבאר הביאור הלכה (קנב, ד"ה אלא):
והא דמבואר לעיל דמותר לסתור הישן אחר שנבנה החדש התם שאני שהיה רצונם מתחלה לסתרו לתועלת הבנין החדש אלא שרבנן אסרו אז זה משום פשיעותא והבנין החדש בנוהו באופן זה שיסתרוהו אח"כ לתועלת בנין החדש ולפיכך לא גרע גם עתה מסותר ע"מ לבנות ושרי.
כלומר, רצונם היה לסתור את בית הכנסת לתועלת הבנין החדש, וזה מותר, אלא שישנו האיסור הנלמד בסוגיא 'לא ליסתור', וממילא כשהאיסור בטל בבניית החדש, חזר ההיתר לסתור הראשון.
מאי פשיעותא?
לא יבנו כלל
כאמור נחלקו בגמ' בטעם האיסור לסתור בה"כ עד שיבנה החדש. וננסה לעמוד מעט על שני הצדדים. י"א שהטעם הוא מחשש שיפשעו. אך לא מבואר בגמרא מהי אותה פשיעה ממנה חוששים?
רש"י כותב (ד"ה משום פשיעותא):
דילמא מתרמי אונס ופשעי ולא בנו אחריתי.
ואף הרמב"ם (תפילה יא, יב) כתב כרש"י שמא יארע אונס ולא יבנו. ודבריהם צ"ב, שהרי אין זו פשיעה אלא אונס?! ואמנם על יסוד דברי הרשב"א (ד"ה מרימר. בהסבר הראשון) נראה שהביאור הוא שחשש הפשיעה הוא שלא יבנו לעולם, וכ' חת"ס (ד"ה משום וד"ה איכא) שחשש שלכתח' לא יבנו לעולם, לא חוששים, אך במצב בו כבר תכננו לבנות והיה אונס כפדיון שבויים, חוששים שלא יחדשו מאמצים לבנית בה"כ וזהו כבר פשיעה.
ומובן מדוע יש חשש ביש בית כנסת (או מקום תפילה) אחר, שהרי כיון שכבר אחד בנוי, לא יבואו להשלים את החסר.
לא יבנו זמנית
אך לרשב"א (שם) שיטה שונה בהסבר הגמ'. וכך כתב:
ומתוך הדחק אני אומר כי שמא מה שאמרו משום פשיעותא לאו למימרא דחוששין דילמא פשעי ולא בנו כלל אלא דילמא פשעי ומתרשלי ואף על גב דאיכא דוכתא לצלויי כיון דלאו ביהכ"נ קבוע הוא חיישי' אבל היכא דאיכא ביהכ"נ קבוע לא חיישי', והיינו דקאמר דאיכא דוכתא לצלויי ולא קאמר דאיכא בי כנישתא אחריתי לצלויי, והלכך הכא דאיכא בי כנישתא אחריתא אף על גב דבהאי מצלו בסיתוא ובהאי מצלו בקייטא, לפשיעה דקצת ימים לא חיישינן כיון דהשתא מיהא איכא בי כנישתא אחרינא דמצלו בה כדרכייהו, והיינו דקאמרינן עד דבני בי כנישתא אחריתי:
מלשון הגמרא בתחילת דבריה, שאין לסתור בה"כ עד שיבנו אחר במקומו, מדויק שכאשר יש בית כנסת ממש, אין חשש לסתור את הישן. וממילא מוכרע שהגירסא המדויקת בגמ' היא 'איכא בינייהו בדאיכא דוכתא לצלויי'. וזאת משום, שלפי הרשב"א (כך עולה מדבריו) מ"ד פשיעותא מודה באופן בסיסי למ"ד צלויי, ועיקר הבעיה היא פגיעה בתפילה. אך מוסיף לחשוש לפגיעה לאורך זמן, וחשש זה גובר על הצורך בסתירת בה"כ. ולכן במקרה בו אין בה"כ של ממש, הרי התפילה לא תוכל להיות כדרכה, וחלילה תפגע, ולכן סובר שדחיית הזמן היא גורם מכריע לדחות את ההריסה. אך מ"ד צלויי סובר שכל עוד יש מקום מסודר לתפילה, אע"פ שאינו בית כנסת של ממש, אין לחשוש בזה לפגיעה משמעותית בתפילה, והצורך בהריסה ע"מ לבנות גובר, אף אם יהיה עיכוב. אך במקום בו יש בה"כ של ממש, אפילו אם יארך זמן הבניה סוף סוף התפילה יכולה להיות לגמרי כדרכה, וגם מ"ד פשיעותא מודה שאפשר.
ונראה שאף תוס' (ד"ה הג"ה) גורס כרשב"א דאיכא בינייהו דוכתא לצלויי. ועוד עולה מדבריו שצריך לחשוש למ"ד פשיעותא, ששאל התוס' מדוע מותר לסתור בי קייטא אם יש בי סיתווא? ותירץ:
ועוד מחמת קור וחום אין לחוש שמא יפשעו או בזמן גדול כל כך אין לחוש.
ושני תירוצים אלו נוגעים בפשיעה. ועוד יש להעיר בתירוץ השני, שחשש הפשיעה אינו שמא לא יבנו לעולם אלא שמא יתמהמהו שלא צורך, וקמ"ל שישנו פרק זמן ארוך כ"כ (בין קיץ לחורף) שאין חשש כזה,
הסבר רבינו יונה
הסבר שונה לבעית ההריסה מביא רבינו יונה (ד"ה לא ליסתור):
פי', כגון שיחדו בית להתפלל בו עד שיבנו ב"ה, דמשום צלויי ליכא ומשום פשיעותא איכא, שאין בית זה הדור לבית הכנסת קבוע כראשון. וי"מ דאיכא בי כנישתא לצלויי. ואפ"ה משום פשיעותא איכא, דכיון שיש שם שני בתי כנסיות, אין לפשוע באחד מהם. ולפ"ז לא קיי"ל כמרימר ומר זוטרא דבנו בי קייטא בסיתוא וכו', דהא איכא למיחש לפשיעותא, אף על גב דאיכא בי כנישתא אחריתי. וקיי"ל כמ"ד משום פשיעותא, מדאמר' גבי זוזי ומנחי מאי וכו', דאלו למ"ד משום צלויי, כיון דאיכא דוכתא לצלויי לא חיישינן לפשיעותא. דאי בדליכא דוכתא לצלויי, ודאי לכו"ע אסור לסתרה.
אפשרות ראשונה להבנת פשיעותא, והיא לגורסים דוכתא לצלויי, היא שתפילה צריכה להיות דוקא במקום הדור, ולכן סתם מקום לתפילה אינו מספיק. ובזה הובהר לנו עוד בשיטת תוס' ורשב"א.
אפשרות שניה, והיא לגורסים בי כנישתא אחריתי, שלמ"ד פשיעותא, אין לפחות ממניין בתי הכנסת בעיר, וכנראה משום רמת קדושה הכללית של העיר.
אך בשני המקרים האלו, מ"ד צלויי סובר שמותר להרוס, או משום שאינו חושש למנין בתי הכנסת, או משום שהצורך בהריסה על מנת לבנות גובר על ההידור של מקום התפילה.
להלכה
כיצד הכריעה הגמ' למעשה? פשיעותא או צלויי? אומר הרשב"א (ד"ה מרימר):
מרימר ומר זוטרא בנו בי קייטא בסיתוא ובי סיתוא בקייטא, פי' דסבירא להו דמשום צלויי הוא וכיון דאיכא דוכתא לצלויי סתרי ובנו, ורבינא דבעא מיניה מרב אשי גבו זוזי ומנחי מאי ס"ל כמאן דאמר משום פשיעותא, וקשה לי קצת היאך הזכיר שני ההפכים ביחד ולא אמר מרימר ומר זוטרא סברי הכי ורבינא ורב אשי סברי הכי דלפי פשטא הוה משמע דליכא פלוגתא בינייהו.
דהיינו מחד גיסא, מדקדוק בדברי האמוראים נראה שיש מח', אך מסתמא דגמ', שלא כתבה כן בפירוש משמע שאין כאן מח'. מתוך דוחק זה מגיע הרשב"א להסברו דלעיל, שאכן העיקר הוא פשיעותא, אך ביסוד הסברא גם חשש פשיעותא הינו חשש מפגיעה בתפילה.
וכן ביד רמ"ה (אות לג) מסביר שהלכה כלישנא קמא האומרת משום פשיעותא. ואע"ג שבכל הש"ס הולכים אחר לישנא בתרא, שאני הכא שסוגיית הגמ' עצמה דנה ומתרצת באופן המתאים רק למ"ד פשיעותא. כגון גבו זוזי מאי? אם הוא משום צלויי מאי נפק"מ אם יש כסף, העיקר אם יש מקום תפילה! וכן שאני מלכות דלא הדרה בהו. מאי אכפת לן מכך, העיקר הוא האם יש מקום להתפלל בו! אלא ע"כ החשש העיקרי הוא פשיעותא, ורק כך יובנו העניינים הנ"ל.
ולמעשה כך פסק השו"ע (או"ח קנב, א) שאין להרוס שמא יארע להם אונס ולא יבנו אחר. ומבואר שהוא משום פשיעותא. אמנם מוסיף הביאור הלכה (ד"ה שלא יבנו) שההיתר להרוס אם יש בה"כ אחר, ולא רק מקום להתפלל, מותנה בכך שיש מקום ברווח לכל המתפללים. דאל"ה הדרא בעיין לדוכתא, שתפילת הציבור תיפגע.
יה"ר שיתקבלו כל תפילתנו לרצון לפני אדון כל!
להערות - [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
