ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויחי
לשמעון ולוי אומר יעקב (מט, ה-ז): "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם...כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור, ארור אפס כי עז ועברתם כי קשתה". ופירש רש״י: "אומנות זו של רציחה חמס היא בידכם, מברכת עשיו היא זו. אומנות שלו היא ואתם חמסתם אותה הימנו".
ואחר תוכחה חריפה זו, ממשיך יעקב ומברך את שאר בניו בברכות שיש בהם ביטויי כוח וכיבוש.
כך ביהודה הוא אומר (מט, ח): "יהודה אתה יודוך אחיך, ידך בעורף אויבך". ואונקולוס מתרגם כפשוטו- שיהודה יתקוף את אויביו ושונאיו ויכניעם.
בזבולון נאמר (מט, יג): "זבולון לחוף ימים ישכן, והוא לחוף אנית". ואונקלום מפרש שזבולון יכבוש מחוזות דרך הים בספינות.
ברכה דומה ניתנת גם ליששכר (מט, יד): "יששכר חמור גרם...ויט סכמו לסבול". ורש״י בשם אונקלוס מבאר: "ויט שכמו לסבול מלחמות ולכבוש מחוזות, שהם יושבים על הספר, ויהיה האויב כבוש תחתיו למס עובד".
בדן נאמר (מט, טז): "דן ידין עמו"- וכתב רש״י: "ינקום נקמת עמו מפלשתים".
בגד (מט, יט): "גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב". ואונקלוס מבאר שבני גד היו מזוינים כשעברו את הירדן למלחמה לפני אחיהם.
"נפתלי אילה שלחה הנותן אמרי שפר"- פרש״י: "על מלחמת סיסרא נתנבא וכו’".
וכהנה נמצא כמעט בכל השבטים, מלבד זאת שעל פי פשוטו של מקרא יעקב אבינו עצמו אומר (מח, כב): "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי".
ואם כן צריך ביאור מדוע הוא מאשים ומוכיח את שמעון ולוי ברצח העיר שכם שהיו אשמים בחטיפת דינה, והיו עושים כל רע- עובדי עבודה זרה ומגלי עריות ועושים כל תועבות השם (רמב״ן לד, יג).
אלא ברור שאין כוונת יעקב להאשים את שמעון ולוי על עצם המעשה, אלא בדבר אחר. טענתו הייתה שעשו כן מבלי לשקול כראוי את הסכנה הנשקפת משאר העמים. וכפי שאמר להם בפירוש (לד, ל): "ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי, עכרתם אותי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי, ואני מתי מספר, ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי". שבעבור כן נתכנסו כל סביבותיהם להלחם בהם, כפי שמבאר רש״י (מח, כב).
כלומר שטענת יעקב היתה שעצם השמדת שכם היתה מוצדקת ונכונה, ונעשתה בחוכמה, אך היה צורך בחישוב מוקדם כיצד לנטרל את הסכנה המשתקפת משאר העמים. לעומת זאת, שמעון ולוי השיבו: "הכזונה יעשה את אחותינו"- כלומר אף אם לא ניתן לנטרל את כל הסכנות, אין להתעלם מן החובה המוסרית לנקום את נקמת אחותם, לבל תהיה כזונה.
וכאן יש לעמוד על השאלה מדוע שמעון ולוי נכשלו לדעת אביהם בקריאה נכונה של המציאות והעמידו את כל המשפחה בסכנה קיומית. דבר זה מבאר יעקב בעצמו ואומר (מט, ו-ז): "כי באפם הרגו איש...ארור אפם כי עז" ורש״י מבאר שכוונתו להריגת חמור ואנשי שכם, שנעשתה מתוך כעס. כלומר, שורש הטעות לא היה בעצם המעשה, אלא במניע ואופן הביצוע. מלחמה שנעשית מתוך כעס, אף אם מטרתה צודקת, מאבדת את שיקול הדעת ואת היכולת לחשב נכונה את תוצאותיה. כאשר אדם פועל מתוך חימה, הוא אינו מודד את צעדיו במדויק, אינו שוקל את מכלול ההשלכות, ועלול להביא אסון רחב יותר מן המעשה עצמו.
יעקב מלמד כאן יסוד חשוב: גם כשנאלצים להילחם באויב ולהפעיל כוח, חייב הדבר להיעשות בשיקול הדעת קר, מתוך אחריות, תכנון וראייה רחבה, ולא מתוך התפרצות רגשית.
ומכאן מתבאר היטב ההבדל בין שמעון ולוי לבין שאר השבטים, אותם שיבח יעקב על מלחמות שנעשו מתוך הנהגה מסודרת, אחריות ושיקול דעת, ואילו כאן מדובר בפעולה שנבעה מרגשות, אשר אמנם היתה בה קנאת הצדק, אך בפועל סיכן את הכלל.
הלכות שטיפת כלים בשבת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך ללמוד גמרא?
סוד ההתחדשות של יצחק
אוי ויי!
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הלכות נתינה בפורים
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך נראית נקמה יהודית?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
