^ 1.
בראשית נ, טו-יח.^ 2.
בראשית נ, יט-כ.^ 3.
הרב מאיר דן פלוצקי (בעל "כלי חמדה") (דבורט ואוסטרוב-מזובייצקה שבפולין), התרכ"ו-התרפ"ח - מגדולי התורה והלמדנים המפורסמים בפולין. נולד בעיירה קוטנו למשפחה מחסידי קוצק. למד אצל רבי אריה לייב צינץ (המהרא"ל) מפלוצק ורבי מרדכי גימפל יפה, והיה לתלמידו המובהק של רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב (בעל ה"אבני נזר"). כיהן כרב בערים דבורט ואוסטרוב-מזובייצקה, והיה ממייסדי "אגודת ישראל" וחבר במועצת גדולי התורה. בסוף ימיו עבר לוורשה ועמד בראש "מתיבתא" המקומית. נודע בבקיאותו העצומה ובסגנון לימודו המשלב פלפול וחקירה הלכתית. חיבר את סדרת ספרי "כלי חמדה" על התורה, המנתחים סוגיות הלכתיות מתוך הפרשה. כמו כן חיבר את הספר "שאלו שלום ירושלים" העוסק בבירור זיופו של ספר "בשמים ראש", ואת "מילואי חמדה" – הגהות וחידושים על ספר "מנחת חינוך".^ 4.
נזיר כג ע"א; קידושין פא ע"ב.^ 5.
כלי חמדה פרשת ויחי אות ד.^ 6.
רבי דוד שלמה אייבשיץ (בעל "לבושי שרד" ו"ערבי נחל") (פולין-צפת), נולד סביב שנת התקט"ו-התקע"ד - מגדולי הפוסקים וממאורי החסידות בדורו. נולד בפולין למשפחה המיוחסת לבעל ה"כרתי ופלתי" (רבי יהונתן אייבשיץ). למד אצל רבי משולם איגרא ואצל רבי צבי הירש מנדבורנה (בעל "צמח ד' לצבי"), והתקרב למגיד ממזריטש ולרבי לוי יצחק מברדיטשוב. כיהן כרב בקהילות נאדבורנה וסורוקה, עד שעלה בשנת התקס"ח לארץ ישראל והתיישב בצפת, שם נמנה עם גדולי חכמי העיר עד פטירתו. חיבוריו משלבים בקיאות הלכתית עצומה עם מחשבה חסידית עמוקה: ספרו "לבושי שרד" על השולחן ערוך הפך לספר יסוד בקרב הפוסקים, וספרו "ערבי נחל" על התורה נחשב לאחד מספרי המחשבה והדרוש החשובים בתנועת החסידות. כמו כן חיבר את שו"ת "נאות דשא" וספר "מגילת סתרים" על ענייני תפילה.^ 7.
ערבי נחל פרשת ויחי דרוש ה.^ 8.
רבי יצחק יהודה שמלקיש (פולין), התקפ"ז-התרס"ה - מרבני גליציה, מגדולי הפוסקים בדורו, ראש אב בית דין לבוב. כבר כילד התפרסם בכישרונותיו הגדולים. רבו המובהק היה הרב יעקב בורנשטיין, ראב"ד לבוב ומחבר שו"ת "ישועות יעקב". שימש ברבנות בכמה קהילות בגליציה, בהן פרמישלא, ובשנת תרנ"ד מונה לרבה של לבוב (למברג). חיבורו שו"ת "בית יצחק" כולל שישה חלקים ובתשובותיו שם עסק גם בחידושי העולם המודרני של תקופתו: טלגרף, טלפון, חשמל קרונות חשמליות, וכדומה. מלבד זאת חיבר ספרים בשם "בית יצחק" על התורה ועל המועדים. תמך ברעיון הציוני והיה בין ששים ושבעה גדולי תורה מרחבי אירופה שחתמו על הצהרת היסוד של תנועת המזרחי.^ 9.
שו"ת בית יצחק יורה דעה ח"א סימן ח.^ 10.
מנחות סד ע"א.^ 11.
רמב"ם הלכות שבת ב, טז.^ 12.
ראה מגיד משנה שם, שאפילו לגירסת הראב"ד יש ליישב, שהלכה כרבא משום שהוא אחרון, ולא אמרו אין הלכה כתלמיד במקום הרב אלא כשנחלקו במשא ומתן של הלכה בנוכחות שניהם, ונשאו ונתנו זה עם זה, אבל כשהובאה בגמרא מחלוקתם כשני חולקים סתם, הלכה כאחרון. ראה רשב"א שבת קמא ע"א ד"ה והרב.^ 13.
פרי מגדים סימן שכח, ס"ק ח; אור שמח שם.^ 14.
ראה שמירת שבת כהלכתה ח"א פרק לב, הערה קל, מהדורת תש"ע. ובקובץ בית הלל קובץ כ עמודים צח-קא מובא דיון בדברי הגרש"ז.^ 15.
שו"ת בית יצחק יו"ד ח"א סימן ח.^ 16.
קידושין פא ע"ב.^ 17.
שו"ת דברי יציב יורה דעה סימן סז.^ 18.
רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג (בעל ה"דברי יציב"), התרס"ה-התשנ"ד - האדמו"ר הראשון של חסידות צאנז-קלויזנבורג. נינו של רבי חיים הלברשטאם, בעל ה"דברי חיים". נודע כעילוי כאשר נבחן על הש"ס בגיל שלוש עשרה בלבד. באותה שנה הוסמך להוראה בידי רבי מאיר אריק. בגיל עשרים ואחת נתמנה לרב "הקהילה הספרדית" (דהיינו חסידית) בקלויזנבורג ועמד שם בראש הישיבה. לאחר פלישת גרמניה להונגריה בשנת התש"ד גויס לשירות העבודה ושהה במחנה בפרוינבאך, בעוד אשתו וילדיו נותרו בגטו קלויזנבורג. בהמשך גורש עם משפחתו לאושוויץ, שם נספו אשתו ואחד עשר ילדיו, ונותר לבדו. לאחר השואה החל בהקמת מוסדות תורה וחינוך בשם "שארית הפליטה" במחנות עקורים, במקסיקו ובניו יורק. כמו כן פתח בארץ ישראל תלמודי תורה בשם "שארית הפליטה" בצפת, באר שבע, כפר אז"ר וכפר הניצחון. פתח ישיבה בויליאמסבורג ועמד בראשה, וכן במונטריאול. הקים משפחה מחדש ונולדו לו שבעה ילדים. בשנת התשט"ו עלה לארץ ישראל והקים את הקריה החסידית קריית צאנז בנתניה. כמו כן ייסד את בית חולים לניאדו בעיר בעקבות נדר שנדר בתקופת השואה, שאם יינצל מהתופת ינסה תמיד להציל יהודים. מאוחר יותר חזר לארצות הברית. דיבר רבות על השאיפה לדעת את כל הש"ס, ואמר שעיקר החסידות היא ללמוד גמרא. תפילותיו נמשכו שעות ארוכות, בבכיות ובהתלהבות. כתב תשובות רבות בארבעת חלקי השולחן ערוך אשר לימים יצאו בספרי שו"ת "דברי יציב" (ז' חלקים). חיבר סדרת ספרים בשם "שפע חיים" - דרושים ודברי תורה, ועוד ספרים רבים.^ 19.
בכור שור בראשית מה, ה.^ 20.
מהרי"ל דיסקין על התורה בראשית נ, יט.^ 21.
ספר חסידים תתתתרכה.^ 22.
ספר חסידים סימן תתתתעג.^ 23.
רבי יעקב ריישר (בעל ה"עיון יעקב") (פראג, גליציה וגרמניה), התל"ג בערך-התצ"ג - מגדולי האחרונים, פוסק ומפרש אגדות חז"ל. נולד בפראג למשפחה של תלמידי חכמים ונקרא על שם עירו (ריישר – היא ריישא שבגליציה, שם כיהן אביו ברבנות). למד אצל אביו ואצל רבי אהרן שמעון שפירא. כיהן כדיין וראש ישיבה בפראג, ולאחר מכן נקרא לכהן כרב בקהילות החשובות אנבך, וורמס ומץ. נודע בשיטתו הישרה המשלבת פלפול עם חתירה להלכה פסוקה. ספרו המפורסם ביותר הוא "עיון יעקב", פירוש עמוק ויסודי על ה"עין יעקב", שבו הוא מיישב את קושיות המפרשים ומוסיף נופך למדני לאגדות חז"ל. כמו כן חיבר את שו"ת "שבות יעקב" (ג' חלקים), שהתקבל כספר יסוד בעולם הפסיקה, את "חוק יעקב" על הלכות פסח, ואת הספר "סולת למנחה" על ספר המצוות.^ 24.
פרדס יוסף בראשית נ, כ.^ 25.
רבי יוסף פצנובסקי (בעל ה"פרדס יוסף") (פולין), התרל"ה-התש"ב - מחכמי פולין המפורסמים בדור שלפני השואה. השתייך לחסידות גור. נולד בפאביאניץ ועסק במסחר, אך הקדיש את כל עיתותיו לתורה. חיבורו "פרדס יוסף" על התורה הוא אוצר בלום של ליקוטים, פלפולים וחידושים מכל ספרי הראשונים והאחרונים, המסודרים לפי סדר הפסוקים. הספר התקבל בחיבה רבה בעולם הישיבות בזכות בקיאותו המדהימה והיכולת לקשר בין סוגיות שונות בש"ס לבין פשוטי המקרא. רבי יוסף נספה בשואה בגטו לודז' בשנת תש"ב.^ 26.
אור החיים בראשית לז, כ.^ 27.
ספורנו בראשית לז, יח.^ 28.
בראשית רבה פד, יז.^ 29.
חשוקי חמד בבא קמא נו ע"א.^ 30.
שו"ת מקור חיים סימן לג.^ 31.
קידושין פא ע"ב.^ 32.
רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (בעל ה"משך חכמה") (וילנא שבליטא), התר"ג-התרפ"ו - מגדולי הדור האחרונים של יהדות אירופה המפוארת בדור שלפני השואה. בשנת התרמ"ח נתמנה לרב בדווינסק (דאוגבפילס שבלטביה) וכיהן בה כארבעים שנה לצדו של "הרוגאצ'ובר". חיבורו "אור שמח" על הרמב"ם נחשב נחשב לספר יסוד בעולם הישיבות. ספרו "משך חכמה" על התורה (ראשי תיבות: מאיר שמחה כהן), שיצא לאור לאחר פטירתו, נחשב לאחד מספרי המחשבה והפרשנות המקוריים והחשובים. נודע בחיבתו העמוקה לציון ובתמיכתו הנלהבת בבניין הארץ, תוך שהוא רואה בהשגחה שבתהליכי התקופה את ראשית צמיחת הגאולה וביטוי מוחשי לפקידת ה' את עמו.^ 33.
משך חכמה במדבר ל, יז.^ 34.
קידושין פא ע"א.^ 35.
מסכת שמחות ד, לד.^ 36.
רבי חנוך זונדל לוין (בעל ה"ענף יוסף") (ביאליסטוק, פולין), נפטר בשנת התרכ"ז - מגדולי מפרשי המדרש והאגדה. נולד בביאליסטוק לאביו רבי יוסף. חיבוריו המפורסמים ביותר הם הפירושים "ענף יוסף" (ביאור פשטי ולמדני) ו"עץ יוסף" (ליקוט דברי המפרשים הקדמונים), המודפסים על ה"עין יעקב" ועל מדרש רבה. מלבד פירושיו על האגדה, חיבר גם את הפירוש "ענף יוסף" על התפילה (בסידור "אוצר התפילות"), וכן ביאורים על פרקי אבות והגדה של פסח.^ 37.
ענף יוסף על העין יעקב קידושין פא ע"ב.^ 38.
של"ה פרשת וישב תורה אור אות ז.^ 39.
רבי ישעיה הלוי הורוביץ (השל"ה הקדוש) (פראג שבצ'כיה - שימש ברבנות בפולין, ליטא, גליציה, אוסטריה וגרמניה - ישראל), השי"ח-הש"צ - מגדולי רבני אשכנז. נולד בפראג לאביו רבי אברהם הלוי הורוביץ, תלמידו של הרמ"א. למד בלובלין אצל רבי שלמה לוריא (המהרש"ל) והמהר"ם מלובלין, ולאחר מכן שימש ברבנות וכאב בית דין בערים ובקהילות רבות. בסוף ימיו החליט לעלות לארץ ישראל ולחזק את היישוב היהודי בה. הגיע לירושלים בשנת השפ"א, לאחר מכן עבר לצפת ולבסוף קבע את מושבו בעיר טבריה, בה נפטר בשנת הש"צ ובה נטמן בחלקת הרמב"ם ורבי יוחנן בן זכאי ותלמידיו. כתב מספר חיבורים. חיבורו העיקרי הוא "שני לוחות הברית" אשר על שמו נקרא "השל"ה הקדוש" (של"ה ר"ת "שני לוחות הברית").^ 40.
ראה רש"י בראשית לז, לג.