ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
בכל הלואה, המלווה רוצה (ובצדק) בטוחות לכספו. ועל כן, משעבד הלווה את קרקעותיו למלווה, היינו, נותן הלווה למלווה אחיזת-מה בקרקעות (זהו דיון בפני עצמו מהו גדר שעבוד ואכמ"ל). כאשר הגיע זמן פרעון ההלוואה ואין ביד הלווה לשלם, פונה המלווה לבית דין ושם ישנו תהליך ארוך של כמה חודשים ובסופו ניתנת רשות למלוה להשתלט על קרקעות הלווה, עבור פרעון חובו.
מה הדין אם לאחר מעבר בעלות זה, הצליח הלווה להשיג את הכסף הנדרש עבור חובו ורוצה לקבל חזרה את שדהו? האם מחוייב המלווה להחזיר? אם כן, האם יש הגבלות או חריגות לדין זה? ומה הדין אם מחיר הקרקע עלה מעבר לגובה ההלוואה המקורית?
הגמרא בפרקנו מלמדת שאמנם חובה להחזיר אך אין זו חובה ממונית רגילה כי אם חובה מידותית עליה נצטווינו בפסוק 'ועשית הישר והטוב'.
נפתח בביאור כמה פרטי דינים של הלכה זו:
ועשית הישר והטוב
אומרת התורה בספר דברים (ו, יח):
וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ:
ומבאר הרמב"ן:
ועשית הישר והטוב בעיני ה' – ...וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כלם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל (ויקרא יט טז), לא תקום ולא תטור (שם פסוק יח), ולא תעמוד על דם רעך (שם פסוק טז), לא תקלל חרש (שם פסוק יד), מפני שיבה תקום (שם פסוק לב), וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא (ב"מ קח א), ואפילו מה שאמרו (יומא פו א) פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר:
כלומר ישנה מצווה בתורה, שעניינה חיוב על האדם להתנהל מול חברו בישרות ובטוב. ולא יתכן לכתוב זאת באופן פרטני כיון שיתכנו, כפשוטו, אינספור מקרים ומצבים. על כן המצווה היא כללית.
יש בראשונים מחלוקת עד כמה אפשר למתוח את גבול 'הישר והטוב'. ביחס לשאלה האם לוקח שקנה קרקע מהלווה, וכעת המלווה פרע את חובו משדה הלוקח, האם יכול הלוקח אח"כ לכפות את המלווה לקחת כסף ולהחזיר לו את השדה המשועבדת. לדעת רמב"ם (מלוה ולווה כב, טז) ושו"ע (חו"מ קג, ט) כן, לדעת הרא"ש (כתובות י, ג) ורמ"א (שם) לא.
ונראה שסברת הרמב"ם היא שהלוקח רצה את הקרקע, ואילו המלווה באמת רצה מלכתחילה מעות, וכיון שכך, היושר נותן שאם מחזירים לו את מה שרצה באמת, הרי הוא מחוייב להחזיר.
סברת הרא"ש (כך שביאר בעצמו) היא שבמקרה הנוכחי הלוקח עצמו נהג שלא לגמרי ביושרה כאשר הכניס עצמו לשדה המשועבדת למלווה. וכתבו באחרונים (סמ"ע ס"ק יד ואורים ס"ק כד) שאפילו אם אין ללווה המוכר כיצד להחזיר לקונה, עדיין יכול המלווה לפרוע מהקרקע.
ויתר על זכותו
ביחס לדינא דבר מצרא אומרת הגמרא (ב"מ קח, א):
אתא [הלוקח] אימליך ביה [בבר המצר] , אמר ליה: איזיל איזבון? ואמר ליה: זיל זבון, צריך למיקנא מיניה או לא? רבינא אמר: לא צריך למיקנא מיניה, נהרדעי אמרי: צריך למיקנא מיניה. והלכתא: צריך למיקנא מיניה.[ולאחר הקנין, אין מסלקין את הלקוח מפני בר המצר].
וכתב הרשב"א (ב"מ לה, א ד"ה והלכתא):
כתב הרמב"ן ז"ל דמסתברא דאי קנו מיניה [מהמלווה] דלא לסלקיה [ללווה] לא מסלקינן ליה, שהרי מחל דומיא דדינא דבר מצרא דבעי למקנא מיניה (ק"ח א') ואי קנו מיניה לית ביה משום דינא דבר מצרא.
מדבריהם מבואר שאם האדם קיבל על עצמו שלא ידרוש חזרה את שדהו במצב שהיא תלקח ממנו, הרי הוא ויתר על זכויותיו ואין הוא יכול לכפות את דין שומא הדר. ודין זה מקביל לדינא דבר מצרא שגם הוא יסודו בדין 'ועשית הישר והטוב'.
אפותיקי
אפותיקי הוא נכס או מטלטל שייחד הלווה עבור המלווה לגבות את חובו. יש מושג של אפותיקי סתם ויש אפותיקי מפורש. 'סתם' הוא מצב שהנכס מיועד עבור הפרעון לפני הנכסים האחרים. 'מפורש' הוא שהנכס הוא המקום היחידי ממנו גובים.
שער המשפט (קג, ס"ק ז) דן באריכות בשאלה האם יש דין שומא הדר באפותיקי ולמסקנה כותב שכיון שיכול הלווה לסלק את המלווה במעות, אפילו באפותיקי מפורש הרי שאכתי שייך 'ועשית הישר והטוב'. והביא שכן כ' הריטב"א. וכן כתב המאירי (לה, א). ועיי"ש שמבחין בין הלוקח ללווה עצמו, שהלוקח כיון שאינו יכול לסלק את המלוה, אין בו דין שומא הדר, ואילו הלווה שיכול לסלקו לכת' יש בו דין שומא הדר.
ונראה שיכולת הסילוק בממון קיימת רק אצל הלווה עצמו, ולא אצל הקונה, וצ"ע מה הסברא בזה? הרי אמר' מה מכר ראשון לשני? על זכות שתבוא לידו'. אלא הוא כמ"ש בשם הרא"ש שלא היה ללוקח להכניס עצמו לשדה משועבדת. ונראה שאף הרמב"ם יודה בזה שכן כ' בשמו הריטב"א.
חקירה במהות שומא הדר
בדברי האחרונים מצאנו חקירה בדין שומא הדר – האם הוא קניין מחודש או שמא רק סילוק החוב. הסבר הצדדים:
קניין – כאשר המלווה יורד ברשות בית דין לקרקע חבירו הרי כסף ההלוואה הופך להיות כסף קניין. ומה שצריך להחזיר הוא חיוב של תורה או חכמים מכח המצווה הכללית להתנהל בישרות. ובהחזרת הקרקע נעשה קניין מחודש לכיוון ההפוך.
פרעון חוב – כל עוד לא שולם החוב ע"י הלווה, הרי הוא עדיין קיים, אלא שלעת עתה המלווה יורד לשדה הלווה ועושה בה כרצונו. ודין 'ועשית' הוא לאפשר ללווה לפרוע את חובו באופן המקורי אפילו אחר הזמן והפרעון שעל ידי הקרקע.
ומצינו בזה מספר נפק"מ.
א. עשיית שטר קנין מחודש
בפרק ראשון (טז, ב) דנה הגמרא אודות מציאת שטר חוב בשוק. ובמהלך הסוגיא מוסבר הטעם מדוע ניתן לכתוב שטר מכר לאחר מצב של 'שומא הדרא'. וכך אומרת הגמרא:
דמדינא ארעא לא בעיא למיהדר, ומשום ועשית הישר והטוב בעיני ה' הוא דאמור רבנן תהדר, הלכך מרישא הוא דקא זבין, איבעי ליה למכתב שטר זביני.
ונחלקו הראשונים בשאלה מתי נצרכת כתיבת שטר מכר? וכתב הר"ן (שטמ"ק ד"ה 'והר"ן כתב וז"ל'):
ובשיטת הרמב"ן כתוב דכי אמרינן איבעי ליה למכתב שטר זביני בכל ענין קאמר דאפילו רוצה להחזיר לו את השטר איבעי ליה למכתב שטרא אחרינא דמשום חזרת השטר לא חזרה שומתו... ואין זה מחוור בעיני... אלא בביטול שומא ראשונה וכל שהחזיר לו שטר ראשון חזרה שומתו וכן נראה מדברי הרמב"ם בפרק כ"ב מהלכות מלוה ולוה וכו' ככתוב בנמוקי יוסף (ט, א דרי"ף).
שיטת רמב"ן ורשב"א שבכל מצב של 'שומא הדרא' יש לכתוב שטר מכר, אפילו אם המלוה מחזיר ללווה את שטר ה'אדרכתא' וכדומה. ואילו שיטת ר"ן וכן נמ"י שכתיבת השטר נצרכת רק במקום בו לא החזיר המלוה את השטר. אך בהחזרת השטר, מסולקת האחיזה של המלווה בקרקע.
ולכאורה מחלוקתם תלויה בשאלה הנ"ל: למ"ד שכותבים שטר חדש הוא משום שיש חיוב על המלווה למכור מחדש, אך למ"ד שאין צורך בשטר, הוא רק סילוק החוב, וממילא חוזרת השדה לבעליה.
ב. קטן
הש"ך (קג, ס"ק יא) דן במקרה בו אדם שהיה חייב כסף לקטן (כנראה דרך ירושה) ולא שילם, והורידו בית דין את הקטן לנכסיו. כעת רוצה הלווה לשלם את חובו ולקבל את שדהו בחזרה. מה הדין? גם בזה מצינו מחלוקת ראשונים: דעת ריטב"א שצריך לחכות עד שיגדיל, ואז יכתוב שטר מכר. ודעת נמ"י שאפשר להחזיר מיד.
וגם מח' זו ניתן להסביר כדלעיל: מי שמצריך לחכות עד שיגדל ס"ל שיש קנין חדש, וצריך שיהיה גדול ובר דעת. אך למ"ד שזה סילוק החוב, אין צורך שיהיה בר דעת כיון שלא מחילים חלות חדשה.
ג. התייקר מעצמו
פעמים רבות מחיר הקרקעות משתנה בעקבות גורמים רבים. מה הדין כאשר ירד המלווה לשדה הלווה, ואחר כך עלה מחיר הקרקע?
כתב הרא"ש (ב"מ ג, ד):
אבל נתייקרו הקרקעות לא מסתבר כלל שיצפה הלוה כל ימיו אם יתייקרו הקרקעות שיפדה קרקעו ואיכא נעילת דלת בפני לווין.
דהיינו, סובר הרא"ש שאם הלווה יכול להמתין לעליית מחיר הקרקע, ואז יפדה אותה במחיר החוב הראשון, הרי זה ימנע מאנשים להלוות, שכן ירגישו שההתנהלות כלפיהם אינה הוגנת. אלא אם ירצה הלווה יכול לחייב את המלווה למכור לו את השדה, אך כפי שווי הקרקע הנוכחי (טור קג).
לעומתו, הבית יוסף (קג, ט) כתב שהפוסקים לא חילקו בכך, אלא נראה שחוזרת אף אם התייקרה. ולנעילת דלת לא חיישינן שכן אוכל פירות כל אותו הזמן. וכך מפורש במגיד משנה (מלוה ולווה כב, יז):
ואם נתייקר מאליו ועמד ממנה למאתים אין לו אלא מנה שאם אתה אומר נוטל מאתים נראה כנוטל שכר מעותיו. וכן אני אומר שאם הוזלה אין כופין להחזירה אלא א"כ נותן לו כשיעור חובו ופשוט הוא:
לדעת הרב המגיד, אפילו התייקר מעצמו, אין למלווה אלא את גובה החוב הקדום. שאלולי כן, הרי בתוספת התשלום יש איסור של ריבית, עבור הארכת זמן ההלוואה.
במה נחלקו? מבארים (רד"פ דף לה, אות פח; ברכ"א לה, א) שדעת הרא"ש ששומא הדר הוא קנייה חדשה, אלא שישר וטוב שיאפשר המלווה ללווה לשוב אל קרקעו, אך אין זה ישר וטוב שימתין הלווה עד שיתייקר ואז ישלם את חובו הראשון במחיר מוזל. ולכן כאן לא חייבוהו למכור מחדש אלא בהשלמת הפער. ואם יוסיף במחיר אין בזה שום סרך איסור שכן זהו קניין מחודש.
וראה בכסף משנה שם שמקשה על ה"ה דאין זה נראה ריבית, ושומא הדרא הוא מכר חדש.
אך לדעת ה"ה יסוד שומא הדר הוא בביטול הגבייה או בלשון אחרת פרעון החוב ובכל זאת חצי מכר עד הגבייה, ועל כן כיון שהקרקע מוחזרת במסגרת ההלוואה הראשונה הרי יש בזה איסור ריבית. אך ביחס לפירות שאוכל אין בעיה של ריבית, כיון שהפקעת החוב נעשית רק מכאן ולהבא ולא למפרע, וזה מדוייק מלשון הרמב"ם שכתב 'מסלקין' ומשמעו מכאן ולהבא (ראה בברכ"א שם).
להערות [email protected]
הרב אלישיב קפקה
בעל כושר רבנות עיר, ר"מ בישיבת "אבינועם" תפוח
פתחי אמונה מהו החידוש הכי גדול שיש בתורה?
תורה היא דבר ה' אלינו. הפלא שבלימוד תורה והחידוש הגדול ביותר של התורה לאנושות.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הלכות שטיפת כלים בשבת
ארץ החיים – הקשר המיוחד שלנו לארץ
איך מוסרים את הנפש בימינו?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
המהפך בחייו של התנא רבי שמעון בר יוחאי
איך ללמוד גמרא?
אנחנו קודש למענך
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מתי נכון לומר סליחות ?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
