חודש של כעס | הרב חגי לונדין | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
חגים וזמנים
חודשי השנה

קטגוריה משנית

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

ב'ספר יצירה' (ספר קבלי המיוחס לאברהם אבינו) ישנו פירוט יוצא דופן של שנים עשר חודשי השנה והקבלתם לשלושה מישורים: לאותיות התורה - כל חודש מוצמד לאות אחרת מן הא"ב העברי, לאיברי גוף האדם - כל חודש מכוון כנגד איבר מסוים, ולמידות הנפש - כל חודש מותאם לעבודה מידותית שונה. בנוגע לחודש טבת מבאר ספר יצירה כי האות המיוחדת לו היא האות ע', האיבר הגופני המיוחס לו הוא כבד, והמידה הייחודית לחודש היא מידת הכעס.
הכבד והכעס קשורים זה לזה. במסכת ברכות (סא, ב) נאמר "כבד כועס". דימוי זה של הכבד ניתן להבנה גם בצורה פיזית ממש: הכבד מלא בדם. האסוציאציות העולות באופן מיידי מהמפגש עם המילה דם הן כעס, זעם, הרס. אפשר למצוא כמעט אצל כל אדם את נקודת הרתיחה שלו. את הנקודה שבה הדם עולה לו לראש. כאשר התוכניות של האדם אינן מתממשות, כלומר המציאות לא מתאימה את עצמה למה שנראה לו נכון – הוא כועס.
לפעמים אדם כועס על עצמו. אתה מרגיש שאינך מגשים את עצמך. הצבת לעצמך אתגרים, רצית לעשות דברים מסוימים שנראים לך טובים ונכונים – ולמרבה ההפתעה הם לא מתממשים. רצית ליישב את ארץ ישראל, לכוון יותר בתפילה, לעשות כושר, לשבת בנחת עם החברים – ואתה לא מצליח. כל האכזבות הללו מביאות לכעס.
חודש טבת הוא חודש העלול לכעס. חודש טבת הוא שיא הקושי במרוץ השנתי. שיא השגרה. שיא הלחץ בעבודה. שיא החורף. הלילות מתארכים, האפלה גוברת. הכול יכול להצטייר כחדגוני, אפור. מלא אכזבה. מלא כעס.
גם לכעס ישנו תפקיד בעולם. מצד אחד, מי שכועס "חוכמתו מסתלקת" (פסחים סו, ב), אולם מצד שני אומר החכם מכל אדם: "כי ברב חוכמה רב כעס" (קהלת א, יח). רוצה לומר: חוכמה מאפשרת כעס. הכעס, כמו כל מידה רעה, הוא סוג של כוח. כוח שיש לתעל אותו לכיוון הנכון מתוך חוכמה. הכעס הסתמי הוא זה המוגדר כ"עבודה זרה" (זהר קורח קעט) אולם אם הכעס מגיע מתוך דעת ניתן להשתמש בו.
כעס נכון הוא ההתקוממות הצודקת כנגד החסרונות הקיימים במציאות. כעס במינון הנכון מעיד על בריאות נפשית. כעס נכון הוא ביקורת בונה. במקומות שונים בש"ס, כאשר חז"ל מבקשים לבקר מישהו הם משתמשים, במקום במילה כעס, במינוח הקפדה. בוודאי שצריך להקפיד על כך שהתוכניות לא מתממשות, בוודאי שחשוב להקפיד על כך שמנסים לחתור תחת יסודות המדינה או פוגעים בחפים מפשע, ובוודאי שנחוץ להקפיד כאשר מישהו פוגע בי ללא סיבה.
מבחן השליטה
כיצד אם כן מבדילים בין כעס שלילי להקפדה חיובית? בין כעס שמסלק חוכמה ובין כעס שבא מתוך חוכמה? כפי שציינו, האות הייחודית לחודש טבת היא האות עי"ן. האות עי"ן מסמלת את הראייה. העין מאפשרת את מיקוד המבט. הסנהדרין נקראים "עיני העדה" (במדבר טו, כד) ולכן רק הם, מתוך אבחנה תורנית, יכולים לעיתים להוציא אנשים להורג. לממש את הכעס הציבורי כלפי דברים שהורסים את המציאות. כאשר שמואל פוגש את דוד בפעם הראשונה הוא מבחין שדוד "אדמוני עם יפה עיניים" (שמואל א' טז, יב). מסביר המדרש ששמואל מזהה שדוד הוא אדמוני, יש לו כוח של דם, הוא יודע לכעוס, אבל יחד עם זה הוא "יפה עיניים", כלומר "שאינו הורג אלא מדעת סנהדרין" (בראשית רבה סג). הוא יודע לכעוס במקום ובמינון הנכון מתוך מבט תורני.
אם אדם מסוגל בשעת כעסו לסמן נקודתית על מה הרוגז, מה הפריע לו, מה החיסרון האמיתי שהוא זיהה כאן – זהו כעס חיובי, כעס המגיע מתוך "יפה עיניים". כעס מסוג כזה גם מאפשר טיפול נכון בבעיה. כעס מסוג זה יופיע לא בצורה של אובדן שליטה ורתחנות שרק מחמירים את המצב, אלא באופן מדוד, מבוקר ויעיל. אדם לא אמור לתבוע מעצמו תביעות בסגנון של "אני אף פעם לא כועס". זוהי מדרגה שרק אנשים גדולים מאוד יכולים להגיע אליה. המשפט אמור להיות אחרת: "אני אף פעם לא מאבד שליטה". המטרה היא לדעת לשלוט בכעס, להשתמש בו על מנת לקדם ולייעל את המציאות.
אחד המאפיינים של כעס חסר שליטה הוא המינון הגבוה שהוא מופיע בחיינו. ישנו ניסוח מעניין של הרמב"ם, שכאמור עסק רבות בנושא, בנוגע למשפחות ואנשים שמסתכסכים עם כל מה שזז: "אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד, או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר, חוששין להן וראוי להתרחק מהן... וכן הפוסל את אחרים תמיד... וכן כל מי שיש בו עזות פנים או אכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד" (הלכות איסורי ביאה יט). מילת המפתח בדבריו של הרמב"ם היא "תמיד". ביקורת והקפדה נסבלות בתנאי שהן מופיעות מדי פעם, אך רגזנות כרונית היא כבר בעיה. רבנו יונה ניסח זאת כך: "כי הזבובים לעולם באו ונחו כולם על מקומות הלכלוך". במילים אחרות: זבובים נמשכים ללכלוך כי יש משהו בלכלוך שמושך זבובים.
מכעס ליצירה
הדברים נכונים לא רק במישור האישי, אלא גם – ואולי יותר – במישור הציבורי. גם גוף ציבורי, תנועה ומפלגה עלולים להתנהל בכעס תמידי, וגם בשבילם זהו סימן שלילי. ישנם כמה משפטים שכתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק בתחילת המאה הקודמת, שנדמה כאילו נלקחו מחדשות הבוקר של היום: "כשרואים אנו איזו כיתה או מפלגה מדברת תמיד את דבריה בכעס, הרי לנו סימן שאין לה דעת, שאין לה תוכן במה למלא את הריקניות שבה, והיא כועסת על עצמה באמת – אלא שהאגואיזם בא ומכריח אותה להטיל את הארס של כעסה על אחרים" (אורות הקודש ג, רמג).
פרט לחוויה הרגשית שתוארה עד כה, ישנה סיבה שורשית יותר להתפרצויות זעם וכעס. ההתפרצויות הללו הן ביטוי לתסכול עמוק בנפש, כדברי הרב קוק: "יסוד הכעס בא מצד חסרון היצירה הרוחנית. קיבוץ כוחות רוחניים, העומדים לצאת אל הפועל, דוחקים את הנשמה ומצערים אותה בקיצפון פנימי". במצב שבו יש באדם כוחות שאינם באים לידי ביטוי, נגרם "קיצפון פנימי". אדם המצוי בהרמוניה פנימית עם עצמו, וכל כוח באישיותו מקבל את מקומו הנכון, אינו מתפרץ בזעם. קור רוח הוא ביטוי לשלווה אישיותית שנובעת משייכות לעוגן יציב. חיבור לשורשים, למהות, לאלוקים.
התפרצות של כוחות עצורים מתרחשת גם במישור הציבורי, ובעוצמה חזקה יותר. כוחות שמודחקים ואינם באים לידי ביטוי מחפשים את פורקנם באופן אלים, וחברה שמסוכסכת עם עצמה תפרוק את תסכוליה בסופו של דבר במלחמה. מלחמת העולם הראשונה, למשל, היא דוגמה למרחץ דמים איום, שהגורמים הרשמיים לפריצתו נראים תמוהים. לכאורה, אף אחד מהם אינו מצדיק מלחמה בסדר גודל כזה, במיוחד על רקע התרבות הנאורה ששררה אז באירופה. היסטוריונים בימינו, בדיעבד, מבחינים כיצד המדינות שהשתתפו בעימות סבלו בעשרות השנים שקדמו לו ממתחים חברתיים ותרבותיים פנימיים, שיצרו זרמי עומק של כעסים ותסכולים. לחבית אבק השרפה האירופאית הזאת נצרך רק ניצוץ קטן כדי להתפוצץ.
המאה ה־21 משדרת חזות מטעה. כלפי חוץ הסכסוכים הבין־לאומיים התעדנו מעט, אולם הפוסטמודרנה מגדלת דורות של צעירים עקורים משורשים וממשמעות, שגדלים להיות מבוגרים מתוסכלים. התסיסה ניכרת במגוון גורמים: בפירוק התא המשפחתי, בבעיות סמים, בפשיעה או באלימות פיזית, מילולית ווירטואלית, בבידור פוגעני, בחילונות דורסנית או בתגובת נגד פונדמנטליסטית־דתית. גם המאבקים הלאומיים, ששטיפת המוח הליברלית מנסה לשכנע את עצמה שהם נחלת העבר, לא פסו מן העולם. בחברה שאיבדה את המשמעות לקיומה, המתחים והכעסים מצויים כל העת מתחת לפני השטח. אנושות בלי אמונה באלוקים היא ענק כבד משקל המהלך בכבדות על קרח דק.
חודש טבת הוא החודש של שיא החיכוך עם הקשיים והשגרה. דווקא בחודש זה עלינו לפתח את ההבחנה הדקה על מה כועסים ואיך כועסים. לפתח כעס פרופורציונלי וממוקד. זהו החודש שבו מגיעה העשייה השנתית לשיאה. פסגת היצירה של השנה. זהו הזמן לנסות לזהות את מקום היצירה שלי בעולם. לתעל את העוצמה האדירה של יצר הכעס ליצירה טהורה. חודש טוב ומבורך.
מתוך העיתון 'בשבע'

חודשי השנה

הרב חגי לונדין

ראש ישיבת ההסדר חולון וראש בית המדרש בקריה האקדמית אונו.

מגד ירחים
חודש אייר תש"ע- החודש הממצע
בהוצאת "בית הרב" גליון מס' 127
אייר תש"ע
לאורו
"פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עַם"
גליון 112
טבת תשפ
שיחות לחג החנוכה
יום העצמאות הראשון בימי בית שני
מתוך מגד טבת תש"ע
טבת תש"ע
עניני החג
מה רוצים מהגרים?
מאחורי הליכי הגיור הלא קלים מסתתר רעיון רוחני עמוק
אייר התשע"ה

חודשי השנה

4 דק'
חודשי השנה
שמות החודשים: משמעות שם החודש כִּסְלֵו
הרבנית חן בוחבוט | כסלו תשפ"ה
חודשי השנה
לוח דינים ומנהגים לחודש סיון תשפ"ב
רבנים שונים | סיון תשפ"ב
חודשי השנה
לוח דינים ומנהגים לחודש מרחשוון תשפ"ו
רבנים שונים | תשרי תשפ"ו
5 דק'
חודשי השנה
שמות החודשים: משמעות שם החודש חֶשְׁוָן
הרבנית חן בוחבוט | מרחשון תשפ"ה

חודשי השנה

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ
38 דק'
חקת
פרשת חוקת – מי פה המציאותי
הרב יצחק חי זאגא | ו' תמוז תשפ"ה
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אליעזר מלמד
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב יוסף צבי רימון
הרב הלל גפן
הרב הראשי ישראל מאיר לאו
הרב שבתי סבתו
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב מרדכי גרינברג
הרב ש. יוסף וייצן

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו