ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש שבת ומועדים ענינו של ראש השנה

סימנא טבא

לא רק תפוח בדבש: גם רוביא, כרתי, סילקא וקרא - על משמעותם הרוחנית של הסימנים בראש השנה .
לחץ להקדשת שיעור זה
בליל ראש השנה נוהגים בבתים רבים לאכול "סימנים". הסימנים הם פירות ומאכלים המצורפים לאיחולים לקראת השנה החדשה; התפוח בדבש כובש כל שנה ברציפות את ראש המצעד. מהו הרעיון העומד מאחורי הסימנים הללו?
תפוח בדבש – "שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". התלמוד (שבת פח, ב) מלמד אותנו כי "נמשלו ישראל לתפוח... מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע". במעמד הר סיני אמרו ישראל ביחס לקבלת התורה "נעשה ונשמע". כלומר, כדוגמת עץ התפוח, שפירותיו מבשילים בטרם הבשילו העלים, כך גם עם ישראל מצוי בשייכות טבעית לדבר ה' עוד טרם החלטה מודעת. תהליך התשובה שלנו אף הוא, כדוגמת התפוח, מתחיל מן ההכרה כי יש בנו נשמה טבעית, המתוקה מדבש. נשמה הקודמת לכל הקלקולים שנגרמו לאחר מכן על ידי מעשינו. מתוך כך נולדת בנו הוודאות בהצלחתה הטובה והמתוקה של התשובה.
רוביא – "שירבו זכויותינו". רוביא הוא מאכל המורכב מהרבה גרגירים (שעועית, פול, שומשום וכדומה). הרעיון הרוחני העומד מאחורי אכילת הרוביא הוא כי הנשמה המתוקה המצויה בנו אינה נותרת רק ברובד המופשט, אלא באה לידי ביטוי גם בתכונות נפש מפורטות ורבות. עם ישראל מאופיין בתכונות רבות המוטבעות באופיו הלאומי עוד מימי האבות. למשל, המשנה במסכת אבות (ה, יט) אומרת: "כל מי שיש בו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה – מתלמידיו של אברהם אבינו". בפתיחתה של שנה מבקשים אנו שיתרבו אותן תכונות קודש הגנוזות בנו באופן טבעי.
כרתי - כרתי הוא הכרישה, ואליו אנו מצרפים את התפילה: "שייכרתו שונאינו". לאחר נקודת המוצא, ההפנמה כי בנפשנו מוטבעת נשמה אלוהית, ניתן כעת להתייחס גם לכישלונות בפרספקטיבה חדשה. ראשית, ההכרה המדויקת בחטא! כדברי המשנה במסכת ברכות (א, ב): "מאימתי קורין את שמע בשחרית?" (מאיזו שעה ניתן לקרוא את קריאת שמע בבוקר?) "משיכיר... בין (צבע) התכלת ל(צבע) כרתי". צבעו של הכרתי הוא בגון התכלת והוא משמש לזיהוי ואבחנה לאור היום. אם נשליך זאת לרובד הרעיוני נאמר כי אכילת הכרתי מסמלת את ההבדל בין הצדדים הרעים שבנפש לצדדים החיוביים שבה. זיהוי והכרה של החטא הם השלב הראשון בתהליך התיקון.
סילקא – "שיסתלקו אויבינו". ככל הנראה הכוונה לסֶלק (או תרד). לאחר ההכרה בחטא וכריתתו מגיע סילוקו. המשכו של תהליך התשובה הוא העזיבה והסילוק המוחלט של החטא: "ומה היא התשובה? שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד... ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם" (רמב"ם, הלכות תשובה, ב, ב). זאת ועוד, בד בבד עם סילוק החטא מתחילה עבודת השיקום: "סליק" בארמית משמעו "עלייה" - האדם מסתלק מן הכיעור ופותח בתהליך התקדמות כלפי מעלה, כעלי הסלק הפונים אל-על.
תמרי – "שייתמו שונאינו". כעת, לאחר ההכרה, הכריתה והסילוק של החטא מן הנפש, נפתחת הדרך אל התשובה השלמה. העוונות, שונאי הנפש, כלו ותמו, ונפשו של האדם מתבשרת כי תם עוונה: "הרואה תמרים בחלום - תמו עוונותיו, שנאמר 'תם עוונך בת ציון'" (ברכות נז, א).
קרא – קרא הוא ירק ממשפחת הדלועים (דלעת, קישוא) ואליו אנו מצמידים את הברכה: "שייקרע גזר דיננו וייקראו לפניך זכויותינו". תשובה שלמה משנה את המציאות. יש בה קריאה לבריאה חדשה הקורעת ומשנה את גזר הדין: "מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני ה'... ומשנה שמו, כלומר: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה את המעשים" (רמב"ם, הלכות תשובה, ב, ד).
רימון - "שנרבה זכויותינו כרימון". לעומת בקשת ריבוי הזכויות הטמונות בנו מזכות אבות, בלי בחירה ומאמץ מצדנו (אותה ביקשנו ב"רוביא") - כעת, לאחר תהליך התשובה הארוך אנו קרואים להרבות את זכויותינו, אולם הפעם מתוך עבודה ועמל אישי. איננו יכולים להסתמך רק על זכות האבות, אלא צריכים להוסיף זכויות משלנו, בריבוי תורה ומצוות: "הרואה רימונים בחלום... יצפה למצוות שנאמר 'כפלח הרימון רקתך', מאי 'רקתך'? - אפילו הריקנים שבך מלאים מצוות כרימון" (ברכות נז, א).
ראש דג - "שנרבה ונפרה כדגים ושלא תהא עין הרע שולטת בנו כדגים... שנהיה לראש ולא לזנב". הגענו לסופו של התהליך: הכוחות האנושיים, אשר זוככו על ידי התשובה, יכולים כעת לפרות ולרבות בלי חשש של קנאה ועין רעה (כדוגמת הדגים הנסתרים בים מעין רואה). התעצמות הכוחות הטהורים מביאה אותנו ל"ראש": לשיא המחשבה, לפסגת השאיפות - ולנקודת הראשית של השנה החדשה הבאה עלינו לטובה.
עוד בנושא ענינו של ראש השנה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il