ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
בסוגיות הקודמות עסקנו בבירור היחס בין הזכות לשימוש לאיסור להזיק. בסוגיא זו נדון בשאלה קרובה, והיא פתיחת עסק, שהיא ודאי זכות של הרוצה בכך, כאשר העסק החדש יפגע כלכלית בעסק קיים. ולכאורה פשוט שפגיעה כלכלית מעין זו כלולה היא באיסור להזיק.
אומרת הגמ' (כא, ב):
אמר רב הונא: האי בר מבואה דאוקי ריחיא, ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה, דינא הוא דמעכב עילויה, דא"ל: קא פסקת ליה לחיותי.
וצריך לברר מאיזה דין מעכב הוא עליו? והרי גם השני יכול לטעון שפסקת לחיותי?!
יורד לאומנות חבירו
רש"י (ד"ה אבל הכא) מבאר את דברי רב הונא כדין של היורד לאומנות חבירו. ואכן על פניו זהו המקרה של סוגייתנו, שהשני רוצה להקים ריחיים ובכך יפגע בעסק של הראשון. אך יש לציין דבר פשוט שביטוי זה הוא תיאור מקרה ולא דין, ומה אם כן הדין במקרה זה? ועל זה אומר רב הונא שאסור. ואמנם בסוף הגמ' מובאת דעתו של רב הונא בריה דרב יהושע הסובר שלא כרב הונא:
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: פשיטא לי, בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב, ואי שייך בכרגא דהכא - לא מצי מעכב, בר מבואה אבר מבואה דנפשיה - לא מצי מעכב.
דהיינו מותר לאדם לפתוח חנות מתחרה בתוך מבואה אך רק אם הפותח הינו בן עיר אחרת הדבר אסור, אא"כ הוא משלם מיסים. וצריך בירור מדוע הדין כן? אם אין הפתיחה מוגדרת נזק, מדוע לבן עיר אחרת הדבר אסור? ואם היא מוגדרת נזק, מדוע לבן המבואה מותר? ועוד, מה מעלה או מוריד עניין המיסים?
מקורות מקבילים
בכדי להבין את הסברי הראשונים לדינו של רב הונא נבאר תחילה שני מושגים: יורד לאומנות חבירו, עני המהפך בחררה.
הביטוי 'יורד לאומנות חבירו' מופיע רק בשני מקומות בש"ס: א. בסנהדרין (פא, א) נאמר: ואת אשת רעהו לא טמא - שלא ירד לאומנות חבירו. ב. במכות (כד, א) נאמר: לא עשה לרעהו רעה - שלא ירד לאומנות חבירו. מתוך התבוננות במהלך הגמרות שם נראה שאין זה דין מוחלט אלא ביטוי למצב רוחני של יהודי. ואולי יותר מידת חסידות מאשר דין. אך באמת יש מצבים בהם הדבר כבר נוגע לעיקר הדין ויש בו משום נזק של ממש בחבירו.
המושג השני הוא כאמור 'עני המהפך בחררה'. וכך לשון הגמ' בקידושין (נט, א) :
רב גידל הוה מהפיך בההיא ארעא, אזל רבי אבא זבנה, אזל רב גידל קבליה לרבי זירא, אזל רבי זירא וקבליה לרב יצחק נפחא, אמר ליה: המתן עד שיעלה אצלנו לרגל. כי סליק, אשכחיה, אמר ליה: עני מהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו, מאי? אמר ליה: נקרא רשע. ואלא מר מאי טעמא עבד הכי? א"ל: לא הוה ידענא. השתא נמי ניתבה ניהליה מר! א"ל: זבוני לא מזבנינא לה, דארעא קמייתא היא ולא מסמנא מילתא, אי בעי במתנה נישקליה. רב גידל לא נחית לה, דכתיב: ושונא מתנות יחיה, רבי אבא לא נחית לה, משום דהפיך בה רב גידל. לא מר נחית לה, ולא מר נחית לה, ומיתקריא ארעא דרבנן.
וראה שם ברש"י ותוס' שנחלקו האם דין עה"ב הוא אפילו במילי דהפקר, כדעת רש"י (ד"ה עני) או שמא דווקא במקום בו האחד מחפש לקנותה אך בהפקר מותר להקדים חבירו, כדעת תוס' (ד"ה עני).
שיטת רש"י
כמובא לעיל, רש"י מסביר את דינו של רב הונא משום יורד לאומנות חבירו. ואף שיש אופן שבו פתיחת העסק אסורה לגמרי הרי זה רק באופן של המצודה, ששם הוא כבר נחשב קרוב יותר לגזל ממש. אך באופנים אחרים, שאינם כמצודה, לדידן דלא קיי"ל כרב הונא מותר.
רש"י אינו מזכיר כאן כלל את הדין של עה"ב, דלא כתוס' וריטב"א כדלהלן, ונ"ל שזאת משום שעה"ב הוא עניין חד פעמי בין שכירות או הפקר ולכן אין לדמות זאת למקרה של יורד לאומנות חבירו שהוא מצב מתמיד ושייך יותר לאיסור ממש. ובזה יובן מדוע הגמרא מנסה להביא ראיה מדגים, שם מדובר באופן פשוט על פרנסה. אלא שעונים לרב הונא שאינו דומה משום שהלקוחות אינם בידו ממש כמו בדגים. שהרי יש לדגים בחירה חופשית. ושוב ראינו כן בספר הר הכרמל (מובא בציונים של רזא דשבתי).
שיטת ריטב"א
לעומת רש"י, כותב הריטב"א (ד"ה דינא) בביאור דינו של רב הונא:
דינא הוא דמעכב עליה דאמר קא פסקת לחיותאי. פי' דמדמה ליה לעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו נקרא רשע מפני שיכול למצוא חררה אחרת לקנות והא נמי סבר רב הונא שיכול לומר לו אתה יכול לעשות אומנותך במקום אחר
העולה מדבריו שירידה לאומנות היא גופא משום עני המהפך בחררה, ואע"פ שהוא הפקר שהרי כל אחד יכול לזכות בלקוחות, סובר ר"ה "שיכול לומר לו אתה יכול לעשות אומנותך במקום אחר". ור"ה בדר"י שחולק על רב הונא, בסוף הסוגיא וכמובא לעיל, ס"ל שכיון שנח לשני יותר לעשות במבואו הרי זו זכותו.
אך לפי הסבר זה של עני המהפך, לא זכיתי להבין מה האיסור של בן עיר אחרת לפתוח עסק.
פגיעה כלכלית בנזקי שכנים
ונראה לומר שעצם פתיחת עסק, אפילו מתחרה, אין בו די בכדי להחשב כמזיק של ממש, שהרי 'היורד' אינו אלא מידה ראויה, ומסברא ראינו שאין הלקוחות נחשבים בידיו של המוכר הראשון. מותר לאדם לפעול בדרכים שיווקיות מועילות יותר מחבירו ובזה למשוך אליו לקוחות. אלא יש לבאר שפתיחת עסק יש בה משום נזקי שכנים, דהיינו הסדרת היחסים הראויים והמאוזנים, אף הכלכליים, בין התושבים השונים.
וכך כותב הרא"ש בתוך תשובה שדיני 'יורד לאומנות חבירו' הוא הרחקת נזקי שכנים (שו"ת כלל הסימן ג):
שכל ההרחקות השנויות בבבא בתרא (פרק לא יחפור) היינו דוקא היכא דדבר הנסמך מזיק לשכנו בגוף ממונו. כגון הסומך בורו לשדה חבירו שהוא מזקיקו להרחיק כשיבוא לסמוך בור גם הוא אומר כל מרא ומרא מרעית לי לארעאי, וכן כל ההרחקות דלא יחפור או שמאפיל עליו או מחמת הריח או פסקת לחיותאי.
ולפי זה יבואר דינו של רב הונא מדוע יוכל לומר פסקת חיותי הרי היכן הלכו להם זכויותיו של השני? אלא שככל דיני שכנים מי שקדם וזכה הרי הוא שלו. ולפי זה יבואר גם האיסור של בן עיר אחרת להכנס לסחור משום שאין לו זכויות בכך, אך אם משלם מיסים הרי הוא גם נותן לעיר ולא רק לוקח ועל כן יש לו היתר לסחור בעיר. ושו"ר שכ"כ דברות משה (ב"ב סימן כ הערה ל ד"ה והנכון).
ונראה שאף רש"י יסביר כדברי הרא"ש שאין כאן נזק ממש המחייב תשלומים אלא רק נזקי שכנים המחייבים הרחקות. והדברים נמדדים לפי 'בצדק תשפוט עמיתך'.
וכך כתב חת"ס (שו"ת, חו"מ עט, סד"ה מהפך השם השני):
מתוך הדברים למדנו ג' מיני יורד לאומנו': א. בר מתא אבר מתא אחריני דלא שייך בכרגא דמוציא בדיינים כמבואר להדי' בתשו' מ"ב סי' ז"ך ויורד לאומנות דדמי ליהבי סייארי דאפי' בר מתא דידי' מוציא בדיינים, ב. יורד לאומנו' כעין מערופי' (זכות מסחרית) של ישראל דהוה רק רשע ואפשר בשל נכרי נמי והיינו הך דסוף פרק הנשרפי'. ג. מבר מבואה דידי' דמותר אפי' לכתחלה ומ"מ ממדת חסידות יש למנוע והיינו שלהי מכות בא דוד והעמידן על י"א לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חברו.
ובשולי הדברים נראה לי שאפשר 'להרוויח' נקודה נוספת בהבנת ענייני המסחר כנזקי שכנים. שכן יש לשאול מה לדיון זה ולפרק לא יחפור? הרי יש מקומות רבים שניתן היה לשבץ את הנידון הזה. אלא לפי הנ"ל מובן, חז"ל לא רק אמרו כיצד יש להרחיק נזקים זה מזה על מנת ליצור שכנות יציבה, אלא אף כיצד חיים ומתפרנסים באופן ראוי כך שלא יפגעו זה בזה.
להערות - [email protected]
איך ללמוד אמונה?
מי צריך את הערבה?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
הלכות שטיפת כלים בשבת
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מה המשמעות הנחת תפילין?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
