ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
בסוגיות הקודמות עסקנו בבירור היחס בין הזכות לשימוש לאיסור להזיק. בסוגיא זו נדון בשאלה קרובה, והיא פתיחת עסק, שהיא ודאי זכות של הרוצה בכך, כאשר העסק החדש יפגע כלכלית בעסק קיים. ולכאורה פשוט שפגיעה כלכלית מעין זו כלולה היא באיסור להזיק.
אומרת הגמ' (כא, ב):
אמר רב הונא: האי בר מבואה דאוקי ריחיא, ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה, דינא הוא דמעכב עילויה, דא"ל: קא פסקת ליה לחיותי.
וצריך לברר מאיזה דין מעכב הוא עליו? והרי גם השני יכול לטעון שפסקת לחיותי?!
יורד לאומנות חבירו
רש"י (ד"ה אבל הכא) מבאר את דברי רב הונא כדין של היורד לאומנות חבירו. ואכן על פניו זהו המקרה של סוגייתנו, שהשני רוצה להקים ריחיים ובכך יפגע בעסק של הראשון. אך יש לציין דבר פשוט שביטוי זה הוא תיאור מקרה ולא דין, ומה אם כן הדין במקרה זה? ועל זה אומר רב הונא שאסור. ואמנם בסוף הגמ' מובאת דעתו של רב הונא בריה דרב יהושע הסובר שלא כרב הונא:
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: פשיטא לי, בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב, ואי שייך בכרגא דהכא - לא מצי מעכב, בר מבואה אבר מבואה דנפשיה - לא מצי מעכב.
דהיינו מותר לאדם לפתוח חנות מתחרה בתוך מבואה אך רק אם הפותח הינו בן עיר אחרת הדבר אסור, אא"כ הוא משלם מיסים. וצריך בירור מדוע הדין כן? אם אין הפתיחה מוגדרת נזק, מדוע לבן עיר אחרת הדבר אסור? ואם היא מוגדרת נזק, מדוע לבן המבואה מותר? ועוד, מה מעלה או מוריד עניין המיסים?
מקורות מקבילים
בכדי להבין את הסברי הראשונים לדינו של רב הונא נבאר תחילה שני מושגים: יורד לאומנות חבירו, עני המהפך בחררה.
הביטוי 'יורד לאומנות חבירו' מופיע רק בשני מקומות בש"ס: א. בסנהדרין (פא, א) נאמר: ואת אשת רעהו לא טמא - שלא ירד לאומנות חבירו. ב. במכות (כד, א) נאמר: לא עשה לרעהו רעה - שלא ירד לאומנות חבירו. מתוך התבוננות במהלך הגמרות שם נראה שאין זה דין מוחלט אלא ביטוי למצב רוחני של יהודי. ואולי יותר מידת חסידות מאשר דין. אך באמת יש מצבים בהם הדבר כבר נוגע לעיקר הדין ויש בו משום נזק של ממש בחבירו.
המושג השני הוא כאמור 'עני המהפך בחררה'. וכך לשון הגמ' בקידושין (נט, א) :
רב גידל הוה מהפיך בההיא ארעא, אזל רבי אבא זבנה, אזל רב גידל קבליה לרבי זירא, אזל רבי זירא וקבליה לרב יצחק נפחא, אמר ליה: המתן עד שיעלה אצלנו לרגל. כי סליק, אשכחיה, אמר ליה: עני מהפך בחררה ובא אחר ונטלה הימנו, מאי? אמר ליה: נקרא רשע. ואלא מר מאי טעמא עבד הכי? א"ל: לא הוה ידענא. השתא נמי ניתבה ניהליה מר! א"ל: זבוני לא מזבנינא לה, דארעא קמייתא היא ולא מסמנא מילתא, אי בעי במתנה נישקליה. רב גידל לא נחית לה, דכתיב: ושונא מתנות יחיה, רבי אבא לא נחית לה, משום דהפיך בה רב גידל. לא מר נחית לה, ולא מר נחית לה, ומיתקריא ארעא דרבנן.
וראה שם ברש"י ותוס' שנחלקו האם דין עה"ב הוא אפילו במילי דהפקר, כדעת רש"י (ד"ה עני) או שמא דווקא במקום בו האחד מחפש לקנותה אך בהפקר מותר להקדים חבירו, כדעת תוס' (ד"ה עני).
שיטת רש"י
כמובא לעיל, רש"י מסביר את דינו של רב הונא משום יורד לאומנות חבירו. ואף שיש אופן שבו פתיחת העסק אסורה לגמרי הרי זה רק באופן של המצודה, ששם הוא כבר נחשב קרוב יותר לגזל ממש. אך באופנים אחרים, שאינם כמצודה, לדידן דלא קיי"ל כרב הונא מותר.
רש"י אינו מזכיר כאן כלל את הדין של עה"ב, דלא כתוס' וריטב"א כדלהלן, ונ"ל שזאת משום שעה"ב הוא עניין חד פעמי בין שכירות או הפקר ולכן אין לדמות זאת למקרה של יורד לאומנות חבירו שהוא מצב מתמיד ושייך יותר לאיסור ממש. ובזה יובן מדוע הגמרא מנסה להביא ראיה מדגים, שם מדובר באופן פשוט על פרנסה. אלא שעונים לרב הונא שאינו דומה משום שהלקוחות אינם בידו ממש כמו בדגים. שהרי יש לדגים בחירה חופשית. ושוב ראינו כן בספר הר הכרמל (מובא בציונים של רזא דשבתי).
שיטת ריטב"א
לעומת רש"י, כותב הריטב"א (ד"ה דינא) בביאור דינו של רב הונא:
דינא הוא דמעכב עליה דאמר קא פסקת לחיותאי. פי' דמדמה ליה לעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו נקרא רשע מפני שיכול למצוא חררה אחרת לקנות והא נמי סבר רב הונא שיכול לומר לו אתה יכול לעשות אומנותך במקום אחר
העולה מדבריו שירידה לאומנות היא גופא משום עני המהפך בחררה, ואע"פ שהוא הפקר שהרי כל אחד יכול לזכות בלקוחות, סובר ר"ה "שיכול לומר לו אתה יכול לעשות אומנותך במקום אחר". ור"ה בדר"י שחולק על רב הונא, בסוף הסוגיא וכמובא לעיל, ס"ל שכיון שנח לשני יותר לעשות במבואו הרי זו זכותו.
אך לפי הסבר זה של עני המהפך, לא זכיתי להבין מה האיסור של בן עיר אחרת לפתוח עסק.
פגיעה כלכלית בנזקי שכנים
ונראה לומר שעצם פתיחת עסק, אפילו מתחרה, אין בו די בכדי להחשב כמזיק של ממש, שהרי 'היורד' אינו אלא מידה ראויה, ומסברא ראינו שאין הלקוחות נחשבים בידיו של המוכר הראשון. מותר לאדם לפעול בדרכים שיווקיות מועילות יותר מחבירו ובזה למשוך אליו לקוחות. אלא יש לבאר שפתיחת עסק יש בה משום נזקי שכנים, דהיינו הסדרת היחסים הראויים והמאוזנים, אף הכלכליים, בין התושבים השונים.
וכך כותב הרא"ש בתוך תשובה שדיני 'יורד לאומנות חבירו' הוא הרחקת נזקי שכנים (שו"ת כלל הסימן ג):
שכל ההרחקות השנויות בבבא בתרא (פרק לא יחפור) היינו דוקא היכא דדבר הנסמך מזיק לשכנו בגוף ממונו. כגון הסומך בורו לשדה חבירו שהוא מזקיקו להרחיק כשיבוא לסמוך בור גם הוא אומר כל מרא ומרא מרעית לי לארעאי, וכן כל ההרחקות דלא יחפור או שמאפיל עליו או מחמת הריח או פסקת לחיותאי.
ולפי זה יבואר דינו של רב הונא מדוע יוכל לומר פסקת חיותי הרי היכן הלכו להם זכויותיו של השני? אלא שככל דיני שכנים מי שקדם וזכה הרי הוא שלו. ולפי זה יבואר גם האיסור של בן עיר אחרת להכנס לסחור משום שאין לו זכויות בכך, אך אם משלם מיסים הרי הוא גם נותן לעיר ולא רק לוקח ועל כן יש לו היתר לסחור בעיר. ושו"ר שכ"כ דברות משה (ב"ב סימן כ הערה ל ד"ה והנכון).
ונראה שאף רש"י יסביר כדברי הרא"ש שאין כאן נזק ממש המחייב תשלומים אלא רק נזקי שכנים המחייבים הרחקות. והדברים נמדדים לפי 'בצדק תשפוט עמיתך'.
וכך כתב חת"ס (שו"ת, חו"מ עט, סד"ה מהפך השם השני):
מתוך הדברים למדנו ג' מיני יורד לאומנו': א. בר מתא אבר מתא אחריני דלא שייך בכרגא דמוציא בדיינים כמבואר להדי' בתשו' מ"ב סי' ז"ך ויורד לאומנות דדמי ליהבי סייארי דאפי' בר מתא דידי' מוציא בדיינים, ב. יורד לאומנו' כעין מערופי' (זכות מסחרית) של ישראל דהוה רק רשע ואפשר בשל נכרי נמי והיינו הך דסוף פרק הנשרפי'. ג. מבר מבואה דידי' דמותר אפי' לכתחלה ומ"מ ממדת חסידות יש למנוע והיינו שלהי מכות בא דוד והעמידן על י"א לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חברו.
ובשולי הדברים נראה לי שאפשר 'להרוויח' נקודה נוספת בהבנת ענייני המסחר כנזקי שכנים. שכן יש לשאול מה לדיון זה ולפרק לא יחפור? הרי יש מקומות רבים שניתן היה לשבץ את הנידון הזה. אלא לפי הנ"ל מובן, חז"ל לא רק אמרו כיצד יש להרחיק נזקים זה מזה על מנת ליצור שכנות יציבה, אלא אף כיצד חיים ומתפרנסים באופן ראוי כך שלא יפגעו זה בזה.
להערות - [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
