ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
פרקנו עוסק בהסדרת יחסי השכנות הן מההיבט הנזקי (רוב הפרק) הן הכלכלי (דינא דרב הונא) והן מההיבט הערכי של לימוד תורה ושאר מצוות (תקנת יהושע בן גמלא), כפי שראינו בסוגיות הקודמות. בסוגיא זו נעסוק בהסדרת יחסי המסחר בשאלת טובת סוחרי המקום אל מול טובת צרכני המקום.
אומרת הגמרא (כב, א):
אמר רב נחמן בר יצחק: ומודה רב הונא בריה דרב יהושע ברוכלין המחזירין בעיירות דלא מצי מעכב, דאמר מר: עזרא תקן להן לישראל שיהו רוכלין מחזירין בעיירות, כדי שיהו תכשיטין מצויין לבנות ישראל. והני מילי לאהדורי, אבל לאקבועי לא. ואי צורבא מרבנן הוא, אפילו לאקבועי נמי. כי הא דרבא שרא להו לר' יאשיה ולרב עובדיה לאקבועי, דלא כהלכתא, מאי טעמא? כיון דרבנן נינהו, אתו לטרדו מגירסייהו. הנהו דיקולאי דאייתו דיקלאי לבבל, אתו בני מתא קא מעכבי עלויהו, אתו לקמיה דרבינא, אמר להו: מעלמא אתו ולעלמא ליזבנו. והני מילי ביומא דשוקא. אבל בלא יומא דשוקא לא. וביומא דשוקא נמי לא אמרינן אלא לזבוני בשוקא, אבל לאהדורי לא. הנהו עמוראי דאייתו עמרא לפום נהרא, אתו בני מתא קא מעכבי עלויהו, אתו לקמיה דרב כהנא, אמר להו: דינא הוא דמעכבי עלייכו. אמרו ליה: אית לן אשראי, אמר להו: זילו זבנו שיעור חיותייכו, עד דעקריתו אשראי דידכו ואזליתו.
וכמה שאלות עולות בלימוד הגמרא, נציג חלקן:
מדוע מותר לרוכלים מעיר אחרת למכור כאן? הרי יש סוחרים במקום! דאל"ה לא היה צורך בחידוש ההיתר. ועוד, מדוע יש היתר לתלמיד חכם? ועוד, מדוע יום השוק שונה? ועוד, מדוע התירו בסוף למכור משום ד'אית לן אשראי'?
בכדי לענות על שאלות אלו נדון תחילה בשלוש נקודות בסוגיא ומהן נוכל להעלות כלל עקרוני, שלענ"ד, חורז את הסוגיא כולה.
הגבלות על סוחרי חוץ
הגמרא אומרת שסוחרים הבאים מחוץ לעיר, יכולים בני העיר לעכבם, ובפשטות כוונתם לסוחרי העיר. האם דין זה הוא מוחלט או שישנם מצבים בהם יתירו ייבוא מן החוץ?
הרבה מהראשונים כאן בסוגיא מביאים את דעת ר"י מגאש שכותב (ציטוט ממגיד משנה שכנים ו, י):
וכתב הרב אבן מיגש ז"ל דדוקא כשיש מאותה סחורה לבני העיר והיא טובה כמות אותה שמביאין שם אבל אם היתה גרועה ממנה או שחשובה כמותה אבל הסוחרים מוזילין ומפחיתים את השער אם לוקחי העיר ההיא הם עכו"ם יכולין לעכב עליהם אבל אם הלוקחין ישראלים אין יכולין לעכב עליהם שאין עושין תקנה למוכרים בהפסד הלקוחות.
כלומר, אם הסוחרים מחוץ לעיר מביאים סחורה אחרת או לחילופין זהה אך זולה יותר, א"א לעכבם. וזאת במידה ולקוחות העיר הינם ישראל. אך אם הלקוחות הינם גוים והמוכרים הם ישראל, אפשר לעכבם.
לעומתו כותב הרמב"ן ואחריו תלמידיו רשב"א וריטב"א, שאפילו הוזלת המחיר אינה מתירה כניסת סוחרים מבחוץ אם יש בזה פגיעה באנשי המקום. ולגבי מה שההוזלה מועילה ללקוחות המקומיים כתב הריטב"א (ד"ה דינא):
דאי סוחרי העיר אינם מייקרים סחורתם על בני העיר שלא כמשפט למה יפסידו עליהם, ואם מייקרים הסחורות שלא כראוי הרי יכולים בני העיר להתנות על השערים, ומיהו אם הסחורות שמביאים מחוץ לעיר היא טובה יותר מסחורות העיר בזה אין מעכבין כלל שהרי זה כאילו אין בכאן מאותה הסחורה וכן עיקר.
טענת הראשונים כנגד ר"י מגאש שאין לאדם מן החוץ לפגוע בכלכלת המקום שלא בצדק. ובני העיר עצמם יכולים להתאגד ולהגיע למחירים נוחים יותר עבורם.
גביית אשראי
מח' נוספת בסוגיין נוגעת בהיתר לסחור עד 'דעקריתו אשראי דידכו'.
רש"י מבאר (ד"ה אית לן):
מכרנו באמנה וצריכים אנו לשהות כאן עד שנגבה חובות שלנו ואם אין אנו מוכרין סחורותינו במה נתפרנס.
לדעת רש"י אותם סוחרי חוץ מכרו בהקפה לאנשי המקום, ומחכים הם עד שבעלי החובות ישלמו את חובם. אך במהלך שהותם צריכים הם להתקיים ועל כן התירו להם את המסחר, ובצמצום, כפי שהורו להם: 'זילו זבנו שיעור חיותייכו'. ומבאר ר"ת (מובא בריטב"א ד"ה זילו):
פירש ר"ת ז"ל שיעור חיותייכו מן הריוח שיעשו ואין מדקדקין בזה לעשות בצימצום, ומיהו הני מילי בפעם ראשונה כי לא שמעו עדיין עיכוב בני העיר כשמכרו לאשראי.
אמנם הרמב"ם הבין שאותם סוחרים צריכים הם להחזיר את חובם וכך פסק (שכנים ו, י):
הסוחרים שמביאין סחורתם למכור בתוך העיירות בני העיר מעכבין עליהם, ואם מכרו ביום השוק בלבד אין מונעין אותם, והוא שימכרו בשוק אבל לא יחזרו על הפתחים אפילו ביום השוק, ואם יש להן מלוה בעיר מוכרין כדי פרנסתם אפילו בלא יום השוק עד שיפרעו חובן וילכו להן.
נשים לב שהרמב"ם כתב בסוף ההלכה 'עד שיפרעו חובן' ודלא כרש"י שכתב 'עד שנגבה חובות שלנו'.
היתר סחורה לת"ח
נוסיף להתבונן בדין שלישי המופיע בסוגיא, והוא מעורר תמיהה גדולה. אומרת הגמ':
כי הא דרבא שרא להו לר' יאשיה ולרב עובדיה לאקבועי, דלא כהלכתא, מאי טעמא? כיון דרבנן נינהו, אתו לטרדו מגירסייהו.
וכי כיצד התירו לחכמים לעשות שלא כדין וכהלכה?! ואמנם, הגהות אשרי כותב תנאי להיתר זה והוא 'שיהו צריכים לתורתו'. אך עדיין יש להבין מדוע הצורך בתורתו מאפשר לו פגיעה בתושבי המקום?
טובת אנשי העיר
ונראה לומר שכל הסוגיא עוסקת היא ביצירת האיזון הרצוי שיביא את טובת אנשי העיר אל המירב האפשרי. וכך כותב בקצרה הבית יוסף (קנו ד"ה החלק השלישי) ביחס להיתר סחורה לת"ח:
ואיפשר דכיון שדינים הללו דמצו מעכבי - מדרבנן בעלמא הוא, מפני תיקון העולם.
ע"פ יסוד זה של 'טובת אנשי העיר' נוכל להבין את כל הפרטים השונים והמחלוקות בסוגיא:
תקנת הרוכלים נועדה לטובת נשות ישראל, ולמעלה מכך, לטובת המשפחה בישראל, וראו חכמים שלמרות הצורך לדאוג לפרנסת הסוחרים המקומיים יש צורך בנתינת אפשרות מגוונת או זולה יותר לנשים רבות.
וכן ביחס להקלות לתלמידי חכמים, דווקא דברי הגהות אשרי דלעיל מבארות את ההיתר. כאשר אנשי העיר 'צריכים לתורתו' אזי מובן מדוע יש לאפשר לו להתפרנס בעיר אע"פ שיפגע בכלכלת אחרים כיון שבמבט הכולל של טובת אנשי העיר, הצורך באישיות של תורה חשובה יותר. טובת הכלל גוברת על טובת הפרט.
מח' ר"י מגאש ורמב"ן ביחס לכניסת סוחרים מן החוץ גם היא מוסברת על פי יסוד זה. המח' היא במה תגדל טובת העיר. דעת ר"י מגאש שטובת רוב הציבור, ובדגש על ישראל שמצווים לדאוג זה לזה, היא הוזלת המחירים. ועל כן, מותר להכנס אע"פ שהסוחרים המקומיים יפגעו. אך הרמב"ן סובר שהערך של חיזוק הכלכלה המקומית כאשר היא נוהגת בהגינות עדיפה על פני הרווחים של הלקוחות.
וכן אפשר להסביר את נושא החזרת האשראי – לרמב"ם פריעת חוב לאנשי העיר הוא טובתם ועל כן ניתן להורות על הישארות הסוחרים על אף פגיעה מסוימת בסוחרי המקום. אך לרש"י שמסביר שהם גובים את חובם מאנשי העיר, קשה יותר לבאר מהי טובת אנשי העיר? לכאורה שישובו לביתם ויחזרו רק לגבות. ושמא ניתן לבאר כך: לרש"י פריעת חוב לסוחר חוץ הוא טובת אנשי העיר משום שהוא מכר להם באמנה, וטוב לאנשי העיר שסוחרים כגון אלה, המוכנים למכור בהקפה, יסחרו עמהם ומעט ויועיל הדבר להתמדת היחסים טובים עמהם.
השייכות לפרק
ונראה לענ"ד שלפי כל הנ"ל מובן ההקשר של סוגיא זו לפרקנו. כשם שראינו לעיל שחז"ל כאן הכניסו יסודות של מהו יסוד השכנות ביחס ללימוד תורה, כאן הרחיבו בפרטים נוספים של הבירור כיצד יוצרים חברה נכונה. ואכן ראינו שישנם ערכים שונים כגון חיזוק המשפחה, לימוד התורה, רווחה כלכלית – כל אלו ברמה הציבורית-כללית שגוברים על פני הצרכים של היחיד.
ונחתום סוגיא זו בדבריו היסודיים של החת"ס (ב"ב כא, ב ד"ה ונ"ל):
ונ"ל דכל הנאמרי' בשמעתין אף על גב שכ' הרב"י סי' קנ"ו דדיני דרבנן נינהו ומשו"ה הקלו לת"ח. נלע"ד דודאי שרשם פתוח על מי תורתינו הקדושה במאי דכתי' ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גירו ופירש"י עפ"י סִפרי, בין הדיורים. והכל בכלל בין דיורי' בבתים, בין תנור לכריים וחלונו' וחצרות, ובין דיורי' בעיר, ועיר ומבוי וחצר וחנות. ומסרן הכתוב למרע"ה ודיינין שיחוקו חוקי' באילו וכיוצא ונעשה דיניהם דין תורה ממש.
להערות - [email protected]
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
למה ללמוד גמרא?
נס חנוכה בעולם שכלי ?
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מהפרי ועד הגאולה
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
