^ 1.
שמות יב, ב.^ 2.
שמות רבה טו, לא.^ 3.
סנהדרין מב ע"א.^ 4.
ראה ב"ח אורח חיים סימן תכו, שכתב: "מרימר ומר זוטרא הוי מכתפי להו ומברכי. נראה דרצה לומר שלא היה עומד כל א' בפני עצמו ומברך אלא נתחברו יחד כתפיהן להדדי ומברכין יחד שזהו דרך חשיבות להקביל פני השכינה ולכן כתבו האחרונים דאין מקדשין הלבנה תחת הגג דאין זה דרך כבוד אלא יוצאין מתחת הגג לתוך הרחוב כדרך שיוצאין לקבל פני המלך שיוצאין לקראתו".^ 5.
גרסה זו המובאת בבלי בשם בני ארץ ישראל, תואמת את המובא בירושלמי (ברכות פ"ט, ה"ב), שם נקבע נוסח זה כעיקר הדין: "הרואה את הלבנה בחידושה אומר ברוך מחדש חודשים".^ 6.
מסכת סופרים פי"ט, ה"י.^ 7.
שמות רבה טו, כד.^ 8.
רבי יעקב ריישר (בעל ה"עיון יעקב") (פראג, גליציה וגרמניה), התל"ג בערך-התצ"ג - מגדולי האחרונים, פוסק ומפרש אגדות חז"ל. נולד בפראג למשפחה של תלמידי חכמים ונקרא על שם עירו (ריישר – היא ריישא שבגליציה, שם כיהן אביו ברבנות). למד אצל אביו ואצל רבי אהרן שמעון שפירא. כיהן כדיין וראש ישיבה בפראג, ולאחר מכן נקרא לכהן כרב בקהילות החשובות אנבך, וורמס ומץ. נודע בשיטתו הישרה המשלבת פלפול עם חתירה להלכה פסוקה. ספרו המפורסם ביותר הוא "עיון יעקב", פירוש עמוק ויסודי על ה"עין יעקב", שבו הוא מיישב את קושיות המפרשים ומוסיף נופך למדני לאגדות חז"ל. כמו כן חיבר את שו"ת "שבות יעקב" (ג' חלקים), שהתקבל כספר יסוד בעולם הפסיקה, את "חוק יעקב" על הלכות פסח, ואת הספר "סולת למנחה" על ספר המצוות.^ 9.
שו"ת שבות יעקב ח"א סימן יב.^ 10.
מגן אברהם סימן תכו - הקדמה.^ 11.
זהו טעם "על פי הסוד", כמבואר במנחת יצחק (ח"ח סימן טו) ליישב את התמיהה על דברי השל"ה "מה תלוי פגם הלבנה בחטא האישה, ובפרט דחטא האישה היה ביום שישי מבריאת העולם, ופגם הלבנה [שנתמעטה] היה ביום רביעי לבריאת העולם, כדכתיב במעשה בראשית".^ 12.
בספר "קידוש לבנה - אוצר הלכות ומנהגים" מילואים סימן א, הביא שיש מי ששאל את החזון איש, וענה לו שבוודאי אין ברכת הלבנה דומה לשאר ברכות, והוה מצוה גמורה, והביא ראיה מדברי הגמרא בסנהדרין, שכל המברך על החודש בזמנו כאילו קיבל פני שכינה.^ 13.
ראה ברכי יוסף סימן תכו סק"ד.^ 14.
מגן אברהם סימן תכו - הקדמה.^ 15.
רבי שלמה קלוגר (קומרוב שבפולין) התקנ"ו-התרכ"ט - רב, פוסק, דרשן ומנהיג. נולד לרבי יהודה אהרן, רבה של קומרוב, וכבר בצעירותו התפרסם כעילוי מופלג. לאחר פטירת אביו בילדותו, עבר ללמוד בזמושץ' אצל רבי מרדכי פלונגיאן ורבי יעקב קרנץ (המגיד מדובנא). כיהן ברבנות בקהילות קוליקוב ויוזפוף, ובשנת התק"ף נתקבל למגיד מישרים ודיין בעיר בראד, שהיתה מרכז תורני חשוב בגליציה, ושם יצא שמו בכל קצוות תבל כאחד מגדולי המשיבים בדורו. חיבר מאות חיבורים המקיפים את כל חלקי התורה - מקרא, משנה, תלמוד, הלכה, דרוש וקבלה, וביניהם סדרת ספרי השו"ת "האלף לך שלמה", "חכמת שלמה" על השולחן ערוך ו"נדרי זריזין". הוא עמד בחזית המאבקים לשמירת מסורת ישראל אל מול רוחות ההשכלה והרפורמה. עמד בקשר רציף עם גדולי דורו, ביניהם ה"חתם סופר", והשיב לאלפי פניות בשאלות הלכתיות סבוכות מכל רחבי העולם. בבראד כיהן כחמישים שנה, ובה נטמן לאחר פטירתו.^ 16.
שו"ת משנה הלכות חלק יא סימן שצט.^ 17.
שו"ת אגרות משה חושן משפט ח"ב סימן מז.^ 18.
שו"ת האלף לך שלמה או"ח סימן קצג.^ 19.
רמב"ם הלכות ברכות י, טז-יז.^ 20.
בית יוסף אורח חיים סימן תכו.^ 21.
רבי יוסף ג'יקטיליה (ספרד), ה"ח-הס"ה - מגדולי המקובלים בספרד. תלמידו של רבי אברהם אבולעפיה, שאמר עליו בספרו "אוצר עדן הגנוז": "והוא בלא ספק הצליח הצלחה מופלאה במה שלמד לפני, והוסיף מכוחו ומדעתו וה' היה עמו". בהיותו כבן עשרים וארבע חיבר את ספרו "גנת אגוז" העוסק בגימטריות וצירופי שמות קבליים. ספרו "שערי אורה" נחשב אצל המקובלים לאחד מספרי היסוד בחכמת הנסתר, ומפורסם שהאר"י אמר על ספר זה כי הוא המפתח לכל תורת הסוד. רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו הגדול של הגר"א, התבטא פעם ואמר, שעל מנת לצאת ידי חובת תורת הקבלה, יש ללמוד את ספר הזוהר ואת ספר שערי אורה. ספרו "שערי אורה" מבאר את השמות האלקיים דרך הספירות. חיבר ספרים נוספים, ובהם: "צפנת פענח" על הגדה של פסח, "גנת אגוז", "ספר שערי צדק", "ספר הניקוד", "ספר החשמל", "סוד הנחש", "כללי המצוות - ביאור כללי המצוות ומעלתם בהלכה ובאגדה, "ספר המשלים" - דברי מוסר.^ 22.
שולחן ערוך או"ח סימן תכו, ד.^ 23.
ראה משנה ברורה סימן תכו, כ. ועיין משנה ברורה עם הערות ביצחק יקרא לגר"א נבנצל שם, שכתב בשם הגרש"זאויערבך, שאדם שטעה וברך את ברכת הלבנה לפני שעברו שלוש יממות מהמולד, יצא בדיעבד ידי חובה.^ 24.
ראה שולחן ערוך או"ח סימן תכו, ד; לבוש סימן תכו, ג; כף החיים סימן תכו, אות סא.^ 25.
טור או"ח סימן תכו.^ 26.
שולחן ערוך או"ח סימן תכו, ב.^ 27.
רבי מנוח בן יעקב מנרבונה (נרבונה שבפרובאנס), מחכמי הראשונים, בן דורם של הרשב"א והמאירי – רב, פוסק ומפרש. פעל במרכז התורני המפואר של חכמי פרובאנס, שנודעו בשילוב עומק הלמדנות עם דרכי החקירה והמחשבה. שמו נקבע לדורות בזכות חיבורו 'ספר המנוחה', הנחשב לאחד הביאורים המוקדמים והיסודיים על ספר 'משנה תורה' לרמב"ם (על סדרי מדע, אהבה וזמנים). בחיבורו חותר רבנו מנוח לחשיפת מקורותיו של הרמב"ם ויישוב השגות הראב"ד, תוך שהוא משלב בפסקיו את מנהגי חכמי ארצו. חשיבותו של 'ספר המנוחה' רבה מאוד, ופוסקים רבים, ובראשם מרן השולחן ערוך, הביאו את דבריו כסמכות הלכתית מכרעת.^ 28.
ספר המנוחה על הרמב"ם הלכות ברכות י, יז.^ 29.
משנה ברורה סימן תכו, ס"ק א.^ 30.
ביאור הלכה שם ד"ה אשר במאמרו.^ 31.
סנהדרין מב ע"א.^ 32.
ביאור הלכה שם ד"ה ונהנין מאורה.^ 33.
שו"ת מהרש"ל סימן עז.^ 34.
מג"א, אליה רבה, פרחי כהונה ועוד.^ 35.
שו"ת הרדב"ז ח"א סימן שמא.^ 36.
ברכות נג ע"ב.^ 37.
טור ושולחן ערוך או"ח סימן רחצ.^ 38.
רבי שמואל הלוי ואזנר (בעל "שבט הלוי") (וינה שבאוסטריה-בני ברק), התרע"ג-התשע"ה - מגדולי פוסקי ההלכה בדורות האחרונים ומנהיגה הרוחני של שכונת "זכרון מאיר". בצעירותו למד בישיבת "חכמי לובלין" אצל רבי מאיר שפירא, ועלה לארץ ישראל לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. הקים את ישיבת "חכמי לובלין" בבני ברק ועמד בראשה במשך עשרות שנים. נודע כסמכות הלכתית עליונה ופסקיו התקבלו בכל תפוצות ישראל. עסק רבות בביצור חומות הדת ובפתרון שאלות טכנולוגיות והלכתיות מורכבות שהתעוררו בדורו. נודע ביראת השמים הצרופה שלו ובדבקותו במסורת הפסיקה של גדולי הדורות הקודמים. נפטר בערב חג הפסח בגיל 102. מחבר הספרים: "שבט הלוי" - סדרת ספרי שו"ת הכוללת אחד-עשר כרכים על כל חלקי השולחן ערוך, "שבט הלוי" על התורה - חידושים וביאורים על חמישה חומשי תורה, "שבט הלוי" על הש"ס - חידושים על מסכתות התלמוד, "שיעורי שבט הלוי" - סיכומי שיעוריו על הלכות נידה, "מבית לוי" - קובצי פסקים והנהגות שהוצאו על ידי תלמידיו, "דרשות שבט הלוי" - דרשות שנשא במעמדים שונים ובישיבה.^ 39.
שו"ת שבט הלוי ח"ה סימן קכה.^ 40.
שו"ת שיח יצחק סימן תעא.^ 41.
רבי יצחק ווייס (בעל שיח יצחק) (פרשבורג שבסלובקיה), התרל"ג-התש"ב - מגדולי רבני הונגריה וסלובקיה, תלמידו המובהק של בעל ה"שבט סופר". כבר בגיל עשרים כיהן כאחד מרבני פרשבורג, ובהמשך שימש כרב באדלבורג וכראב"ד בקהילת ורבוי, שם הקים ישיבה ועמד בראשה. עסק רבות בתורת הנסתר והיה קשור לצדיקי החסידות וכן לידידו בעל "אם הבנים שמחה". נהרג על קידוש השם בידי הנאצים. רוב כתביו אבדו בשואה, ושאריתם לוקטו ויצאו לאור עשרות שנים לאחר פטירתו. מחבר הספר: "שיח יצחק" - הכולל תצ"ז סימנים של שאלות, תשובות והערות על ארבעת חלקי השולחן ערוך (יצא לאור על ידי מכון ירושלים).^ 42.
רבי שמואל ב"ר אברהם אבוהב (ה"דבר שמואל") (המבורג שבגרמניה) הש"ע–התנ"ד - רב, פוסק, ראש ישיבה ומנהיג. נולד בקהילה הספרדית בהמבורג, ובנעוריו נשלח על ידי אביו ללמוד בישיבות ונציה שבאיטליה, שם קנה את תורתו מפי גדולי העיר. בשנת השצ"ח עבר לכהן כרבה של קהילת ורונה וכראש הישיבה בה, ומשם יצא שמו כפוסק מובהק. בשנת הת"י נקרא לשוב לוונציה, בה מונה לרב העיר ולראש הישיבה הכללית, תפקיד בו כיהן עד אחרית ימיו. נודע בבקיאותו העצומה ובשיטתו המורכבת משילוב של פסיקה הלכתית ישרה יחד עם דקדוק במצוות והנהגות מוסר. חיבורו המפורסם ביותר הוא שו"ת "דבר שמואל", המאגד תשובות שהשיב לשואלים מכל רחבי העולם היהודי בדורו. כמו כן, מיוחס לו חיבורו המוסרי "ספר הזכרונות", שנדפס בעילום שם בפראג והתקבל בקהילות ישראל כספר יסוד ליראת שמים ודקדוק הלכתי. נודע כלוחם תקיף בתנועת השבתאות וכעמוד התווך של ההנהגה הרוחנית באיטליה. נפטר בשיבה טובה בוונציה ובה נטמן.^ 43.
עיין הליכות שלמה ראש חודש פרק א דבר הלכה מד, שאם חלק מהלבנה גלוי אפשר לומר את ברכת הלבנה, ואין צורך שכל הלבנה תהיה גלויה. ויש מחמירים שלא לומר את ברכת הלבנה גם כאשר היא מכוסה בעננים דקים (ראה בן איש חי שנה שניה פרשת ויקרא אות כג; כף החיים סימן תכו, יח; דעת תורה למהרש"ם ח"ד סימן תכו, א; מאמר מרדכי הלכות לימות החול כז, ז), אך אין לנהוג כן אם הדבר יגרום להפסד הברכה.