ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר תפילה בציבור ובבית הכנסת

כוחה של תפילת הציבור

אימתי עת רצון? , התפילה מועילה להטבה המוסרית של האדם , כיצד זוכים ל'עת רצון'? , קריאת שמע בעונתה , תורה דרבים , חלק קטן מדבר גדול , תודעה של תפילה , חביב אדם שנברא בצלם , מעלת הארץ הקדושה , מקדש, ישראל, עולם , שלושה מרחיבין דעתו של אדם , התפילה היא בדיקה גדולה לאדם.
מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
להורדת דף מקורות (PDF)
אימתי עת רצון?
הגמרא במסכת ברכות 1 דורשת: "מאי דכתיב 'ואני תפלתי לך ה' עת רצון' - אימתי עת רצון? בשעה שהציבור מתפללין".
הביטוי 'עת רצון' דורש התבוננות, במימד הזמן קיימים רגעים מסוימים שבהם מתגלה נקודת הרצון. על איזה רצון מדובר? רצון של מי? רצון לְמה? לוחות המודעות מלאים ב"עתות רצון", "עת רצון לזיווג", "עת רצון לתורה", "עת רצון לפרנסה" וכדו'. מה משמעות הביטוי 'עת רצון'?

התפילה מועילה להטבה המוסרית של האדם
על משמעות ביטוי זה מעמידנו מרן הרב קוק בספרו עין איה 2 , וכה דבריו:
"ביארנו כבר, שיסוד התפילה, ועיקר הטעם שחקקה החכמה האלקית שתועיל להשלמת בקשת האדם וצרכיו, הוא מפני שהיא מועילה מאד לההטבה המוסרית של האדם, לרומם נפשו ולישב דעתו, לחזק כוחותיו הרוחניים.
ובכלל עיקר הדאגה המוסרית שיהיה האדם מונהג בה, לא היתה כלל גדולה כל כך בערכה אם היה האדם יחיד ומתבודד. כי היסוד המוסרי הוא מפני שהאדם משותף אל זולתו מבני האדם בהווה ובעתיד, בחיי ביתו ומשפחתו, ובכלל החיים החברותיים שלו".
התפילה מרוממת את נפש האדם, מיישבת את דעתו והופכת אותו להיות מוסרי יותר. זה כוחה של התפילה וזו תכליתה. בלי זה לא היתה הוה אמינא שבן אנוש יעמוד לפני ה' ויבקש בקשות. הבנה זו מלמדת אותנו מדוע ערכה של תפילה "בשעה שהציבור מתפללין" עולה לאין ערוך, שכן אם האדם היה חי לבדו על אי בודד, הערך של עבודתו המוסרית היה מוגבל ביותר, כי לעבודתו לא היה ביטוי מעשי כלפי הזולת. ממשיך הרב:
"על כן צריך שתכה המוסריות שורש גדול בלבבו, שלא יזיק את זולתו בנטותו לחפצי עצמו יותר מדאי. על כן עיקר התפילה ותכליתה הוא רק מפני הקיבוץ הציבורי, כי להשלמת האדם בשלמות עצמו, להקנות לו מושכלות אמתיות, היתה דיה התורה מבלעדי התפילה, אבל החיים המוסריים שהם נחוצים לחיי החברה נפעלים על ידי התפילה.
נמצא שתפילת רבים היא התפילה העיקרית, שגם תפילת יחיד תתן פריה ותועלתה רק בהיותו אחר כך מתחבר עם הציבור. על כן עיקר העת רצון וקירוב התכלית של התפילה, וממילא יתרון פעולתה, הוא בשעה שהציבור מתפללים, שאין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים.
תפילת יחיד, אם לא תהיה מגמתו כי אם חפצו ותאוות ליבו, מאין פנות אל אחיו ועניי עמו הנתונים בצרה, אפשר שתמאס, כי היא רחוקה ממטרתה האמיתית. אבל תפילת רבים, שכל אחד חפץ בהטבת הציבור, הרי תועלת החיים המוסריים קרובה מאד, ואין הקב"ה מואס בתפילתן, כי ההכנות המוסריות הם הצעות לדעת ולהוקיר יקרת ערך הרבים, שבכללם ימצאו מקום כל חיי השלמות של האדם המעולה".
מוסריות יכולה לבוא מתוך תביעה וביקורת עצמית בריאה, אבל היא לא יכולה להיות שלמה כשאין לה שום ביטוי מעשי כלפי הזולת. עבודת המידות של הפרט לא יכולה להיעשות אך ורק מתוך התבוננות פנימית, היא חייבת להתרחב ולהתגלות ביחסו אל הציבור. בתפילתו הקצרה של הכהן הגדול ביום הכיפורים מבקש הכהן הגדול לפני ה': "לא תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים" 3 . כשהיחיד מתחשב רק בצרכי עצמו ומתפלל על צרכי עצמו בלבד, אם הגשם מפריע לו ברמה האישית, כי הוא מתרטב וקר לו וזה לא מתאים לו, הוא עלול להתפלל להפסקתו ובכך לגזור את דינו של העולם לרעה. העולם צריך לגשם, ולא יעלה על הדעת שהמציאות הרגעית של האדם הפרטי תקבע את גורל הציבור כולו. לכן תפילתו של הכהן הגדול היא, שלא תשמע תפילתם של עוברי דרכים.
בתפילה אנחנו בונים את המערכת הציבורית המוסרית של כלל ישראל, זה עיקר תכליתה. אדם יכול להתגדל בתורה ובאמונה באופן פרטי, אבל בנין המוסר הנבנה על ידי כוחה של תפילה, חייב להיעשות מתוך מבט ציבורי וחיבור אמיץ אל הכלל.

כיצד זוכים ל'עת רצון'?
ההופעה השלמה של החיים הישראליים מתגלית בנשמת האומה, שלא שייך בה פירוד כלל. לכן אומרים חז"ל 4 : "תפילות כנגד תמידין תקנום". התפילות נתקנו כנגד קרבנות ציבור ולא כנגד קרבנות נדבה של היחיד.
'עת רצון' מתגלה כשהאדם הפרטי מכוון את רצונותיו בהתאם לרצון האלקי ומקיים בעצמו "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו" 5 .
כשיהודי מתפלל על עצמו, תפילתו צרה וקטנה. הוא נשאר פרטי ומצומצם, שבוי בתוך עולמו. וכשהוא מתפלל ודואג לחיים הציבוריים הישראליים, שיופיעו בשלמותם, עולמו המוסרי משתלם והוא מכוון לרצון ה', ואין ה' מואס בתפילתו. כשאדם מכוון את רצונותיו אל הרצון האלקי הוא זוכה ל'עת רצון'. בכל מצוה ומצוה ניתן לזכות ל'עת רצון', הכל תלוי במידת הכוונה.
כשאדם קונה אתרוג לארבעת המינים, הוא עובר מחנות לחנות ומדוכן לדוכן ומחפש לעצמו אתרוג יפה ומהודר. הוא משקיע בזה מאמצים, הוא משקיע כסף וזמן, על אף שהמצוה עצמה מתקיימת ברגע קל, "מדאגבהיה - נפק ביה" 6 . אבל החיפוש והטרחה מביאים אותו לקיום המצוה באופן היותר שלם. הוא קרוב יותר לרצון ה' ומתוך כך הוא זוכה ל'עת רצון'.
התפילה היא למעשה מסע רוחני עמוק שנועד לברר ולכוון את נקודת הרצון הפנימית ביותר של האדם אל הרצון האלקי.

קריאת שמע בעונתה
מימרא נוספת במסכת ברכות 7 מהווה תוספת והשלמה לדברים האמורים, וזו לשון הגמרא:
"אמר רבי מני: גדול הקורא קריאת שמע בעונתה יותר מהעוסק בתורה".
אמנם מעלת תלמוד תורה גדולה וחשובה ומקיימת את העלם, ו"תלמוד תורה כנגד כולם" 8 , אך קריאת שמע בעונתה דוחה תלמוד תורה, ומשהגיע זמן קריאת שמע יש להפסיק את הלימוד ולקרוא קריאת שמע.
מרן הרב קוק מבאר זאת בספרו עין איה 9 , וכה דבריו:
"שלמותו של כל יחיד נערכת לפי ערכו ומדרגתו. אבל עיקר שלמותן של ישראל, שהם גוי אחד בארץ, היא על ידי קיבוץ כל הכוחות כולן, של הקטנים עם הגדולים, למרכז אחד, על כן רק בזה יתקדש שם ה' יתברך בקיבוץ ואחדות כלל ישראל. ושלמותו של היחיד כשנערכנה בתור ירושה לו לבדו, אינה חשובה כלום לעומת הערך שתערך בהיותה מצטרפת עם השלמות הכללי.
והנה בתלמוד תורה הוא המקום שבו קונה כל יחיד השתלמותו לפי ערכו, אך המרכז הכללי של תלמוד תורה דכלל ישראל, והתמצית שהם מתאחדים, הוא בקריאת שמע וביחוד בעונתה, שכל האומה כולה נושאת נפשה למקור חיים היחיד יתברך בעונה אחת, מחזקת מאד את קשר הכללי, העולה מתמצית כל עסק התורה של הפרטים. כי ההבנה היוצאת והנמשכת מידיעת האחדות וקבלת עול מלכות שמים, היא מתחלקת לפרטים, לכל אחד לפי כוחו, כדברי הזוהר: 'כל חד וחד לפום שיעורא דילי', ובהבנה כללית וקבלה אמתית מתאחד על ידי קריאת שמע בעונתה. על כן גדול הקורא קריאת שמע בעונתה יותר מהעוסק בתורה, כי ערך השלם בתוך הכלל הוא גדול באין ערוך מערכו בפרטו".
כל יחיד נמדד לפי שיעור הקומה הרוחני שבנה בשנות חייו. אך שלמותו של היחיד היא כאין וכאפס לעומת השלמות המתגלה בציבור, כאשר קטנים וגדולים מתרכזים למקום אחד ומקדשים את השם.
כשהאומה כולה מייחדת את שמו יתברך בקריאת שמע בעונתה, באותה שעה ובאותו פרק זמן, וכולם נושאים את נפשם למקור החיים, מתגלה שם שמים ברבים.

תורה דרבים
הגמרא במגילה 10 מספרת, שבכיבוש יריחו היה לילה אחד שהיה בו ביטול תורה, ולכן המלאך בא ליהושע ואמר לו: 'עתה באתי', על ביטול תורה באתי! הלילה הוא לא זמן מלחמה, הייתם צריכים לשוב למחנה ולעסוק בתורה ולא לעמוד במקום המצור. בהמשך הגמרא מעמידה שתוכחת המלאך ליהושע היתה על כך שביטל 'תורה דרבים'. כאשר כל ישראל מקובצים ולומדים תורה 11 , יש לזה כח עצום, זה דוחה אפילו את עבודות התמיד שבמקדש 12 !
כשם שאין להשוות בין תפילת יחיד לתפילת רבים כך אין להשוות בין תלמוד תורה של אדם פרטי לתלמוד תורה של רבים.

חלק קטן מדבר גדול
לקריאת שמע בעונתה יש ערך עצום גם אם ההשגות שיש ליהודי הקורא פחותות ביחס לאדם גדול. עצם החיבור אל הכלל מגדל את האדם הפרטי ומשווה אותו לערכו של האדם הגדול.
'חלק קטן מדבר גדול', הוא בעל ערך רב יותר מ'דבר קטן שלם'. דבר קטן שלם, תמיד יישאר קטן, אבל חלק קטן מדבר גדול, כמו בורג במכונת כביסה וכדו', כשהוא מחובר אל הדבר הגדול, הוא מאפשר לדבר הגדול להביא לידי ביטוי את גדולתו.
המשנה באבות 13 אומרת:
"הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים".
מבאר המהר"ל 14 :
"אם הוא 'זנב לאריות', מכל מקום שם ארי נקרא על הכל ביחד, שאף על הזנב יש שם ארי. ואל יהא 'ראש לשועלים', שאף על הראש שם שועל, ולפיכך יהא 'זנב לאריות' ואל יהא 'ראש לשועלים'".
הזנב של האריה הוא חלק בלתי נפרד מהאריה, והראש של השועל הוא חלק בלתי נפרד מהשועל. אם כן עדיף להיות אריה מאשר שועל.
כשהאדם הוא חלק מדבר גדול, חלק מעוצמה גדולה, גם אם ברובד הפרטי ערכו מועט, השייכות מגדלת אותו. אין כן רק שבח כמותי אלא איכות חדשה. ניתן להשוות את זה להבדל שבין ילד קטן לאדם מבוגר. ילד קטן חושב מחשבות קטנות אגואיסטיות ולאדם בוגר יש תפיסה מחשבתית רחבה וכוללת.

תודעה של תפילה
בדברי ההקדמה לספר "מוסר אביך" 15 מלמדנו מרן הרב קוק מהן הסוגיות שבהן עלינו לעסוק כדי להגיע ל'תודעה של תפילה', וכה דבריו:
"כל זמן שלא ילמד לעצמו שתתברר לו מעלת נשמת האדם ומעלת ישראל, ומעלת הארץ הקדושה, וההשתוקקות הראויה לכל איש ישראל לבנין המקדש וגדולת ישראל והתרוממותם בעולם, כמעט שאי אפשר לטעום טעם עבודה. שהרי כיון שחז"ל אמרו על פסוק 'ולעבדו בכל לבבכם': עבודה בלב זו תפלה, אם כן התפלה היא בחינת העבודה ואינו ראוי לעבודה כי אם כשיהיה במצב דעת יראת ה' כל כך עד שיהיו עניני התפלה קרובים אל לבבו.
ואם לא ידע'מעלת נפשו' , איך יתפלל ברצון שלם והרגשת חסרון שיחנהו ה' יתברך דעה בינה והשכל, כיון שאינו מכיר, אחרי שיש לו עושר וכבוד וכל טוב, מה חסר לו אם ח"ו לא ישכיל ויבין, אם כן צריך ללמוד ולהעמיק עד שיצויר לו בבירור וידיעה שלמה גודל חסרונו לדעה בינה והשכל יצמא לזה ויתפלל באהבה מקירות לב שיחנהו השי"ת בזה, וה' הטוב לא ימנע טובו להולכים בתמים.
ואם לא ידע'מעלת ישראל' , איך יתפלל בלב שלם על גאולתם. שודאי אין הכונה הרצויה בתפלת ברכת 'גואל ישראל' רק על מכאובי נפשו שמרגיש מצד עצמו מעול הגלות, כי ענין הברכה מעיד שהרצון בה מצד מעלת ישראל וקדושתם.
ואם לא ישכיל'מעלת הארץ הקדושה וסגולתה וקדושתה' , איך יתפלל על בנין ירושלים, והתפלה היא דוקא מקירות הלב כשמרגיש שהוא חסר בדבר".
כדי להגיע ל'תודעה של תפילה' לא מספיק להבין את מילות התפילה ולהרגיש קרבת ה', יש לעסוק ב'מעלת האדם'. כשאדם איננו מודע למעלתו על פני החי, מדרגת תפילתו מתאימה יותר למדרגת החי. ככל שאדם מכיר יותר את מעלתו ותכונות אישיותו, כך מעלת תפילתו עולה ומשתכללת.
ההבנה שהזהות של האדם היא חלק מהמגמה האלקית שמופיעה במציאות, קובעת את מדרגתו ואת מדרגת תפילתו.

חביב אדם שנברא בצלם
המשנה באבות 16 אומרת:
"הוא היה אומר: חביב אדם שנברא בצלם, חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר: 'בצלם אלקים עשה את האדם' (בראשית ט, ו). חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר: 'בנים אתם לה' אלקיכם' (דברים יד, א)".
רבנו הרצי"ה היה מסביר: כשם שהמציאות הטבעית היא שאדם נברא בצלם, כך המציאות הטבעית היא שאנחנו חביבים לפני הקב"ה, הקב"ה אוהב אותנו, זה נפלא, אבל יש מדרגה גבוהה יותר, כשאדם מודע לצלם האלקים שבו ולהיותו בן למקום, כשזה חלק מהתודעה הפנימית שלו, חיבה יתירה נודעת לו. כשאדם מבין את המהות, את משמעות היותו חלק מן האומה הישראלית ואת התפקיד הנגזר מכך, כשכולו מלא תודעה ישראלית, אז "חיבה יתירה נודעת לו".

מעלת הארץ הקדושה
קומה נוספת ב'תודעה של תפילה' ניתן לבנות על ידי הבנת "מעלת הארץ הקדושה". הופעת החיים השלמה יכולה להיות רק בארץ ישראל. לפי ריה"ל אחד מהתְנאים הדרושים כדי שיחול ה'עניין האלקי' על ישראל הוא החיבור לארץ ישראל. בהקשר זה מביא ריה"ל את 'משל הכרם', וכה דבריו 17 :
"אמר החבר: כן הכרם, זה שאתם אומרים שמצליח בו הכרם, אילו לא היו נוטעים בו הגפנים ועובדים העבודה הראויה להם, לא היה עושה ענבים. והמעלה המיוחדת הראשונה היא לעם שהוא סגולה ולב כאשר זכרתי, ויש לארץ עזר בזה עם המעשים והתורות התלויות בה אשר הם כעבודה לכרם, אבל לא יתכן לסגולה הזאת להגיע אל הענין האלקי בבלעדי המקום הזה, כאשר לא יתכן שיצליח הכרם בבלעדי ההר הזה".
קיומו השלם של עם ישראל לא יכול להתקיים מחוץ לארץ ישראל, שכן שיאו של 'הענין האלקי', הנבואה, אפשרי רק בה. כשם שדרוש מקום מתאים להתפתחותו של מחצב מסוים, או לגדילתו של צמח מסוים או בעל חיים מסוים, וכשם שיושבי אקלים פלוני נוטים למזג מסוים ולתכונות מסוימות, כך דרוש לענין האלקי מקום מתאים להופעתו.

מקדש, ישראל, עולם
קומה נוספת היא ה"השתוקקות הראויה לכל איש ישראל לבנין המקדש וגדולת ישראל והתרוממתם בעולם". למעשה יש כאן שלושה דברים, ומן הראוי לעמוד על הסדר שבו נכתבו. ההשתוקקות לבנין המקדש קודמת לגדולת ישראל, כי המקדש יכול להיות זמני, אבל עם ישראל הוא עם הנצח ואין לו חורבן. מתוך ההשתוקקות הגדולה לבנין בית המקדש אנו זוכים להכיר בגדולתם של ישראל, ולמעלה מזה ההשפעה העולמית. מציאותם של ישראל אינה שייכות רק למגמה הפרטית שלנו כעם, אלא גם ליחס שבין ישראל לעמים.

שלושה מרחיבין דעתו של אדם
כשאדם עסוק בצדדים הפרטיים של החיים, התפילה שלו היא רדודה. תפילה צריכה הרחבת הדעת והרמת המבט. חז"ל 18 אומרים:
"שלושה מרחיבין דעתו של אדם, אלו הן: דירה נאה, ואשה נאה, וכלים נאים".
אדם עשוי לחשוב, שתכלית חייו היא להגיע לדירה נאה, אישה נאה וכלים נאים, כי כך אמרו חז"ל, שאלו הם הדברים שמרחיבים דעתו של אדם. אבל האמת היא, שהתכלית היא להגיע להרחבת הדעת, לפיתוח ושכלול הכישרון הפנימי של
האדם, ומתוך כך השגת הדברים העליונים ביותר של החיים. כשישנה הרחבת דעת ניתן לייצר שאיפות גדולות ולהתרומם אל המגמות האלקיות ביתר שאת.

התפילה היא בדיקה גדולה לאדם
באחד מפנקסיו 19 כותב מרן הרב קוק :
"התפילה היא בדיקה גדולה לאדם, אם הוא מטהר נפשו באמת כרצון יוצרו יתברך, ואם הוא קרוב לעשות רצונו כרצון קונו.
על כן מאד חייב האדם להיזהר שלא ימשך אחר רצון עצמו כהנאות הגוף ממאכל ומשתה וכיוצא בזה, כי יוטבע בו טבע החומרי, עד שלא ירגיש בעצמו שהדברים האמתיים הקדושים חסרים לו, ואם כן יאבד תפילתו שהיא כלל גדול בעבודה, כי כיון שמתנחם במה שיש לו לאכול ולשבעה וכאלה ההבלים, לא יצייר בהתפללו בשבח 'עלינו לשבח' ו'על כן נקוה', שיתוקן עולם במלכות שדי, והאלילים יכרתו והרשעים יפנו אליו יתברך, כי מה יזיקו האלילים לאיש אשר עיניו וליבו למלאות כרסו מעדנים, ובהיות ציורי התאווה בלבבו לא ישכיל ולא יבין.
על כן יתחזק האדם ויתחכם, ויראה עצה לנפשו, ומאלקי החסד והרחמים החפץ בשלמותנו שזהו כבודו ותפארתו, נבקש ונשפך שיחנו, ידריכנו בנתיבתו, ויאר לנו באורו הגדול, שנדע ונשכיל מה הוא יתברך דורש מאתנו, ומהו הישר והטוב ללכת בדרכיו".
התפילה היא מעין מבחן שבו האדם בודק עד כמה הרצון שלו מכוון לרצון ה'.
לאדם יש רצונות פרטיים המושפעים מתאוות ותשוקות המושכות את האדם אל החומר. האדם עשוי מחומר, "עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" 20 , אלא שבגוף ניתנה הנשמה שהיא "חֵלֶק אֱלוֹקַּ מִמָּעַל" 21 . כשאדם עסוק באכילה ושתיה ומלכות ה' בעולם אינה מטרידה את מנוחתו, הטבע שלו הופך להיות חומרי וגס.
אנו מתפללים לה' שיתן לנו רצון טהור וקדוש המכוון לרצון ה'. התפילה היא מבחן יום יומי שמסייע לאדם להכיר את עצמו. היכן מחשבותיו והיכן שאיפותיו, עד היכן הוא מתרומם בתפילה ומה משמעות התפילה עבורו, וכו'.
יחד עם זאת ישנה עבודה ציבורית. כשאדם מתפלל עם הציבור ומתחבר לנשמת האומה, הוא זוכה להתרומם למדרגת הכלל ולהיות חלק ממשי מגילוי ההופעה השלמה של רצון ה' בעולם.




^ 1.ברכות ח ע"א.
^ 2.עין איה ברכות ח"א פרק ראשון אות פח.
^ 3.יומא נג ע"ב.
^ 4.ברכות כו ע"ב.
^ 5.אבות פ"ב, מ"ד.
^ 6.סוכה מב ע"א.
^ 7.ברכות י ע"ב
^ 8.פאה פ"א, מ"א.
^ 9.עין איה ברכות ח"א פרק ראשון אות קנו.
^ 10.מגילה ג ע"א.
^ 11.ראה רש"י שם ד"ה הא.
^ 12.ראה שם בהמשך הגמרא.
^ 13.אבות פ"ד, מט"ו.
^ 14.דרך חיים על אבות שם.
^ 15.מוסר אביך מעין הקדמה ג.
^ 16.אבות פ"ג, מי"ד.
^ 17.כוזרי מאמר ב, יב.
^ 18.ברכות נז ע"ב.
^ 19.פנקסי הראיה ח"ג פינקס טו, סו.
^ 20.בראשית ג, יט.
^ 21.איוב לא, ב.
עוד בנושא תפילה בציבור ובבית הכנסת
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il