ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- שמיני
מפטיר וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד (ש"ב ו א)
אבות פרק א'
פרשת שמיני – שבת מברכין
עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
בפרשת שמיני 91 פסוקים = בגד לָבָן , מַלְאָךְ
בַּמֶּה שִׁימֵּשׁ מֹשֶׁה שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים? בְּחָלוּק לָבָן. רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי: בְּחָלוּק לָבָן שֶׁאֵין בּוֹ אִימְּרָא. (ע"ז לד.)
כי הכהן בבגדי לבן הוא דומה למלאך ה' צבאות איש לבוש הבדים. (הרמב"ן)
בפרשה 17 מצוות , מתוכן 6 מצוות עשה, ו-11 מצוות לא תעשה. (ספר החינוך)
מולד חודש אייר יהיה ביום שישי בשעה 5, 18 דקות ו 14 חלקים
עשה: בדיקת סימני בהמה וחיה • בדיקת סימני דגים • בדיקת סימני חגבים • טומאת שמונה שרצים • טומאת אוכלין • טומאת נבילה. לא תעשה: שלא יכנסו הכהנים למקדש מגודלי שער • שלא יכנסו הכהנים למקדש קרועי בגדים • שלא יצאו הכהנים מן המקדש בשעת עבודה • שלא להיכנס שתויי יין למקדש וכן שלא יורה שתוי • שלא לאכול בהמה וחיה טמאה • שלא לאכול דג טמא • שלא לאכול עוף טמא • שלא לאכול שרץ הארץ • שלא לאכול מיני שרצים דקים הנולדים בזרעים ובפירות • שלא לאכול משרץ המים• שלא לאכול מן השרצים המתהוים מן הארץ.
צירוף הוי"ה השולט בחדש אייר יהה"ו, יוצא מפסוק בראשי תיבות יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ )ירמיהו ט, כג(.
אמרו רז"ל: לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן (מכילתא בשלח יז) הנה בחדש סיון ניתנה התורה, וירידת המן שהוא הכנה לתורה (כמבואר בזוהר הקדוש ח"ב קפ"ג ע"ב) היה תחילת ירידתו באייר. והנה בריאת חודש אייר היה על ידי אות ו', ובריאת חדש סיון היה על ידי אות ז', כמבואר בספר יצירה. והנה התורה נסמכת לאוכלי המן שירד בחדש הזה, על כן החדש הזה נקרא זִו, דכתיב (מ"א ו א) בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי אות הז' נסמכת אל אות ו', לרמז, לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן.
אמרו דורשי רשומות, אייר הוא ראשי תיבות: אברהם יצחק יעקב רחל, הם ד' רגלי המרכבה. ואפשר, להיות החודש הזה הכנה לתורה, והכנה לתורה היא על ידי המידות, על כן מעשה אבות קדמה בתורה אל המצוות, כי במעשי אבות מבוארים המידות. על כן מנהג ישראל ללמוד מסכת אבות בימים ההם, וכפי דרכינו נקראת מסכתא זו אבות, מפני שכל המידות וחסידות המבואר במסכת זו – הכל נלמד ממעשי אבות, כאשר הוא בכתובים אצלנו. ועוד נקרא החודש איי"ר, בגימטריא אר"ך. ומבואר בזוהר (ח"ג רצ"ב ע"ב) שהוא לשון רפואה, כמא דאת אמר: כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ ) ירמיהו ל, יז( והחודש הזה הוא בסגולה לרפואה. (בני יששכר מאמרי אייר)
חודש אייר מסוגל לרפואה יותר משאר החודשים - שבו התחיל המן לרדת, והמן נקרא (תהלים עח) לֶחֶם אַבִּירִים ולא נגרמו ממנו שום מחלות. לכן נשאר זה טבע טבוע לדורות שחודש זה מסוגל לרפואה. וכתבו בזה עוד רמז: אִיָּר ר"ת אֲנִי יְ-הֹוָה רֹפְאֶךָ. (ספר התודעה)
פרקי אבות מקורו של המנהג – מקור המנהג לומר פרקי אבות בשבת אחר המנחה, הוא בדברי רב שר שלום גאון ורב סעדיה גאון בשם חז"ל, שתקנו כך לכבודו של משה רבינו שנפטר בשבת במנחה סמוך לחשכה, ואמרו חכמים (מו"ק כב:) 'נָשִׂיא שֶׁמֵּת בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת כּוּלָּן בְּטֵילִין', היינו שאין קובעים שיעורי תורה ברבים בשעה זו. וכדי שלא להבטיל את העם מתורה לגמרי תקנו לומר פרקי אבות דרך אמירה ולא דרך לימוד. אבל קודם המנחה קובעין מדרשות, ורק אחר המנחה לומדים ביחידות, ואין לומדים ברבים אלא פרקי אבות.
טעמים נוספים: • משום יושבי קרנות כדי להשמיע את העם ולקרבם לתורה. • לפי שהם ימים מנויים למתן תורה, וכדברי רבינו יונה 'יען התורה לא תשכון כי אם באדם הריקן ממידות הרעות ומלא ממידות החשובות'. • כשם שיוצאי מצרים קדשו את עצמם בין פסח לעצרת לקראת מתן תורה, כך אנו מטהרים את עצמנו לקבלת התורה ע"י הכנה במידות ובמוסר ולימוד בשבח התורה ולומדיה. • ימי הקיץ מעותדים לחלאים יותר מימי החורף, וישראל שעוסקין ברפואת הנפש, גם גופם מתרפא ונשמרים מן המחלות. (ספר התודעה)
ספירת העומר – ישתדל מאוד בספירת העומר כי סודותיה רמים ונשאים. וישתדל לספור לפחות קרוב לחצי שעה מהלילה. (מורה באצבע רטז)
סגולה לפרנסה – מה הטעם שנהגו ישראל להכין חלות בצורת מפתח כסגולה לפרנסה בשבת לאחר הפסח בה מברכים את חודש אייר.
לפי שבעת הזאת כשאכלו ישראל מן המן מהקרבת העומר ואילך לא אכלו עוד מהמן, כמש"ה (יהושע ה יח) וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמׇּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. ואמרינן בגמרא (קידושין לז:) מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח אֲכוּל, מֵעִיקָּרָא – לָא אֲכוּל, ומאז התחילו לאכול מתבואת הארץ, והיו ישראל צריכים לפרנסה, כי עד עתה היה להם המן. וזאת ידוע שלכל דבר יש שער, כמו שאנחנו מתפללים שיפתח לנו הש"י שערי פרנסה. ומזה נשתרבב המנהג להיות עושים צורת מפתח על החלות, לרמז שיפתח לנו השם יתברך שערי פרנסה. (טעמי המנהגים בשם אוהב ישראל)
וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי יְ-הֹוָה וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן כִּי הַיּוֹם יְ-הֹוָה נִרְאָה אֲלֵיכֶם. (ט ד)
כמו שיש למטה כהן גדול – אהרן, כן למעלה כהן גדול הוא מיכאל, המקריב נשמתם של צדיקים במזבח שלמעלה. כדאמרינן (מנחות קי.) 'לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל' (ד"ה ב ב ג), אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: זֶה מִזְבֵּחַ בָּנוּי, וּמִיכָאֵל שַׂר הַגָּדוֹל עוֹמֵד וּמַקְרִיב עָלָיו קׇרְבָּן. כנרמז בפסוק כִּי הַיּוֹם יְ-הֹוָה 'נִרְאָה אֲלֵיכֶם', הם אותיות : אהרן, מיכאל. וכמו שיש במקדש שלמטה שתי מזבחות, חיצון ופנימי, כן למעלה.
וזהו הרמז שבמזבח החיצון כתיב (שמות לח א) חָמֵשׁ אַמּוֹת אׇרְכּוֹ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רׇחְבּוֹ רָבוּעַ. וקשה תיבת רָבוּעַ מיותר, כי מאחר שארכו ורחובו שווה, ממילא ידעינן שהוא מרובע. וכן קשה במזבח הפנימי שאמר (שם ל ב) אַמָּה אׇרְכּוֹ וְאַמָּה רׇחְבּוֹ רָבוּעַ. קשה שם גם כן, תיבת רָבוּעַ מיותר.
אלא הם רמזים על שני מזבחות של מעלה, המזבח ששם מיכאל כהן גדול. וידוע כי הוא רָבוּעַ כי הם ארבע מחנות שכינה אשר סימנם 'ארגמן'. דהיינו: מיכאל, גבריאל, אוריאל, רפאל, זהו רָבוּעַ, והם כוללים כל כיתות המלאכים.
[גמרא ר"ת גבריאל מיכאל רפאל אוריאל על שם דלימוד גמרא מסוגל לכל אלו הדברים שהמה ממונים עליהם, והמה ד' מחנות שכינה החונים לרגליהם, יהודה כנגד גבריאל כי גבר באחיו דמות אריה במזרח, אפרים כנגד רפאל דמות שור למערב, ראובן כנגד מיכאל דמות אדם לדרום, דן כנגד אוריאל דמות נשר בצפון. (הגהות שארית ציון ט"ו בשם האר"י ז"ל)]
ועל זה נאמר (זכריה ג ז) וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים. הצדיק נקרא מהלך, שהוא הולך משלימות לשלימות. והמלאכים הם עומדים, שהם שכליים מעת היותם. עוד יש למעלה מזבח, שהוא גבוה מעל גבוה, והוא גם כן רָבוּעַ ונקרא מזבח הפנימי. והם ארבע מחנות שכינה גבוה על גבוה, שהן ארבע חיות הנושאות את הכסא: אדם, שור, נשר, אריה. וכשהנשמה צרורה תחת כסא הכבוד, אז היא למעלה מהמלאכים. ועל זה אמרו רבותינו ז"ל (דברים רבה פ"א סי"ב) שמחיצתן של צדיקים לפנים ממחיצת מלאכי השרת. ונגד זה מזבח הפנימי. ותיבת רָבוּעַ רומזת על ארבע חיות הנזכרים לעיל.
ומאחר ומתו נדב ואביהוא, אע"פ שהיה לכבודם, מכל מקום אלינו היה מיתתם כחורבן הבית. ועל כן ניחא במה שרמז (ויקרא א א) וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְ-הֹוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד – מחורבנו, כדפרש בזוהר. כי כן היה באותו היום, מדוגמת חורבן אוהל מועד למטה, אבל נתחנך למעלה בסוד אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם. כי מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן הוא קׇרְבַּנְכֶם למטה. ולמעלה במזבחות מקריבין אדם. ופרש"י ז"ל (שם) אָדָם – לָמָּה נֶאֱמַר וכו'. אבל לסוד העניין מרמז על אָדָם ממש. (אוצרות השל"ה)
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד יְ-הֹוָה. (ט ו)
שאלה – צריך ביאור מהו הדבר שצוה ה' שיעשו כדי שתשרה עליהם השכינה.
תשובה – לפי שאין קדושת בהכ"נ חלה אפילו בנו לשם בהכנ"ס עד שיתפללו בו פעם ראשונה אז חל קדושת בהכנ"ס (כדאיתא בשו"ע או"ח סימן קנ"ג סעיף ח') לכן הוצרך משה להתפלל תחלה בו וחלה הקדושה ושרתה השכינה וכשיצאו אמר משה יהי רצון שתשרה השכינה במעשי ידיכם שראה משה שנפלו על פניהם וירונו אמר גם במשא ומתן במעשי ידיכם תשרה שכינה שתשאו ותתנו באמונה ותהא ברכת ה' עליכם.
איתא במדרש (ילקוט) אמר משה אותו יצה"ר העבירו מלבככם וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד יְ-הֹוָה. היינו תעשו רק משום שצוה ה' ולא משום שתשרה שכינה ביניכם ואז ממילא כיון שהמצוה רק לש"ש ירא עליכם כבוד ה' וזהו שאמרו ישראל כל מה שעשינו כדי שתשרה שכינה ולא שרתה וזהו באמת הטעם שלא שרתה שכינה מפני שעשו מצות אלו כדי שתשרה שכינה ולא היה כל כוונתם רק לש"ש לכן לא שרתה עד שהתפלל משה. (חת"ס עה"ת) ובתרגום יונתן - דֵין פִּתְגָמָא דְתַעַבְדוּן אַעַבְּרוּ יַת יִצְרָא בִּישָׁא מִן לִבְּכוֹן וּמִן יַד יִתְגְלֵי לְכוֹן אִיקַר שְׁכִינְתָּא דַיְיָ.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ וְכַפֵּר בַּעַדְךָ וּבְעַד הָעָם וַעֲשֵׂה אֶת קׇרְבַּן הָעָם וְכַפֵּר בַּעֲדָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹוָה. (ט ז)
שאלה – קרבן זה לא בא אלא בשביל אהרן. וקרבן העם הרי נאמר בסמוך וַעֲשֵׂה אֶת קׇרְבַּן הָעָם וְכַפֵּר בַּעֲדָם, ואם כן למה נאמר כאן וּבְעַד הָעָם.
תשובה – בא ליתן טעם מפני מה יקריב תחילה קרבנו קודם הציבור שהם רבים והוא יחיד, אלא כדי שיבוא זכאי ויכפר על החוטא, והכי קאמר לו משה וְכַפֵּר בַּעַדְךָ ואז משתהיה זכאי תוכל לכפר על העם. (הרא"ש, דעת זקנים) לפי שהוא והם חטאו בעגל. (החזקוני)
ועוד י"ל – שמה שאהרן עשה את העגל העם הכריחו אותו וכי היכי דליהוי להו תקנתא { ״וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו״. מָה רָאָה? אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: רָאָה חוּר שֶׁזָּבוּחַ לְפָנָיו. אָמַר: אִי לָא שָׁמַעְנָא לְהוּ הַשְׁתָּא, עָבְדוּ לִי כְּדַעֲבַדוּ בְּחוּר, וּמִיקַּיַים בִּי אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ אֲ-דֹנָי כֹּהֵן וְנָבִיא (איכה ב כ), וְלָא הָוְיָא לְהוּ תַּקַּנְתָּא לְעוֹלָם. מוּטָב דְּלִיעְבְּדוּ לְעֵגֶל, אֶפְשָׁר הָוְיָא לְהוּ תַּקַּנְתָּא בִּתְשׁוּבָה. סנהדרין ז.}, אם כן גם על מעשיו היו צריכין כעת כפרה שהכריחוהו לכך ועוד כפרה היו צריכין שעבדו לעגל לכך כתיב ב' פעמים. (טעמא דקרא)
וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי י-ְהֹוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְ-הֹוָה. (י ב)
שאלה – קשה למ"ד שנדב ואביהוא מתו בפנים למה לא נטמא כל המשכן טומאת אוהלים וכל כלי המשכן היו צריכים טבילה ולא מצינו שפסקו מעבודתם כלל, וכן כתוב (ח לג) וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ.
תשובה – עדיין לא נאמר להן פרשת טומאת אהלים ואע"ג דבשעת מתן תורה כבר ידעו כל המצוות כדפרש"י (שמות כד יב) כָּל שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת בִּכְלַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הֵן, מ"מ כל זמן שלא נצטוו על זה לא היה מטמא. (דעת זקנים נשאר בצ"ע, טעמא דקרא) ור' שמעייה אמר ששמע מתרצים שמפרכסים היו. (מושב זקנים) והא דכתיב וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְ-הֹוָה היו מתים שנקנסה עליהם מיתה אך נתעלפו, כי לא ייתכן מיתה ממש, דאם כן היו מטמאים בית קודש הקדשים. (רבינו אפרים)
וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְ-הֹוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְ-הֹוָה. (י ב)
תרגום יונתן - וּנְפָקַת שַׁלְהוֹבִית אֵישָׁתָא מִן קֳדָם יְיָ בִּרְגַז וְאִתְפַּלִיגַת לְאַרְבַּעְתֵּי חוּטִין וְאָעֲלַת בְּגוֹ אַפֵּיהוֹן וְאוֹקִידַת יַת נִשְׁמַתְהוֹן בְּרַם גוּפֵיהוֹן לָא אִיתְחַרְכוּ וּמִיתוּ קֳדָם יְיָ.
אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתַּאי אוֹמֵר: שְׁנֵי חוּטִין שֶׁל אֵשׁ יָצְאוּ מִבֵּית קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים וְנֶחְלְקוּ לְאַרְבַּע, וְנִכְנְסוּ שְׁנַיִם בְּחוֹטְמוֹ שֶׁל זֶה וּשְׁנַיִם בְּחוֹטְמוֹ שֶׁל זֶה וּשְׂרָפוּם. וְהָכְתִיב: 'וַתֹּאכַל אוֹתָם'! אוֹתָם, וְלֹא בִּגְדֵיהֶם. (סנהדרין נב.)
שאלה – מה הטעם שנכנסו בחוטם ולא נכנסו בפה כדין הנשרפים בבית דין שזורק הפתילה לתוך פיו. ולמה נחלקו לארבע חוטין.
תשובה – לרמוז שהם נענשו על אשר דברו דברים שלא כהוגן נגד גדולי הדור משה ואהרן שהיו אומרים זה לזה 'מָתַי יָמוּתוּ שְׁנֵי זְקֵנִים הַלָּלוּ, וַאֲנִי וְאַתָּה נַנְהִיג אֶת הַדּוֹר' ואף על גב דהיה להם עוד חטאים שזכרו רבותינו ז"ל בגמרא (עירובין סג.) [הורו הלכה בפני רבם. נכנסו שתויי יין. בנים לא היו להם. נתנו עיניהם בפרנסות. לא נטלו עצה. ובמדרש שנכנסו בלי רחוץ ידים ורגלים, ושנכנסו מחוסרי בגדים ומה היו חסרים מעיל)] אם לא היו חוטאים בדבור זה כנגד דודם ורבם היה מגן עליהם זכות דודם ורבם שלא היו נענשים בכך. וידוע דכל גדול הדור מכונה בשם חוטם כמו שאמרו בגמרא כשבא אותו הגמון להרוג את רבן גמליאל הודיעו ברמז שאמר בבואו לבית המדרש 'בעל החוטם מתבקש' (תענית כט.). מה שנכנסו חוטין של אש בחוטם ולא בפה, כי כאשר נכנסו לפנים להקטיר נכנס החוטם קודם הפה. ומה שנתחלק האש לארבע חוטין מפני שהם נגעו בכבוד משה רבינו ע"ה ואהרן הכהן ע"ה באותם דברים הנזכר לעיל וידוע דמשה רבינו ע"ה ואהרן הכהן ע"ה הם בנצח והוד וידוע דנצח והוד נקראים וָוֵי הָעַמּוּדִים דוגמת חוטין. (בן יהוידע – סנהדרין נב.)
וַתֵּצֵא אֵשׁ כמין שני חוטין נכנסו לתוך חוטמיהם. ירמוז לתרי גזירי דינין. בי"ד של מעלה ובי"ד של מטה. דאינון תרין ההי"ן, ה' עילעא ה' תתאה. (חמדת ימים)
לקט הטעמים שהזכירו חז"ל על מיתת נדב ואביהו (מכתב מאליהו)
א – שהורו הלכה בפני רבם. ב– על הקריבה שנכנסו לפני ולפנים .ג – על ההקרבה שהקריבו קרבן שלא נצטוו. ד – על אש זרה שהכניסו מבית הכיריים. ה– על שלא נטלו עצה זה מזה, שנאמר: 'איש מחתתו' – שלא נטלו עצה זה מזה. ר' מני דשאב ורבי יהושע דסכנין וריו"ח בשם רבי לוי אמרו: 'בשביל ארבעה דברים מתו בני אהרן, ובכולם כתיב בהם מיתה'. ו– על שהיו שתויי יין. ז– על שהיו מחוסרי בגדים וכו', ומה היו חסרים – מעיל וכו'. ח – על שנכנסו בלא רחיצת ידיים ורגליים .ט – על שלא היו להם בנים. – י ר' לוי אמר, שחצים (שחצנים) היו, מה היו אומרים, אחי אבינו מלך, אחי אמנו נשיא, אבינו כהן גדול, ואנו שני סגני כהונה; איזה אשה הוגנת לנו .יא – מלמד שהיו משה ואהרן הולכין תחילה ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן וכל ישראל אחריהן ואומרים מתי שני זקנים הללו מתים ואנו נוהגין שררה על הציבור .יב – 'ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו' וכו' – הגיסו ליבן וזנו עיניהם מן השכינה.
וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְ-הֹוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. (י א) בתיבות אֵשׁ זָרָה רמוזים עיקר החטאים של נדב ואביהוא. והם ר"ת אש, שתויי יין, זרע, רחוצים, הוראה. (הגיסו) (חומת אנך)
שאלה – כיצד מתו נדב ואביהוא והם לא היו בני כ׳ שנה ומן השמים אינם מענישין עד שיהיו בני עשרים שנה.
תשובה – אמרו רז"ל כיון שהשכינה יורדת למטה לארץ נותן רשות למחבלים לחבל. (זרע ברך) וארז״ל תנא איסי בן יהודה אומר לא מתו נדב ואביהוא אלא בשביל שאמרו ישראל לא ירדה השכינה למטה כיון שמתו נדב ואביהוא ידעו ששרתה השכינה למטה. דכשהשכינה למעלה אינו מעניש עד בן עשרים. כשהיא למטה הוי כב״ד של מטה ונענש מבן י״ג. ונדב ואביהו לא היו בני כ׳ כמו שארז״ל ומזה ידעו שירדה שכינה וז״ש כיון שהשכינה יורדת ניתן רשות למחבלים אף בן י״ג. (חומת אנך בשם עשרה מאמרות)
כתב השל"ה הקדוש וז"ל: 'מצאתי בקונטרסי דהאר"י ז"ל: המוריד דמעות ביום הכיפורים על מיתת בני אהרן, בניו אינם מתים בחייו'.
בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ (י ג) בקרב י' אקדש, מכאן שכל דבר שבקדושה אינו פחות מעשרה.
הַתְּנוּפָה עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים (י טו) סופי תיבות למפרע מילה, לומר כל העוסק במצות מילה כאילו הקריב תנופה וחלבים, זהו יָבִיאוּ לְהָנִיף תְּנוּפָה לִפְנֵי
יְ-הֹוָה. תְּנוּפָה 'תנו פה'. מילה בגימטריא פה, תנו פה בבשרכם. שהמילה היא פה הגוף. (שפתי כהן עה"ת)
וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר. (י טז)
אמרו חז"ל (קדושין ל.) לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ רִאשׁוֹנִים 'סוֹפְרִים', שֶׁהָיוּ סוֹפְרִים כׇּל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: וָא״ו דְּ'גָחוֹן' – חֶצְיָין שֶׁל אוֹתִיּוֹת שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה. 'דָּרֹשׁ דָּרַשׁ' – חֶצְיָין שֶׁל תֵּיבוֹת.
דָּרֹשׁ דָּרַשׁ – חצי התורה, דרוש מכאן ודרוש מכאן, אעפ"י שדרשו התורה ודרשו עליה טעמים וסודות אותן דורות שעמדו לפניך גם אתה דרוש וקבל שכר, ועל זה נאמר (משלי ד ח) סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ. (רבינו אפרים) וזהו להורות כשישלים האדם איזה דרש בתורה וסובר שסיים ההשגה, חוזר ומתחיל בראש כי עדיין הוא התחלה. (מגלה עמוקות ואתחנן אופן ט) לרמז לאדם לבל יאמר הנה זה תכלית השגתי, ולא אתייגע להשיג עוד מה שאינו בכח שגתי, לא יאמר כן, כי באם יתחיל עוד לדרוש, הנה השי"ת יתן כח נוסף בנפשו ושכלו להשיג עוד. (אגרא דפרקא, אות שנז)
שאלה – למה כאן הזכיר שתי תיבות 'דָּרֹשׁ דָּרַשׁ' וגבי אותיות נקט אות אחת של 'וָאו' דְּ'גָחוֹן'? כפי הכתוב במסורה כמה סה"כ הם האותיות של התורה?
תשובה – כפי הכתוב במסורה סך כל האותיות של התורה הם שלש מאות אלף וארבעה אלפים ושמונה מאות וחמשה ולפי זה אי אפשר שיתחלקו לשני חלקים שוים אלא יהיה אות אחד נפרד ביניהם ונמצא אומרם 'וָאו' דְּ'גָחוֹן' חֶצְיָן שֶׁל אוֹתִיּוֹת הוא קאי על אות הנפרד שיש בין שני החצאין שעומד בין חצי הראשון ובין חצי השני שאינו נחשב עם חצי הראשון ולא נחשב עם חצי השני. סך כל התיבות אשר כתוב במסורה הוא תשעה ושבעים אלף ותתקע"ו ובזה הסך אין נפרד ויתחלק הסך הזה לשני חצאין שלמים ועל כן אמר בזה דָּרֹשׁ דָּרַשׁ חֶצְיָן שֶׁל תֵּבוֹת כלומר תיבת דָּרֹשׁ האחד הוא סוף חצי הראשון של תיבות ותיבת דָּרֹשׁ השני הוא ראש חצי השני של התיבות ואם היה אומר כאן רק תיבה אחת של 'דָּרֹשׁ' הייתי חושב שהוא כמו ענין 'וָאו' דְּ'גָחוֹן' שהוא אות נפרד יושב בין שני החצאין כן זה תיבת 'דָּרֹשׁ' היא תיבה נפרדת עומדת בין שני החצאין של התיבות ובאמת אינו כן כי מספר התיבות אין שם נפרד והחצאין שוים הם במספרם ורק הסימן בא כאן באופן זה שסוף חצי הראשון הוא תיבת 'דָּרֹשׁ' וראש החצי השני הוא תיבת 'דָּרֹשׁ' אבל סך הפסוקים הכתוב במסורה הוא חמשה אלפים ושמונה מאות וארבעים וחמשה וזה הסך יש בו נפרד ומוכרח לומר כי פסוק 'וְהִתְגַּלָּח' (ויקרא יג, לג) הוא הנפרד העומד בין שני חצאין של פסוקים. (בן יהוידע – קידושין ל.)
כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן (יא מב) ו' רבתי. והיא אמצעית התורה, רמז לתורה שנתנה בו' בסיון, והיא נקראת (איוב יא ט) אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם, לכך באמצע ו' כי ראויה היתה התורה להנתן בסוף אלפים שנה מבריאת העולם לולא שאמר אברהם (בראשית טו ח) בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, אם היתה לאלפים היתה באמצע לבד מימות המשיח כמ"ש רז"ל (ע"ז ט.) שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה הָוֵי הָעוֹלָם, שְׁנֵי אֲלָפִים תּוֹהוּ, שְׁנֵי אֲלָפִים תּוֹרָה, ו' ארוכה, ששה קצות, (וחתם בהם שש קצוות – ספר יצירה א יג), ו' ימי בראשית, ו' אלפים העולם, והכל בזכות וָוֵי העמודים שבתורה, וכן ו' אריכא כנגד תורת ה' פקודי ה' מצות ה' יראת ה' משפטי ה' (תהלים יט), וכן שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְ-הֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְ-הֹוָה אֶחָד ו' תיבות, בשכמל"ו ו' תיבות. דבר אחר – ו' אריכא, הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן הוא הנחש שנאמר (בראשית ג יד) עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, ועל ידו ניטלו ו' מתנות טובות שנתן הקב"ה לאדם הראשון (ב"ר פי"ב) {זִיווֹ, חַיָּיו, קוֹמָתוֹ, פֵּרוֹת הָאָרֶץ, וּפֵרוֹת הָאִילָן, וּמְאוֹרוֹת.}, לפיכך נגזר לו להיות כמו ו' אריכא, ועתיד הקב"ה להחזירם לעתיד לבא. (רבינו אפרים, מושב זקנים)
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
