ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נושאים שונים
שאלה: האם מעלית חייבת במזוזה? מצד אחד ברוב הבניינים אין מזוזות בפתחי מעליות, אך מאידך, קשה להבין מדוע פתחי המעליות לא יהיו חייבים במזוזה כמו כל שאר הפתחים.
תשובה: דעות רבות נאמרו בשאלה זו, ואציג את השיטות השונות, ולבסוף את הנראה להלכה למעשה.
הפוטרים
יש אומרים שפתח המעלית פטור ממזוזה, הואיל והמעלית עולה ויורדת, ולכן נחשבת כמקום ארעי. ובמסכת סוכה למדנו (ח, ב) שבית שער ארעי פטור ממזוזה, וכן למדנו (רמב"ם מזוזה ו, ט) שספינה פטורה ממזוזה מפני שהדירה בה ארעית. וכן כתב הרב חיים דוד הלוי (מים חיים ג, ל), וביאר שהמעלית עולה ויורדת כעין מכונית, וממילא אינה נחשבת כבית ופטורה ממזוזה.
ולא רק פתח המעלית פטור ממזוזה, אלא גם הפתח שממנו יוצאים מהמעלית בכל קומה פטור, מפני שכאשר המעלית אינה באותה הקומה, אין בצד המעלית שום מקום אלא אוויר, ולכן הפתח מתבטל מלהיות פתח. וכך כתב בהרחבה בשו"ת בצל החכמה (ג, פ-פד). וכן הורה הראשון לציון הרב עובדיה יוסף (הליכות עולם ח, מזוזה לג). וכן מסרו בשם הרב פיינשטיין (מסורת משה ג, רנח). וכך כתב הרב שלמה זלמן אוירבך (מנחת שלמה ב, צז, כג), והוסיף שאין הפתח של המעלית נחשב פתח הואיל והיא עולה ויורדת והפתח שלה משתנה תדיר. אומנם כיוון שכך רגילים להיכנס לקומה, כתב שמחמת הספק טוב לקבוע מזוזה בימין הכניסה מהמעלית לקומה בלי ברכה.
רביבים (820)
הרב אליעזר מלמד
835 - גבולות הקדושה של בית התפילה
836 - מצוות מזוזה במעלית
837 - שלא להיכנס לבית הכנסת לצורך חול
טען עוד
לרב יצחק יעקב וייס (מנחת יצחק ד, צג), תא המעלית עצמו חייב במזוזה, גם אם יש בו פחות מד' אמות, הואיל והוא כבית שער לדירות שבבניין. אולם מחמת הספק שאולי המעלית ארעית מדי, יקבע בלי ברכה. ויקבע במעלית עצמה בימין הכניסה אליה, ולא בפתחי הבניין בכל קומה, הואיל וכאשר המעלית אינה צמודה אליהם אין שם פתח. כלומר לשיטתו, די במזוזה אחת לכל הקומות, הואיל וקובעים את המזוזה בתא המעלית עצמו.
המחייבים את הפתחים שדרכם נכנסים ויוצאים מהמעלית
מנגד, יש אומרים שאומנם תא המעלית עצמו פטור ממזוזה, שהוא אכן דומה לרכב נוסע, ורכב פטור ממזוזה, אבל בכל קומה בימין הכניסה מהמעלית אל הקומה חייבים לקבוע מזוזה.
וכך כתב הרב ישעיה בלוי בספרו 'חובת הדר' (ה, יא). וכן כתב הרב ישראל יעקב פישר בשו"ת 'אבן ישראל' (ט, ק). וכך כתבו הרב ניסים קרליץ (חוט שני מזוזה רפו, כ), והרב זילברשטיין (חשוקי חמד בבא מציעא קא, ב). בפשטות משמע שצריך לקבוע את המזוזה עם ברכה. ובחובת הדר פירט במפורש שאם החדר שאליו נכנסים מהמעלית הוא ד' על ד' אמות, יקבע בברכה, ואם לא, יקבע בלא ברכה. והרב יצחק דרזי (שבות יצחק טז, ב, ד) סיפר שהרב אלישיב נשאל על כך, ובתחילה סבר לקבוע עם ברכה, אך כשעוררו וטענו שיש פוטרים, הסכים שיקבעו בלי ברכה, ולכתחילה יקבעו תחילה מזוזה בברכה במקום שחייבים בלא שום ספק, ומיד אחר כך יקבעו את המזוזה בפתח המעלית.
והרב נתן גשטטנר (שו"ת להורות נתן ג, עב-עג) כתב שאם יש ברחבה שיוצאים אליה מהמעלית ד' על ד' אמות יקבע בברכה, וכמו כן מחמת הספק יקבע בימין המעלית עצמה, כשיטת ה'מנחת יצחק'.
דין קומת הכניסה למחייבים
ואף בקומת הכניסה צריכים לקבוע מזוזה, אלא שלא כמו כל הקומות שבהן יקבעו מזוזה בימין היציאה מהמעלית לחדר המדרגות, בקומת הכניסה יקבעו את המזוזה בימין הכניסה למעלית, שכן דרך מקום זה נכנסים לדירות האחרות, והרי הוא נחשב כ'לול' או 'ארובה', היינו חדרון (פיר) שדרכו עולים בסולם לעלייה, ודינו שאם יש לו פתח, חייבים לקבוע בו מזוזה (מנחות לד, א; שולחן ערוך רפו, יט). וכך כתבו: חובת הדר ה, יא; שבות יצחק טז, ב, ד; בירור הלכה ה, רפו. ויש אומרים בימין הכניסה מהמעלית לקומת הקרקע (להורות נתן ג, עג).
ויש מי שכתב שלא לקבוע שם מזוזה כלל, אלא אם יש בקומת הכניסה מקום לאחסון עגלות וכדומה (חוט שני מזוזה רפו, כ).
מדוע רבים נהגו להקל
ואף שנראה שחובה לקבוע מזוזה בפתחי מעליות, ובמיוחד שזו הפכה להיות הדרך המקובלת לכניסה לחדרי מדרגות וקומות, והתורה ציוותה לקבוע מזוזה בפתח הבתים והמבואות, בפועל רבים מאוד נהגו שלא לקבוע מזוזה בפתחי מעליות, ונשאלת השאלה מדוע.
אולי מפני שבתחילה, לפני כ־50 שנה, המעלית הייתה חידוש מופלא, ונתפסה בעיני האנשים כמין רכב שלא שייך לקבוע בפתחיו מזוזה. וכיוון שכך נהגו מתחילה, רבים המשיכו במנהגם גם כאשר המעלית הפכה לדרך קבועה שדרכה נכנסים למבואות ולדירות.
מקום שקטן מד' על ד' אמות
ואולי לא נהגו לקבוע מזוזות בפתחי מעליות מפני שפעמים רבות המעליות, חדרי המדרגות והמבואות היו קטנים משיעור ארבע על ארבע אמות, וכידוע חדר שאין בו שיעור זה – פטור ממזוזה, שכן נאמר: "וכתבתם על מזוזות ביתך" (דברים ו, ט), ומקום שקטן מכך אינו נחשב בית (סוכה ג, א; שולחן ערוך רפו, יג). לשיעור המדויק, ארבע אמות הן 1.82 מטר.
כאשר יש בחדר שטח של ארבע על ארבע אמות שלא בצורה מרובעת, כגון שאורכו שמונה אמות ורוחבו שתי אמות, יש אומרים שחייב במזוזה, כי העיקר שיהיה שטח של ארבע אמות על ארבע אמות, כלומר 16 אמות מרובעות (רמב"ם; ריא"ז). ויש אומרים שאם אין רוחבו ארבע אמות, אינו ראוי לדירה ופטור ממזוזה (רא"ש; טור; רבנו ירוחם). למעשה, מאחר שיש בזה מחלוקת, יש לקבוע שם מזוזה ללא ברכה (ש"ך רפו, כג).
מבואה שקטנה מד' על ד' אמות
לרב דניאל מהורדנה, בעל 'חמודי דניאל' (הובא בפתחי תשובה רפו, יא), חדר קטן מד' על ד' אמות שלא נועד למגורים, כמבואת הכניסה או כחדר אחסון, כיוון שהוא ממלא את ייעודו ונכלל במערכת חדרי הבית – יש מקום לחייבו במזוזה, אך מחמת הספק הורה לקבוע בו מזוזה בלא ברכה.
רבים קיבלו את חידושו של ה'חמודי דניאל' (עיקרי הד"ט לא, ג; מהרש"ם א, עא; בן איש חי ב כי תבוא יט, ועוד). והחיד"א (ביוסף אומץ טו) לגבי בית שער אף כתב לברך. מנגד, יש שלא קיבלו את חידושו, ולדעתם כל שאין שם ד' על ד' אמות, פטור ממזוזה (רש"ק בקנאת סופרים קיח; מקדש מעט רפו, לט). וכן עולה מסוגיית הגמרא והראשונים, שכן אף שדקדקו בהגדרת שטח החדר הקטן ביותר, לא פירטו הלכה חשובה זו.
למעשה נראה שבמבואת הכניסה נכון להתחשב בדעת ה'חמודי דניאל' ולקבוע מזוזה בלא ברכה, אבל המקל יש לו על מה לסמוך.
בתחילה המעליות וחדרי המדרגות היו קטנים
נחזור למעלית. בתחילה, רוב רובן של המעליות היו קטנות מד' על ד' אמות, וגם המקום שאליו יצאו מהמעליות היה בבניינים רבים קטן מד' על ד' אמות. ואף של'חמודי דניאל' היה צריך לקבוע בהן מזוזות, כיוון שדעתו אינה מוסכמת, ובנוסף יש שפטרו מעלית מפני שנראית בעיניהם כרכב, לא נהגו לקבוע מזוזות בפתחי מעלית. וכיוון שכך התרגלו, המשיכו בכך גם כאשר המעליות היו גדולות והמבואות שבחדרי המדרגות גדולים מד' על ד' אמות.
הלכה למעשה
אף שהמקל ואינו קובע מזוזות בפתחי מעליות יש לו על מי לסמוך, נכון לנהוג כדעת המחייבים ולקבוע מזוזה בפתחי מעליות (ולא במעלית עצמה), משום שסברתם נראית.
כאשר הכניסה היא אל חלל של ד' על ד' אמות, הקובע עם ברכה לא הפסיד. והרוצה לחשוש לדעת הפוטרים, יקבע בלא ברכה.
בשאר הקומות, כאשר יוצאים מהמעלית ונכנסים למבואה שיש בה ריבוע של ד' על ד' אמות, יש לקבוע מזוזה בימין הפתח כשיוצאים מהמעלית לקומה. וכן אם בתחילה המקום צר מד' אמות, אם בהמשך הוא מתרחב לשטח שיש בו ד' על ד' אמות, גם אז יש לקבוע מזוזה, והמברך לא הפסיד.
וכאשר אין בחלל המעלית ד' על ד' אמות, וכן כאשר אין במבואה שאליה יוצאים מהמעלית ד' על ד' אמות, יש לקבוע מזוזה בלא ברכה. והרוצה להקל ולא לקבוע רשאי.
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
