^ 1.
"ספר החסידים" (סי' תתמ); והטעם מובא במהרי"ל הל' ט' באב וב"משנה ברורה" (סי' תקנא ס"ק צח).^ 2.
שו"ע (אורח חיים סי' תקנא יז) "משנה ברורה" ס"ק צט "וממילא לא יאכל הפרי (החדש) ולא ילבש הבגד (החדש)".^ 3.
אמנם קיימת מחלוקת בפוסקים, אם מברכים שהחיינו בשבתות שבבין המצרים, ובשעת הצורך פשוט שיש להקל; וע"ע "משנה ברורה" (שם ס"ק צח) המביא ב"שער הציון" (ס"ק צט) דעת המקילים רבים ומכריע לקולא, ועיין בספר "ילקוט יוסף" (ח"ג עמ' תריז).^ 4.
פסק ה"משנה ברורה" (שם ס"ק מה) על- פי המובא ברמ"א (שם סי' תקנא, ו): "וכלים חדשים בין לבנים וכו' אסור ללבוש מר"ח ".^ 5.
שו"ע (אורח חיים שם סעיף ג).^ 6.
"משנה ברורה" : (שם ס"ק מה).^ 7.
7 שו"ע (אורח חיים סי' תקנא, ז) " יש אומרים שאסור לתקן בגדים חדשים ומנעלים חדשים בשבת זה, ויש להחמיר בזה מראש חודש. והוסיף הרמ"א "והוא הדין דאסור לקנותן". וב"משנה ברורה" (ס"ק מט) כתב שאסור אפילו כאשר דעתו שלא ללובשם עד אחר תשעה באב.
לעניין שהחיינו בשעת קניה או בשעת לבישה עיין שו"ע (אורח חיים סי' רכג, ד) ובאחרונים "מאמר מרדכי" (סי' רכג סק"ה) הו"ד ב"כף החיים" (שם ס"ק ל) ו"בן איש חי" (פרשת ראה אות א), שמנהג העולם לברך ברכת הזמן דווקא בשעת לבישת הבגדים ולא בשעת קנין. לעניין שהחיינו על חפצים חדשים, עיין "מגן אברהם" (סי' רכג ס"ה), דאפשר שמנהג העולם שלא לברך שהחיינו כלל מבוסס על מה שכתבו בתוס' סוכה (מו ע"א ד"ה העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו), שאין מברכים, כיון שאינו בא מזמן לזמן.^ 8.
אמנם בשו"ע (אורח חיים סי' תקנא, יז) מובא "וכן פרי שלא ימצא לאחר ט' באב, מותר לברך ולאוכלו בין המצרים". ועיין ב"ביאור הגר"א " על אתר, שכתב מקור לדין "כמו שכתב בירושלמי, עתיד ליתן את הדין וכו'"; ונראה שדווקא במקרה זה- כשאדם המונע את עצמו מלאכול עתה, יפסיד לגמרי את אמירת שהחיינו על פרי זה- הקלו. אבל בנדון דידן שאפשר לרכוש את הבגדים והחפצים לאחר מכן (אמנם במחיר גבוה יותר), לא.^ 9.
מרן הגר"ש ישראלי, במקרה של הפסד אין זה עניין של שמחה אלא מניעת הפסד, אבל מן הראוי לרכוש על- ידי גוי.