ישיבה בית המדרש
בין מלאכת החיים להלכות אבלות
מעבודתו של יעקב אבינו בחריצות רבה אצל לבן הארמי, עלינו ללמוד שיש ערך גדול לעבודה | חכמים אמרו שבזכות שעבד בחריצות, חייו של יעקב אבינו ניצלו | צריך ללמד את הילדים שחשוב מאוד שכל אדם יעבוד ויפרנס את משפחתו | החובה ללמד את הילדים אומנות שיתפרנסו ממנה היא מהתורה | תיקנו חכמים שלא להסתפר ולא לכבס בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב | יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, ובתוכם יוצאי מרוקו וג'רבה והנוהגים על פי האר"י, נוהגים להחמיר באיסור תספורת בכל שלושת השבועות
אציג שתי שאלות שהגיעו אליי במשך השנים ועניינן אחד.
שאלה: בני לומד בתלמוד תורה, ובתוך לימוד התורה המלמד הסביר לילדים שכל יהודי צריך ללמוד תורה כל היום, ורק בדיעבד מי שאין לו ברירה יצא לעבוד. האם לימד נכון?
שאלה מקבוצת מלמדים בתלמוד תורה: כיצד נכון להסביר לילדים את מה שכתוב בתורה על יעקב אבינו, שעבד עשרים שנה יומם ולילה? הילדים שואלים בתמימות, וכי לא היה ראוי שיעקב אבינו ילמד כל היום תורה?! ואיך ייתכן שהתבטל כל כך הרבה שנים מתורה?!
השאלה היא התשובה
לפעמים השאלה היא התשובה. במקום לשאול איך ייתכן שיעקב אבינו עבד, צריך לומר זאת כתשובה - מכך שיעקב אבינו עבד בחריצות רבה אצל לבן הארמי, והתורה מאריכה לספר על כך, יש ללמוד שיש ערך גדול לעבודה, ולכן גם גדולי עולם עסקו בה.
יתרה מזו, ליעקב אבינו היו סיבות רבות להתרשל בעבודתו, שכן לבן הארמי רימה אותו שוב ושוב, ואף על פי כן יעקב אבינו עבד ביושר ובנאמנות בשמירת הצאן וטיפוחו. וכך נאמר: "זה עשרים שנה אנוכי עימך, רחליך ועיזיך לא שיכלו ואילי צאנך לא אכלתי. טרפה לא הבאתי אליך, אנוכי אחטנה מידי תבקשנה, גנובתי יום וגנובתי לילה. הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה, ותידד שנתי מעיניי. זה לי עשרים שנה בביתך, עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך, ותחלף את משכורתי עשרת מונים" (בראשית לא, לח-מא). בזכות זאת, למרות כל הרמאויות של לבן, יעקב התעשר מאוד, שנאמר: "ויפרוץ האיש מאוד מאוד, ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים" (בראשית ל, מג).
לא היה בעבודתו בחריצות שום פגם, אלא להפך: אמרו חכמים (בראשית רבה עד, יב) שבזכות שיעקב אבינו עבד בחריצות ניצלו חייו, שכאשר רדף אחריו לבן הארמי כדי להורגו ולבזוז את רכושו, הציל אותו ה' הודות להיותו חרוץ בעבודתו: "חביבה היא המלאכה מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון ומלאכה הצילה נפשות. זכות אבות הצילה ממון - שנאמר: לולי אלוקי אבי אלוקי אברהם ופחד יצחק היה לי, כי עתה ריקם שילחתני, ומלאכה הצילה נפשות - שנאמר: את עוניי ואת יגיע כפיי ראה א־לוהים ויוכח אמש".
החובה ללמד אומנות
מעבר לחובתנו ללמד את התורה, ולא להחליט אילו פסוקים מוצאים חן בעינינו ואילו לא, צריך גם ללמד את הילדים שחשוב מאוד שכל אדם יעבוד ויפרנס את משפחתו, שכן אמרו חכמים במשנה (קידושין כט, א) שחובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע. הוסיף רבי יהודה שכל שאינו מלמד את בנו אומנות, "כאילו מלמדו ליסטות", שהואיל ואין לו את הכלים הדרושים להשגת פרנסה, כשיגדל ויהיה עצמאי ייאלץ ללסטם את הבריות כדי להתקיים (רש"י שם). אומנם אשרי מי שזוכה להתפרנס כמורה, אולם רוב האנשים אינם מתאימים לשמש מורים, וגם יש גבול למספר המורים שהציבור צריך, ולכן כ־90 אחוז מהאנשים צריכים ללמוד מקצועות שונים כדי שיוכלו לעבוד בהם ולפרנס את משפחתם.
חובה מהתורה
החובה ללמד את הילדים אומנות שיתפרנסו ממנה היא מהתורה, וכפי שאמרו חכמים במכילתא: "מכאן אמרו: מן התורה חייב אדם למול את בנו ולפדותו וללמדו תורה וללמדו אומנות ולהשיאו אישה" (מכילתא דר' ישמעאל בא, מסכתא דפסחא יח).
בתלמוד הירושלמי (פאה א, א), סמכו חכמים את החובה ללמד את הילדים אומנות על הפסוק: "ובחרת בחיים" (דברים ל, יט), 'חיים' פירושו יכולת להתפרנס ולהתקיים. ובתלמוד הבבלי (קידושין ל, ב), סמכו זאת על הפסוק: "ראה חיים עם אישה אשר אהבת" (קהלת ט, ט). ביארו חכמים בגמרא: אם הכוונה 'אישה' כפשוטו, אזי "כשם שחייב להשיאו אישה, כך חייב ללמדו אומנות", שעל ידה יוכל להתפרנס ולקיים את משפחתם. ואם הכוונה במילה 'אישה' לרמוז לתורה, אזי "כשם שחייב ללמדו תורה, כך חייב ללמדו אומנות", שכן בלא פרנסה לא יוכל לחיות וללמוד תורה.
מנהגי איסור תספורת בשלושת השבועות
תיקנו חכמים שלא להסתפר ולא לכבס בגדים בשבוע שחל בו תשעה באב (תענית כו, ב). וכן נוהגים רבים מיוצאי ספרד, שאינם מסתפרים בשבוע שחל בו תשעה באב אבל לפני כן מסתפרים (שולחן ערוך אורח חיים תקנא, ג).
ויוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד, ובתוכם יוצאי מרוקו וג'רבה והנוהגים על פי האר"י, נוהגים להחמיר באיסור תספורת בכל שלושת השבועות (רמ"א תקנא, ד; כף החיים פ; קיצור שולחן ערוך טולידנו שפז, ח, ברית כהונה ב, יב).
ועולי תוניס, אלג'יר ולוב מחמירים מראש חודש אב (על פי מהר"י עייאש).
למי מותר להסתפר
כל השיער שבגוף בכלל האיסור. ואולם כשהשפם מפריע לאכילה מותר לגוזרו, וכן מי ששיער ראשו המגודל גורם לו לכאבי ראש, או שיש לו פצעים בראשו, רשאי להסתפר בימים אלו (על פי שולחן ערוך תקנא, יב-יג; תקלא, ח, משנה ברורה כא, וביאור הלכה שם). מותר לאישה לקצר את שיער ראשה שמפני אריכותו התחיל לצאת מכיסוי הראש, וכן מותר לאישה להסיר מפניה ומגופה שערות שפוגמות ביופייה (משנה ברורה עט, כף החיים מז).
בעלי שמחה
לכבוד ברית מילה, בשעת הצורך, מותר לאבי הבן, לסנדק ולמוהל להסתפר עד שבוע שחל בו תשעה באב.
ראוי לחתן בר מצווה שלא להסתפר בימים אלו, מפני שהוא יכול להסתפר לפני י"ז בתמוז. אבל אביו של חתן בר מצווה שרגיל להתגלח בכל יום, יכול להתגלח לקראת סעודת בר המצווה של בנו עד שבוע שחל בו תשעה באב (ראו פניני הלכה זמנים ח, ח).
גילוח בימי בין המצרים
לנוהגים להחמיר שלא להסתפר בכל שלושת השבועות, התעורר ספק לגבי גילוח של מי שרגיל להתגלח. יש אומרים שאין הבדל בין גילוח לתספורת, וכשם שאסור להסתפר כך אסור להתגלח (כף החיים תקנא, סו; תצג, יט). וכך נוהגים רבים מהמדקדקים במצוות, עד שאי הגילוח בשלושת השבועות הפך אצלם לאחד מסימני ההיכר של אבלות שלושת השבועות.
מנגד, יש סוברים שהרגילים להתגלח, אין גילוחם נחשב אירוע חגיגי אלא מעשה שגרתי של הסרת ניוול, ולא עליהם חל המנהג שלא להסתפר. עוד סברה להיתר, שלרגילים להתגלח יש בדרך כלל צער רב כשאינם מתגלחים כמה ימים, ואולי זה דומה לתספורת השפם שמפריע לאכילה, וכהיתר לסוך בתשעה באב למי שיש חטטין בראשו (שולחן ערוך תקנד, טו). כיוצא בזה כתב הרב שכטר בשם הרב סולובייצ'יק (ספר 'נפש הרב' עמ' קצא), שמנהג שלושת השבועות כדין אבלות שנה, שנוהגים להתגלח; ומנהג תשעת הימים כמנהג אבלות שלושים, שאסור להתגלח; ובתשעה באב נוהגים כמו באבלות שבעה. לפי זה הקל להתגלח בכל יום עד ראש חודש אב, כדי להסיר את הניוול.
לכבוד שבת
לקראת שבת בשלושת השבועות, יש סוברים שאף נכון לכתחילה להתגלח, שאם לא כן נכנס לשבת בניוולו, וכפי שכתב במגן אברהם (תקנא יד) בשם הגהות אשרי, שגם לכבוד שבת אין להסתפר בשלושת השבועות, מפני שאין רגילים להסתפר כל שבוע. נמצא שהרגיל להתגלח בכל שבוע, צריך להתגלח לכבוד שבת (וכך כתב פרי מגדים א"א י"ד, וכן עולה מביאור הלכה תקנא, ג, ורע"א, ראו שם).
אומנם מראש חודש אב, ואפילו לקראת שבת חזון, על פי מנהג יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד נכון שלא להתגלח. ובשבוע שחל בו תשעה באב, לכל הדעות אסור להתגלח.
דעת הרב אהרן ליכטנשטיין
בספרי פניני הלכה (זמנים ח, 7) כתבתי בהערה על פי מה שהבנתי מדברי הרב שמואל דוד שליט"א, רבה של עפולה (שו"ת נר עזרא ח"ב עמ' קנה-קנח), שלדעת הרב אהרן ליכטנשטיין, לקראת שבתות בספירת העומר ושלושת השבועות נכון להתגלח.
ואולם בשנה שעברה זכיתי לקבל תיקון מבנו הרב משה ליכטנשטיין שליט"א, מראשי ישיבת הר עציון. וכך כתב: "באופן עקרוני, ההיתר של הגרי"ד (סולובייצ'יק) לגבי גילוח בספירת העומר... נכון גם לגבי שלושת השבועות. ואכן, הגרי"ד פסק כך, למיטב ידיעתי, לאנשים בחו"ל העובדים עם גויים גם לגבי ימות החול.
"אולם אבא, למרות שהיה מודע היטב לכך, חשב שמן הראוי למי שאינו בין הגויים לא להתגלח כלל בשלושת השבועות, גם לא לכבוד שבת ("שאני אבלות בית המקדש דתקיפא טובא"), ולכן באופן אישי הוא נהג להתגלח בערבי שבתות של ספירת העומר אבל לא בימי בין המצרים. וכך היה מורה למי ששאל אותו.
"לכן, מי שרואה עצמו כהולך בעקבות הרב ליכטנשטיין ראוי שלא יתגלח בערבי שבתות של ימי בין המצרים".
לאחר מכן מצאתי שגם הרב שמואל דוד כתב שבתחילה הרב אהרן ליכטנשטיין נהג כחותנו (הגרי"ד), "אולם לימים מצא 'סמך שלא להתגלח', ונמנע מאוד מלהתגלח בימי בין המצרים, אף לקראת שבת".
חוג אירובי
שאלה: האם מותר לקיים בשלושת השבועות עד ראש חודש אב חוג אירובי לצורך התעמלות, או שזה נחשב כריקוד ומוזיקה שאסורים?
תשובה: כיוון שעיקר המגמה לצורך התעמלות - מותר, ובתנאי שישמיעו שם מוזיקת קצב ולא שירים, שכן השמעת שירים בעוצמה המתאימה לחוג אירובי יוצרת שמחה, וכדי שיהיה ברור שיש שינוי לעומת שאר השנה, יש להשמיע מוזיקת קצב בלא מנגינה.
מתוך העיתון 'בשבע'
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א ממשבר התעוררות אל אמונה גדולה
אורות התחיה - פסקה ז'
השיעור עוסק בהתעוררות הלאומית ובתהליך שיבת ציון מתוך כתבי הרב קוק, ומסביר כיצד המשבר הרוחני המתלווה אליה הוא שלב מעבר בונה. דרך התבוננות מעמיקה והרחבת הדעת, עם ישראל נקרא להתעלות מעל אמונה מצומצמת ומפוחדת לעבר עבודת השם שלמה, אמיצה וגדולה בארצו.

שם משמואל על הפרשה יעקב אבינו ושעבוד ארבע מלכויות
שם משמואל על הפרשה - ויצא (תרע"ו)
השיעור עוסק במשנתו של בעל ה"שם משמואל" המבארת את חלום סולם יעקב ואת משמעות הברית שנכרתה עמו, שבמסגרתה קיבל יעקב על עצמו ועל זרעו את תפקיד בירור הטוב ותיקון העולם מתוך שעבוד ארבע המלכויות. דרך הקבלה למדרשים ולספר הזוהר, המרצה מסביר כיצד ההתמודדות של ישראל בגלות – ובפרט צרותיו של יעקב בבית לבן כדוגמה מוקדמת לגלות בבל – מהווה תהליך הכרחי של הפרדת הטוב מהרע וזיקוק הקדושה עד לגאולה השלמה

ויצא יעקב אבינו: בין שמיים לארץ
פרשת ויצא
השיעור עוסק בדמותו הייחודית של יעקב אבינו המשלב בין עולמות הרוח והתורה העליונים לבין עשייה ארצית, כישרון מעשי והתמודדות עם קשיי הגלות. דרך התבוננות בחלום הסולם ובנישואיו לרחל ולאה, מוסבר כיצד שילוב זה מניח את היסודות לבניין עם ישראל ומהווה דגם להתמודדות של האומה לאורך הדורות.

שם משמואל על הפרשה עיקר וטפל בעבודת ה' ובחיי האבות
שם משמואל על הפרשה - ויצא (תרע"ג)
השיעור עוסק בחששו של יעקב אבינו מפני אחיו עשו ומפני הכישוף והטומאה שבבית לבן הארמי. על פי פירוש ה"שם משמואל", ההתמדה והשקיעה המוחלטת בלימוד התורה בבית המדרש של שם ועבר הן אלו שהעניקו ליעקב הגנה רוחנית והתעלות מעל כוחות הטבע והכישוף.

שמונה פרקים לרמב"ם דרך האמצע וחטא אדם הראשון
שיעור 8
השיעור עוסק במשנתו של הרמב"ם לגבי דרך האמצע ובפער שבין "המושכלות" (אמת ושקר אובייקטיביים) לבין "המפורסמות" (טוב ורע יחסיים ומוסריים) בעקבות חטא עץ הדעת. דרך ניתוח פרשת בראשית ומגילת אסתר, מוסבר כיצד החטא יצר את ההבחנה הסובייקטיבית ואת התודעה המוסרית בעולם האנושי.

תורה ומדע חירות אמיתית: בין שיעבוד לצמיחה
השיעור עוסק בהגדרת מושג החירות, ובוחן את ההבדל בין חופש פיזי חיצוני לבין חירות פנימית ותבונית המשחררת את האדם מדחפים, מהתמכרויות וממגבלות החומר. דרך משנתם של הכוזרי, המהר"ל והרב קוק, מוסבר כי חירות אמיתית אינה מתמצה בניתוק מוחלט מהעבר, אלא בבחירה חופשית להתחבר לתורה ולצמוח מתוך המהות הפנימית של האדם

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א מידת ההשתוות והכבוד הרוחני האמיתי
טהרת הנפש והמידות י"ז - י"ח
השיעור עוסק בהתמודדות עם מידת הגאווה והזלזול באחרים, שלעיתים צומחים דווקא מתוך תחושת גדלות ועלייה רוחנית, וצורך לזכך אותם באמצעות תשובה וענווה. בהמשך נבחנת מידת ההשתוות כדרגה עליונה שבה האדם אינו מושפע משבח או מגנאי חיצוני, וזוכה לכבוד רוחני אמיתי הנובע מערכה הפנימי של התורה והנשמה.

יסודות הש"ס כללי ספקות בהלכות השבת אבידה
השיעור עוסק ביישום כללי הספקות ההלכתיים (כגון "ספק דאורייתא לחומרא", "ספק ממון לקולא", חזקה ורוב) בהקשר של מצוות השבת אבידה. במהלך הדיון נבחנת השאלה העקרונית והמחלוקת בין הראשונים (הרא"ש מול הרמב"ם) האם מצוות השבת אבידה מוגדרת כדין איסור והיתר או כדין ממונות, וכיצד הגדרה זו מכריעה במקרים של ספק בבעלות או בייאוש.

רביבים ספר חדש: תורה, עם וארץ
בחסדי ה' יצא לאור במסגרת 'פניני הלכה' ספרי החדש 'תורה עם וארץ' | נוכחתי לדעת שאצל רבים הדרכת התורה בעניינים של תלמוד תורה, עבודה, מדע, יישוב הארץ וצבא - אינה מבוררת ומבוססת כראוי | אחר פגישה עם רבנים בארצות הברית גמלה בליבי ההחלטה ליצור את הספר | זאת כדי לבאר את ההשקפה השלמה של התורה על החיים | מגמת ספר זה לבאר שהתורה היא חיינו ואורך ימינו, וממנה שורה ברכה לחיי ישראל בארצו, ומתוך כך תימשך ברכה לתיקון העולם כולו

ויצא מסע הנשמה: תפילה, תורה ושליחות
פרשת ויצא
השיעור מתחקה אחר מסעו של יעקב אבינו מבאר שבע לחרן כמשל לירידתה של כל נשמה לעולם הזה ולשליחותה לבנות את "בית ישראל". דרך סיפור חלום יעקב והמפגש עם "המקום", מוסבר כיצד ההתעצמות בתפילה ובלימוד התורה מעניקה לאדם כוח רוחני להפוך את המציאות החומרית למשכן להשראת השכינה.

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת ויצא תשפז
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. מה הטעם שבפסוק זה נכתב ג' פעמים אֲחִי אִמּוֹ. האם באמת הסכים יעקב לעבוד עבור רחל בפעם הראשונה והשניה בשווה? שבע שנים מלאות פעמיים. מה הטעם שלאה לא הודתה לקב"ה בג' לידות הראשונות עד לידת יהודה. מה הטעם לכתיבת שתי אותיות שי"ן בשם יִשָּׂשכָר בעוד שהוגים רק אחת.

ויצא פרשת ויצא – יש עליה בירידה
מדוע צריך סולם בחלום יעקב? וכי מלאכים אינם יכולים לעלות ולרדת בלי סולם? מה עושים עם ירידה ואיך הופכים אותה לעליה גדולה?

אורות התשובה - הרב הראל כהן סוד השתיקה וצער התשובה
אורות התשובה פרק ח, ח'
השיעור עוסק במצב שבו הצער הרוחני וכאב התשובה של האדם גדולים עד כדי כך שהם סותמים את יכולתו לחשוב, לדבר, להתפלל או לבטא את רגשותיו. על פי משנתו של הרב קוק, דווקא מתוך אותו מקום של אילמות ו"עולם הדומייה" ניתן להתרומם, להתחבר למציאות הכללית ולשאוב כוחות חיים ותשועה.

ויצא 'ויישק יעקב לרחל' - כיצד יעקב בחיר האבות מנשק לרחל - פרשת 'ויצא'
האם לאבא או סבא מותר לנשק את ביתו ונכדתו, וכן לאמא וסבתא לנשק את בנה ונכדה, ומה ההסברים בנשיקת יעקב לרחל והסברים מדוע בכה.

כינוסי אברכים כינוס אברכים - ראש חודש כסלו תשפ"ז
ברכות לראש חודש והתייחסות ללימוד התורה כעבודה בימי החנוכה | חשיבות העמידה בהתחייבויות ובלימוד עם תלמידים | דוגמה אישית והתקדמות מתמדת של ר"מים וראשי ישיבות | הכרת תודה על כלים טכנולוגיים והתמודדות נכונה עמם | תוקף גיור ללא קבלת מצוות ועול מלכות שמיים | הצטרפות לתוכנית מנהיגות והאיזון מול ביטול תורה | אורח החיים של אברך ורכישת מותרות | יציאה לשליחות ורבנות יישובים וחינוך הילדים | ריקודים בשבתות בישיבה | חתונות נפרדות והתחשבות באורחים | שורש המחלוקת עם הר המור והשאיפה לאחדות הציונות הדתית











