ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית מדרש שאל את הרב לוח שנה ויקישיבה תרומות

הקדשת הלימוד באתר

הקדש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
 בית המדרש

בית המדרש
  • מדורים
  • ענג שבת
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש דברים
  • ראה
undefined
1
7 דק' קריאה
אזור שורטיםשיעורים לנשיםפרשת השבועסדרותספריהפסקי דיןבחן את עצמך
בס"ד, ערב שבת קודש פרשת ראה - שופטים עלון מס' 21 (שנה ארבעים) (1411) כ"ד מנחם אב ה'תשפ"ו (07.08.2026) מועדי השבת ראה ער"ש מוצ"ש לר"ת י-ם 18.55– 20.09 - 20.47 ת"א 19.11 – 20.12 – 20.45 חיפה 19.03 – 20.12 - 20.48 ב"ש 19.12 – 20.11 – 20.46 אילת 19.05 – 20.09 - 20.44 זמני היום והלימודים היומים: (משבת ראה – יום ו') (אופק ת"א) עלות השחר 4.19 – 4.25 זמן הנחת תפילין 5.11 – 5.15 הנץ החמה (מישור) 6.01 – 6.05 הנץ החמה (הנראה) 6.06 – 6.09 ס"ז ק"ש מג"א 8.33 – 8.35 ס"ז ק"ש הגר"א 9.22 – 9.24 חצות היום 12.47 – 12.45 מנחה גדולה 13.21 – 13.19 שקיעת החמה 19.32 – 19.26 צאת הכוכבים ב' 20.22 – 20.16 דף יומי: חולין ק - קו מועדי השבת שופטים ער"ש מוצ"ש לר"ת י-ם 18.48– 20.02 - 20.40 ת"א 19.04 – 20.04 – 20.38 חיפה 18.56 – 20.05 - 20.40 ב"ש 19.05 – 20.03 – 20.39 אילת 18.58 – 20.01 - 20.37 זמני היום והלימודים היומים: (משבת שופטים – יום ו') (אופק ת"א) עלות השחר 4.26 – 4.32 זמן הנחת תפילין 5.16 – 5.19 הנץ החמה (מישור) 6.06 – 6.09 הנץ החמה (הנראה) 6.10 – 6.14 ס"ז ק"ש מג"א 8.35 – 8.38 ס"ז ק"ש הגר"א 9.24 – 9.25 חצות היום 12.45 – 12.44 מנחה גדולה 13.19 – 13.17 שקיעת החמה 19.25 – 19.18 צאת הכוכבים ב' 20.15 – 20.08 דף יומי: חולין קז - קיג לעילוי נשמת שמעון בן נתן נטע וגיטה גרינברג ז"ל. יהי זכרו ברוך! המקום אשר יבחר ה': הסוד שמוליד געגוע והאבא שמנווט אחת התעלומות המרתקות שמלוות את עם ישראל לאורך הדורות מופיעה בפרשת ראה וחוזרת גם בפרשת שופטים: מדוע התורה מעלימה בעקביות את מיקומו המדויק של בית המקדש? לאורך ספר דברים חוזר שוב ושוב הביטוי המסתורי: "הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'". מדוע כל ההסתרה הזו? מדוע לא לגלות לעם ישראל כבר מראש את נקודת המפגש הקדושה שבין שמים לארץ? התעלומה הזו מחזירה אותנו אל עקדת יצחק. אברהם נצטווה ללכת אל "אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ". רש"י, בשם המדרש, מסביר שהשהיית גילוי המקום נועדה לחבב את המצווה עליו ולהרבות את שכרו על כל דיבור ופסיעה. האור החיים הקדוש מוסיף נדבך עמוק יותר: הניסיון לא היה רק בעצם העקידה, אלא גם בעצם ההליכה אל יעד שאינו ידוע. "כדי לנסותו בהליכה שילך למקום שאינו יודע ויהיה נשמע לקול ה'". הקב"ה מבקש מאברהם לצעוד גם כאשר הדרך עדיין אינה ברורה, מתוך נאמנות מוחלטת לדבר ה'. המסע המסתורי הזה לא נעצר אצל אברהם. גם עם ישראל כולו עבר מסע של מאות שנים, מימי משה במדבר ועד ימי דוד ושלמה, כאשר מקום המקדש נותר נסתר ומצריך חיפוש ודרישה. הרמב"ם במורה הנבוכים מסביר שההסתרה נועדה למנוע מן הגויים להיאחז במקום או להשחיתו, אך מדגיש טעם נוסף ועיקרי לדעתו: מניעת מחלוקת בין השבטים. אילו היה ידוע מראש באיזו נחלה ייבנה המקדש, כל שבט היה מבקש לזכות בו, והדבר עלול היה להביא למלחמת אחים. לכן המתינה התורה עד שתקום מלכות שתאחד את העם. גם את המלך, בדיוק כמו את מקום המקדש, בוחר הקב"ה: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ". הקב"ה הוא שמוביל את התהליך כולו. אך מעבר להסבר ההיסטורי, טמון כאן יסוד חינוכי עמוק. הספרי דורש על הפסוק "לשכנו תדרשו ובאת שמה": "דרוש ומצא, ואחר כך יאמר לך נביא". אין להמתין בחיבוק ידיים; מוטל על האדם לדרוש, לחפש ולהתגעגע. כך נהג דוד המלך, שנשבע שלא ינוח עד שימצא מקום לה'. ה"שם משמואל" מנסח זאת בצורה נפלאה: המקום המקודש מתגלה רק לפי עוצמת הדרישה והכיסופים אליו. ההסתרה אינה עונש אלא הזמנה. הקב"ה כביכול אומר לנו: תעשו מאמץ, תתגעגעו, תחפשו – ואז אשכון בתוככם. אולי דווקא ההסתרה היא שיוצרת את הדרישה, והדרישה היא שמכשירה את האדם לגילוי. רעיון זה מתחבר ישירות לנאמר בפרשת ראה: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם, לֹא תִתְגֹּדְדוּ". החזקוני מסביר שבן אינו מבין תמיד את דרכי אביו, ובכל זאת הוא סומך עליו. כך גם אנו: גם כאשר איננו מבינים את המאורעות, אנו יודעים שיש לנו אב שבשמים, וכל מעשיו לטובה. הכאב והשכול קיימים, אך איננו יתומים. יש מי שמנהיג את עולמו ומכוון את הכול בחכמה. מתוך תודעת הבנים הזו מגיע הציווי שבפרשת שופטים: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ ". הרמב"ן מבאר שהתמימות היא שלמות האמונה וייחוד הלב אליו לבדו. כאשר אדם בוטח באביו שבשמים, אין לו צורך לרוץ לקוסמים, למנחשים או למנבאי עתידות כדי לדעת מה יילד יום. הוא מבין שהעתיד כולו בידיו של הקב"ה, ומתוך כך חי בשלווה, בביטחון ובאמונה. משה רבנו מעניק לנו בפרשיות הללו מפת דרכים לחיים: מצד אחד מוטלת עלינו החובה לדרוש, לחפש, להתאמץ ולהשתדל בכל כוחנו. אך לאחר שעשינו את שלנו, עלינו לדעת גם להרפות, להשאיר מקום לקב"ה ולהפנים את הידיעה הפשוטה והעמוקה: יש לנו אבא בשמים. הוא מסתיר לעיתים את הדרך, לא כדי להרחיק אותנו, אלא כדי שנלך אחריו באמונה, נרבה כיסופים, ובסופו של דבר נזכה להגיע אל "המקום אשר יבחר ה'". בקרוב בימינו ממש! הרב עדי יהודה נוסבאום, ר"מ בישיבה תיכונית רמת גן. העלון מוקדש לזכר ולע"נ ר' שלום יעקב בן מנשה וכתון ז"ל, נפטר ב-כ"ה במנחם אב תשס"ט. יהי זכרו ברוך! העלון מוקדש לזכר ולע"נ ר' צבי בן אהרן אליהו פרגר ז"ל, נפטר ב-כ"ו מנחם אב תשע"ז. יהי זכרו ברוך! העלון מוקדש לזכר ולע"נ רחל (לבית הנדליש) אלקון ז"ל, נפטרה ב-א' באלול תשל"ח. יהי זכרה ברוך! העלון מוקדש לזכר ולע"נ חיים בן שלמה אבישי ז"ל, נפטר במוצש"ק פרשת שופטים, ג' באלול תשס"ג. יהי זכרו ברוך! דיני השבוע ומנהגיו / שבת פרשת ראה ההפטרה: "עניה סוערה לא נחמה" (ישעיהו נד, יא). מברכים החודש: אלול המולד: יום חמישי, שעה 8, ו- 15 דקות. ראש חודש אלול ביום החמישי וביום השישי הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה. אין אומרים אב הרחמים ואין מזכירים נשמות. במנחה פרקי אבות: ו' יום רביעי : אומרים במנחה יום כיפור קטן ואין אומרים תחנון. יום חמישי ראש חודש אלול יום שישי: ב' ראש חודש אלול מתחילים לתקוע בשופר בבחינת "עורו ישנים משנתכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם". תוקעים עד ערב ראש השנה. מתחילים גם לומר "לדוד ה' אורי וישעי", וזאת עד שמיני עצרת. בני עדות ספרד מתחילים לומר כל בקר סליחות. ראש חודש ערבית: בברכת רצה אומרים 'יעלה ויבוא', גם המקדימים ערבית מפלג המנחה. (שו"ע תכב, א). השוכח יעלה ויבוא בערבית אינו חוזר (שו"ע ורמ"א, ומ"ב – שם) מכיון שאין מקדשים את החודש בלילה. שחרית: לאחר אמירת התמיד מוסיפים 'ובראשי חודשיכם'. בברכת רצה אומרים יעלה ויבוא. השוכח: אם נזכר בטרם אמר ברוך אתה ה' – חוזר ויאמר יעלה ויבוא. אמר ברוך אתה ה' יסיים 'למדני חוקיך' וחוזר ליעלה ויבוא. אם טרם התחיל מודים – אומר שם יעלה ויבוא וממשיך במודים. אם נזכר לאחר מודים וטרם 'יהיו לרצון' חוזר לרצה ואומר יעלה ויבוא. מר יהיו לרצון – חוזר לתחילת התפילה. (שם בשו"ע). המסופק אם אמר 'יעלה ויבוא' – יחזור ויתפלל (מ"ב תכב, א). ש"ץ ששכח יעלה ויבוא בתפילת לחש לא חוזר אלא מסתפק בלאומרו בחזרת הש"ץ. שכח בחזרת הש"ץ חוזר לרצה. סיים את חזרת הש"ץ – אינו חוזר. (שו"ע קכו, ג ומ"ב) אמירת הלל מאחר ואמירת הלל בראש חודש מנהג לכן קוראים אותו בדילוג. בני אשכנז מברכים על קריאתו, אבל בני ספרד אינם מברכים. יש בני אשכנז חסידים שאינם מברכים (כמו בצפון הארץ). שו"ע ורמ"א תכב, ב. ספרדי גם אם מתפלל בביכנ"ס שאומרים ברכה לא יאמרו, ואם החליט לומר אמן יענה בליבו בלבד (יחוה דעת ד, לא). הפסק בהלל: אסור להפסיק בדיבור במהלך אמירת ההלל, גם לא בין הפרקים, גם מי שאומרו ללא ברכה. המאחר לבית הכנסת: והציבור אומר הלל יאמר אותו יחד עם הציבור ואחר כך יתפלל (מ"ב תכב, טז), ובלבד שנותר זמן לקריאת שמע ותפילה. גם מי שעומד בפסוקי דזמרה והגיעו להלל – יפסיק, ויאמר איתם הלל, ומכל מקום ללא ברכה. כשגומרים את ההלל, אין לאומרו בפסוקי דזמרה כדי לא להפסיד את הברכה שבמקרה זה מחויבת. בכף החיים (תכב, לה) וכן דעת הגרב"צ אבא שאול נקבע שבני ספרד לא יקדימו הלל לתפילה ויתפללו לפי סדר התפילה. אלול 'ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך': ראש תיבות אלול – שבחודש אלול מסייעים לאדם מן השמים על התשובה. אלול משמעו: התבוננות חיפוש וחיטוט; כמו שנאמר 'ויתורו את הארץ', ומתרגמים: 'ויאללון ית ארעא'; - שכך הוא ענינו של חודש זה, התבוננות הלב על כל מעשה השנה – לחפור ולעקור מן הלב כל דבר רע ולשוב אל ה'. אמירת סליחות תניא בפרקי דרבי אליעזר, "ארבעים יום עשה משה בהר סיני, קורא במקרא ביום ושונה במשנה בלילה, ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה, וביום י"ז בתמוז שבר את הלוחות, ועשה (שהה) ארבעים יום במחנה, עד ששרף את העגל וכתתו כעפר הארץ, והרג את כל (מי) אשר נשק לעגל, והכרית עבודת העגל מישראל, והתקין כל שבט במקומו. ובראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה, עלה אלי ההרה, שסלח הקדוש ברוך הוא לישראל. והעבירו שופר בכל המחנה, להודיע שמשה עולה להר, שלא יטעו עוד אחרי עבודה זרה". מכיוון שבראש חודש אלול אמר הקב"ה למשה שיעלה לקבל לוחות שניים, שסלח לעדת ישראל, נהגו הספרדים ובני עדות המזרח, להשכים לבית הכנסת בכל יום לומר סליחות ותחנונים, מיום ראש חודש אלול, עד יום הכיפורים, שבו ירד משה. בקהילות הספרדים מתחילים לומר "סליחות" מראשית חודש אלול, מחצות הלילה או מלפני אשמורת הבוקר עד אור הבוקר, חוץ מימי שבת וראש חודש, שאין אומרים תחנונים בשבת ובראש חודש. בקהילות האשכנזים מתחילים באמירת "סליחות" במוצאי השבת של השבוע שלפני ראש השנה, לפחות ארבעה ימי "סליחות". בכל העדות ממשיכים באמירת "סליחות" עד ליום כיפור. מסורת היא, שאמירת הסליחות באשמורת הבוקר רצויה ביותר, כי עת זו היא "עת רצון" והקב"ה קרוב אז לכל קוראיו. לפי ה"זוהר" מתעוררים כוחות הרע משעת "מנחה" עד חצות, ואילו כוחות הרחמים מתעוררים בחצות הלילה ולפנות בוקר, לכן רצוי לומר "סליחות" מחצות הלילה דווקא או לפנות בוקר. קטעים קבועים בנוסח סליחות ספרד: אשרי, קדיש, לך ה' הצדקה, אל מלך יושב, שלש עשרה מידות, עננו, חטאנו לפניך, יה שמע אביונך, אם אפס, נפלה נא ביד ה', אליך ה' נפשי אשא, אתאנו, שומר ישראל, ממעמקים קראתיך ה'. מזמור כז בתהילים – לדוד ה' אורי מראש חודש אלול ועד שמיני עצרת – שמחת תורה (כולל) אומרים כל בקר וערב – "לדוד ה' אורי", ואומרים אחריו קדיש יתום. משנה ברורה תקפא, ב. כתב שיש לאומרו בבקר, ובערב לאחר תפילת מנחה – הדגיש במנחה מכיון שאין נוהגים לומר תהילים בלילה. המתפללים בנוסח אשכנז אומרים אותו בתפילת ערבית. הבחנה נוספת בין אשכנז לספרד ביום שיש בו מוסף. בנוסח אשכנז אומרו לאחר מוסף. בנוסח ספרד מזמור זה קשור לשחרית, לכן ביום שיש בו מוסף אומרים אותו לאחר שיר של יום. ביום רגיל יש בנוסח ספרד האומרים אותו לאחר שיר של יום ויש שקבעו לאומרו בסיום התפילה. בחודש אלול אומרים אותו לאחר שמיעת תקיעת שופר, ובחודש תשרי לאחר עלינו לשבח. מנהג זה מקורו במדרש: 'ה' אורי' – בראש השנה, 'וישעי' – ביום הכיפורים, ואחר כך: 'כי יצפנני בסוכה' – רמז לסוכות. בספר שם טוב כתב, כי יש עניין סגולי באמירת מזמור זה בימים אלו: "הוא מובטח שיוציא שנותיו וימיו בטוב ויכניע על ידי זה כל המקטרגים ויוצאין בדימוס זכאין בדין". נוהגים גם לומר אחרי התפילה מזמורי תהלים. במשך חודש אלול נוהגים לומר עשרה מזמורים, כדי לסיים פעמיים ספר תהלים לפני ראש השנה. בעשרת ימי תשובה מרבים במזמורים, כדי לסיים עוד פעם ספר תהלים (משנה ברורה תקפא, ב). שבת פרשת שופטים ההפטרה: "אנכי אנכי הוא מנחמכם" (ישעיהו נא, יב). במנחה פרקי אבות: פרק א' קדוש/ברכת הלבנה: ליל שני ד' באלול עד ליל שישי ט"ו באלול. מערכת המשפט בישראל והציבור הדתי / עו"ד דוד שפירא / מחבר סדרת הספרים תורת המשא ומתן א-ג זוית הלכתית / הרב חן שריג, דרך צלחה לרבנות, לימודי רבנות דרך האינטרנט
ענג שבת (308)
רבנים שונים
335 - עונג שבת פרשות ואתחנן - עקב
336 - עונג שבת פרשות ראה- שופטים
טען עוד
undefined

רבנים שונים

  • שמירת הלשון - כוח הדיבור וערכו - חלק א'
    מידות

    שמירת הלשון - כוח הדיבור וערכו - חלק א'

    י' טבת תשע"ז

    י' טבת תשע"ז
  • מסכת ברכות פרק ו משנה ד,ה
    לימוד יומי במשנה

    מסכת ברכות פרק ו משנה ד,ה

    ט שבט תשפ"ב
  • מסכת ביצה פרק א משנה ח,ט
    לימוד יומי במשנה

    מסכת ביצה פרק א משנה ח,ט

    ו אב תשפ"ג
  • שמירת הלשון - כוח הדיבור וערכו - חלק ה'
    מידות

    שמירת הלשון - כוח הדיבור וערכו - חלק ה'

    י"ד טבת תשע"ז

    י"ד טבת תשע"ז
ענג שבת
ענג שבת
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים

רבנים בבית המדרש

שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
  • הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
     הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
  • הרב אורי שרקי
     הרב אורי שרקי
  • הרב חיים דרוקמן
     הרב חיים דרוקמן
  • הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
     הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
  • הרב משה אליה
     הרב משה אליה
  • הרב יהודה לייב גרונר
     הרב יהודה לייב גרונר
  • הרה"ג צבי שכטר
     הרה"ג צבי שכטר
  • ר' יעקב כץ (כצל'ה)
     ר' יעקב כץ (כצל'ה)
  • הרב נחשון רבינשטיין
     הרב נחשון רבינשטיין
  • הרב שלמה שושן
     הרב שלמה שושן
עוד שיעורים
אזור אישי

מתחברים עכשיו לצפיה בשיעורים אחרונים שלך, השאלות שלך בשאל את הרב ולהמשך צפיה בסדרות שיעורים בדיוק מהרגע שבו עזבת אותן.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il