ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כתובות
ראוה מדברת עם אחד, ואמרו לה מה טיבו של איש זה? איש פלוני וכהן הוא, רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת, ור' יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר, עד שתביא ראיה לדבריה. היתה מעוברת, ואמרו לה מה טיבו של עובר זה? מאיש פלוני וכהן הוא, רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת, ור' יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת מעוברת לנתין ולממזר, עד שתביא ראיה לדבריה.
ובגמרא (שם, ב) נחלקו בשיטת ר"ג המאמין לאשה (סיבת הנאמנות לאישה במקרה זה היא סוגיא בפני עצמה אך לא נעסוק בה כאן):
א"ר יוחנן: לדברי המכשיר בה - מכשיר בבתה, לדברי הפוסל בה - פוסל בבתה; ורבי אלעזר אומר: לדברי המכשיר בה - פוסל בבתה. אמר רבה: מ"ט דר"א? בשלמא איהי אית לה חזקה דכשרות, בתה לית לה חזקה דכשרות.
על פניו, שיטת רבי יוחנן פשוטה יותר, שכן הספק כולו נוצר מחמת הבועל האלמוני, ואם פשטנו שהאשה כשרה לכהונה – משמע שהבועל כשר וממילא, על כרחך, גם הבת שנולדה מאותה הבעילה ממש - כשרה לכהונה. ואכן הריטב"א מבאר שהגמ' לא נצרכה לכתוב טעם לרבי יוחנן משום שדבריו הם פשוטים:
מ"ט דר' אלעזר. פי' דאילו ר' יוחנן אית ליה טעמא תריצא שלא לחלוק דין הבת מדין האם. בתה לית לה חזקה דכשרות. פי' אבל ר' יוחנן סבר דחזקה דאמה מהניא לבתה.
ונראה מדקדוק לשונו 'חזקה דאמה מהניא לבתה', 'דין הבת כדין האם' שחזקת האם המועילה לבת היא מצד הכרעת הדין של האם לבתה, ולא שיש לבת עצמה חזקת כשרות. ונראה לקמן את הנפק"מ שיש בדקדוק זה. לפי הריטב"א (יג, א ד"ה איש פלוני) יש לאמא חזקה דגופה, היינו חזקה שבמצב של ספק אנו ממשיכים להווה את הידיעה הוודאית מהעבר. בנידון דידן, לאמא יש חזקת כשרות להינשא לכהן, וכל עוד אין ידיעה וודאית אחרת האוסרת עליה את הנישואין הרי היא נשארת בהיתרה הראשון. וכיון שדין הבת נגזר ממעשה האם, אם ההכרעה לגביה היא שאין שינוי, על כרחך דין הבת הוא שהיא כשרה לכהונה.
שני חצאים מסופקים
יסוד זה שימש את השב שמעתתא לדון מתוך ספק אחד לפנינו שניתן להכריעו להיתר, על ספק אחר התלוי בו, גם כן להיתר. וכך מביא הש"ש (ד, ג) מעשה בחתיכה של בשר שנמכרה מתוך תערובות חתיכות, שהתברר למפרע שאחת מהן טריפה. החתיכה שיצאה כבר למכירה הותרה מכח 'כל דפריש מרובא פריש'. לאחר מכן זיהו את חציה השני של אותה החתיכה (שהותרה), בתוך התערובת, ונשאלו האם ניתן להכשירה על יסוד ההיתר של החצי הראשון.
תחילה מביא הש"ש את דברי הפרי חדש שמחלק בין החתיכות וטוען:
וכן המנהג פשוט אף בכבש אחד להתיר מה שנמכר כבר ופירש ולאסור מה שנשאר בחנות שעדיין לא פירש, וכל שיעורי חכמים כך הוא ומי שאינו מורה כן לא ידע באיסור והיתר בין ימינו לשמאלו.
דבריו חריפים וחדים, אך ביאורם קשה. שהרי המציאות מכריחה שאם חתיכה אחת מותרת מתוך ההנחה שהגיע מהרוב הכשר, אזי כל מה שידוע ששייך לה הגיע מאותה הבהמה הכשרה! אך מבאר הש"ש שיסוד הדיון נעוץ בשאלה - על מה מוטל הספק? הספק בשאלת הבשר מוטל על כל חלקי הבהמה בשווה. ואין לנו להתייחס אל הבשר הנותר, כאיסור מקורי, אלא כספק שאסרה תורה, אך מה שיצא מהרוב הוא ספק שהתירה תורה. ועל כן חלוקים הם בדיניהם.
אמנם, הש"ש עצמו (ד, ד) ס"ל דלא כפר"ח – אלא אם היתה הכרעה מכח יסוד מסוים אזי כל הנוגע ושייך לאותו ההיתר, כלול איתו יחד. וראייתו מסוגיין, שחזקת הכשרות של האם הכריעה את הכף לכך שהיא כשרה לכהונה, וממילא פסקנו שגם בתה כשרה היא. ובנידון הבשר, הרי שם מוכרע החצי הראשון על פי יסוד של רוב, ורוב וחזקה רוב עדיף, אם כן כ"ש שיש להכשיר את החצי השני הנותר בתערובת.
ועל אף פי שבמבט ראשון היה נראה לצדד כש"ש, שכן כך המציאות מכריחה, הרי במבט דיני לכאורה נראה שצודק הפר"ח. שכן אין בירור ודאי ביחס לחתיכה, אלא הכרעת מצב מסופק בלבד, ואם כן לא שייך להשוות את שני הצדדים.
ואולי ניתן להסביר את שורש מחלוקתם בהתבוננות על הכרעת כל דפריש מרובא. לפי הפר"ח הכרעה זו אינה מבררת את המציאות כלל, אלא נותנת דרך פתרון הגיונית, והתורה התירה סוג ספק שכזה. אך לפי הש"ש הכרעה של כל דפריש קרובה יותר לבירור המציאות, או לכל הפחות היחס אל ההכרעה היא כאל מציאות ברורה ועל כן מחוייב הדבר שהחצי השני ג"כ יהיה מותר. ואלו הם בעצם דברי הריטב"א הנ"ל, כיון שישנה הכרעה הלכתית הנוגעת למציאות מוגדרת, הרי היחס אליה הוא שחוקי התורה 'יצרו' מציאות חדשה, ולא משנה מה היה בפועל. והיחס הוא שהיא מותרת. קביעת הדין היא יצירת מציאות. ואילו לפי הפר"ח יש לומר שאין בזה קביעה גמורה אלא התייחסות.
לפי דברי הריטב"א שהיסוד תלוי בהכרעה הדינית, מה יהיה הדין באם הבועל לפנינו אלא שדינו מסופק. האם נפסוק ללכת אחרי האם או אחרי האב? והרי קיי"ל 'הלך אחר הפסול בשניהם'? ואכן יש ללכת אחר האב ודינה של הבת כדינו של האב.
מדברי תוס' נראה אחרת, כדלהלן.
שיטת התוספות
הגמ' בקידושין (סו, א) דנה לגבי כשרותו של ינאי המלך, ושם דנים רש"י ותוס' בתהליך הבירור שעשו לו. בתוך דברי תוס' כתוב כך (ד"ה מאי):
א"ת מ"מ תיהני ליה חזקה דאימיה שהיתה בחזקת כשרות דהא אמרינן בפרק קמא דכתובות לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה.
והנה התוס' תרגם את הביטוי 'מכשיר' לחזקה, ודלא כריטב"א שתרגם ל'דין'. והיינו שיש חזקה שממשיכה ממש לבת עצמה ואף במקרה בו האב נמצא ויש ספק עצמי יותר על הבת, הרי ההכרעה תהיה שהבת כשרה משום שהיא יורשת את חזקת האם לעצמה.
תליית המח' זו בזו
ונראה לומר שהסברו של שב שמעתתא הולך בשיטת הריטב"א שדין האם לדין הבת, ועל כן אפשר לדון מדין חצי חתיכה על חציה שלא פירש. ואילו דעתו של הפרי חדש היא כשיטת תוס' שחזקת האם עוברת ממש לבת, וממילא לא מוכרח הדבר שהדין משפיע מספק אחד לשני. והדברים מבוארים בדברי קו"ש שיש מושג של הורשת חזקה ממש לבנים. ונראה שהסברא בזה היא שחזקה כשרות היא מסוג החזקות שאינן תלויות מעיקרא במעשה האדם, ולכן בפשטות היא נולדת איתה.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.









