ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- סנהדרין
אמר רב חסדא: יכילנא למיפסלינהו לכולי גיטי דעלמא... ואלא משום דכתיב ונתן, והכא לא יהיב לה מידי, דלמא נתינת גט היא! תדע, דשלחו מתם: כתבו על איסורי הנאה - כשר. גופא, שלחו מתם: כתבו על איסורי הנאה - כשר. אמר רב אשי, אף אנן נמי תנינא: על העלה של זית! דילמא שאני עלה של זית, דחזי לאיצטרופי...
צריך לברר יותר בעומק השקל וטריא של הגמרא - מה היא טענת רב חסדא ומהי טענת רבא? על מה מבססים את שיטתם? מה שורש המחלוקת ביניהם? אמנם רב חסדא לא טען באופן מפורש וישיר אך אפשר ללמוד שיטתו מתוך מה שרבא עונה לרב חסדא, ולפי מה שכותב רש"י בביאור סיבת הפסול 'ונתן – בר נתינה שיהא שווה פרוטה'. ויוצא אם כן, ששיטת ר"ח היא שהחסרון של ערך ממוני בשטר הגט הוא משמעותי כ"כ עד כדי פסילת הגט. ולעומתו אומר רבא שסוף סוף נתינה יש כאן.
אך הדיון לא ברור מספיק, דמאי ס"ל ר"ח? וכי לא יודע שיש נתינה פשוטה בגט? ונבוא בעז"ה להסביר בכמה אופנים.
נתינה חשובה
באופן פשוט כאשר דנים בנתינה מאדם לרעהו המשמעות היא של העברה קניינית של בעלות, כעין מתנה. ואם כן, לכו"ע צריכה הנתינה כאן להיות קניינית ואם כן מה סובר רבא? הכיצד תתכן הקנייה של דבר שאינו שווה פרוטה? ומכאן לאפשרות ראשונה בהסבר המחלוקת – והיא, שנחלקו ר"ח ורבא האם נתינה של גט צריכה להיות חשובה.
תוס' (ד"ה דילמא) וריטב"א (ד"ה דילמא) מביאים כמה סוגיות שבהם הפסוק כותב נתינה שהיא העברת בעלות אע"פ שאין בה שווה פרוטה, כגון קניין חליפין וכן תרומה שפוטרת מדאורייתא בחטה אחת לכל הכרי. וכתב הריטב"א:
דלישנא דנותן לא משמע נתינת ממון אלא כי איתיה בענין ממון, ואפי' בענין ממון דוקא היכא דשני קרא בדבוריה [הא לאו הכי] אפי' בענין ממון לא... והיכא דלא איירי בממון לא משמע לן האי לישנא נתינת ממון אלא נתינה כפשטה והיינו דאמרינן הכא ודילמא נתינת הגט הוא, והכי הלכתא דהכא לא בעינן שיהא שוה פרוטה ותדע לך דשלחו מתם כתבו על אסורי הנאה כשר.
כלומר, סברת רבא היא שאמנם יש כאן העברת בעלות אך היא יכולה להתבצע אף ללא ערך ממוני של שווה פרוטה. ושמא אפשר לומר בשיטת ר"ח שכל מקום בו יש נתינה אזי צריכה היא להיות חשובה, היינו העלת ערך ממוני, אלא אם כן הפסוק מלמדנו במפורש אחרת, שאפשר גם בעניין אחר.
וחשבתי להסביר מחלוקתם על פי דברי הלבוש (אבן העזר קכד, א):
דקדקו חז"ל כתיב [דברים כד, א] וכתב לה ספר כריתות, וסתם ספר הנאמר בכל מקום פירושו הקלף שכותבין עליו, ואם היה פירוש ספר דהכא קלף שכותבין עליו, היה לו לומר וכתב לה על ספר או בספר וגו', והיה פירושו שיכתוב לה על הספר או בספר דברים הכורתין בינו לבינה, אבל מדכתיב וכתב לה ספר אין פירוש ספר שבכאן קלף אלא פירושו ספור דברים כמו שיתבאר בסימן קכ"ו [סעיף א] בעזה"י, אבל הכתיבה יכולה להיות על כל דבר שיכולין לכתוב עליו וכו'.
כלומר לפי רבא אין צריך נתינה חשובה משום שכאן בגיטין אין חשיבות כלל ב'ספר' אלא רק צריך שיהא סיפור הדברים הכתוב כראוי. ואילו לרב חסדא צריך נתינה חשובה שהוא כמו כל נתינה דעלמא שאינה בעלת משמעות אם היא על דבר שאינו שווה פרוטה.
זכיה או העברה
אופן שני בהסבר המחלוקת הוא עפ"י דברי קצה"ח (ר, ס"ק ה; וכן עיין באב"מ כח, ס"ק נט) שכתב לחדש שאין האשה צריכה לזכות כלל בגיטה ואילו כל מה שנדרש מן הבעל הוא להעביר את הגט מידו לידה. ודברים אלו נכונים בשיטת רבא, אך לפי רב חסדא יש לומר שכיון שנתינת הגט היא קניין של האשה הרי א"א ללא שווה פרוטה.
בהסבר האופן השני יש לומר שנחלקו במהות הנתינה של הגט. לפי רב חסדא בעת נתינת הגט יש צורך ביצירת קניין מול האשה, ממש כמו קניין אצל אדם אחר. וזהו יסוד הגירושין שמתחילים לחיות כשנים שאינם קשורים זה לזה, מעין היפוך לנישואין, שהוא התנהגות במצב של בני זוג, ואילו לפי הסבר זה הגירושין הם יצירת התנהגות מעשית שמבטאת את היחס כיחידים נפרדים. אך שיטת רבא שסגי בנתינה בעלמא של סיפור הדברים ולא צריך מעבר להתייחסות הרשמית שום ביטוי מעשי. ועל דרך ההסבר לעיל - מעשה הגט הוא מעין ביטול למעשה הקידושין בלבד.
בעלות באיסורי הנאה
בדברי הגמרא נחלקו האם המגרש באיסורי הנאה מועיל או לא. ולכאורה המחלוקת היא האם יש בעלות על איסורי הנאה או לא. וראינו לנכון להתבונן מעט במושג הבעלות בכללו.
במסכת סוכה המשנה אומרת שאתרוג של ערלה פסול למצוות ד' מינים, ובגמרא מבואר בטעם הדין שהוא או מחמת שאין לו היתר אכילה או שאין לו דין ממון. והביא הרי"א (לה, א ד"ה ושל ערלה) מחלוקת עם הראב"ד בנוגע לאיסורי הנאה. לפי הראב"ד כיון שאין לאדם שליטה מלאה על איסורי ההנאה הרי הם כאילו אינם שלו וממילא לא מתקיים כאן 'לכם' הנדרש לכשרות ד' מינים. אך לפי הריטב"א מניעת השימוש בחפץ אינה פוגמת בעיקר הבעלות.
ונראה שאפשר לתלות מחלוקת זו בחקירה המובאת באחרונים (פרי משה, קניינים, סימן ב):
ונראה לומר דהנה יש לחקור מהו גדר שם בעלים על ממון האם מה שעשה מעשה קנין בחפץ זה לבד קובע שהוא בעלים על החפץ או דלמא דלא סגי בהכי אלא בעינן אף זכות ואפשרות להשתמש בחפץ ואם אין לו זכות להשתמש או שאין לו אפשרות להשתמש בחפץ חסר כאן בשם בעלות כיון דבעלים מתבטא בזה שהוא שולט על החפץ אבל אם אין לו זכות או אפשרות להשתמש ע"כ שחסר לו בשליטה על החפץ וממילא לא הוה בעלים ע"ז ואף הקנין לא מועיל כלום והוה כהפקר.
ועוד יש להוסיף מראה מקום חשוב בעניין בעלות והוא בשערי יושר (ג, ה) שם מבואר שהבעלות איננה עניין הלכתי אלא מציאותי, וההלכה מתייחסת אליו לאחר שנקבע. וכמובן יש הדרכים ההלכתיות לקבוע בעלות, אך המושג לכשעצמו אינו תלוי בזה.
ונסיים בהערה למדנית-רוחנית של רש"ר הירש בעניין הבעלות והקניין (בראשית ד, א):
קניתי איש את ה'. המושג המקורי של הקניין תלוי במושג הייצור. כוחו של אדם הוא הונו הראשון. משום כך, עיקר משמעות "קנה" איננה קניין כסף, אלא קניין בכח. כך ה' הוא "קונה שמים וארץ" (בראשית יד, יט, כב): הוא קונם, שכן הוא בראם. ומכאן הקנה, המוציא פרח וציץ. וכן גם כאן: בהקרבת כוחי קניתי בן זכר - בעזרת ה' וסיועו. ההרגשה הראשונה של האם הראשונה היתה הרגשה עצמית; והיה בכך משום סילוף תודעת האם. אם החדורה ברוח החובה, היתה זוכרת את ה' תחילה; היתה חושבת על החובה והתפקיד, שהוטלו עליה על - ידי מתנת ה'. היה בכך משום סילוף ההכרה ומשום גירוי האנוכיות. הנקל לשער, שדבר זה השפיע על אופי הבן; ואכן, שמו מביע הכרה עצמית במידה גדולה עוד יותר; שכן, "קין" נגזר משורש "קון" (והשוה "צוד" ו"צדה"); ומכאן נגזר "קין": להבת החנית: "משקל קינו" (שמואל ב' כא, טז) (בדומה ל"קנֶה"); ומכאן נגזר גם "קונן", "קינה". והנה, היחס שבין "קון" ל"קונן" דומה ליחס שבין "און" ל"אונן". האונן מצטער על אונו שאבד; וכך: המקונן מצטער על קניינו שאבד. ואכן, רק משאבד הקניין נרגיש את מלוא ערכו:
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
