ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- קידושין
ומה כסף שאינו גומר - קונה, חופה שגומרת - אינו דין שתקנה.
המושג 'חופה גומרת' נראה באופן פשוט שהוא בניגוד לקניין הראשוני. דהיינו, קניין כסף וכו' רק קונה אך לא גומר את תהליך ההתקשרות של השניים, אך חופה היא גמר תהליך זה ולאחריו נחשבים האיש והאשה כנשואים לכל העניינים השונים.
ויש לשאול מה הסברא של רב הונא שחופה ששייכת לנישואין תהיה מעשה קידושין?
ועוד יש לשאול - מנלן בכלל שיש שני תהליכים ביצירת הקשר? אמנם כבר ראינו כמה פעמים את דברי הרמב"ם אודות ההבדל בין קודם מתן תורה לאחריה, אך על זאת גופא יש לשאול מהיכן לומדים שחידשה התורה שיש שני שלבים קידושין ונישואין? לאחר בירור זה יש לענות על השאלה מהו ההבדל שבין הקידושין לנישואין?
מהי חופה?
שאלה שלישית ומאד פשוטה אך מרכזית היא – מהי חופה? בניגוד לקניינים האחרים בקידושין הנידונים בהרחבה, אין בגמרא הגדרה או תיאור של המושג חופה או נישואין. ויש לעיין מדוע הדבר לא מוסבר ומתואר? הרי יש משמעות הלכתית גדולה להיות בני הזוג נשואים ולא מאורסים?!
נראה לומר שעובדה זו, שאין הגדרה מפורשת, הביאה לכך שיש הרבה מאד שיטות בדברי רבותינו בהגדרת החופה. נתבונן בחלקם (יש שכתבו י"א שיטות בהגדרת חופה).
א. כותב הרמב"ם (אישות י, א):
הארוסה אסורה לבעלה מדברי סופרים כל זמן שהיא בבית אביה, והבא על ארוסתו בבית חמיו מכין אותו מכת מרדות, ואפילו אם קידשה בביאה אסור לו לבוא עליה ביאה שנייה בבית אביה עד שיביא אותה לתוך ביתו ויתיחד עמה ויפרישנה לו, וייחוד זה הוא הנקרא כניסה לחופה והוא הנקרא נישואין בכל מקום, והבא על ארוסתו לשם נישואין אחר שקידשה משיערה בה קנאה ונעשית נשואה והרי היא אשתו לכל דבר.
בפשטות, דברי הרמב"ם מלמדים שחופה ונישואין הינם אותו דבר והם כלולים משני חלקים התלויים זה בזה א. התייחדות. ב. הבאת האשה לבית בעלה. אם חסר אחד מן התנאים ויש ייחוד אך לא בביתם או יש הבאה לבית אך ללא ייחוד אזי אין תקפות לנישואין.
ב. לעומת זאת, המאירי (ה, א ד"ה למדת) מביא תנאי אחד בלבד והוא הייחוד:
למדת שחפה אחר כסף גומרת אבל כסף אחר כסף או שטר אחר שטר אינו גומר הא ביאה אחר ביאה או אחר אי זה משאר מיני הקדושין גומרת שהביאה עצמה ר"ל ביאה ראשונה שלשם קדושין אירוסין עושה ולא נשואין וכשהוא בא עליה פעם שניה לשם נשואין הרי היא גומרת לעשותה נשואה לכל דבר וכן כל ביאה שאחר קדושין שהביאה ייחוד היא וכל ייחוד שאחר קדושין נקרא חפה:
וצ"ע בדבריו שכן תחילה כתב שהביאה היא הגומרת את הנישואין וביאה כרוכה בייחוד. וייחוד הוא הנקרא חופה. האם העיקר הוא הייחוד עצמו כפי שמשמע מסוף דבריו או מעשה הביאה הוא המקבע את הנישואין. נפק"מ למקרה בו היה לשם נישואין ייחוד ללא ביאה או ביאה ללא ייחוד (חלילה, שהרי זו פריצות חמורה).
ג. שיטה שלישית מובאת בר"ן (על רי"ף כתובות א, א ד"ה או שפירסה):
אלמא חופה לאו היינו יחוד אלא חופה היינו כל שהביאה הבעל מבית אביה לביתו לשם נשואין וילפינן לה מדכתיב ואם בית אישה נדרה דמשמע דכל זמן שהיא בבית אישה הרי היא ברשותו.
ומכאן למדנו שעצם ההבאה לבית הבעל הוא הקרוי נישואין. והדבר מדויק מהפסוקים שמביא. שכן בפרשיית נדרים התורה מדברת על שלושה מצבים (במדבר פרק ל): א. בית אביה (פס' ד). ב. היו תהיה לאיש (פס' ז). ג. בית אישהּ (פס' יא). ומפורש אם כן שהמצב השלישי בו רק הבעל יכול להפר נדרים הוא בהיות האשה בביתו ועל כן עיקרה של החופה הוא ההבאה לבית.
ד. שיטה שונה מאד, על פניו, כתבו בעלי התוס' (סוכה כה, ב ד"ה אין):
וצריך לדקדק מה היא חופה דאי במקום שברכו תחלה ברכת נישואין קרי ליה חופה פעמים שאפי' ברחוב העיר מברכין אותה כשהעם מרובין ואין יכולין ליכנס בבית אלא מקום עיקר ישיבת חתן וכלה קרי ליה חופה ולא מקום העשוי לאקראי בעלמא ושם מברכין ברכת חתנים כל שבעה.
וכעין זה כתב גם הרא"ש (סוכה ב, ח):
ונוהגין באשכנז שעושין אפריון למושב החתן והכלה והוא נקרא חופה.
לפי דבריהם אין שום עניין בהכנסה לבית ולא בייחוד, אלא דווקא ההיפך, הפומביות והפרסום הם מהותה של החופה. וצריך להבין במה הם חולקים על שיטת הייחוד והבית.
ה. שיטה נוספת המובאת ברמ"א (אה"ע נה, א). לפיה עיקרה של חופה הוא בפריסת הסודר על ראשם, וכעין זה עושים למעשה כיום שהחופה היא יריעה הפרוסה בכלונסאות בפני רבים. עוד שיטות בזה ראה טור אבן העזר סא, וכן בדברי דרישה ופרישה שם.
טעם ומקור
בדבר המקור לחלוקה בין קידושין לנישואין מצאתי שתי התייחסויות. מדברי הר"ן המובאים לעיל, לומדים שיש גדר של נישואין מהמילים 'בית אישה נדרה'. מקור נוסף מביא ערוך השולחן (אבה"ע נה, יד) מהפסוק 'אשר ארס אישה ולא לקחה'. הרי לנו שיש כאן לקיחה נוספת שאינה האירוסין והיא היא לקיחת הנישואין.
ומה הלקיחה? מעיקר הדין בכדי לשאת נדרשת ביאה אלא שיש לה תחליף באופן של חופה. וז"ל(שם יד-טו):
ונלע"ד דכל הפוסקים לא פליגי כלל דהנה באמת חופה לא כתיבא בתורה ורק נשואין כתיב כדכתיב ומי אשר ארש אשה ולא לקחה וזהו קיחה דנשואין ומעיקר דין התורה כשבא עליה לשם נשואין שתהא כאשתו גמורה הרי היא נשואה כמ"ש הרמב"ם אמנם אין דרך בני ישראל לעשות הביאה בפירסום וכשיעשה כן הרי נצריך עדים על היחוד לביאה ואף אם אפשר שא"צ עדים לזה כמ"ש בסעי' ה' מ"מ יהיה העניין בפירסום שהרי צריכין לברכם מקודם הנשואין וסמוך לה בשבע ברכות ולכן קבעו רז"ל שהחופה תהיה תחת הנשואין ומעולם היה כן גם בזמן הנביאים כדכתיב כחתן יוצא מחופתו ונאמר וכלה מחופתה ובוודאי שכן הנהיג משה רבינו את ישראל:
ופירוש חופה הוא מלשון חופף עליו כל היום והוא לשון כיסוי והבדל מאחרים ובאגדה אמרו חז"ל [ב"ב ע"ה] עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות ז' חופות לכל צדיק וצדיק כלומר חיפויים של כבוד להבדילם מאחרים כמש"כ כי על כל כבוד חופה ונקבע הדבר הזה לעשות חופת כבוד ולברך עליהם שבע ברכות ובזה היא נשואה גמורה והביאה לא תעכב והכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה אך א"צ עידי יחוד ועשרה אנשים לברכות נשואין ושתיכף יבעול ומכוער הדבר וכל מין חופה שנהגו לעשות זהו קניין הנשואים כיון שכוונתם לנשואין ומובדלים מאחרים שעומדים שניהם במקום אחד לשם נשואין כגון שהוא מכניסה לביתו ומתייחד עמה וכו'.
החידוש המשמעותי בדבריו הוא דווקא מש"כ בריש הסעיף 'דכל הפוסקים לא פליגי כלל'. וזאת שמאחר ואין החופה אלא כתחליף לביאה אין מעשה מסוים אלא כל דבר שמבדילם מאחרים ומגדירם כבני זוג הרי זה חופה.
הגדרה נוספת כתב הסטייפלער (קהילות יעקב קידושין, יט),הגדרתו תוסיף לנו בביאור יסודות הסוגיא. הוא פותח בשאלה מה מוסיף קניין הנישואין על פני קניין האירוסין? ועונה כך (בקיצור לשונו):
והנראה דהקידושין הם קנין מצד הדין שמכח הדין עבר היא אשתו אבל במציאות אכתי אינה ברשותו לנהוג בה כאיש ואשתו והנשואין הם עשיית המציאות, שמעשיו היא כבר במציאות אשתו ואזי חל עלה תורת ביתו זו אשתו.
עומק דבריו הוא שאת עצם מושג הנישואין התורה לא מחדשת אלא דווקא את מימד הקידושין. כפי שהבאנו לעיל מהרמב"ם המציאות קודם מתן תורה היתה רק של נישואין, ונראה לומר שלא היה בזה פגם או פחיתות. וכך הוא אצל אומות העולם עד היום. אך התורה חידשה שבניין משפחה צריך התכוננות, ייחוד ומעשים חשובים המבטאים התקדשות. במילים קצרות - הנישואין אינו מעשה אלא מצב. ועל כן הוא אין בהם 'מעשה מצוותי' מסוים כשאר דיני קניין הקידושין. אלא מצב שהתורה מאפשרת, הגדרת החופה היא רק בנקודת ההתחלה של החיים המשפחתיים המלאים.
מענה לשאלות
על יסוד הגדרה זו של הנישואין נוכל ליישב את הקושיות דלעיל טרם פתרנו.
א. בתחילת הסוגיא שאלנו מהי סברת רב הונא? ונראה שסברתו היא שחופה קונה היא משום דמיונה הרב לקידושי ביאה. גם שם ביארנו שביאה היא עצם חיי הנישואין וקידושין על ידה בעצם יוצרים את הקשר האישותי. וסובר רב הונא שחופה המסמנת את רגע ראשית הנישואין יכולה אף היא ליצור קשר ראשוני של אירוסין.
ב. שאלנו מדוע לא כתבה הגמרא הגדרה מפורשת לחופה? ונראה על פי הדברים דלעיל שכיון שאין החופה מעשה אלא מצב, יש ובתקופות שונות ביטאו את רגע התחלת הנישואין באופנים שונים בהתאם למציאות ולנסיבות. ועל כן יש אפשרויות שונות. וזה נראה לי מה שאומר ערוך השולחן (נה, טו):
וכל מין חופה שנהגו לעשות זהו קניין הנשואים כיון שכוונתם לנשואין ומובדלים מאחרים שעומדים שניהם במקום אחד לשם נשואין כגון שהוא מכניסה לביתו ומתייחד עמה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
