ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת שביעית
כל המלאכות אותן ציינה התורה כאסורות בשביעית עוסקות בגידולים המיועדים לאכילה. אך מה דין גידולים שאינם כאלו, אלא גידולים לצורך העץ עצמו או לצרכי נוי?
מקור לזה נמצא בירושלמי (שביעית ד, ד):
אין מציתין את האור באישת של קנים מפני שהיא עבודה רשב"ג מתיר וכן היה רשב"ג אומר נוטעין אילן סרק בשביעית.
ופירש ר"ש סירלאו (ד"ה נוטעין) שנחלקו ת"ק ורשב"ג בדין אילנות סרק בשביעית. דעת ת"ק שאסורים אפילו בגרימת תועלת לקנים וכ"ש בנטיעה של ממש. אך דעת רשב"ג שאפילו נטיעה של ממש מותרת כיון שכל מה שאסרה תורה הוא רק במה שנוגע למאכל, וכמו שכתוב 'לאכלה'.
ואכן פסק הרמב"ם (א, ה):
אין נוטעין בשביעית אפילו אילן סרק.
וכתבו נו"כ שהוא מהירושלמי הנ"ל, דמשמע דרשב"ג מתיר אך רבנן פליגי עליה, וקיי"ל כוותיהו. אך מהו תוקף האיסור? האם הוא דאורייתא או דרבנן?
מדברי רש"ס הנ"ל משמע שהוא מדאורייתא. שכן בהסבר דברי רשב"ג כותב:
דס"ל דכיון שאילן סרק הוי לעצים או לבנין לא אסיר נטיעתו דלא אסרה תורה אלא למאכל דכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור ותזרע לא שייך אלא באוכל ועוד דומיא דלא תזמור דכרמך.
מכאן שנחלק רשב"ג על רבנן בהבנת דין התורה, שלשיטתם אכן כל סוגי הזריעות אסורות אפילו אינן של מאכל. ואולי סברתם היא שאמנם ישנו הפסוק המדבר דווקא על מאכל, אך מאידך החיוב של ושבתה הארץ הינו כולל ומקיף גם את אילנות הסרק. וכמו שיש הגבלות על שימוש בפירות שביעית לשאר הנאות שלא יהיה בדרך הפסד.
וראיתי שכתבו סברא לומר שהוא דרבנן משום שגם בנטיעה של עצי פרי אנו סוברים שהוא דרבנן משום שלא תהיה תועלת ממנו בשביעית עצמה. וכ"ש לעץ סרק שאינו נותן פרי לעולם. אך לענ"ד יש לתהות על סברא זו שכן בכל עץ יש לראות את עניינו. בעץ פרי יתכן והוא דרבנן משם שעיקרו לפירות, אך בעץ שעניינו לגדר או נוי, שם יתכן ועצם נטיעתו כבר השיגה את ייעודו, ובעבודה זו ביטל את שביתת הארץ, ועל כן יהיה אסור מדאורייתא. וכך סבר למעשה חזו"א (יט, כ) והרב אליהו (קטיף שביעית פרק א הערה 7).
אך למעשה בערוך השולחן (יט, ה) כתב שהאיסור לנטוע סרק הוא רק מדרבנן שמא יבואו לנטוע עצי פרי. וממנו נראה שאכן עיקרה של עבודת האדמה היא לצורך הפירות, והעצים לגדרות וסייג וכדומה הינן משניים בחשיבותם ועל כן לא הם ייעודה של השביתה.
על דברים אלו כתב הרב ואזנר (שבט הלוי ג, קנח ד"ה ה"ה אין נוטעין):
בערוך השולחן כ' דאינו רק מדרבנן אטו אילן מאכל, ואינו נ"ל דיראה דחכמים ורשב"ג דפליגי באילן סרק – ביסוד זה פליגי: אם איסור תורה בשביעית בעבודת קרקע גם בענינים דלא שייך בהו קדושת שביעית כעלים בעלמא כמבואר ברמב"ם פ"ה דלרשב"ג [שמא צריך לומר דלרבנן] מכ"מ אסור משום ושבתה הארץ שארץ לא שבתה אם נטע וחרש לצורך אילני סרק ואין קדושת שביעית תולה בעבודה בשביעית, מיהו בלא"ה דבריו צ"ע דגם נטיעה באילן מאכל רק מדרבנן ואעפ"י שהערוך השולחן מצדד דמ"מ עשה איכא אין דברי הרמב"ם משמע כן כמש"כ בעצמו, ועכ"פ אין לחלק באיסור נטיעה בין מאכל לסרק.
בקטיף שביעית (פרק א, ז) סיכמו שהנטיעה בסרק הוא מדרבנן.
גדר וסייג
נשוב לעיין בתועלת בנטיעת העץ. הרמב"ם הנ"ל לא חילק במטרות הנטיעה ואסר את הכל. וכ"כ הרב (שבת הארץ א, ה) שכל הנטיעות אסורות בשביעית, אפילו אם אין לו עניין בעצם העצים אלא משתמש בהם כגדר לחצרו וכדומה.
והוסיף הרב שלכאורה יש להקשות על כך מדברי התוספתא האומרת (תוספתא שביעית ג, יא [יש נוסחאות שהוא הלכה יט]):
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל או' מותר לאדם ליטע אילן סרק כדי לעשות סייג בשביעית.
ומכאן משמע שרשב"ג התיר דווקא כאשר אין רצון בנטיעה לגדילת העץ אלא כעניין צדדי ביחס לצורך המרכזי והוא עשיית גדר, וחכמים אוסרים אף במצב של נוטע לסייג. אך הרמב"ם השמיט את התנאי של 'לעשות סייג' ונראה שסובר שהעיקר כמשנה נגד התוספתא, ואם נטיעת הסרק היא לצורך גדר אזי לא חולקים חכמים ויתירו.
אך למעשה, דוחה זאת הרב ואומר שודאי שאסור לבנות גדר בשביעית, כמפורש בירושלמי שביעית (ג, ז) משום שנראה כמתקן שדהו. מה שהתירו הוא רק גדר בין רשות היחיד לרשות הרבים. וכאן בא רשב"ג לחדש, שכיון שאינו בונה גדר בידים, אלא נוטע וממילא בעצם הגדילה תהיה גדר – הדבר מותר. אך חכמים אוסרים זאת משני הטעמים גם יחד: א. יש בזה נטיעה. ב. יש עשיית גדר. ולכן הרמב"ם נקט לחומרא ולא חילק בסוגי נטיעת הסרק.
להערות [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
