ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- בלק
- משפחה חברה ומדינה
- בעקבות הגירוש
- בירורי אמונה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
הרב יואל קלינג שליט"א
ולאחינו היקרים הגבורים מגוש קטיף וצפון השומרון לאוי"ט:
במכתבי האחרון כתבתי לכם על יעקב וישראל, ועל ה"חוויה" המיוחדת שאתה, רבי יואל היקר, ומשפחתך, עברתם, כשנעקרתם מביתכם, בשעה שישבתם זה מול זה: ישראל, השואב כוחותיו מיעקב, ו"ישראל", ששכח את זהותו של יעקב. קיבלתי מספר תגובות מאד נרגשות לאח"ז, ולמדתי מכאן כמה גדולה עדיין הרגישות לעניינכם, שהוא ענין כולנו, שנרצה או שלא נרצה, שבגלוי או שנדחק עמוק פנימה.
ביום ראשון שחלף הוזמנתי בבית הגב' אידה אקרמן לאוי"ט, ושנים של בריאות ואושר. היה זה יום הזיכרון לבעלה היקר, רופא וחוקר גדול, שהלך לפני מספר שנים לעולמו. מעבר לדברי תורה היפים שנאמרו ע"י שני הבנים, רבי מנחם שהוא מחשובי הרמי"ם במכון לב, ורבי אליהו ומשפחתו שהיו גם הם מעקורי נוה דקלים, התבקשתי להוסיף דבר מה. ואכתוב את הרעיון שאמרתי, שנוגע דומני לכולנו, ובפרט לאם המשפחה, הגב' אקרמן, שעברה את ימי הזעם של השואה בדרך קשה, והשכילה בדרך מופלאה להתעלות ולבנות בתים לתפארת בישראל. היא אף הוציאה ספר, "והגדת לבנך", בו היא מגוללת בדרך מקורית ומרתקת את אשר עבר עליה לאורך ימי הזעם והימים שהם לדידה ימי התקומה.
בפרשה שקראנו בשבת שעברה, פרשת חוקת, מסופר על שני מאורעות פרטיים שהשפיעו השפעה מרחיקת לכת על העם כולו. האחד הוא מות מרים והשני הוא מות אהרן. אחר מות מרים חדל הבאר להביא את ברכתו ומימיו לישראל. אחר מות אהרן חדל הענן לפרוס את הגנתו על ישראל.
מיתת צדיקים מכפרת
והנה, על מות מרים, אומר רש"י: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך מה קרבנות מכפרים אף מיתת צדיקים מכפרת (במדבר כ', א'). ננסה להבין קצת לעומק את ה"כפרה" שמדובר עליה. דומה שבראש וראשונה מדובר כאן על הכפרה והטהרה של פרה אדומה, ומתוכן מתרחבת היריעה על הקרבנות כולם. דודי, הרב משה בוצ'קו שליט"א (שהיה ראש ישיבת עץ חיים במונטרה שבשוייץ, שבה זכיתי גם ללמוד וגם ללמד, ושבה למדו ג"כ שני הבנים של גב' אקרמן - ישיבה שעלתה, על רבניה ותלמידיה, לארה"ק וזכתה להיקבע בכוכב יעקב) הסביר שה"חוק" של פרה אדומה, כלומר זה שהמצוה היא מעבר להשגתנו, איננו רק בפרטי המצוה, שמטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים, אלא במהותה של המצוה: לוקחים פרה שכולה סמל לחיים מלאים, שוחטין אותה, שורפין אותה, ומן האפר, מן האין יוצאת טהרה. זהו "חוק" שהוא "חוק" הבריאה כולה, שנוצרה יש מאין. אין הסבר לתופעה המוזרה, אבל זהו זה...
ודומה שקבלת ה"חוק" מתבטאת בעצם הנכונות לקבל את עול השריפה והאין, בלי ששום "תמורה" נראית לעין, ועם המחשבה שגם אם חיים אנו כביכול ב"עולם אבסורדי", איננו נוטשים, ולו לרגע, את מחולל ה"חוק". אנו אתו עד הסוף, גם כשה"החזר" שלו הוא "אפר" פרה אדומה. ודאי שמאמין, בעצם טיבו, לא יכול להעלות על דעתו שבורא עולם יצר עולם אבסורדי. הוא מאמין ששום דבר בעולם איננו מקרי, וסוף השכר לבוא. אך בעצם הוויתו ה"עכשווית", הוא מוכן לקבל עד הסוף את "עול האבסורד", את קיום המצוות שלא ע"מ לקבל פרס. ייתכן שיזכה לראות את התמורה, את הטהרה, ואפשר שלא יראה. וגם אם יראה, אפשר שזה לא יפצה אותו במאומה ביחס למה שאיבד. וכל זה לא משנה לגבי עצם נכונותו ללכת עד הסוף עם ה"אפר". נכונות זאת היא המביאה את הכפרה. כי הנכונות כשלעצמה היא כבר כפרה וטהרה פנימית, מלבד שהשי"ת "יש" לו להנחיל את אוהביו ולמלא את אוצרותיהם.
ה"חוק" גם מתבטא במודעות שבע"כ יש טהרה הבאה אחרי האפר, הגם שאין לנו שום הבנה למה וכיצד נולדת אותה טהרה. ואם נשתמש ב"משל" הקשור לדורנו, דומה שלא היתה בכל ההיסטוריה שלנו שריפה, כמו שהיתה במשרפות אושוויץ. וכמו שיש "פרה אדומה" במצוותיו של השי"ת, כך יש "פרה אדומה" בהיסטוריה, בהנהגה של השי"ת. ואני חש שה"פרה אדומה" בתחום זה הן הן המשרפות. אין לנו שום הבנה -גם לחכם מכל אדם לא היתה (ראה במדבר רבה, י"ט, ג')- במצוות "פרה אדומה", ואין לנו שום הסבר למשרפות. וחלק מה"חוק" של מצוות פרה הוא הטהרה שבא בעקבותיה. זה "נעלם" לא פחות מופלא מאשר עצם השריפה. וכך לגבי משרפות אושוויץ. ה"נעלם" של תחיית עם ישראל בארצו שבא בעקבותיו אינו פחות מופלא מאשר המשרפות.
הגב' אקרמן שתחי' בספרה הנ"ל השכילה להנחיל לנו גם את ה"חוק" של המשרפות וגם את ה"נעלם" הגדול של התחייה שבא אחריהן. והיא ידעה לקבל את שניהן בענווה אך גם בעוז, המתבטא בנכונות להליכה עד הסוף ב"עקידה" ולהליכה עד הסוף ב"תחייה", ובהנחלת החוויה לדורות הבאים, בבחינת "והגדת לבנך".
ומכאן ענין הכפרה ב"מיתת צדיקים". גם שם המיתה לא מובנת. בפרט כשמדובר על מרים. מילא משה ואהרן, יש עליהם תביעה של "מי מריבה", הגם שגם בתביעה זו, הנעלם רב על הנגלה. אך היא, מה חטאה ומה פשעה, ולמה נגזר עליה שלא להיכנס לארץ ישראל, ובפרט שבעלה, כלב בן יפונה הוא מן הנכנסים. ולומר שבגלל אחיה נגזר גם עליה - גם זה בגדר "חוק"... אך מי שמוכן לקבל את "עול" פרה אדומה, מוכן גם לקבל את "עול" מיתת צדיקים, וקבלת העול היא הכפרה.
ואולי זה יכול להסביר מש"כ רש"י בפרשה שנקרא בשבת, פרשת בלק. על הפסוק "מי מנה עפר יעקב" (במדבר כ"ג, י') כותב רש"י בפירוש שני: "אין חשבון במצוות שהם מקיימין בעפר, לא תחרש בשור ובחמור, לא תזרע כלאים, אפר פרה ועפר סוטה וכיוצא בהם". ודומה שהצד השווה של המצוות הקשורות ל"עפר" הנמנות ע"י רש"י, הוא היותן כולן בבחינת "חוק". ומתוך כך יובן הקשר עם הפסוק שקודם לו: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כ"ג, ט'). הנכונות של ישראל לקבל את ה"חוק" , גם אם זה דורש מהם להיות בבחינת "עפר" ו"אפר", הוא ה"סוד" וה"חוק" של קיום העם, בשעה שכל אומה ולשון עולה ויורדת בסולם ההיסטוריה.
למה חסרו הצדיק הזה
הפסוק, בציינו את המקום שבו אהרן יאסף אל עמיו, כותב: "בהור ההר על גבול ארץ אדום" (במדבר כ, כ"ג), ורש"י מבאר מה הצורך לציין שזה היה "על גבול ארץ אדום": "מגיד שמפני שנתחברו כאן להתקרב לעשו הרשע, נפרצו מעשיהם וחסרו הצדיק הזה". והכוונה שהסיפור הקודם למות אהרן, הוא הבקשה ממלך אדום לעבור בגבולו: "נעברה נא בארצך, לא נעבר בשדה ובכרם, ולא נשתה מי באר, דרך המלך נלך, לא נטה ימין ושמאל, עד אשר נעבר גבליך" (במדבר כ', י"ז). ודרך רש"י נוכל להבין גם את "סמיכות הפרשיות".
ואמנם לא ברור כ"כ מאין יודעים אנחנו שבבקשה זו היה רצון להתחבר לאדום. ואולי בגלל שבתחילה בקשה זו באה ע"י משה: "וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום" (במדבר כ', י"ד). ולאחר שאדום עונה: "לא תעבר בי פן בחרב אצל לקראתך" (שם, שם, י"ח), חוזרים ישראל ומבקשים לעבור: "ויאמרו אליו בני ישראל במסלה נעלה, ואם מימיך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם, רק אין דבר ברגלי אעבורה" (שם, שם, י"ט). והתעקשות זו של ישראל נתפרשה ע"י חכמינו, שחדרו לעומק לבם של ישראל, כביטוי לרצון להתחברות, שהתלבש בבקשה תמימה של "תעודת מעבר".
עכ"פ, התוצאה היתה שחסרו הצדיק הזה. ולמה? דומה שההסבר טמון באישיותו של אהרן. רש"י מסביר, בהמשך הסיפור, מהו ה"סוד" ש"כל בית ישראל" בכו את מותו: "האנשים והנשים. לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו" (שם, שם, כ"ט). אהרן הוא א"כ איש השלום. ובני ישראל למדו ממנו כמה גדול השלום. ומתוך כך, היו שהחליטו להרחיב את יריעת השלום גם כלפי חוץ, כלפי אדום. ובעצם רצון זה ראו חכמינו רצון להתחברות. כי אינו דומה שלום בין בעלי מריבה, בין איש לאשתו, לשלום עם עשיו הרשע. אמנם השלום הוא ערך מרכזי, כדברי חז"ל על הפסוק בפרשת פנחס "לכן אמור הנני נותן את בריתי שלום" (במדבר כ"ה, י"ב), ש"אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום" (במדבר רבה ריש פרשה כ"א). אך גם כשעורגים לשלום, אסור לטשטש את הגבולות, ובשם השלום להתחבר לעשיו הרשע. השאיפה לשלום בכל מחיר עם האויב המושבע, לשלום מדומה עם עשיו, הוא ביטוי לרצון להתחברות, לרצון לטשטש את ההבדלה בין יעקב לעשיו. ומי שמתחבר לדרך זו, סופו שיאבד גם את השלום האמיתי שמתגלם באהרן.
ודומה שמה שקרה אתכם לפני שנתיים ימים, כשעקרו אתכם ממקומותיכם בשם איזושהי ביצה שלא נולדה, למען לאפשר ביום מן הימים את השלום עם אויבינו, הוא בדיוק מופלא ה"סיפור" של רש"י. רבים תמכו במהלך, ע"מ להתחבר עם "עושי השלום" למיניהם, הפרוסים עלי תבל. העריגה למצוא חן בעיניהם, כדי להיות "פרסונה גרטה" בסלונים שלהם, היא שהביאתם להאמין שזה יביא את השלום המיוחל. ולמען אותו שלום עם האויב המושבע, היו מוכנים לשבור את כל הכלים עם האחים. למען ההתחברות עם עשיו וישמעאל, היו מוכנים שאהרן ימות, ולקעקע את "כל בית ישראל".
*
ואפשר שיש חיבור עמוק בין מות מרים למות אהרן. כי רק מי שמוכן לקבל את עול מיתת צדיקים, שמבין שיש דברים שהם מעבר להבנה, בבחינת פרה אדומה, לא יתפס לשלום מדומה. הוא יידע שסיפור התורה איננו "סיפור", הוא חיינו ואורך ימינו, וממנו אנו מקבלים השראה למעשינו. ומתוך כך הוא ידע להבחין בין שלום ל"שלום", ולא יתן לעריגה להעבירתו על דעתו ועל דתו. וגם אם המהלכים לא מובנים, הוא לא יפול ליאוש, אלא ישכיל לעלות ולהתעלות.
בידידות גדולה
בברכת שבת שלום
אברהם אבא וינגורט
הרב אברהם אבא וינגורט
ר"מ בישיבת "היכל אליהו", כוכב יעקב.
ואנחנו קמנו ונתעודד ביתי נשרף, אך אלוקים שלי חי וקיים!
מכתב לאחינו הגיבורים שבגוש קטיף וצפון השומרון - בשעת השריפה
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רכישת ארבעת המינים בשנת השמיטה
היסוד הגדול שנלמד מרבי שמעון בר יוחאי
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך עושים קידוש?
עשרה בטבת - התחלת ההתחלות
"בזאת התורה" - איזו תורה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
