ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- נושאים שונים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אליהו בן הדרה
"אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (ג, טז).
אחד מהעונשים שקיבלה האישה הוא ההיריון הארוך שהיא צריכה לעבור.
כיצד עונש ההריון מהווה מידה כנד מידה לחטאה של חוה שהאכילה את אדם הראשון מעץ הדעת?
כיצד היו יולדים לפני החטא וכיצד ילדו הנשים לעתיד לבא?
אחד מהנושאים המרתקים ביותר ביקום כולו הוא עניין ההיריון והלידה. תהליך הבאת ילד לעולם בכללו כולל שלושה שלבים:
הפקידה- בו האישה נפקדת בזרע של קיימא.
ההריון - בו הולד מתהוה ומתפתח מטיפת זרע אחד לאדם שלם והלידה - יציאת האדם לעולם .
הפקידה והלידה הם שני שלבים הכרחיים המובנים אך בפרשתינו אנו קוראים כי מציאות ההיריון כפי שאנו מכירים כיום כתהליך ארוך הלוקח תשעה חודשים הוא לא דבר מובן מאליו אלא הוא נגרם בעקבות חטאה של חוה שהאכילה את האדם הראשון מעץ הדעת.
"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל ... וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה זֹּאת עָשִׂית .... הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים". חז"ל מבארים כי האישה כאן קיבלה מספר עונשים שאחד מהם הוא ההיריון " עצבונך זה צער גידול בנים והרנך זה צער העיבור בעצב תלדי בנים כמשמעו" (עירובין ק:).
היוצא ממאמר חז"ל זה הוא כי לפני חטא אדם הראשון לא היה צער העיבור דהיינו או שההיריון היה קל או שלא היה הריון בכלל.
האמת ניתנה להאמר והיא שאיננו צריכים לטרוח הרבה כדי לברר כיצד היו יולדות הנשים לפני העונש שהוטל על חווה וזאת כיוון שחווה עצמה ילדה את בניה קין והבל לפני שהיא החטיאה את אדם הראשון. ולמרות שלפי סדר הכתובים בתורה חטא אדם הראשון מופיע בפרק ג' ולידת קין והבל מופיעים בפרק ד', על הפסוק "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן" מבאר רש"י במקום שסיפור זה קרה קודם החטא וזה לשון קודשו "והאדם ידע - כבר קודם הענין של מעלה קודם שחטא ונטרד מגן עדן וכן ההריון והלידה " (היו קודם החטא). כך שיוצא שחוה ילדה את קיין והבל לפני שהוטל עליה העונש ההריון. כך שעתה צריכים אנ ו לברר כיצד היה ואם היה ההריון של חוה בקין והבל
במדרש מובא במספר מקומות כיצד ילדה חוה את קין והבל היוצא מכל המדרשים הוא שלא היה שלב של הריון בלידת קין והבל אלא היה רק שלב של לידה:
"אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּרַבִּי חֲנִינָא, עָלוּ לַמִּטָּה שְׁנַיִם,(אדם
וחוה) וְיָרְדוּ אַרְבָּעָה (אדם וחוה קין והבל, כלומר לא היה שלב של הריון אלא רק שלב של פקידה ולידה)".
וחוה) וְיָרְדוּ אַרְבָּעָה (אדם וחוה קין והבל, כלומר לא היה שלב של הריון אלא רק שלב של פקידה ולידה)".
במקום אחר מובא שבאותו יום שנוצרו אדם וחוה נולדו להם שבעה ילדים:
"ותהר ותלד את קין ג' פלאים נעשו באותו יום בו ביום נבראו בו ביום שמשו בו ביום הוציאו תולדות עלו למטה שנים וירדו שבעה (אדם וחוה) קין ותאומתו הבל ושתי תאומותיו (ילק"ש ד רמז לה).
העולה ממדרשים אלו הוא כי לפני חטאה של חוה לא היה הריון, אלא מיד לאחר שהייתה האישה נפקדת היא הייתה יולדת.
מה יהיה לעתיד לבא?
היוצא מדברינו הוא כי לפני חטא אדם הראשון הייתה אישה מתעברת ויולדת באותו זמן ללא ימי ההריון. אך בעקבות החטא נגזר עליה עונש ההיריון ומדברים אלו משמע כי לעתיד לבא לאחר שיתוקן חטא אדם הראשון תחזור האישה למצב הראשוני שלפני החטא דהיינו שתיפקד ותלד באותו יום ללא אריכות הסבל שבימי ההריון.
דבר זה מופיע בנביא ירמיה שם נאמר כי לעתיד לבא
"הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה " (ירמיהו לא,ז)
מהביטוי הרה ויולדת יחדו למדו חז"ל כי "עתידה אשה שתלד בכל יום" (מסכת כלה פ"ב) .
ובמסכת שבת (ל:) מובא כי רבן גמליאל למד מפסוק זה - "הרה ויולדת יחדו" - כי "עתידה אשה שתלד בכל יום" ומכיוון שקשה לדמיין דבר מעין זה מבארת שם הגמרא שגם בימינו ישנה דוגמא לחיה שהיא הרה ויולדת באותו יום , והיא התרנגולת שמטילה ביצים בכל יום. וכן מובאים דברים אלו בפרוש בשם האר"י ז"ל : "דע כי בימות המשיח...הרה ויולדת יחדיו בו ביום כמו שהיה בתחלת הבריאה באדה"ר שעלו למטה שנים וירדו ארבעה" (ליקוטי הש"ס מסכת שבת) מידה כנגד מידה ישנו כלל המובא בחז"ל, האומר כי כל עונש שה' נותן לחוטאים הוא מידה כנגד מידה: "אמר רבא כל מידותיו של הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה" (מסכת כלה, פ"א). לפי כלל זה גם עונשה של חוה "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ" הוא "מידה כנגד מידה". ההריון שצריכה האישה לעבוד הוא כנגד האכלת אדם הראשון מעץ הדעת.
מדברים אלו ומכל האמור לעיל עולות שתי שאלות:
א. כיצד עונשה של חוה הוא בבחינת מידה כנגד מידה לחטאה האכלת אדם הראשון מעץ הדעת.
ב. מדוע לפני החטא ואחרי תיקונו לעתיד לבא האשה אינה נצרכת לשלב ההריון הארוך ואילו עתה בעקבות חטאה נצרכת האישה להריון.
לצורך הבנת ב' עניינים אלו נבאר בתחילה את מהות חטא אדם הראשון.
עץ הדעת טוב ורע
אדם הראשון אכל מעץ הדעת. בשני מקומות בתורה מוזכר צמד המילים 'עץ הדעת'
ובשניהם מוצמדים למילים 'עץ הדעת' המילים 'טוב ורע'
"וַיַּצְמַח יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד...וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב, ט). "וַיְצַו יְהֹוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם...וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, טז - יז).
כלומר שמו המלא של העץ, שממנו אכל אדם הראשון הוא לא עץ הדעת, אלא 'עץ הדעת טוב ורע'.
עץ הדעת - עץ ההתחברות
בתורת החסידות מבואר כי 'דעת' משמעותה חיבור, דבר זה נלמד מן הפסוק המספר על החיבור שהיה בין אדם הראשון לחוה אשתו בו נאמר "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" (בראשית ד, א). לא נאמר שם שהאדם בא על חוה, אלא שידע אותה, משמע שידיעתו אותה גרמה לחיבור שביניהם. הבנה זו, שדעת משמעותה התחברות, מובאת במספר
מקומות:
"והדעת הוא מלשון 'והאדם ידע את חוה' והוא לשון התקשרות והתחברות" (תניא ח"א, פ"ג). "כי דעת הוא לשון התחברות כמו: והאדם ידע" (עבודת ישראל, כי תישא). "דעה הוא לשון חיבור כמו: והאדם ידע" (אוהב ישראל, שמות).
על פי דבריהם ז"ל מבינים אנו כי "עץ הדעת (החיבור) טוב ורע" הוא עץ שהאוכל ממנו מכניס לתוכו את הטוב והרע. כאשר אכל אדם הראשון מעץ הדעת הוא חיבר לעצמו את הפרי שעץ זה מייצר דהיינו טוב ורע.
יצירת האדם טוב גמור
על כל הנבראים שנבראו בחמשת ימי הבריאה הראשונים נאמר שהם טובים "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" אך על הנבראים של היום השישי יום בו נברא האדם נאמר "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". (רמז לדבר מאד אותיות אדם) ומבאר אור החיים הקדוש כי הסיבה לדבר היא מפני שהאדם הוא הנותן את המשמעות לכל הבריאה וזה לשון
קודשו: "פירוש באמצעות בריאת האדם נראה מעשהו בכללותו כי טוב הוא, כי אם אין אדם מה תועלת בכל התיקון ובכל הבריאה וצמחי האדמה, כי אין הבחנת טובה ניכרת אלא באמצעות האדם כי אליו יוכר ויובחן הטוב" (אור החיים בראשית א,לא). בריאת האדם היא הדבר הטוב ביותר.
רע - הריון
אין דבר טוב יותר מלהביא חיים חדשים לעולם ואין יצירה יותר גדולה שיכול ליצור בן אנוש יותר מהבאת אדם לעולם , שהרי על יצירת האדם נאמר טוב מאוד, משמע שהבאת ילד חדש לעולם הייתה אמורה להיות הדבר הטוב ביותר וגם הנעים ביותר שהייתה אמורה להיות .
מידה כנגד מידה
לעיל ביארנו כי מהות חטאה של חוה היה שהיא חיברה לאדם הראשון שהיה כולו טוב מאוד את הרע על ידי שנתנה לו מעץ הדעת טוב ורע. ולמעשה עיקר הפגם שנעשה על ידה בעולם הוא שמעתה כל דבר בעולם מעורבב מטוב ורע. ולכן יוצא כי גם עונשה צריך להיות שאת הדבר הכי טוב שהיא צריכה לעשות - הבאת חיים חדשים לעולם. יהיה מעורבב ברע - הריון בגמטריא רע- . למעשה כול אישה צריכה לעבור בדרך להבאת הטוב מאוד
(אדם) לעולם רע (270) ימים קשים ימי הריון ( תשעה חודשים הם 270 ) ומעין זה כתב המהר"ל מפרג : "הרונך" ו"בעצב תלדי בנים", שכל אלו הדברים הם דברים טובים, רק שהשם יתברך נותן הטוב דרך צער ועצבות" (גור אריה ג,טז).
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?

מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.

תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.

לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.

לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.

שמונה פרקים לרמב"ם בריאות הנפש והגוף בראי הרמב"ם
שיעור 7
השיעור עוסק בהקבלת הרמב"ם בין בריאות וחולי הגוף לבין כוחות ותכונות הנפש, ומסביר כיצד סטייה מדרך השכל פוגעת בחוש הבריא של האדם. מתוך כך מודגשת חשיבותם של תיקון המידות, התורה והשמחה כרפואה נפשית מהותית המחזירה את האדם לתפקוד ולחיות אמת.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.














