ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- משפטים
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
פרשת השבוע פותחת בפסוק "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (שמות כא, א).
אומר בעל הטורים:
ואלה - נוטריקון ו'חייב א'דם ל'חקור ה'דין:
המשפטים - נוטריקון ה'דיין מ'צווה ש'יעשה פ'שרה ט'רם י'עשה מ'שפט:
אשר - נוטריקון א'ם ש'ניהם ר'וצים:
תשים - נוטריקון ת'שמע ש'ניהם י'חד מ'דברים:
לפניהם - נוטריקון ל'א פ'ני נ'דיב י'הדר. ה'תנכר מ'הם.
אם כסף - תלוה את עמי
כתוב
"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ"
(שמות כב, כד).
(שמות כב, כד).
אומר רש"י:
"אם כסף תלוה את עמי - רבי ישמעאל אומר כל אִם וְאִם שבתורה רשות, חוץ משלושה וזה אחד מהן". היינו, יש במצווה זו חובה ולא רשות.
ואם כן חוזרת השאלה, הרי אם מצוה זו חובה ולא רשות למה התורה כותבת 'אם', שביאורו לכשתרצה להלוות?
ועל זה מסביר בעל 'אור החיים הקדוש', וז"ל: "אם ראית שהיה לך כסף יתר על מה שאתה צריך לעצמך שאתה מלוה לעמי, תדע לך שאין זה חלק המגיעך אלא חלק אחרים שהוא העני עמך, ובזה רמז כי צריך לפתוח לו משלו. ואולי כי רמז לו גם כן שלא יתנשא ויתגדל על העני בראותו כי הוא הנותן לו, והוא אומרו לא תהיה לו כנושה לשון נשיאות ומעלה כי משלו הוא נותן לו", עכ"ל.
אם כסף - תלוה את עמי
פירוש נוסף, כתוב "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" (שמות כב, כד).
אם כסף אתה מלוה - עליך לדאוג שזה יהיה "אֶת עַמִּי" - היינו, שיהיו עדים שיעידו שהלווית או שתכתוב שטר כדין.
ועל זה אומרת הגמרא במסכת בבא מציעא (דף עה ע"ב):
"אמר רב יהודה אמר רב: כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום 'ולפני עור לא תתן מכשול' ( רש"י: "שעולה על רוחו של לוה לכפור")
וריש לקיש אמר:
גורם קללה לעצמו שנאמ' 'תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק'. אמרו ליה רבנן לרב אשי קא מקיים רבינא כל מה דאמור רבנן. שלח ליה בהדי פניא דמעלי שבתא לישדר לי מר עשרה זוזי דאתרמי לי קטינא דארעא למזבן (ביקש רב אשי מרבינא הלואה של עשרה זוזים כי הזדמנה לו קרקע לקניה בזול). שלח ליה (רבינא לרב אשי) ניתי מר סהדי ונכתב כתבא (תביא עדים ונכתוב שטר על ההלואה). שלח ליה (רב אשי לרבינא): אפילו אנא נמי?! (וכי אינך סומך עלי, הרי אנו מכירים טוב אחד את השני. שידוע שרבינא ורב אשי חיברו את ש"ס בבלי). שלח ליה (רבינא לרב אשי): כל שכן מר דטריד בגירסיה משתלי וגורם קללה לעצמי" (כל שכן כבודו שטרוד בלימודו, עלול לשכוח ואגרום קללה לעצמי).
וריש לקיש אמר:
גורם קללה לעצמו שנאמ' 'תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק'. אמרו ליה רבנן לרב אשי קא מקיים רבינא כל מה דאמור רבנן. שלח ליה בהדי פניא דמעלי שבתא לישדר לי מר עשרה זוזי דאתרמי לי קטינא דארעא למזבן (ביקש רב אשי מרבינא הלואה של עשרה זוזים כי הזדמנה לו קרקע לקניה בזול). שלח ליה (רבינא לרב אשי) ניתי מר סהדי ונכתב כתבא (תביא עדים ונכתוב שטר על ההלואה). שלח ליה (רב אשי לרבינא): אפילו אנא נמי?! (וכי אינך סומך עלי, הרי אנו מכירים טוב אחד את השני. שידוע שרבינא ורב אשי חיברו את ש"ס בבלי). שלח ליה (רבינא לרב אשי): כל שכן מר דטריד בגירסיה משתלי וגורם קללה לעצמי" (כל שכן כבודו שטרוד בלימודו, עלול לשכוח ואגרום קללה לעצמי).
אם כסף - תלוה את עמי, את העני - עמך
פירוש נוסף, כתוב "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" (שמות כב, כד).
אם אתה מלוה כסף - תלווה בפרהסיא, עם עדים. כי מי שמלוה בלי עדין עובר על "לפני עור לא תתן תכשול" (ב"מ דף עה כדלעיל).
אבל "את העני" - "עמך". אם אתה רוצה לתת לעני צדקה, תתן לו "עמך" - בצנעא, בינך ובינו.
כי תראה חמור שונאך
כתוב "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזב תעזב עימו" (שמות כג, ה).
מה הביאור חמור שונאך? הפשט, חמור של השונא שלך.
ומבאר התרגום אונקלוס: כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו " משבק תשבוק מה דבלבך עלוהי ותפרק עימיה " - כלומר תעזוב את השנאה הנמצאת בלבך כלפיו, ותעזור לו.
מעין זה ביאר גם בעל תרגום יונתן בן עוזיאל וז"ל: "אין תחמי חמרא דסנאך דאנת סאני ליה על חובתא דאנת ידע ביה בלחודך רביע תחות טוניה ותמנוע לנפשך מלמקרוב ליה משבוק תשבוק בההיא שעתא ית סנא דבלבך עלוי ותפרוק ותטעון עמיה".
פירוש : כי תראה חמור שונאך, שאתה שונא לו על דבר שרק אתה יודע בו, רובץ תחת משאו ואתה מונע את עצמך מלעזור לו, עזוב תעזוב באותה השעה את השנאה שבלבך ותפרוק ותטעון עמו.
הגמרא במסכת פסחים (דף קיג ע"ב) אומרת:
טוביה - חטא, ובא זיגוד (כך שמו) - להעיד עליו שחטא. ור' פפא העניש את זיגוד. א"ל: טוביה חטא, וזיגוד מנגיד (נענש)?! א"ל: כן, אתה עֵד אחד ואתה מוציא עליו שם רע. ואחר כך אומרת הגמרא: מי שראה חברו שעשה עוון מותר לשנאתו שנאמר "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו". וכי מותר לשנוא יהודי?! אלא, אם יש עדים, הוא לא שונאך אלא שונא של כלל ישראל, אלא שאחד ראה בו דבר ערווה. ועל זה כתב התרגום יונתן בן עוזיאל : "אין תחמי חמרא דסנאך דאנת סאני ליה על חובתא דאנת ידע ביה בלחודך ". היינו, עֵד אחד (עיין פסחים קיג ע"ב ד"ה שראה בו).
עזוב תעזוב - עמו
כתוב "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו עזב תעזב עימו" (שמות כג, ה).
אומרת הגמרא במסכת בבא מציעא (דף לב): "הלך וישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה אם רצונך לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו".
אמרו חכמים המפרשים בדרך רמז, אומר הקב"ה: אתה תחזור בתשובה מלמטה ואני אסייע לך מלמעלה. אבל אל תאמר תסייעו לי ואני אשב בטל, אלא "עמו" - אתה תעשה תשובה מלמטה ומהשמיים יסייעו שתתקבל תשובתך.
לא תבשל גדי בחלב אמו
כתוב
"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹקֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות כג, יט).
אחרי המילה "אלקיך" יש אתנח (הפסקה) ולכאורה מה השייכות של ביכורים לבשר בחלב?
אלא ידוע שמנהג ישראל לאכול מאכלי חלב ביום שבועות (וטעמים רבים נאמרו לכך - ראה בסימן תרצ"ה בסוף הלכות שבועות) ויש להזהר בהלכות בשר וחלב.
והסרותי מחלה מקרבך
כתוב
"וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱ-לֹקֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ" (שמות כג, כה).
יש לבאר בדרך רמז: שמה שכתוב 'ועבדתם' הכוונה לתפלה שנאמר "ולעבדו בכל לבבכם", אמרו חכמים איזו היא עבודה שבלב, זו תפילה (וכלשון הרמב"ם בהלכות תפילה ראה להלן).
והכתוב בא לומר לנו שלפעמים אדם מתעצל לקום לתפלה בבוקר בטענה שהקור עז, ואם יקום יהיה חולה ועל כן מוטב לו שלא יקום מוקדם לתוך צינת הבוקר - או שאדם אומר שהוא פטור מתפלה כיון שהנץ החמה מאוחר והתפלה נגמרת בשעה שהוא כבר צריך להיות בדרך לעבודתו, והרי יש כאן שאלה של מחיה ממש שכן אם יאחר לעבודתו יפסיד את מקום פרנסתו ועוד כהנה תירוצים שהיצר הרע מביא לאדם.
על כך אומרת התורה שאין מה לדאוג מהמחלות שיגיעו לאדם בגלל השכמתו לתפלות, או שתחסר לו בגלל זה פרנסה ומחיה, שנאמר "והסירותי מחלה מקרבך', וכן 'וברך את לחמך ואת מימיך', כך שאין דאגה של מחלה או של פרנסה בגלל תפלה, ואדרבה בגלל זה הקב"ה יברך אותו בפרנסה טובה ובבריאות.
נערי בני ישראל - חינוך הילדים
כתוב (שמות כד, ד - ה): "ויכתוב משה את כל דברי ה' וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל. וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים".
אומרת הגמרא במסכת מגילה (ט.)
"מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן. ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעה אחת ושינו בחמש עשרה מקומות וכתבו לו: 'אלקים ברא בראשית'...'וישלח את זאטוטי בני ישראל', 'ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו'" ועוד.
דהיינו השם יתברך נתן בלב כולם עצה אחת לשנות כמה וכמה פסוקים, ושניים מהם כדלהלן:
אותם זקנים לא כתבו "בראשית ברא אלקים" אלא "אלקים ברא בראשית" והטעם כפי שהסביר רש"י: "אלקים ברא בראשית את השמים ואת הארץ - שלא יאמר בראשית 'שם' הוא ושתי רשויות הן וראשון ברא את השני". ולכאורה, אם יש מקום לטעות בפסוק זה והוצרכו חכמי ישראל לשנות, מדוע באמת לא כתב הקב"ה מלכתחילה כפי שהם כתבו?
אלא אמר הקב"ה, אין מקום לשום טעות כי התורה פתחה דווקא במילה " בראשית " וכדברי חז"ל ב' ראשית, בשביל שתי ראשית, בשביל ישראל שנקראו ראשית " ראשית תבואתו" ובשביל התורה שנקראת ראשית שנאמר " ראשית דרכו". בשביל ב' ראשית הללו נבראו השמים והארץ, ואם אומות העולם אינם רוצים להבין זאת, אם אדם רוצה לטעות - שיטעה! ורק החכמים שינו לתלמי המלך כדי שלא ילגלג על התורה הקדושה.
כמו-כן את הפסוקים "וישלח את נערי בני ישראל " "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו" שינו וכתבו לו זאטוטי בני ישראל.
ומדוע שינו? כתב רש"י בגמרא: "ואל זאטוטי בני ישראל - לשון חשיבות, אבל נערי לשון קטנות, ויאמר גרועים שלכם שלחתם לקבל פני שכינה"??
וגם בזה יש לשאול אם אמנם הנערים הם "גרועים שלכם", מדוע לא שלח משה רבינו את גדולי ישראל לקבל פני שכינה?
אלא בזה חולקים ישראל ואומות העולם. לאומות העולם יש דווקא "לכו נא הגברים ". אין להם ענין בנערים. אצלם אין לילדים מה לעשות בבית ה', אבל אצלנו "בנערינו ובזקנינו" ואדרבה נערינו לפני זקנינו! חינוך הילדים מקטנות הוא החשוב ביותר וכדברי משה רבנו "בנערינו ובזקננו נלך בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג ה' לנו" (שמות י, ט). אם הנערים לא לומדים מהזקנים, אם אין חיבור בין הדור הישן לחדש, זה לא חג. "חג ה' לנו" כשגדולים וקטנים ביחד.
ואפילו תינוק שפותח את פיו וכבר יודע לדבר אביו מלמדו לומר "תורה ציוה לנו משה" וכו'.
כי "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם".
האם מותר לפנות למקובלים?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
בדיקת פירות ט''ו בשבט
ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך ניתן לברור מרק בשבת?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
