ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- קניה ומכירה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רחל בת ארלט
שני הצדדים הם עמותות גדולות, שביקשו לקנות מגרשים לבניית דירות עבור חברי העמותה שלהם. התובעת קנתה מגרש במקום מסוים, בנתה עליו שיכון לחברי העמותה. לאחר זמן מסוים התברר שהנתבעת חתמה על הסכם לקניית מגרש אחר, הסמוך למגרשה של התובעת.
התברר, שלמרות שהתובעת הייתה בתהליך של משא ומתן עם המוכר, נכנסה גם הנתבעת למשא ומתן עמו, ולאחר שהציעה למוכר סכום כסף גדול יותר, נחתם החוזה בין הנתבעת למוכר.
התברר, שלמרות שהתובעת הייתה בתהליך של משא ומתן עם המוכר, נכנסה גם הנתבעת למשא ומתן עמו, ולאחר שהציעה למוכר סכום כסף גדול יותר, נחתם החוזה בין הנתבעת למוכר.
התביעה : התובעת טוענת, שמחמת דינא דבר מצרא, זכותה לקבל את המגרש שקנתה הנתבעת. גם אם אין לתובעת מעמד של בר מצרא מאיזושהי סיבה, הרי שהנתבעת עשתה מעשה שאינו הגון מדין ''עני המהפך בחררה'', וכיוון שעוד לא התבצע קניין, אלא רק נחתם החוזה, יש לאסור על הנתבעת לעשות קניין.
תשובת הנתבעים: הנתבעת טוענת מספר טענות: ראשית, היות שלנתבעת יש יותר חברים בעמותה מאשר לתובעת, ואילו מגרשים לדירות יש לתובעת יותר מאשר לנתבעת, אין בוויתור על המגרש שנרכש עבורה משום עשיית הישר והטוב. שנית, הנתבעת טוענת שהתובעת אינה קונה את המגרש לעצמה, אלא עבור חברי העמותה, והם שיהיו הבעלים באופן פרטי על דירותיהם, ובמקרה זה לא חל דינא דבר מצרא.
פסק הדין : בית הדין קבע שלא שייכת טענת דינא דבר מצרא בנדון דידן. בהתייחס לטענת עני המהפך בחררה קבע בית הדין, שעל פי הדין אין טענה זו שייכת בנדון דידן.
הלכה פסוקה (260)
הרב יואב שטרנברג
85 - חובת מעסיק בנזקים שגרם עובד שלו
86 - טענת בר מצרא בין עמותות
87 - שבירת תוכנית חיסכון נושאת ריבית והצמדה
טען עוד
הנימוקים: הרא"ש (בבא מציעא פרק ט סימן לד) מביא את דעת רבנו תם הסובר שאין דינא דבר מצרא בשני בתים סמוכים: "איפסק משוניתא או ריכבא דדיקלא - חזינן אם יכול להכניס בה תלם - אית ביה משום דינא דבר מצרא, ואי לא - לית ביה משום דינא דבר מצרא. פסק רבנו תם, דלא שייל דינא דבר מצרא בבתים אלא בשדות, דטעמא משום דיכול ליקח במקום אחר, ובבתים אינם מצויים לקנות בכל פעם. ועוד עשיר צריך הוא לשדות הרבה, אבל עשיר שיש לו בית דירה יפה, לא יתכן שיסלק את הלוקח מבית דירתו, והוא יקנה בית להשכירה לאחרים - אין זה הישר והטוב. ועוד חזינן, דבהפסק משוניתא וריכבא דדיקלא נסתלק מצרנות, גם בתים מובדלים בחומות. ודברים נכונים הם אלא שלא נהגו כן".
כדעת הרא"ש, הסובר שדעת רבנו תם אינה מקובלת להלכה, נקטו עוד ראשונים רבים, וכן פסק השולחן ערוך (חושן משפט סימן קעה סעיף נג), וכתב הש"ך (סקנ"ג), שאף אין מצרפים את דעת רבנו תם כדי להחליש כוח המצרנות.
אמנם, יש לעיין מדוע חולקים הראשונים על רבנו תם. הרשב"א כותב, שכיוון שניתן לחבר את הבתים זה לזה, ודרך בעלי בתים לעשות כן, הרי אפשר לראות את שני הבתים כבית אחד. טענה זו אינה שייכת בנדון דידן, שכן אין שום אפשרות לחבר את השיכון שכבר נבנה במגרשה של התובעת, עם דירות שיבנו במגרש השני.
אלא שבנדון דידן, במגרש שביד התובעת נשאר שטח עבור גינה, והתובעת טוענת, שאם תקנה את המגרש הסמוך, תוכל לעשות בקצהו גם כן גינה, ותהיה גינה גדולה וטובה יותר עבור הדיירים, וחוזר הדין שיש לה טענת בר מצרא.
בית הדין דחה טענה זו. שכן, נכון הדבר שעל ידי איחוד המגרשים יגדל שטח הגינה שביניהם. אבל גם מספר המשתמשים בגינה יגדל, שכן הדיירים בשני המגרשים יוכלו להגיע לגינה המשותפת. ואם כן, לא ברור שהדיירים במגרש הקיים מעדיפים גינה גדולה יותר ומספר משתמשים גדול יותר, על פני גינה קטנה ומספר משתמשים מועט.
בנדון דידן, התובעת אינה מעוניינת בדירות לעצמה, אלא תמכור אותן לחברי העמותה. לכאורה, טענה זו נשמעת מכוח דברי הרא"ש שצוינו לעיל, שאין דין מצרנות נוהג בבתים, כיוון שלא ייתכן שיסלק את הלוקח מדירתו על מנת להשתמש בדירה זו להשכירה לאחרים.
אמנם נראה שיש לחלק, שכן אם המצרן מעוניין לקנות את הנכס כדי להכניס בו שכן טוב, שהרי זו תועלתו של המצרן בעצמו, שוב יש בזה הישר והטוב. וכעין זה כתב בשו"ת הראנ"ח (סי'' קיט), שמי שקונה דירה בשביל אחותו ושאר קרובים שיתחברו אליו, יש בזה דין מצרנות.
ובנדון דידן, הרי התובעים רוצים את המגרש הסמוך לשיכון שבנו, כדי לבנות שם גם בית כנסת לטובת כל המשתכנים המצרנים, ונמצא שהתועלת מכך שיקבלו את המגרש הסמוך אינה נוגעת רק למשתכנים עתידיים, אלא גם למי שכבר קנו דירות בשיכון שבבעלות התובעת.
עם זאת, הנתבעת טוענת, שאף שבעלי הדירות בשיכון של התובעת יכולים לתבוע את הנתבעת, הרי התובעת עצמה, שאינה בעלים על דירה מסוימת, אינה יכולה לתבוע, וממילא אין הנתבעת צריכה להשיב לטענות התובעת כלל.
ואף שלתובעת יש חלק במגרש שעליו בנויות הדירות, והגינה היא בבעלותה, הרי לגבי בעלות זו אין
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
