ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

סיום עבודה על פי הוראת אדריכל ;">

דף הבית בית מדרש מדורים חמדת ימים הלכה פסוקה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כח טבת תשס"ח

סיום עבודה על פי הוראת אדריכל

ע"פ פסקו של הרב ש.ב. ורנר



מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org


מוקדש לעלוי נשמת
רחל בת יקוט

תיאור המקרה:
הנתבע הכשיר לבניה מגרש מסוים. במסגרת העבודות, הזמין את שירותיו של התובע, כקבלן משנה לביצוע עבודת בניית מסלעות ומילוי עפר במגרש. סוכם מראש בין הצדדים, שעל התובע לפעול לפי הנחיותיו של האדריכל המשמש מבחינת הנתבע כמפקח על העבודה. במהלך העבודה, אכן חלו שינוים בפרטים רבים לפי הנחיות האדריכל.
כשסיים התובע את העבודה, הודיע לאדריכל, וזה אישר את סיום העבודה. התובע עזב את המגרש ופינה את כלי העבודה ממנו.

התביעההתובע טוען שהוא עשה את כל עבודתו כראוי, ועל פי ההנחיות של האדריכל, ולכן הוא תובע את שכרו.
תשובת הנתבע: הנתבע טוען, שבעקבות מדידה שערך לקראת תחילת עבודות הבניה, התברר שהתובע לא מילא עפר בכמות מספקת. מסיבה זו, נאלץ הנתבע להשלים את העבודה בעצמו, ולכן הוא רוצה לקזז משכרו של התובע את הסכום שנאלץ לשלם לסיום העבודה.

בבירור שנערך עם האדריכל התברר, שהוא לא ידע שהוא נחשב כמפקח על העבודה, אלא רק הסביר את התוכניות למבצעים. מסיבה זו, הוא נתן אישור לתובע לסיום עבודתו על פי מראה עיניו, ולא על פי מדידה.
פסק הדין : בית הדין חייב את הנתבע לשלם לתובע את מלא השכר.
הנימוקים: בית הדין קבע, כי מאחר והנתבע תלה את ההחלטה על סיום עבודת ההכשרה בדעת האדריכל, שוב אין לו על התובע שום טענה. הדבר נכון, אף שהאדריכל לא ידע שהוא משמש כמפקח על הבניה.
ואין לומר, שעל התובע מוטלת האחריות לדאוג לכך שהעבודה תושלם כראוי, אלא המעסיק הוא שאחראי לבדוק את איכות העבודה. שכן בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שח סעיף ז) נאמר: "מי ששכר כתף והוסיף על משאו קב אחד והוזק הכתף במשא זה חייב השוכר בנזקי הכתף שאף על פי שהכתף בן דעת והרי הוא מרגיש בכובד המשא עלה על ליבו שמא מחמת חוליו הוא זה הכובד". הריטב"א (בבא מציעא פ:) מסביר, מדוע בעל הבית אחראי לנזק שנגרם לפועל: "שסמך הכתף על השוכר הרי זה גירי דיליה כמראה דינר לשולחני ואמר לו שהוא יפה ונמצא שאינו יפה".
ואם בהרמת משאות כבדים, רשאי הפועל לסמוך על שיקול דעתו של בעל הבית, קל וחומר שלגבי הגדרת השלמת העבודה, רשאי הפועל לסמוך על שיקול דעתו של בעל הבית. לכן, כל שהתובע עבד על פי הוראות האדריכל, האדריכל הוא שאחראי לבדיקת איכות העבודה, ולא התובע.
ואמנם, ניתן היה לטעון, שאף שהפועל מלא אחר הוראות בעל הבית, בסופו של דבר מטרת העבודה לא הושגה, ולכן אין לשלם לו. אולם בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שלה סעיף ג) נאמר: "שכרו להביא תפוחים לחולה והלך ומצאו שמת או שהבריא לא יאמר לו טול מה שהבאת בשכרך אלא נותן לו כל שכרו וכן כל כיוצא בזה".
דהיינו, שאף שמטרת העבודה לא הושגה, כיוון שסוף סוף הפועל עבד על פי הוראות בעל הבית, הרי הוא זכאי לתשלום.
עוד יש לדון בשאלה, האם על האדריכל ישנה חובה לפצות את הנתבע. בשולחן ערוך (חושן משפט סימן שו סעיף ו) נאמר: "המראה דינר לשולחני ואמר לו יפה הוא ונמצא רע, אם בשכר ראהו חייב לשלם אף על פי שהוא בקי ואם בחינם ראהו פטור, והוא שיהיה בקי שאינו צריך להתלמד, ואם אינו בקי חייב לשלם אף על פי שהוא בחינם".
בנדון דידן, התובע והנתבע ראו באדריכל מפקח על העבודה, אך הוא לא ראה את עצמו ככזה, אלא כמי שמייעץ בחינם. ואם כן, כיוון שהוא אומן שעשה בחינם, הרי הוא פטור.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il