^ 1. תשובה זו נכתבה בתענית אסתר, ערב פורים, וכפי הנראה היא פורסמה במודעה לרבים, מאחר שהיא לא מיועדת לאדם מסויים. סיבה זו מסבירה גם את סיומה של התשובה: "ולראיה באתי החתום יום הנ"ל" – נוסח שמתאים יותר בתשובה לרבים. כפי הנראה, זו אחת מתשובותיו הראשונות של מרן הראי"ה קוק כרבה של ירושלים, העוסקת בשאלה שקשורה לעניינה של העיר. הרב קוק התחיל לשאת בתפקיד זה אך כחודשיים קודם לכן, בטבת תר"פ.
^ 2. שכונת בית וגן הוקמה בראשית שנת תר"פ, על ידי קבוצה שהיתה שייכת למזרחי. חלקם יצאו מהעיר העתיקה ובאו ליישב את השכונה החדשה. היה זה חג הפורים הראשון במקום זה, והם פנו לרבה החדש של ירושלים שיורה להם כיצד לנהוג. אולי בשל כך היה מקום לדון בשאלה זו גם מצד סוגיית בן-כרך שהלך לעיר (מגילה יט ע"א); אך הראי"ה קוק לא הזכיר ולוּ ברמז עניין זה. ברור שכיום תשובה זו איננה רלוונטית, ובשכונת בית וגן דהיום קוראים את המגילה ב-ט"ו בברכה, ורק ביום זה נחוג חג הפורים. לא עלה בידינו לברר מאיזו שנה הפסיקו לנהוג על פי פסק הראי"ה קוק, והתחילו לנהוג בבית וגן כמנהגה של שכונה ירושלמית לכל דבר.
^ 3. שו"ת אורח משפט, סימן קמו, עמ' קעט. רחובה הראשון של השכונה נקרא על שמו של הראי"ה קוק, וכנראה עוד בחייו. הדבר מלמד על היחס המיוחד שהיה למתיישבי השכונה אל הרב (כיום נקרא הרחוב "רחוב בית וגן", אך על בית מספר 56 ברחוב זה עדיין נמצא שלט ישן, שנושא את שמו הישן של הרחוב). הראי"ה קוק אף השתתף בהנחת אבן הפינה לבית הכנסת הגדול שבשכונה, ב-ב' במרחשוון תרצ"ד, והיה מחותמי מגילת אבן הפינה, יחד עם הרב איסר זלמן מלצר, מחבר "אבן האזל" וראש ישיבת עץ חיים, הרב חנוך בורנשטיין, האדמו"ר מסוכטשוב, הרב אלימלך שפירא, האדמו"ר "החלוץ" ועוד (על פי: שבתאי זכריה ונחמן צלניק, הכר את ירושלים, שכונת בית וגן, ירושלים: הוצאת אגודת תפארת ירושלים, תשנ"ג, עמ' 5, 13-14, 19. תודתי לר' אברהם זק"ש, איש ירושלים, שהראה לי חוברת זו. ישראל גליס, שכונות בירושלים, ירושלים: המכון לחקר ירושלים, תשמ"ח, עמ' 137, כותב שבשנת תרפ"ב היה ניתן לראות מהעיר העתיקה, את בתיה הקיצוניים של שכונת בית וגן. אמנם שכונת בית וגן לא היתה השכונה הראשונה מחוץ לחומות, ועוד לפניה הוקמו שכונות חדשות רבות בירושלים שמחוץ לחומה, אך כפי הנראה שכונה זו היתה השכונה המרוחקת והבודדה ביותר שנבנתה מחוץ לחומות.
^ 4. בדין "סמוך ונראה" עסקו רבים, הן כדיון תיאורטי והן כדיון מעשי, בדבר מנהגם של מקומות מסויימים. לא ראינו צורך לחזור על העניין כולו, אלא רק על השיטות העיקריות שקיימות בו.
^ 5. חזון איש, או"ח, סימן קנא (בסופו).
^ 6. טור ושו"ע, או"ח, סימן שצח, סע' ז.
^ 7. גם "בדין שבעים אמה" עסקו רבים, ולא ראינו צורך לחזור על העניין. עין עוד בדברי הראי"ה קוק בשו"ת עזרת כהן, עמ' ש-שח, באשר לרצף הבתים שבין תל אביב ויפו לענין כתיבת המקום בגט.
^ 8. מצוות ראי"ה, או"ח, סימן תרפח, סע' י.
^ 9. המנהג כיום בטבריה: בטבריה תחתית קוראים את המגילה ב-י"ד בברכה וב-ט"ו ללא ברכה, מפני שכך מנהג אבותיהם; ואילו בשכונות החדשות בטבריה עילית קוראים ב-י"ד בלבד. כך כתב הרב אברהם דב אויערבך, אב"ד בטבריה, קול תורה, אדר תשכ"ד, וכך מסר בשמו הרב משה הררי, מקראי קודש, הלכות פורים, עמ' קג. כך אכן מופיע בבאר היטב סימן תרפח, ס"ק ג, ובמשנה ברורה שם, ס"ק ט; בכף החיים, שם, ס"ק טז; הרב יחיאל מיכל טיקוצ'נסקי, לוח א"י, ובספר ארץ ישראל עמ' מד. הריטב"א במגילה ה ע"ב פוסק כר' יוחנן, שחולק על חזקיה, ולפיו קוראים ב-ט"ו בלבד. הכפתור ופרח, פרק ח, עמ' קמב (במהדורת לונץ), כותב בשם הרב מתתיה לקרוא בטבריה ב-ט"ו בלבד, כדין עיר שוודאי מוקפת חומה. ערוך השולחן, או"ח, סימן תרפח, סע' יג, פוסק לקרוא בשני הימים, אך לא לברך בשניהם, משום ספיקא דדינא. דיונים בשאלת קריאת המגילה בטבריה, ראה עוד: תורת רפאל, סימן קכג; חזון איש, או"ח, סימן קנג, ב; הרב משה קלירס, טבור הארץ, פרק ג, עמ' יט; הרב חנוך זונדל גרוסברג, "אם טבריה דינה כמוקפת חומה לענין קריאת מגילה", נעם, ז, עמ' צב-צה, אשר פסק לקרוא בה בשני הימים, אך לא מפני הספק אם היתה העיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אלא מפני שיש ספק במיקומה של העיר טבריה העתיקה. כך גם דבריו בנעם, ח, עמ' רסז-רסט (הנ"ל, משנת חנוך, ירושלים תשס"ב, סימנים לו-לז); הרב צבי פסח פרנק, מקראי קודש, פורים, עמ' קיח-קיט; הרב יששכר תמר, עלי תמר, לירושלמי מגילה, עמ' ז-י; הרב משה שטרנבוך, מועדים וזמנים, חלק ב, סע' א, עמ' קנ.
^ 10. בדבר היחס שבין שתי הסוגיות הללו עסקו: שו"ת מהר"ם שיק, או"ח, סימן קסא; הרב צבי פסח פרנק, שו"ת הר צבי, סימן קלא; הרב יצחק וייס, שו"ת מנחת יצחק, חלק ט, סימן ע.
^ 11. מצוות ראי"ה, או"ח, סימן תרפח, סע' ב-ג, עמ' צג-צד.
^ 12. על דברי הראי"ה קוק הללו, עיין בדברי חתן חתנו, הרב מרדכי פרום, שם עולם, קרית ארבע-חברון, תשל"ז, עמ' 96-98.
^ 13. חלק ב, סימן תרפא.
^ 14. על-פי הערוך, ערך פרוור, יש לגרוס: "פרוורהא", ומשמעותו: מגרש הערים והכפרים.
^ 15. עיין עוד באגרות ראי"ה, חלק ב, עמ' קה.
^ 16. המנהג כיום בחברון: נוהגים לקרוא ב-י"ד בברכה וב-ט"ו בלא ברכה. בשערי תשובה, סימן תרפח, ס"ק ג, כתב שכך הוא מנהג קדום בחברון, וציין שאין פוסקים כרדב"ז, שכתב שיש לקרוא בחברון ב-י"ד בלבד. כך כתב גם הברכי יוסף שם, סעיף ד, ובשו"ת חיים שאל, חלק ב, סימן לח (ועיין עוד בשו"ת חיים שאל, חלק א, סימן יג). וכן בשו"ת דברי יוסף, סימן ב. כך גם מסופר בספר חברון, עמ' 348, וכך כתב י' גליס, מנהגי ארץ ישראל, עמ' רו. בשו"ת שמחה לאיש, סימן ה, דן בדינם של אנשים מעזה שעזבו את עירם בשל הצרות שסבלו מהם שם, עברו לחברון, וגרו בה במשך שישים שנה. לאחר מכן הם שבו לעזה. האם עליהם לקרוא ב-י"ד בלבד? מדבריו שם משמע שבחברון נהגו לקרוא בשני הימים. הרש"ש במגילה ה ע"ב כותב, ששמע מחכם אחד, איש ירושלים, שהמנהג בחברון לקרוא בשני הימים, אך לדעתו חברון היתה עיר מקלט ולא היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. בהסברת היותה של חברון עיר מקלט ועיר מוקפת חומה, עסקו כמה מחברים: הרב גדעון חרל"פ, "חברון אם היא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון", שם עולם, קריית ארבע-חברון, תשל"ז, עמ' 155-140; הרב נחום נריה, קונטרס עמק חברון, ת"א תשכ"ט. פורסם שנית: ספר חג"י, קריית ארבע-חברון, תשמ"ה, עמ' 308-304; הרב עדו אלבה, מלילות, ב, קריית ארבע, מכון לרבנים בהתיישבות, תשס"א, עמ' 296-213. יש גם שפסקו לקרוא ב-י"ד בלבד: כף החיים, סימן תרפח, ס"ק יז. כך גם פסק הרב שאול ישראלי, תחומין א (תש"מ), עמ' 123-120. עיין עוד בדברי הרב שאול ישראלי, "עיר מקלט שהיא איננה מוקפת חומה", ארץ חמדה, עמ' קצ; הרב משה שטרן, שו"ת באר משה, חלק ז, בקונטרס דיני בני א"י וחו"ל, סימן תרפח, סע' ד, שם הוא דן על בן חברון שחגג פורים ב-י"ד ובא לירושלים ב-ט"ו לתפילת שחרית, שלכתחילה אין להעלותו לתורה.
^ 17. ההסכמה מופיעה גם בספר הסכמות הראי"ה, עמ' 85.
^ 18. לדברים יט, ט.
^ 19. עיין עוד בדבריו: מצוות ראי"ה, סימן תרפח, סע' ח, עמ' צה-צו; מאמרי הראי"ה, עמ' 462; חזון הגאולה, עמ' מה.
^ 20. קריאת המגילה בערים מסופקות – גם בנושא זה האריכו הפוסקים הראשונים והאחרונים לדון, ורבים עסקו בסיכום דבריהם. כמו בנושאים אחרים, גם כאן לא ראינו צורך לחזור על הדברים, אלא על עיקרי השיטות בלבד.
^ 21. ב ע"א בדפי הרי"ף, ד"ה ולעניין.
^ 22. או"ח, סימן תרפח, ד"ה כרך.
^ 23. טור, או"ח, סימן תרפח.
^ 24. הב"ח על הטור, או"ח, סימן תרפח, ד"ה כרך, הביא את קושיית המהרש"ל: במה שונה דין קריאת המגילה מדין יו"ט שני של גלויות? עיי"ש מה שתירץ. ועיין עוד בחכמת שלמה שם, סעיף ד, ובט"ז שם, ס"ק ד.
^ 25. הרב יוסף שוורץ, שו"ת דברי יוסף, סימן ב, כתב שירושלים היא העיר היחידה בארץ ישראל שאין לגביה ספק שהיא מימות יהושע בן נון. כך כתבו גם כף החיים, סימן תרפח, ס"ק יז; הרב יחיאל מיכל טיקוצ'נסקי, עיר הקודש והמקדש, פרק כו, א; הרב ישראל משקלוב, פאת השולחן, סימן ג, אות טו.
^ 26. שו"ת יביע אומר, חלק ז, סימן נח-נט.
^ 27. הגר"ע יוסף מציין שכך שמע שפסק גם הרב יוסף שלום אלישיב. כך פסק גם הרב יצחק ויס, שו"ת מנחת יצחק, חלק ח, סימן סב; חלק ט, סימן ע; חלק י, סימן נה; הרב שמואל וואזנר, שו"ת שבט הלוי, חלק ו, סימן צז. הרב בן ציון אבא שאול, שו"ת אור לציון, סימן מה, פסק שתושבי רמות יקראו בברכה ביום י"ד בלבד.
^ 28. את נימוקיהם האריך להסביר הרב שלום משאש, שו"ת שמש ומגן, סימן נא- נב.
^ 29. ראה: הרב משה הררי, מקראי קודש, הלכות פורים, עמ' צט.
^ 30. דבריו מופיעים אצל הרב משה הררי, מקראי קודש, הלכות פורים, עמ' רלג. שם, עמ' צח-ק, האריך להביא מדברי פוסקי זמננו באשר לקריאת המגילה בשכונותיה החדשות של ירושלים. במידה שיש רצף בתים ברור לשכונותיה הוותיקות של ירושלים, שהן עצמן סמוכות לחומת העיר מימות יהושע בן נון, יש לחוג את פורים ב-ט"ו; אך במקרה שאין רצף בתים בין השכונה החדשה לשכונות הוותיקות הסמוכות לחומת העיר, דנו פוסקי זמננו כיצד יש לנהוג. השאלה המרכזית היא: מה הקריטריון הקובע את רציפות השכונות. יש שתלו זאת בקשר המוניציפלי של השכונה לעיר: אם תושבי השכונה משלמים מיסים וארנונה לעיריית ירושלים, הרי שהם נחשבים כתושבי העיר, ועליהם לחוג את פורים ב-ט"ו. יש שתלו זאת בשיתוף השכונה עם עירוב העיר לעניין שבת, שהוא אשר מגדיר את השכונות כמאוחדות עם העיר. באשר לשכונת עין כרם ובית-החולים הדסה, כתב הרב זאב דוב סלונים, שו"ת דבר הלכה, חלק א, סימן קפד, שיש לקרוא ב-ט"ו בלבד, מאחר שהם מקושרים לעיר ע"י העירוב, ועל כן הם נחשבים בגבול ירושלים ובתחומה. וכך אכן הנהיגו במקום. הוא כותב, שכך גם הביעו בפניו את דעתם הרב שלמה זלמן אויערבך והרב שלום יוסף אלישיב. גם הרב משה הררי, מקראי קודש, הלכות פורים, עמ' ק, כותב כך בשם הרב אויערבך, מפיו של הרב אביגדור נבנצל. לדבריו, הטעם העיקרי היא שתושבי המקום משלמים מיסים לעיריית ירושלים, ולא בשל עירוב שבת; מה גם שיש טרחה גדולה לקרוא לחולים המאושפזים בבית-החולים בשני הימים. עיין עוד: הרב עובדיה הדיה, שו"ת ישכיל עבדי, חלק א, סימן יז, אות יז.
^ 31. על ההשלכה של התשובה הנידונה מהראי"ה קוק על השאלות שהתעוררו בשכונותיה החדשות של ירושלים עמד גם הרב משה הררי בספרו מקראי קודש, הלכות פורים, עמ' צח, הערה מא. שם כתב בשם תלמיד חכם אחד, שייתכן שנימוקו של הראי"ה קוק היה מפני שהסתפק אם דין "נראה" הוא גם ביותר ממיל או דווקא בתוך מיל, ולכן פסק שיש לקרוא ב-י"ד ללא ברכה וב-ט"ו בברכה. אולם בתשובה עצמה אין כל רמז לכך שזה היה נימוקו של הראי"ה קוק.
^ 32. הדיון בסוגיה זו הוא בניגוד לדעתו הידועה של הרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, אשר סבר שבכל מקום שרחוק יותר ממיל מחומתה של ירושלים יש לקרוא את המגילה ב-י"ד בברכה וב-ט"ו בלי ברכה. עין בדבריו בעיר הקודש והמקדש, חלק ג, פרק כז, ובכל שנה בלוח ארץ ישראל. דנו בדבריו: הרב צבי פסח פרנק, שו"ת הר צבי, או"ח, סימן קכג; הרב משה שטרנבוך, מועדים וזמנים, חלק ב, סימן קפה; הרב ש"י זווין, מועדים בהלכה, עמ' קצז. עיין עוד מה שכתב לו הראי"ה קוק בענייני ערים מוקפות חומה, באגרות ראי"ה, ב, עמ' תכג.
^ 33. דין שילוח מצורע מעיר המוקפת חומה מזקיק אותנו להתייחס לזמן קריאת המגילה בעיר נוספת בארץ ישראל, היא העיר יפו, שבה שימש הראי"ה קוק ברבנותו הראשונה בארץ, במשך כעשר שנים. על תקופת רבנות יפו כתב בהרחבה הרמ"צ נריה, חיי הראי"ה, עמ' רסט-שח. עוד עמד על הקשר המיוחד שבין הראי"ה קוק והערים תל-אביב ויפו, הרב ברוך תאנה, ערי נחלתנו, עמ' 95-107. לדין מקרא המגילה ביפו התייחס הראי"ה קוק דרך סוגיית הגמרא בקידושין נז ע"ב. שם מובאת ברייתא, ובה דרשה על הפסוק העוסק בשילוח ציפורי המצורע (ויקרא יד, נג): "ושִלח את הצִפור החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה" – "שלא יעמוד ביפו ויזרקנה לים, בגבת ויזרקנה למדבר". מקור הברייתא הוא בספרא, מצורע, פרשה ב, וכן הוא בילקוט שמעוני, רמז תתצא. בפירוש טוב ראי"ה, מאת הראי"ה קוק (המודפס בסוף ש"ס הוצאת פרדס), נכתב כך: "מוכח כי יפו היתה מוקפת חומה, שהרי שילוח ציפור מצורע היה מחוץ לחומה (כמדומה מפי קדושת אאמו"ר הרב זצ"ל ביפו)". משמעותה של הערה זו, שרשם הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, היא שיפו נחשבת עיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון, מאחר שרק בערים הללו חל דין שילוח מצורע, כאמור במשנה בכלים. מאליה עולה השאלה: כיצד נהג הראי"ה קוק בקריאת המגילה בעת היותו שם? לעת עתה טרם מצאתי מקור נוסף בכתבי הראי"ה קוק ובנו, הרב צבי יהודה קוק, המתייחס לעניין זה (אמנם עיין בשו"ת עזרת כהן, עמ' ש-שח). הרמ"צ נריה, חיי הראי"ה, עמ' רצט, מספר על ר' יעקב גולדמן בני אשר, עמ' קיב-קיג, שהיה המזכיר הראשון של ועד העיר יפו, שכתב על העיר: "נתתי אל לבי לדרוש על המקום... אם היתה יפו מוקפת חומה מימות יהושע בן נון". ושם מובאת הערה בשם מהרי"צ הלוי, בסוף חלק ב של סידור הגר"א, שיצא לאור ע"י חותנו, הרב נפתלי הירץ הלוי, אשר שימש כרבה של יפו לפני הראי"ה קוק: "הנה בעירנו יפו עה"ק ת"ו נהגו לקרוא מגילה ב-י"ד וב-ט"ו, ולא מצאתי מי שיידבר מעניין ספיקא דיפו". מכאן שכך היה המנהג ביפו, עוד לפני בואו של הראי"ה קוק לשם. כך גם כותב הרב יחיאל מיכל טיקוצ'נסקי, עיר הקודש והמקדש, חלק ג, פרק כו, אות ד. ועיין עוד בדברי הרב ישראל וולץ, שו"ת דברי ישראל, חלק ג, סימן לב. הרב משה הררי, מקראי קודש, הלכות פורים, עמ' 103, כותב בשם הרב שאול ישראלי, שיש לקרוא ביפו ב-י"ד בברכה וב-ט"ו בלי ברכה, ובשם הרב ח"ד הלוי הוא כותב שם, עמ' 107, שכך נוהגים גם בפרוורים הדרומיים של ת"א הסמוכים ליפו. מעמדה של יפו כעיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון עורר דיון באשר לקריאת מגילה בבני ברק, הסמוכה לה ברצף בתים. החזון איש נהג לקרוא בבני ברק גם ב-ט"ו בלא ברכה. עיין בדבריו בחזון איש, או"ח, סימן קנא, בסופו; סימן קנג, ב-ג. בהסבר דברי החזו"א הללו ובהשלכתם על מנהגו בבני ברק, ראה: הרב בנימין זילבר, שו"ת אז נדברו, חלק ה, סימן מא. כך נהג הגר"ע יוסף, כאשר שימש כרבה של ת"א. ראה: הרב עובדיה יוסף, שיעורי הראש"ל, חלק א, עמ' שא; הרב יצחק יוסף, ילקוט יוסף, חנוכה ופורים, עמ' 306, סעיף נד. בעניין קריאת המגילה ביפו ובערים הסמוכות לה, עיין עוד: הרב צבי פסח פרנק, "יפו ופרבריה למגילה וגיטין", קובץ המועדים, ירושלים תשס"ב, עמ' תלב-תלה; הרב משה שטרנבוך, מועדים וזמנים, חלק ב, סימן קפה; הרב משה לוי, שו"ת תפילה למשה, חלק ב, סימן נג, שכתב לקרוא בבני ברק ב-י"ד בלבד; הרב יששכר תמר, עלי תמר, לירושלמי מגילה, עמ' ח.
^ 34. כך מפרשים הר"ש משאנץ, הר"ע מברטנורא והתפארת ישראל בפירושי המשניות לכלים שם; הרמב"ם, הלכות טומאת צרעת י, ז, ובמשנה למלך שם; הלכות שמיטה ויובל יב, טו; הלכות בית הבחירה ז, יג. עיין עוד ברכות ה ע"ב, ברש"י ד"ה הא לן; תוס' ד"ה הא לן; רשב"א וריטב"א שם; מנחת חינוך, מצוה קעא, אות ז. ראה עוד: רש"י לויקרא כה, כט, ושפתי חכמים שם.
^ 35. ראה שם תוס' ד"ה העומדות.
^ 36. ראה ערכין לב ע"ב; רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל יב, יד-טז.
^ 37. רמב"ם, הלכות מגילה ב, יח.